מנחם נחום פרידמן (הראשון) משטפנשט
| לידה |
1823 ה'תקפ"ג  האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 בנובמבר 1868 (בגיל 45 בערך) י"ד בכסלו ה'תרכ"ט  יאשי, רומניה | ||||
| מקום קבורה | יאשי, רומניה | ||||
| מקום מגורים | רוז'ין, סדיגורה, שטפנשט | ||||
| מקום פעילות | שטפנשט | ||||
| תחומי עיסוק | אדמו"רות | ||||
| רבותיו | אביו ישראל מרוז'ין | ||||
| בת זוג | פרל פרידמן | ||||
| אב | ישראל מרוז'ין | ||||
| אם | שרה פרידמן | ||||
| צאצאים | בנו: אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט, בנותיו: בת שבע פרידמן וגיטל פרידמן. | ||||
| |||||
  | |||||
מנחם נחום פרידמן משטפנשט (1823, ה'תקפ"ג – 28 בנובמבר 1868, י"ד בכסלו ה'תרכ"ט), המכונה "האדמו"ר הזקן משטפנשט", היה מייסד חסידות שטפנשט, ענף מחסידות רוז'ין.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשנת תקפ"ג (1823 לערך), כבן שלישי להוריו: ישראל פרידמן, מייסד חסידות רוז'ין ונינו של המגיד ממזריטש, ושרה בתו של משה שהיה ראש ישיבה בברדיצ'ב ואחר כך היה רב בבוטושאן (בנו של אליעזר, ראש ישיבה בפינסק). נקרא על שם סבו זקנו מנחם נחום, אביה של שושלת הצדיקים החסידיים לבית צ'רנוביל. בא' בתמוז ה'תקצ"ו, בהיותו בן 13, נשא את פרל, בתו של אליעזר קושנסקי שהיה נכדו של הרב גדליה רבינוביץ מליניץ, דמות חסידית מפורסמת. כשהיה בן 28 מת אביו. מכיוון שאת מקום האב תפס הבן השני, אברהם יעקב, הוא הוזמן לכהן באדמו"רות בעיירה שטפנשט שברומניה והקים בה חצר חסידית, וחסידים רבים, בעיקר המוני עם, נהרו אליו.
הוא לא הרבה באמירת דברי תורה, התפלל בזריזות ונמסר כי הרבה באמירות שהתאפיינו בחוש הומור. החסידים הסבירו זאת כדרך שלו להתמודד עם יראת השם עצומה שאפפה אותו, ובהגיוגרפיה החסידית המאוחרת אף נמסר כי אביו התבטא עליו: "אם היה בני מנחם נחום מאריך בתפילתו, ואלמלא לא הייתה לו מידת הצחוק, הייתה מתבטלת מציאותו מפחד השם"[1].
כאביו נהג באורח-חיים רהבתני וכמו כן לא התפלל עם חסידיו אלא ביחידות בחדר צדדי הצמוד לבית המדרש, המכונה "דאווען שטיבל" (חדר תפילה). בביתו הקים קלויז, ובו חדר משובץ זהב וכסף וקירותיו מעוטרים ציורים שנקרא 'חדרו של משיח' ובו הניחו כתר זהב שנעשה בפיקוחו – מגולף ומורכב משלוש קומות. חדר זה נפתח בהוראתו לעיתים רחוקות ולחסידיו אמר כי כאשר יבוא הגואל הוא יגור בחדר זה. מעשה זה הוא ביטוי אופייני לתודעה המשיחית שאפיינה את בית רוז'ין.
כל שנותיו היה חלוש וחולני, לעיתים היה רתוק למיטתו במשך שבועות. החסידים מספרים כי בסוף שנת תרכ"ח כבר החל לרמוז על פטירתו. בחודש חשון תרכ"ט (1868), נסע לקבלת טיפול רפואי בעיר יאשי (רומניה). החסידים סיפרו כי במהלך נסיעתו זו אמר "יהודי צריך שיהיו לו שלושה דברים: יד, כיס ולב" (לאחר פטירתו החסידים פירשו שבכך כיוון ליום מותו העברי, י"ד כסלו). בתחילת חודש כסלו ביקש לכתוב צוואה ובי"ד כסלו מת. מותו תואר בפי החסידים כרומנטי: הוא קם ממיטתו, רחץ את פניו, סידר את זקנו ופאות ראשו, התיישב על המיטה והחל לנגן את ניגון "הדביקות" של אביו, אסף את רגליו אל המיטה ומת. הוא נקבר ביאשי ועל קברו הוקם אוהל.
בחסידויות בית רוז'ין נהוג לקרוא למייסד ענף בשושלת רטרו-אקטיבית בכינוי ה"אדמו"ר הזקן", כך שעל אף מותו של מנחם נחום בגיל צעיר (45), הוא כונה בפי חסידיו בשם "אדמו"ר הזקן" ובפי חסידי ענפים אחרים לבית רוז'ין, בשם ה"אדמו"ר הזקן משטפשנשט".
כיום, במסגרת יחסי הציבור של מוסדות שטפנשט, דמותו משווקת לציבור בתואר "האדמו"ר הראשון".
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו
- אברהם מתתיהו פרידמן, ממלא מקום אביו בשטפנשט עד למותו לאחר 64 שנות הנהגה.
בנותיו
- בת שבע פרידמן – נישאה לקרוב משפחתה אברהם יהושע השיל פרידמן, מייסד חסידות אדז'וד.
- גיטל פרידמן – בנישואיה השניים אשתו של דודה אברהם יעקב פרידמן, ה"אדמו"ר הזקן" מסדיגורה.
תורתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דברי תורתו נדפסו על ידי מכון 'תורת אמת - שטפנשט' בספר "אמונת אמת". כמו כן נמצא ברשות המכון ספר הזכרונות בכתב-יד "מילין סתימין", מזכרונותיו של המשב"ק משה אליעזר קלרפלד, בו הוא מתאר סיטואציות מחייו של רבו וכן מדברי תורתו. חלקים ממנו פורסמו על גבי עלונים שונים של חסידי רוז'ין.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישראל שפיגל, על צדיקים ועל חסידים לבית רוז'ין (שני כרכים), ירושלים, תש"ע
- ישראל יעקב, בית רוז'ין, בני-ברק: מישור, תשמ"ז
- חיים דב שטרן, נר ישראל, בני-ברק, תשל"ח-תשנ"ד
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חיים דב שטרן, נר ישראל, בני ברק, תשל"ח-תשנ"ד, עמ' חלק ה' (ספורים חלק ב'), עמוד רד
| תקופת חייו של הרב מנחם נחום פרידמן משטפנשט על ציר הזמן |
|---|
 |