קולכיס
קוֹלֶכִיס (בגאורגית: კოლხეთი, מילולית: קוֹלחֶתִי, ביוונית עתיקה: Κολχίς) הוא שמה הלטיני של ישות[1] גאורגית בשם אגריסי[2], ששכנה לחופי הים השחור באזור גאורגיה של היום. קולכיס מתוארת במחקר המודרני כישות הגאורגית הקדומה ביותר, שיחד עם ממלכת איבריה, תרמו מאוחר יותר בהיסטוריה להתפתחות ממלכת גאורגיה והאומה הגאורגית.
קולכיס ידועה מהמיתולוגיה היוונית כיעד מסעם של הארגונאוטים, כמו גם מקום משכנם של מדיאה וגיזת הזהב. היא תוארה כארץ עשירה בזהב, ברזל, עץ ודבש שייצאה את משאביה בעיקר לערי המדינה ההלניות.
הקולכים (גאו'), תושבי קולכיס, היו שבט דוברי שפות כרתווליות (אנ'), אבות לגאורגים ממערב גאורגיה בני דורנו, הסוואנים והזאנים (אנ') (אבות המגרלים והלאזים). מבחינה גאוגרפית שכנה במערב גאורגיה של היום וכללה: בגאורגיה את המחוזות סוואנתי, סמגרלו, אימרתי, גוריה, אבחזיה, אג'ריה, רצ'ה. ברוסיה: סוצ'י וטואפסה (אנ') שבמחוז קרסנודאר, ובטורקיה: נפת ארטווין, נפת ריזה (אנ') ונפת טרבזון (אנ').
גאוגרפיה ומקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולכיס, קולחיס או קולחה, שהתקיימה מהמאה ה-13 לפנה"ס ועד למאה הראשונה לפנה"ס, הייתה ישות גאורגית מוקדמת. שמם של הקולכים, תושבי קולכיס, היה בשימוש באתנוגרפיה היוונית-רומית כשם קיבוצי לשבטים גאורגיים מוקדמים שאכלסו את החוף המזרחי של הים השחור.
ההערכה כי השם קולכיס נגזר מהמילה (קוּלחָה) Qulḫa (גר') בשפה האוררטית (אנ'). בסוף המאה השמינית לפנה"ס חקק, סַארדוּרִי השני (אנ') מלך אוררטו, על אסטלה את ניצחונו על קולחה. עם זאת, המיקום המדויק של קולחה נותר שנוי במחלוקת. ישנם חוקרים שטוענים כי השם קולחה (קולכיס) מתייחס במקור לחבל ארץ ממערב לגאורגיה של ימינו. חוקר מחזרי הקווקז, סיריל טואמנוף (אנ') מציין כי נראה שקולכיס היא המדינה הקווקזית הראשונה שאיחדה שבטים לישות אחת. ניתן לראות את קולכיס לא רק כהתקבצות שבטים פרוטו-גאורגיים, אלא כממלכה מערב גאורגית. זה יהיה אך טבעי לראות בקולכיס כראשיתה של ההיסטוריה של התגבשות החברה הגאורגית. הישות הגאורגית המוקדמת ביותר.
השם היווני קולכיס (Κολχίς) נזכר לראשונה כתיאור אזור גאוגרפי בכתבי אייסכילוס ופינדארוס. מחברים מוקדמים יותר סיפרו על אנשי קולכתי (Κολχίδα) והמלך המיתולוגי שלהם אייטס (אנ') כמו גם על עירו האפונומית אֶאָה או אַיָה (Αἶα), אבל אין התייחסות מפורשת לאומה קולכית או אזור בשם זה. הנהר הראשי היה ידוע כפאסיס (כיום ריוני), והיה, על פי כמה מהמחברים, הגבול הדרומי של קולכיס, אבל סביר יותר שהנהר זרם באמצע קולכיס מהקווקז מערבה לפונטוס אוקסינוס (ים השחור), והאנטיטס או אטיקטוס (כיום קובן). אריאנוס מונה נהרות רבים אחרים לפי שם, אבל נראה שהם לא יותר מאשר פלגי הרים: החשובים שבהם היו צַ'ריאֶייס, צוֹבּוּס או כּוֹבּוּס, סינגאמֶס, טארסוּרַס, היפוּס, אסטֶלֶפּוּס, צ'רוסוראואס, כמה מהם הוזכרו גם על ידי תלמי ופליניוס. הערים הראשיות היו דיוֹסכּוּריאס (תחת שלטון רומי נקראה סֶבַּסטוֹפּוֹליס וכיום סוחומי) על חוף הים השחור, סַרַפַּנה על פי סטראבון (סַרַפַּניס על פי פרוקופיוס, כיום שורפני), פאסיס (כיום פותי), פיטיוס (כיום ביצ'ווינתה), אפסרוס (כיום גוניו), סוריום (כיום ואני), ארכאופוליס (כיום נוכאלאכאווי (אנ')), מַאכֵיִרֵסִיס, כּוּתה או כּוּתַאתִיסִיוּם או איה (כיום כותאיסי), מקום הולדתה של מדיאה על פי המסורת הגאורגית.
