מנזר סנט אוגוסטין
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
כנסייה, מבנה לשעבר, הריסות מנזר  | ||||||
| על שם |
אוגוסטינוס | ||||||
| מיקום |
קנטרברי | ||||||
| מדינה |
הממלכה המאוחדת | ||||||
| בעלים |
המורשת האנגלית | ||||||
| מפעיל |
המורשת האנגלית | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| תקופת הבנייה | ?–598 | ||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
598 | ||||||
| תאריך פירוק |
1538 | ||||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות גותית | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
8.42 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 51°16′41″N 1°05′18″E / 51.278127777778°N 1.0882055555556°E | ||||||
| אתר רשמי | |||||||
  | |||||||
מנזר סנט אוגוסטין (אנגלית: St Augustine's Abbey) היה מנזר בנדיקטי בקנטרברי, קנט, הממלכה המאוחדת.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריה המוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 597 הגיע סנט אוגוסטין לאנגליה, לאחר שנשלח לשם על ידי האפיפיור גרגוריוס הראשון לצורך שליחות מיסיונרית. מלך קנט בתקופה זו היה את'לברט, שבמקרה היה נשוי לברטה שהייתה נוצרית. לא ברור האם אשתו השפיעה עליו, אך את'לברט התיר לאוגוסטין לייסד מנזר במרחק קצר מחומות העיר קנטרברי. באתר שבו הקים אוגוסטין את הכנסייה כבר היו שלוש כנסיות אחרות שהוקדשו לקדושים פנקרס, פטרוס ופאולוס, ולבסוף למרים, אם ישו. כיום ניתן למצוא במקום שרידים מהתקופה הסקסונית של כנסיית סנט פנקרס, ואילו שתי הכנסיות האחרות אוחדו על ידי הנורמנים למבנה אחד. אחת הסיבות לבניית הכנסייה במיקום זה הייתה הכוונה להפוך אותה לאתר קבורה למלכי קנט ולארכיבישופים מקנטרברי. ב-978 בניין גדול יותר הוקדש על ידי הארכיבישוף דאנסטן לקדושים פטרוס, פאולוס ואוגוסטין.
המאה ה-12
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד ל-1100 כל שרידי המבנה האנגלו סקסוני המקורי נעלמו תחת מבנה גדול שנבנה בסגנון האדריכלות הרומנסקית, וב-1154 נבנה בצמוד למקום בית מחסה לעניים. מלבד עבודת בנייה מחדש ב-1168 כתוצאה משרפה, לא היו אירועים משמעותיים נוספים במנזר במהלך המאה ה-12.
המאה ה-13
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 1250 בקירוב והלאה המנזר היה פעיל שוב. הקלויסטר, חדר הרחצה, הרפקטוריום והמטבח נבנו מחדש. בנוסף, נבנו מגורים גדולים וחדשים עבור ראש המנזר. שטח המנזר הוגדל גם כן על מנת לבנות היכל גדול.
המאה ה-14
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1309 נבנה שער חדש כחלק ממערכת הביצורים של המנזר ובכך הושלמה החצר הפנימית. בצד הצפוני הנזירים סיפחו יותר שטח למנזר, פעולה שתוצאתה הייתה יותר מקום עבור חצר חיצונית חדשה שבה היה מתחם באחריותו של נזיר האחראי על מרתפים, מבשלת שיכר, מאפייה, וב-1320 כרם מגודר. כמו כן, המנזר התרחב גם בכיוון מזרח ובכיוון זה נבנו מבני מגורים ביחד עם גן חדש. רעידת אדמה ב-1382 גרמה לצורך בעבודת בנייה נוספת, וב-1390 נבנה בית השער שקיים עד היום (2007). המבנה האחרון שהוקם היה קפלת הגבירה, שנבנתה ממזרח למנזר.
ב-1500 המנזר כבר היה גדול מאוד, והספרייה שלו הכילה כ-2,000 ספרים, מספר מכובד מאוד ביחס לאותה תקופה. רוב הספרים הללו נכתבו בסקריפטוריום של המנזר עצמו.
הפירוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1535 הנרי השמיני ציווה לפזר את כל המנזרים שהרוויחו פחות ממאה לירות שטרלינג בשנה. המנזר שרד את סיבוב הסגירות הראשון, כיוון שהכנסתו הייתה 1733 לירות. אולם, ב-30 ביולי 1538 גורלו של המנזר נחתם כאשר המנזר נקלע לתהליך פיזור המנזרים של הנרי. המנזר פורק במהלך חמש עשרה השנים שלאחר מכן, למרות שחלק מהאתר הומר לארמון, כהכנה להגעתה של אן מקליווס מצרפת.
ההיסטוריה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארמון הוחכר לשורה של אצילים, ובראשית המאה ה-17 היה בחזקתו של אדוארד לורד ווטון, שהעסיק את ג'ון טראדסקנט האב על מנת לבנות גנים רשמיים מסביב לארמון. ארמון זה שרד ככל הנראה עד הסערה הגדולה ב-1703, שגרמה נזק כבד למבנה הרעוע של המנזר.
ב-1988 האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, והשרידים החשובים הללו של המנזר שנבנה על ידי סנט אוגוסטין נמצאים באחריותה של חברת המורשת הבריטית.
השרידים שנותרו כיום (2007) נמצאים ממזרח לקתדרלה, ולמעשה בשיא פריחתו המנזר היה בגודל דומה לזה של קתדרלת קנטרברי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מנזר סנט אוגוסטין- אתר האינטרנט הרשמי של מנזר סנט אוגוסטין (באנגלית)
.svg)
.svg){kind=small}