מעבר לאשמה ולכפרה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ז'אן אמרי  |
| שפת המקור |
גרמנית |
| סוגה |
מסה |
| נושא |
רדיפת יהודים |
  | |
מעֵבר לאשמה ולכפרה: ניסיונותיו של אדם מובס לגבור על התבוסה (בגרמנית: Jenseits von Schuld und Sühne. Bewältigungsversuche eines Überwältigten) הוא ספר מאת ז'אן אמרי, שם העט של הנס חיים מאייר, סופר אוסטרי ממוצא יהודי ושורד שואה. התרגום העברי של הספר יצא לאור בשנת 2000.[1]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר החל כתסכית ברדיו דרום גרמניה (SDR) ופורסם בשנת 1966.[2] בתקופה זו גדל השיח בחברה המערב-גרמנית על מלחמת העולם השנייה ובשאלות סביב פשעי המלחמה והפרות זכויות האדם תחת המשטר הנאצי. במיוחד נידונה סוגיית רדיפת היהודים שהחלה לפני המלחמה, שהביאה לשואה. הדיונים התגברו עם התגלותם של הפרטים המחרידים על ההשמדה במהלך השנים שלאחר 1945.
הספר הוא אוסף של מאמרים אוטוביוגרפיים מאת המחבר, שהיה בעצמו אסיר במחנה אושוויץ. אביו של אמרי היה יהודי ואמו קתולית והוא סווג כיהודי על פי הקריטריונים של האידאולוגיה הגזענית הנאצית כפי שנקבעו בחוקי נירנברג.
הספר מאופיין בבחינה עצמית רדיקלית של המחבר, שמטרתה הייתה: "לתאר את אופי קיומו של הקורבן". ההתמקדות היא בחוויותיו כפליט, כאסיר וכקורבן של רדיפה והעינויים שאליהם היה נתון. בה בעת, מאמריו של אמרי משקפים את הקושי של החברה המערב-גרמנית שלאחר המלחמה להטמיע את העבר הקרוב ואת רגשות האשמה והבושה שמעוררות עובדות היסטוריות בדיון הציבורי על העבר הנציונל-סוציאליסטי שצבר תאוצה בשנות השישים.
לפני מותו, כתב אמרי: ”הדבר שמעסיק אותי והדבר שאני מוסמך לדבר עליו הם הקרבנות של הרייך הזה. איני מבקש להעמיד להם אנדרטה, שכן היות קרבן כשלעצמו עדיין אין בכך משום כבוד. רק את מצבם הקיומי אני רוצה לתאר, והמצב הזה קבוע ואינו ניתן לשינוי.”[3]
לקריאות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מעֵבר לאשמה ולכפרה: נסיונותיו של אדם מובס לגבור על התבוסה, תרגם מגרמנית: יונתן ניראד, עם עובד, 2000.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התסכית המקורי (בגרמנית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גיל הראבן, "מעבר לאשמה ולכפרה" – מרגש, אבל בדרך אחרת, באתר ynet, 11 בספטמבר 2000
- ^ Deutschlandfunk Kultuer Archiv Jean Améry: Werke, Bd. 2: Jenseits von Schuld und Sühne; Unmeisterliche Wanderjahre; Örtlichkeiten. Hg. von Gerhard Scheit
- ^ ז'אן אמרי באתר יד ושם.