מאפיינים גאוגרפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגאוגרפיה פיזית, קולכיס נזכרת בדרך כלל כאזור מזרחית לחוף הים השחור התחומה מצפון על ידי המדרונות הדרום-מערביים של הקווקז הגדול, מדרום במורדות הצפוניים של הקווקז הקטן בגאורגיה, ובהרי טורקיה במזרח הים השחור, וממזרח תחומה ברכס ליחי, המחבר את הקווקז הגדול והקווקז הקטן. החלק המרכזי של האזור הוא מישור קולכתי, המשתרע בין סוחומי לכובולתי. רוב שטח זה נמצא 20 מטר מעל גובה פני הים. בשולי האזור נמצאים הרי הקווקז הגדול, הרי הקווקז הקטן ורכס ליחי.
שטחה של קולכיס מכסה בעיקר את חלקה המערבי של גאורגיה כיום, המחוזות: סוואנתי, סמגרלו, אימרתי, גוריה, אבחזיה, אג'ריה ורצ'ה. נפות טורקיה של היום: נפת ארטווין, נפת ריזה (אנ') ונפת טרבזון (אנ') (לאזיסטן (אנ') וטאו קלארג'תי. והמחוזות הרוסיים של היום: סוצ'י וטואפסה (אנ') שבמחוז קרסנודאר.
שטחה של קולכיס כיום כולל שרידים היסטוריים רבים של צמחים ובעלי חיים מהתקופות נאוגן ופלאוגן, בעלי מאפיינים קרובים לחלקים מרוחקים בעולם: חמישה מינים של רודודנדרונים ושיחים ירוקי-עד אחרים, אגוזים מכונפים (פרי עץ הפטרוקריה (אנ')), סלמנדרה קווקזית (אנ'), צפרדע קווקזית ממשפחת השקעניתיים (אנ'), שמונה מינים אנדמיים של לטאות מסוג דארווסקיה (אנ') (קשקשאים), פתן קווקזי (אנ'), נברן השלג קווקזי (אנ') ושרימפס מערות (אנ') אנדמיות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימי קדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת העתיקה היה אזור הים השחור משכנה תרבות ברונזה מפותחת המכונה התרבות הקולכית (אנ'), שהייתה קשורה לתרבות הקובאנית (אנ') שהופיעה לקראת תקופת הברונזה התיכונה. בסוף האלף השני לפנה"ס, נראה כי תהליך העיור כבר התקדם היטב, לפחות בחלקים מסוימים של קולכיס. בתרבות הברונזה המאוחרת של קולכיס (המאה ה-15 לפנה"ס-המאה ה-8 לפנה"ס) התפתחה מיומנות משמעותית בהתכה ויציקת מתכות, שהחלה הרבה לפני שמיומנויות אלה התמקצעו באירופה. יוצרו כלים חקלאיים מתוחכמים. השפלה הפורייה הייתה מלאה במקורות להשקיה ויחד עם אקלים מתון, קידם את התפתחותם של טכניקות חקלאיות מתקדמות.
