מנחם בן שלמה
| לידה |
בסביבות 1100 בסביבות ד'תת"ס רומא, מדינת האפיפיור |
|---|---|
| מדינה | מדינת האפיפיור |
| תחומי עיסוק | דקדוק, הלכה, פרשנות המקרא |
| רבותיו | רבי שלמה ב"ר יצחק |
| בני דורו | רבי אברהם אבן עזרא, בנימין מטודלה, רבי שלמה ברבי אברהם ברבי יחיאל. |
| חיבוריו | מדרש שכל טוב, אבן בחן |
| אב | רבי שלמה ב"ר יצחק |
  | |
רבי מנחם ברבי שלמה היה פרשן מקרא, מדקדק וראש ישיבה שפעל ברומא שבאיטליה במאה ה-12. חיבר את מדרש שכל טוב שהוא פירוש על התורה בדרך הדרש והדקדוק ומשולבים בו פסקי הלכה. בנוסף, חיבר ספר בשם "אבן בחן" על ענייני דקדוק ולשון.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד לאביו רבי שלמה ב"ר יצחק בעיר רומא בערך בשנת 1100 [1].
רבי מנחם למד תורה מפי אביו וכן מפי עוד כמה חכמים אחרים ששמם לא ידוע אך פעמים רבות בספריו הוא מביא דברים בשמם תחת הכינויים "רבותיי" ו"מוריי". כשגדל רבי מנחם החל לשמש כראש הישיבה בעירו.
רבי אברהם אבן עזרא שביקר ברומא בשנת 1145, התיידד עם רבי מנחם ואף כתב כמה שירים לכבודו.
רבי בנימין מטודלה שביקר ברומא בשנות ה-70 של המאה השתים עשרה, מזכיר את "ר' מנחם ראש הישיבה" כאחד מראשי קהילת רומא שעימם נפגש במהלך ביקורו[2].
רבי מנחם שאל כמה שאלות הלכתיות את רבי שלמה ברבי אברהם ברבי יחיאל (אחיינו של ר' נתן ב"ר יחיאל בעל הערוך) [3].
לרבי מנחם היו 3 בנים- שאלתיאל ידידיה ויצחק והוא מזכירם בהקדמת ספרו אבן בוחן.
לא ידועה שנת פטירתו של רבי מנחם.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שכל טוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מדרש שכל טוב
בשנת ד'תתצ"ט (1139) חיבר רבי מנחם את ספרו "מדרש שכל טוב" שהוא פירוש על חמישה חומשי תורה. החיבור נקרא כך על שם הכתוב בתחילת ספר משלי: ”שֵׂכֶל טוֹב יִתֶּן חֵן, וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן"”[4]. חלק מהפרושים במדרש לקוחים מהגמרא וממדרשי חז"ל, ורבי מנחם עיבד, קיצר ופירש אותם כדי שיהיו מובנים ומסודרים על סדר הפסוקים. פירושים רבים אחרים מבוססים על חוכמת הדקדוק. בתוך הפירושים על סדר הפסוקים, שילב רבי מנחם גם נושאים שלמים של פסקי הלכה שקשורים לפרשה. בראש כל פרשה כתב רבי מנחם מהלך שבו הסביר את הקשר בין סוף הפרשה הקודמת לתחילת הפרשה הזאת. למרות שבמקורו נכתב הפירוש על כל חמישה חומשי תורה חלק מכתבי היד אבדו ושרד רק הפירוש על חומש בראשית, חלק מחומש שמות (עד פרשת יתרו) וכמה עמודים בודדים מתחילת פרשת ויקרא. בשנים ה'תר"ס-ה'תרס"א (1900-1901), הספר הודפס לראשונה על ידי שלמה בובר בעיר ברלין.
אבן בחן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכ"ג בטבת ד'תתק"ג (1143) סיים רבי מנחם את כתיבת ספרו אבן בחן. לפי עדותו, כתיבת הספר ארכה חמישה חודשים. הספר עוסק בדקדוק עברי ובשלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן. בהקדמתו הוא כותב שמטרת כתיבת הספר הייתה להכין את בניו ידידיה, שאלתיאל ויצחק ללימוד התנ"ך.
הספר מחולק לחמישים שערים. השער הראשון מכונה על ידי המחבר "חלק היסודות" [5] והוא מילון שבו כינס רבי מנחם את השורשים של השפה העברית על פי שיטתו של מנחם בן סרוק ומבאר את משמעותם. הערכים מסודרים על פי סדר הא-ב ובתוך כל אות מחולקים לארבע קבוצות המכונות "מעלות", במעלה הראשונה- שורשים בני אות אחת, במעלה השנייה-שורשים בני 2 אותיות, במעלה השלישית- שורשים בני 3 אותיות, ובמעלה הרביעית- שורשים בני 4 אותיות ומעלה[6]. בשערים 2–37 מבאר רבי מנחם כללי דקדוק שונים. ובשערים 38–50 עוסק רבי מנחם בביאורם של י"ג המידות שהתורה נדרשת בהן.
הספר שרד בכתב יד יחיד שהועתק בשנת ה'שי"ב (1552). בסוף השער החמישי דילג המעתיק לאמצע שער ארבעים ותשע, כך שחלק גדול מהספר אינו בידינו כיום אך אפשר לעמוד באופן כללי על תוכנו בגלל שהמחבר כלל בהקדמתו תוכן עניינים ובו כתב במה יעסוק בכל שער מספרו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדרש שכל טוב - בראשית, מהדורת שלמה בובר, ברלין, תר"ס, באתר היברובוקס
- מדרש שכל טוב - שמות, מהדורת שלמה בובר, ברלין, תרס"א, באתר היברובוקס
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבינו מנחם ב"ר שלמה ב"ר יצחק", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז–תש"ל, חלק ו, עמודים ריד-רטו, באתר היברובוקס
- כתב יד אבן בוחן באתר הספרייה הלאומית.
- יוסף ג'ייקובס, א' בירם, "מנחם בן שלמה בן יצחק", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
מנחם בן שלמה (פעל במאה ה-12), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שנת לידתו היא על פי השערת שלמה בובר בהקדמתו למדרש שכל טוב על ספר בראשית
- ^ מסעות של ר' בנימין ז"ל
- ^ שאלות רבי מנחם ותשובות רבי שלמה מופיעות בספר שיבולי הלקט חלק ב סימן נו
- ^ ספר משלי, פרק יג, פסוק טו
- ^ רבי מנחם נוהג לכנות במילה "יסוד" את מה שאנחנו קוראים היום שורש
- ^ חלוקה זו נובעת מכך שרבי מנחם הלך לפי שיטתו הדקדוקית של מנחם בן סרוק שנקט שיכולים להיות גם שורשים בני אות אחת או שתיים, אך היום מקובלת שיטתו של רבי יהודה חיוג' שכל השורשים הם בני שלוש אותיות
בקרת זהויות  |
|
|---|