מערכת הבריתות שקדמו למלחמת העולם הראשונה
טרם מלחמת העולם הראשונה התקיימו שתי מערכות בריתות באירופה בין המעצמות שהיוו את התשתית לצדדים הלוחמים במלחמת העולם הראשונה.
הברית המשולשת - הבסיס לברית מעצמות המרכז כללה במקור את האימפריה הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית וממלכת איטליה. במהלך מלחמת העולם הראשונה סירבה איטליה לקיים את חלקה בברית בשל טענתה כי הברית היא הגנתית וכי גרמניה ואוסטרו-הונגריה הן אלו שפתחו במלחמה; היא נכנסה למלחמה בשנת 1915 לצד מדינות ההסכמה.
ההסכמה המשולשת - הבסיס לברית מדינות ההסכמה. כללה במקור את צרפת, רוסיה והממלכה המאוחדת. במהלך המלחמה הצטרפו אליה מדינות נוספות, ובהן האימפריה היפנית, בלגיה, סרביה, מונטנגרו, יוון ורומניה.
הברית המשולשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הברית המשולשת (1882)
הברית המשולשת הייתה ברית בין ממלכת איטליה, האימפריה הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית והייתה ברית הגנה בין שלוש המעצמות. במלחמת העולם הראשונה, ברית זו הייתה הבסיס ל"מעצמות המרכז", למעט איטליה, שהצטרפה בשנת 1915 לצד מדינות ההסכמה.
ממלכת איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ממלכת איטליה
כמו גרמניה, גם איטליה אוחדה ממספר מדינות שונות. על כן דאגותיה הראשונות היו לבנות משטר יציב שישמור על אחדותה. עד 1914, הייתה איטליה כבר מדינה ככל המדינות. בדיוק כמו המעצמות האירופיות האחרות, וגם באיטליה רצו לבנות מושבות ולהקים מעצמה על-יבשתית. על מנת להשיג מטרה זו, הצטרפה איטליה אל גרמניה ואוסטרו-הונגריה כדי ליצור את הברית המשולשת. איטליה זעמה על צרפת שהשתלטה על תוניסיה ב-1881 מפני שאיטלקים רבים ראו בתוניסיה מושבה פוטנציאלית. גרמניה ואיטליה פתחו בשנת 1867 ב מערכה כנגד אוסטריה ואיטליה זכתה מכוח הסכם השלום בוונציה אך שטחים שאיטלקים רבים ראו בהם איטלקיים, כמו דרום טירול, נותרו בידיים אוסטריות. הבטחת בריטניה וצרפת לאיטליה כי שטחים אלו יועברו לידיים איטלקיות לאחר המלחמה היו אחת הסיבות לכניסת איטליה למלחמת העולם הראשונה לצד בריטניה ו צרפת. עם פתיחת המלחמה ב-1914 נמנעה איטליה מלפתוח במלחמה מפני שאוסטרו-הונגריה וגרמניה גרמו למלחמה והיו התוקפניות ולפי ההסכם איטליה הייתה צריכה לבוא לעזרתן רק אם הן היו מותקפות; בכך איטליה נותרה נייטרלית למשך תקופה מסוימת. ל איטליה ו בריטניה הייתה הסכמה על הים התיכון: בריטניה הייתה צריכה גישה לים התיכון ומעבר לקולוניות שלה באפריקה ובהודו, ואיטליה גבלה בים התיכון. עימות בין שני הציים של המדינות היה גרוע לשתי המדינות. לכן, העדיפה איטליה להימנע מלהיכנס למלחמה עם בריטניה.
האימפריה האוסטרו-הונגרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – האימפריה האוסטרו-הונגרית
לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-19, נטשו האוסטרו-הונגרים את שאיפתם לשלוט בחלקים מגרמניה ואיטליה עקב הקמתן של מדינות הלאום החדשות במסגרת איחוד איטליה ואיחוד גרמניה והפסדה במלחמה עם גרמניה ואיטליה. עם היחלשותה של האימפריה העות'מאנית וחיזוקה של האופוזיציה הסלאבית באזור הבלקן, ראו האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית הזדמנות לקבל שליטה באזור זה על חשבונה של האימפריה העות'מאנית המתפרקת. ב-1876 הציעה רוסיה לחלק את הבלקן לאזורי שליטה, אך האוסטרים דחו הצעה זו בטענה שאוסטרו-הונגריה היא אימפריה גדולה, ואין לה אינטרסים בשטחים נוספים. במהלך משבר הבלקן, הוכרחה אוסטרו-הונגריה לכבוש את אזור בוסניה והרצגובינה באוגוסט 1878 כנגד התקדמותם של הרוסים אל אזור בסרביה שברומניה. לאחר שלא הצליחה לתווך בין האימפריה העות'מאנית לאימפריה הרוסית על שליטתם בסרביה, החליטה האימפריה האוסטרו-הונגרית להיות נייטרלית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1877–1878. על מנת לשמור על האינטרסים האוסטרו-הונגריים שהיו מנוגדים לאינטרסים הרוסיים והצרפתיים, חתמה אוסטרו-הונגריה על הברית הכפולה עם גרמניה באוקטובר 1879 והברית המשולשת עם איטליה במאי 1882.