בקולכיס התגוררו מספר שבטים קרובים, אך מובחנים, שישוביהם שכנו לאורך חוף הים השחור. השבטים העיקריים היו: מאכֶלוֹן (אנ'), הֵנִיוֹכֶוֹאִי (אנ'), זֵדרִטֶה (אנ'), לאז, חַאלִיבִּי (אנ'), טִיבַּארֶנִי (אנ') / תַּבַּל (אנ') / תובל, מוֹסִינִיקִי (אנ'), מַאקרוֹנֶס (אנ'), מסחתי / מסכתי (אנ'), מארֶה או מארֶס (אנ'), אַפּסִילֶה או אַפּשִׁילֶה (אנ'), אַבַּסגוֹי או אַבַּזגֶה (אנ') (אבחזיה)[3], סַאנִיגֶה (אנ'), גלאון (אנ'), קורחי, קולי, מלאנכלאנה (אנ') וסוֹאַנִי או סוּאַנִי (סוואנתי).
הרודוטוס ראה בתושבי קולכיס, גזע מצרי קדום. על פי דבריו, כי הקולכים, יחד עם המצרים הקדמונים והאתיופים היו הראשונים שנהגו לערוך מילה מנהג שלטענתו ירשו תושבי קולכיס משרידי צבאו של פרעה ססוסתריס (אנ')[4] (סנוסרת השלישי). בנוסף לעובדה זו מצא הרודוטוס גם דמיון במראה החיצוני. לטענתו כולם כהי עור. הטענה נדחתה באופן נרחב על ידי היסטוריונים מודרניים.[דרוש מקור] ספק אם הרודוטוס היה אי פעם בקולכיס או במצרים.[דרוש מקור]
שלטון פרסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממלכת קולכיס נוסדה במאה ה-13 לפנה"ס כתוצאה מהתגבשות השבטים שאכלסו את האזור. שלטון זה צוין במיתולוגיה היוונית כיעדם של הארגונאוטים, ביתם של מדיאה, ואזור מיוחד של כישוף, שהיה ידוע על ידי אנשי אוררטו בשם קולחה (לעיתים קולחה או קילחי).
במהלך מלחמות הקבע של הקולכים עם שכניהם, הצליחו הקולכים לכבוש, בשנות ה-750 לפנה"ס, חלק מדיאוחי (אנ'), אבל איבדו חלק מהפרובינציות (כולל "העיר המלכותית" אילדמוסה[5]) לסרדורי השני (אנ') מלך אוררטו בעקבות המלחמות בין השנים 748–750 ו-742-744 לפנה"ס. התפשטות הקימרים והסקיתים בשנות 720 ועד שנות 730 לפנה"ס ופלישת אשור, התפרקה הממלכה והפכה בסופו של דבר, לקראת אמצע המאה השישית לפנה"ס, לחלק מהממלכת פרס האחמנית.
השבטים ששכנו בדרום קולכיס (מַאקרוֹנֶס (אנ'), מסחתי/מסכתי (אנ') ומארֶה או מארֶס (אנ')) שולבו באחשדרפנות (סאטראפיה) ה-19 של פרס ואילו שבטי הצפון של קולכיס נכנעו "מרצון" ונאלצו להעביר לחצר הפרסי 100 בנים ו-100 בנות כל חמש שנים. בשנת 400 לפנה"ס, זמן קצר לאחר שעשרת האלפים שכירי החרב (אנ') של כורש הצעיר הגיעו לטרבזון, התנהל קרב בינם לבין הקולכים בו הובסו הקולכים באופן מכריע. ההשתלבות של קולכיס באימפריה האחמאנית הנרחבת הביאה לשגשוג המסחר של קולכיס והרחיבה את קשריה הכלכליים והמסחריים עם אזורים אחרים. הרחבת המסחר והקשר עם אזורים חדשים האיצה את ההתפתחות החברתית-כלכלית של קוליס. לאחר מכן, נראה כי תושבי קולכיס מיגרו את עול שלטון הפרסי מהם. והקימו מדינה עצמאית. על פי החוקר רולנד סוני (אנ'), המדינה המערבית של גאורגיה התאחדה עם ממלכות מזרח גאורגיה ושליטיה מלכו באמצעות מושלים מלכותיים - סקפטוכי[6], שקיבלו את סמכותם מהמלך.
