מלחמת בבל–יהודה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך חסר, דל במקורות ובתוכן.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך חסר, דל במקורות ובתוכן. | |
 | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 601 לפנה"ס – 586 לפנה"ס (כ־15 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | יהודה, לרוב בירושלים | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בבלי, חורבן בית המקדש הראשון, ממלכת יהודה, וגלות בבל | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
מבוסס על מלכים ב פרק כ"ד ופרק כ"ה | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
מלחמת בבל–יהודה היא מלחמה שנערכה בין ממלכת יהודה והאימפריה הנאו בבלית ונמשכה מ-601 לפנה"ס עד ל-586 לפנה"ס. מלחמה זו סימנה את סופה של ממלכת יהודה והפסקה ממושכת של עצמאות יהודית עד למרד החשמונאים במאה השנייה לפנה"ס. אחרי שבבל כבשה את ירושלים, היא הרסה את בית המקדש הראשון והתחילה את גלות בבל. מלחמה זו מתועדת בספר מלכים ב, בפרקים כד וכה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצרים הייתה כוח אזורי עד קרב כרכמיש ב-606 לפנה"ס. מאוחר יותר, בבל באה וסיימה את השלטון המצרי, החלה את השלטון שלה באזור, והפכה את יהודה לווסאלית שלה.
המרד היהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך שלוש שנים שילמה יהודה מיסים לבבל, עד שהחליט יהויכין להפסיק לשלמם ובתגובה יצאה בבל למלחמה נגדו. למסע המלחמה לצד בבל הצטרפו מואב, עמון והכשדים.
המצור הראשון על ירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבוכדנצר צר על ירושלים ב-597 לפנה"ס, והצליח ללכוד את העיר ואת יהויכין,[1][2][3] ביחד עם כל האצולה של ירושלים.[1] הוא גם בזז את האוצרות של המקדש, כולל את כלי הזהב.[1] נבוכדנצר הגלה את יהויכין והאצולה, יחד עם 10,000 סריסים, ואת עבדיו, ו-7,000 חיילים.[1] תחתיו המליך נבוכדנצר את מתניה, דודו של יהויכין, כמלך יהודה. מאוחר יותר, הוא שינה את שמו לצדקיהו.[1][4]
המצור השני על ירושלים והקרב ביריחו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המצור על ירושלים (588 לפנה"ס)
ביולי 587 לפנה"ס,[4] מרד צדקיהו כנגד בבל, וכרת ברית עם מצרים. נבוכדנצר שלח את נבוזראדן 'שר טבחים' לצור על ירושלים שוב, והרעיב את תושביה במשך שנה וחצי.[5] לבסוף הצליחו החיילים הבבלים להבקיע את החומות וכבשו את העיר, אך צדקיהו, בניו וכמה מחייליו הצליחו לברוח ליריחו, ושם נתפסו על ידי הכשדים אשר הובילום לרבלה. ברבלה נרצחו בניו של צדקיהו לעיניו בידי אנשי נבוכדנאצר, ולאחר מכן עיוורו אותו. בשביעי לאב, הגיע נבוזראדן לירושלים ואז שרפו את כל העיר כולל בית המלך ובית המקדש (על פי הפרשנות המקובלת הדבר אירע בשלבים כך שבית המקדש הוצת רק בתשעה באב ורובו נשרף בי' באב. לאחר מכן הרסו נבוזראדן וחייליו את חומות ירושלים והגלו יהודים רבים לבבל. הוא מינה את גדליהו כנציב על היהודים שלא הוגלו מיהודה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסף ניצן; ד"ר יהושפט נבו, ארץ ישראל ושכנותיה - בבל והמקרא, באתר מט"ח