מנחם בולה
מנחם בולה (11 באוגוסט 1912 – 14 בינואר 1992) היה מנהל בית ספר ופרשן מקרא. כתב את פירוש דעת מקרא על ויקרא, ספר ירמיהו וספרי נחום, חבקוק וצפניה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בולה נולד באמסטרדם בשם לאו בולה להוריו משה מוריץ בולה ו-מרי בליץ, אמצעי בין 3 אחים.
למד בסמינר לרבנים באמסטרדם והיה פעיל בתנועת הנוער של המזרחי "זכרון יעקב"[1]. הוא עלה לארץ ישראל בראשית 1938, כדי ללמוד בה להיות מורה. בתחילת שנות ה-40 הוא העביר הרצאות במקומות שונים מטעם הפועל המזרחי[2]. הוא עבד כמורה בנווה יעקב עד 1941[3] ובהמשך הוא עבד כמורה בקבוצת יבנה[4] ואף ניהל שם את בית הספר[5]. בשנת 1947 עלה בולה לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה[6]. במקביל ללימודיו הוא עבד כמורה בבתי ספר שונים בירושלים. בשנים 1958–1960 הוא היה שליח של הסוכנות היהודית בהולנד[7], לימד בבית ספר תיכון יהודי באמסטרדם[8] ובמקביל עשה דוקטורט באוניברסיטת אמסטרדם בהנחיית פרופ' ז'אק פרסר על "ביטול האוטונומיה של הקהילות בהולנד בשנת 1796"[9]. בסוף שנת 1960 הוא שב לישראל[10] ונתמנה למנהל בית ספר מעלה בירושלים[11].
בשנת 1976 יצא לאור פירושו על נחום, חבקוק וצפניה[12] ובתחילת 1984 יצא לאור פירושו לירמיהו, שניהם במסגרת סדרת דעת מקרא
בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הכין עם יצחק פימנטל מילון הולנדי-עברי[13]. בשנות ה-80 היה מעביר שיחות קצרות בתנ"ך במסגרת פרקי היום בתנ"ך ברדיו[14].
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בולה התחתן בשנת 1944 בקבוצת יבנה עם מרים לוי (ילידת 1917), ארוסתו עוד מהולנד, ניצולת ברגן-בלזן, שעלתה לארץ ישראל באותה השנה, במסגרת תוכנית ההחלפה של טמפלרים שהיו בארץ ישראל מול יהודים שהיו בברגן בלזן[15]. נולדו להם שלושה ילדים. בנו חנניה נפל כטייס במבצע מוקד בעת התקיפה על שדה התעופה במפרק, בפתיחת מלחמת ששת הימים. גופתו הושבה לישראל באוגוסט 1967 במסגרת חילופי שבויים[16]. בתו, אילנה בולה, נהרגה בתשעה באב תש"ל, בפעולת איבה עת רכבה עלה על מוקש שהטמין מחבל סורי בשדות רמת מגשימים[17][18][19]. היישוב אבני איתן נקרא בין היתר על שם ההרוגים בפיצוץ המוקש[20]. בתו רינה, היחידה אשר נותרה, התחתנה ונפטרה בגיל 62.
מנחם נפטר ונקבר בירושלים בגיל 79.
אשתו מרים בולה הוציאה את ספרה "מכתבים שלא נשלחו-אמסטרדם, וסטרברוק, ברגן בלזן" בשנת 2011 ורואיינה על כך בשנת 2024 בגיל 107.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ד"ר מנחם בולה, הוראת הפרשיות ההלכתיות בתורה, אתר מכללת הרצוג
- תמונה משיעור שמסר מנחם בולה בביתו של הרב הראשי בהולנד https://data.jck.nl/page/aggregation/jhm-foto/F007087
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מרים בולה, מכתבים שלא נשלחו, יד ושם, ירושלים, עמוד 12
- ^ חדרה, הצופה, 18 ביולי 1941
שיעורים הרצאות ומסיבות בנקודות ובסניפי הפועהמ"ז מטעם המרכז לתרבות וחינוך, הצופה, 15 במאי 1942 - ^ הכפר העברי נווה-יעקב ועטרות, דוגמה להתיישבות הציונית מצפון לירושלים, טללי אורות, כרך טו
- ^ חברת ביכורים, אתר מורשת קבוצת יבנה
- ^ מנחם בולה, אתר הארכיון הציוני המרכזי
- ^ מרים בולה, מכתבים שלא נשלחו, יד ושם, ירושלים, עמוד 18
- ^ קורות החיים של חנניה בולה, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ אברהם כרמי, אמסטרדם - ירושלים של הולנד, הצופה, 14 בינואר 1960
- ^ מרדכי גרסטנפלד, יהדות הולאנד לפי דיסרטציה של מחבר ירושלמי, הצופה, 12 באוגוסט 1960
- ^ יום עיון בבעיות החינוך היהודי בגולה, הצופה, 21 בנובמבר 1960
- ^ 400 ספרים ל"תקוותנו", חרות, 15 באוקטובר 1962
אבל הרב כהן ז"ל, הצופה, 14 בדצמבר 1967
שיבושים בפתיחת הלימודים בירושלים, דבר, 3 בספטמבר 1973 - ^ נפתלי קראוס, ספרים ביהדות, מעריב, 10 בדצמבר 1976
- ^ מילון עברי הולנדי, חלק שני, הוצאת שטרנגהולט, 1984
- ^ רשת ב', מעריב, 24 בדצמבר 1982
- ^ דינה חלוץ, "אף פעם לא הראיתי לבעלי את המכתבים שכתבתי לו כשהייתי במחנה ברגן־בלזן", באתר ynet, 18 באפריל 2023
- ^ גוויית הטייס חנניה בולה הוחזרה מירדן, על המשמר, 8 באוגוסט 1967
- ^ עודד מזרחי, בסתר אוהלו – סיפור לשבת, באתר ערוץ 7, 23 במאי 2019
- ^ יחד למדו,יחד יצאו למשק,יחד מתו, מעריב, 13 באוגוסט 1970
- ^ דף לזכר אילנה בולה, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
- ^ ל. צבי, יד הגורל היכתה שוב, מעריב, 29 בנובמבר 1977
