מלחמת לפלנד
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 15 בספטמבר 1944 – 27 באפריל 1945 (225 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | לפלנד, פינלנד | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון פיני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
מלחמת לפלנד (בפינית: Lapin sota, בגרמנית: Lapplandskrieg) היא השם שניתן לסדרת הקרבות בין פינלנד וגרמניה הנאצית בין ספטמבר 1944 ואפריל 1945 בחבל הצפוני ביותר של פינלנד - לפלנד.
כבר בקיץ 1943 החל הפיקוד הגרמני העליון להכין תוכניות למקרה שפינלנד תחתום הסכם שלום נפרד עם ברית המועצות. הגרמנים תכננו להסיג את כוחותיהם צפונה על מנת להגן על מכרות הניקל בקרבת פטסאמו (אז עיר נמל בפינלנד לחוף ים ברנץ, כיום פצ'נגה ברוסיה). במהלך חורף 1943–1944 שיפרו הגרמנים את תשתית הכבישים שבין צפון נורווגיה לצפון פינלנד תוך ניצול כוח אדם מבין שבויי המלחמה (חלק גדול מהם נשבו בדרום אירופה והיו עדיין במדי הקיץ שלהם.כתוצאה מכך רבים גוועו בקור המקפיא של החורף בצפון נורווגיה), כמו כן הוקמו באזור מחסנים בהם נאגרה אספקה רבה. ולכן כאשר בספטמבר 1944 חתמה פינלנד הסכם שלום עם ברית המועצות היו הגרמנים מוכנים.
בעוד שכוחות הקרקע הגרמניים נסוגים צפונה, הצי הגרמני מיקש את מבואות הים לפינלנד וניסה לכבוש את האי הפיני "סורסארי" (Suursaari; בסופו של דבר הגיע לידי רוסיה ונקרא גוגלנד (אנ')) שבמפרץ הפיני לפני שייפול בידיים סובייטיות, במבצע כושל המכונה "מבצע טאנה אוסט" (Tanne Ost, אשוח מזרח, על שם ריבוי הטייגה שבאי ומיקומו המזרחי במפרץ פינלנד). על אף שקצינים מהוורמאכט והצבא הפיני ניסו לארגן נסיגה שקטה, פרצו קרבות בין כוחות גרמניים ופיניים אפילו לפני שנחתם הסכם השלום הפיני־סובייטי המקדים. הקרבות התחזקו כשהפינים ניסו לעמוד בדרישה הסובייטית שכל הכוחות הגרמניים יגורשו מפינלנד. הפינים הועמדו במצב דומה לאיטלקים ולרומנים שלאחר שנכנעו לבעלות הברית, נאלצו להילחם על מנת לשחרר את אדמותיהם משלטון הכוחות הגרמניים. משימתם של הפינים הסתבכה בשל הדרישה הסובייטית להשבית את רוב הצבא הפיני, אפילו בזמן המערכה נגד הגרמנים.
המפקד הפיני, גנרל היילמאר סילאסוואו שכוחותיו ניצחו את הצבא האדום בקרב סואמוסאלמי, הוביל את הפעילות כנגד הגרמנים. בין היתר הוא נעזר בדיוויזיית השריון הפינית. באוקטובר ונובמבר 1944 גרש אותם מרוב השטח הצפוני של פינלנד. הכוחות הגרמניים בפיקודו של הגנרל לותר רנדוליץ הגיבו בהרס שטחים נרחבים בצפון פינלנד תוך שימוש בטקטיקה של אדמה חרוכה. יותר משני שלישים ממבני המגורים באזור זה נהרסו ובירת המחוז רובניימי נשרפה עד היסוד. בנוסף לאובדן הרכוש המוערך בשווה ערך ל-$300 מיליון דולר (של שנת 1945), כ-100,000 תושבים הפכו לפליטים, מצב שהחמיר את בעיית השיקום שלאחר המלחמה (לאחר המלחמה הורשע רנדוליץ בפשעי מלחמה ונידון ל-20 שנות מאסר). הכוחות הגרמניים האחרונים גורשו באפריל 1945.