-
-
תליונים של פרשים רוכבים על סוסים על פלטפורמה עם גלגלים,
המוזיאון הלאומי הגאורגי
תחת פונטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיתרידטס השישי, מלך פונטוס השתלט על קולכיס בשנות העשרה של המאה ה-2, וזאת אף על פי שיושבי קולכיס נחשבו לעם יודע מלחמה. לחץ של מיתרידטס ופיתויים שכנעו את שליטי הארץ לוותר על שלטונם למען המלך. קולכיס אורגנה כ"סאטראפיה" מלכותית. עם זאת, לא הצליח מיתרידטס להשתלט על החוף הסלעי של רכסי הקווקז שבין חצי האי קרים לקולכיס. ניסיונות שכנוע של תושבי האזור עלו בתוהו והוא ויתר על מאמציו לכבוש את האזור. בשלב זה הפכה קולכיס כנקודת קשר גאוגרפית של גרעין הממלכה עם הנחלות בצפון. בראש הסאטראפיה הועמד משנה למלך ("היפארכוס") בסמכות מקיפה של "דואג" ("דיויקיטיס" על פי סטראבון). התפקיד הטבעי של קולכיס כמספנה ראשית לצי התובלה בים השחור, נתמלא[7].
תחת שלטון רומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שכל המבצרים הגדולים לאורך חופי הים השחור נכבשו על ידי הרומאים, שלטונם היה רופף יחסית. בשנת 69 התקוממו תושבי פונטוס וקולכיס בראשות אניקטוס (אנ')[8]. ההתקוממות הסתיימה ללא הצלחה.
באזור השפלה והחוף פשטו לעיתים קרובות שבטי הרים, כאשר החזקים מביניהם היו ההניוצ'י והסוואנים היו החזקים שבהם. הם העבירו מחוה סמלית לרומא. הם הקימו ממלכות משלהם ונהנו ממידה רבה של עצמאות.
הנצרות החלה להתפשט בקולכיס בתחילת המאה הראשונה. הרשומות המסורתיים מייחסים את הופעת הנצרות בקולכיס לאנדראס הקדוש, שמעון הקנאי ומתיאס הקדוש. יחג עם זאת, התרבות ההלניסטית, הפגניזם המקומי וכתות מיתריות (אנ'), נשארו נפוצות עד למאה הרביעית. בשנות ה-130 של המאה ה-20, כבשו ממלכות מאכֶלוֹן (אנ'), הֵנִיוֹכֶוֹאִי (אנ'), אגריסי, אַפּסִילֶה או אַפּשִׁילֶה (אנ'), אַבַּסגוֹי או אַבַּזגֶה (אנ') (אבחזיה), סַאנִיגֶה (אנ') את האזור מצפון לדרום. גותים ששהו בחצי האי קרים, פשטו על קולכיס בשנת 253 בחיפוש אחר מקום משכן חדש, אך נהדפו בסיוע חיל המצב הרומי בפיצונדה. בעקבות התפוררות ממלכת קולכיס, נוסדה, במאה הראשונה לפני הספירה, ממלכת לאזיקה (או לאז). לאזיקה נודעה בשם אגריסי כאשר הפכה לוואסל של האימפריה הרומית לאחר המערכה הקווזית של פומפיוס (אנ').
שליטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רק מעט ידוע אודות שליטי קולכיס;
| שליט | תקופת שלטון | הערות |
|---|---|---|
| 1. אקֶס (აკეს) ("בסיליוס (אנ') אקו") |
סוף המאה הרביעית לפנה"ס | שמו נמצא על מטבע שהונפק על ידו |
| 2. כּוּגִ'י (אנ') | 325–280 לערך לפני הספירה | נשא בתואר אריסתווי |
| 3. סַאוולַאקִי או סאוּלַאקס (אנ') | המאה ה-2 לפנה"ס | |
| 4. מִיתּרִידַאטֶה או מיתרידטס (אנ') | שגשג בשנת 80 לפנה"ס | בסמכות ממלכת פונטוס (אנ') |
| 5. מַאכַּארֶס (אנ') | שגשג בשנת 65 לפנה"ס | בסמכות ממלכת פונטוס |
| 6. אַרִיסטַארכֶּה (אנ') | 63–47 לפני הספירה | מונה על ידי פומפיוס |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך COLCHIS, באנציקלופדיה איראניקה (באנגלית)
- קולכיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קולכיס לא הייתה מלוכה מבוססת וממוסדת מבנית
- ^ ידועה גם אֶגרי, אֶגר אֶגוּרי או אֶגרוֹס ברשומות הגאורגיות ובספרי הרשומות של ניצורה של כארתלי (אנ'). ברשומות ארמניות קדומות נקראה יֶגֶר.
