ממלכת לואנג פרבאנג
ממלכת לואנג פרבאנג ושכנותיה במאה ה-18 | |
ממשל | |
---|---|
שפה נפוצה | לאית |
היסטוריה | |
תאריכי הקמה | 1707 |
תאריכי פירוק | 3 באוקטובר 1893 |
ישות קודמת | ממלכת לאן שאנג |
ישות יורשת |
1893: הפרוטקטורט הצרפתי על לאוס 1947: ממלכת לאוס |
ממלכת לואנג פרבאנג הייתה ממלכה שהתקיימה בשטחי לאוס של ימינו, ומאוחר יותר הפכה לחלק מהפרוטקטורט הצרפתי על לאוס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממלכה הוקמה בשנת 1707 כתוצאה מפיצול ממלכת לאן שאנג. כשהממלכה התפצלה, הפכה מואנג פואן למדינת חסות של לואנג פראבנג. עם השנים המלוכה נחלשה עוד יותר, ונאלצה להפוך לווסאלית פעמים שונות למלוכה הבורמזית והסיאמית. קונסוליה צרפתית הוקמה בבירה לואנג פרבאנג ב-1885. הממלכה הייתה בתקופה זו וסאל סיאמי, שחששה מתוכניות צרפתיות לספח את לואנג פראבנג. נחתם הסכם ב-7 במאי 1886 בין סיאם לצרפת המכיר בשליטה הסיאמית על לואנג פראבנג וממלכות לאו השכנות. [1] צרפת שלחה משלחות באזור, בחיפוש אחר אפשרות להקים בו שטח צרפתי. מתקפה הרסנית במיוחד במהלך מלחמות האו על ידי צבא הדגל השחור הסיני ב-1887, גרמה למלך און קאם לבקש הגנה צרפתית. זה התקבל ונחתם ב-27 במרץ 1889, למרות המחאה הסיאמית. [2]
צרפת וסיאם יצאו למלחמה ב-1893, שהגיעה לשיאה בתקרית פקנאם כאשר צרפת, בניגוד להבטחות שנתנה לבריטניה הגדולה, נכנסה לבנגקוק עם ספינות מלחמה. סיאם נאלצה לקבל את האולטימטום הצרפתי, לוותר על האדמות שממזרח למקונג כולל האיים שלו. הפרוטקטורט הצרפתי של לאוס הוקם רשמית, כאשר הבירה המנהלית הועברה מלואנג פרבאנג לויינטיאן. עם זאת, לואנג פראבנג נותרה מקום מושבה של משפחת המלוכה, שכוחה הצטמצם לדמויות סמליות בעוד שהשלטון בפועל הועבר לידי פקידים צרפתיים כולל סגן הקונסול והנציב הכללי. [3] בינואר 1896, צרפת ובריטניה חתמו על הסכם המכיר בגבול בין לאוס הצרפתית לבורמה הבריטית. תחת הגנת צרפת, ממלכת לואנג פראבנג הפכה לממלכה העיקרית של לאוס הצרפתית. ב-11 במאי 1947 אורגנו מחדש ממלכות לואנג פראבנג, ויינטיאן וצ'מפאסק לממלכת לאוס, כאשר מלך לואנג פראבנג, סיסבאנג וונג, הפך למלך לאוס. בשנת 1954 קיבלה ממלכת לאוס עצמאות מלאה מצרפת.
-
נציגי ממלכת לואנג פרבאנג בבייג'ינג בשנת 1761.
-
פקיד בית המלוכה לואנג פרבאנג
-
אזרחי לואנג פרבאנג
מלכי לואנג פרבאנג
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קיצראט (1707–1713)
- אונג קאם (1713–1723)
- תאו אנג (אינתאסון) (1723–1749)
- אינתאוונג (1749)
- אינתאפום (1749)
- סוטיקה-קואומנה (1749–1768) (וסאל בורמזי, 1765–1768)
- סוריניאבונג השני (1768–1788) (וסאל בורמזי, 1768–1788)
- כיבוש סיאמי (1791–1792)
- אנורוטה (1792–1819)
- Manthaturath (1819–1837) (עוצר עבור אנורוטה מ-1817 עד 31 בדצמבר 1819; חי כנזיר בבנגקוק מ-1825 עד 1826, והשאיר את לואנג פרה באנג לניהול על ידי פקידים תאילנדים)
- אונקאו (1837–1838)
- סוקה-סום (1838 – 23 בספטמבר 1850)
- צ'נתאראת (23 בספטמבר 1850 – 1 באוקטובר 1868)
- און קאם (1 באוקטובר 1868 – 15 בדצמבר 1895) (זכרין היה העוצר שלו מאפריל 1888 עד 15 בדצמבר 1895)
- זכרין (15 בדצמבר 1895 - 25 במרץ 1904) (במדינת החסות הצרפתית)
- סיסבאנג וונג (26 במרץ 1904 – 20 באוקטובר 1945/27 באוגוסט 1946) (במדינת החסות הצרפתית)