האימפריה הגרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – האימפריה הגרמנית
לאחר איחוד גרמניה בשנת 1871 שהונע מהניצחון הפרוסי על צרפת עסקו הגרמנים בעיקר במאמצים למנוע חזית אירופית מאוחדת נגדם בטרם עת. לפיכך הם חתמו על ברית צבאית עם האימפריה הרוסית והאימפריה האוסטרית בשנת 1873 אולם ברית זו התפרקה בשנת 1878 לאחר אכזבתה של רוסיה מקונגרס ברלין. ברית זו למעשה הייתה כנגד הליברליזם של ממשלות צרפת ובריטניה.
בשנת 1893 חתמה רוסיה על ברית עם צרפת שנטרה טינה כלפי גרמניה (הרבאנש) כמשקל נגד ל"ברית הכפולה" של אוסטריה וגרמניה. בכך התגשם הסיוט הביסמרקי, של מלחמה בשתי חזיתות.
ההסכמה המשולשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ההסכמה המשולשת
בשנת 1907 נחתמה "ההסכמה המשולשת" בין האימפריה הרוסית, האימפריה הצרפתית והאימפריה הבריטית. ברית זו סיימה את תקופת ה"בדידות המזהרת" של בריטניה מאז סוף המאה ה-19. הסכמה זו תזכה לחיזוק במלחמת העולם הראשונה בידי יפן, פורטוגל, ארצות הברית ואחרות. בשנת 1893, במטרה ליצור משקל נגד מול הברית של גרמניה ואוסטרו-הונגריה, חתמה רוסיה על ברית צבאית עם צרפת שהייתה מעוניינת להחליש את גרמניה. בכך התקיים "הסיוט הביסמרקי", של מלחמה בשתי החזיתות ברוסיה וצרפת.
ההסכמה הלבבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ההסכמה הלבבית
ב-8 באפריל 1904 נחתמה "ההסכמה הלבבית" בין בריטניה, שזה מאות שנים שאפה לאיזון ביבשת, לבין צרפת שרצתה את בריטניה לצידה במערכה הבאה עם גרמניה והתפשרה על נושאים שונים באפריקה. הסכמה זו גרמה לרוסיה להיות למעשה בעלת ברית של בריטניה.
בריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – האימפריה הבריטית
לאחר מאות שנים של איבה ותחרות, חתמו בריטניה וצרפת על ההסכמה הלבבית לאחר פשרות צרפתיות באפריקה. בריטניה מצידה חתמה על ההסכם במטרה לאזן את גרמניה, שהפגינה מיליטריזם ואיימה על ההגמוניה הבריטית בעולם, כמו גם העובדה שבנתה צי צבאי גדול, בניגוד למדיניותו של ביסמרק, שפעל להרחקת בריטניה וצרפת זו מזו.
בריטניה חתמה על ההסכמה הלבבית עם צרפת ב-8 באפריל 1907 ועם רוסיה גם כן בשנת 1907.
האימפריה הצרפתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – האימפריה הקולוניאלית הצרפתית
לאחר תבוסתה במלחמת צרפת פרוסיה שהובילה לאיחוד גרמניה והשוק שקיבלה החברה הצרפתית כי מעצמה מדרג ב' כמו פרוסיה הכתה שוק על ירך את צרפת גרמה לרבאנש הצרפתי. כמו כן לקיחת אלזס- לוריין גרמו לרצון הצרפתי לנקמה להישאר קיים עד תבוסת גרמניה בשנת 1918 והחזרת השטחים האבודים, לאחר 48 שנים. המוטו הצרפתי היה: "אל תדבר על זה, אבל תחשוב על זה כל הזמן". צרפת חתמה בשנת 1893 על ברית צבאית עם רוסיה במטרה לאזן את הברית בין גרמניה לאוסטרו-הונגריה. כך נוצר "הסיוט הביסמרקי".
האימפריה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – האימפריה הרוסית
בימיו של ביסמרק, הייתה רוסיה בעלת בריתן של אוסטרו-הונגריה וגרמניה בברית שלושת הקיסרים. בתקופה בה החל הבלקן נשמט מידיה של האימפריה העות'מאנית שהלכה ונחלשה, הציעה רוסיה לחלק את הבלקן לשטחי השפעה אוסטרו-הונגרי ורוסי, אולם אוסטרו-הונגריה התנגדה.
הברית עם גרמניה ואוסטרו-הונגריה הגיעה לקיצה כאשר גרמניה סירבה לאשרר את בריתה הצבאית עם רוסיה ופתחה את הפתח לברית צבאית צרפתית-רוסית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, מיכאל הרסגור ואהוד פוקס.