- ^ על פי חוקרים אחדים, שבטים קדומים כמו אַפּסִילֶה (אנ') (שהוזכרו על ידי פליניוס במאה הראשונה לספירה) ו אַבַּסגוֹי (אנ') (שהוזכר על ידי אריאנוס במאה השנייה לספירה) תואמים לאבחזים תושבי אגריסי. עם זאת, טענה זו שנויה במחלוקת ואין תמימות דעים אקדמית בנושא. חוקרים אחרים סוברים כי השמות הדומים של הקבוצות האתניות מלמדות על מקור מוצא משותף. שבטים שונים ממוצא משותף שחלקם נעלמו, חלקם נטמעו או התערבבו בשבטים קרובים וחלקם שרדו.
- ^ ססוסתריס (אנ') הוא שם של מלך מצרי ממצרים העתיקה, שנזכר בחיבור היסטוריות של הרודוטוס, כמלך שהוביל מסע צבאי לחלקים באירופה.
- ^ Prof (Dr) WA Liebenberg, A Historical Research of the Ten Tribes Scattered Into the Nations Part 1
- ^ סקפטוכי - מושג הנזכר מושל בכתבי סטארבו ומשמעותו "נושאי שרביט", מושל מלכותי שהיה כפוף למלך
- ^ דוד גולן, תולדות העולם ההליניסטי, עמ' 678–685, ISBN 9652244109
- ^ טקיטוס הוא המקור היחיד שהזכיר את אניקטוס בכתביו, שסיפר כי אניקטוס טען כי הנהיג את המרד הכושל בשמו של ויטליוס והמרד נועד במטרה לשחרר את פונטוס מעול הכיבוש הרומי. עם זאת, סברה אחרת טוענת כי פעל להבטחת עמדת כוח על ידי תמיכה בסיעה של ויטליוס במלחמת האזרחים לאחר מותו של נירון.
| היסטוריה של גאורגיה | ||
|---|---|---|
| פרהיסטוריה (אנ') | תרבות שוּלבַּרִי-שוֹמוּ (אנ') • תרבות קוּרָה-אַרַאכּס (אנ') • תרבות תרִיאַלֵתִית (אנ') • תרבות קוֹלֵכִית (אנ') • דִיאַוֹחִי (אנ') |  |
| העת העתיקה | קולכיס • איבריה • גאורגיה בעידן הרומי (אנ') • מסע פומפאי לגאורגיה (אנ') • אגריסי • איבריה הסאסאנית (אנ') • ניצורה של איבריה (אנ') | |
| ימי הביניים | המלחמות האיבריות (אנ') • המלחמות הלאזיות (אנ') • נסיכות איבריה (אנ') • השלטון הערבי בגאורגיה (אנ') • אמירות טביליסי • שושלת בגרטיוני • איבריה הבגרטידית • ממלכת אבחזיה • ממלכת קאחתי-הרתי • ממלכת הרתי • התמה של איבריה • ממלכת גאורגיה המאוחדת • תור הזהב של גאורגיה(אנ') • ארמניה בממלכת גאורגיה (אנ') • שירוואן הגאורגית (אנ') • המלחמות הביזנטי-גאורגיות • המלחמות הסלג'וק-גאורגיות (אנ') • הפלישה המונגולית • הפלישה הטימורית • הפלישה הטורקמנית (אנ') | |
| העת החדשה המוקדמת | ממלכת כארתלי • ממלכת קאחתי • ממלכת אימרתי • נסיכות גוריה • סוואנתי • אבחזיה • אתאבגות סאמצחה • נסיכות סמגרלו (אנ') • גאורגיה הספווית (אנ') • ממלכת כארתלי-קאחתי | |
| העת החדשה | גאורגיה באימפריה הרוסית (אנ') • הרפובליקה של עבר הקווקז • הרפובליקה הדמוקרטית הראשונה • הפלישה הסובייטית לגאורגיה • גאורגיה הסובייטית • מלחמת גאורגיה–רוסיה | |
