לדלג לתוכן

מלחמה פרטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמה פרטית
A Private War
מבוסס על מאמר בכתב העת וניטי פייר
בימוי Matthew Heineman עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי Matthew George, Marissa Mazzola-McMahon, בזיל איבניק, Matthew Heineman, שרליז ת'רון עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט Arash Amel עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה Nick Fenton עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים רוזמונד פייק, ג'יימי דורנן, סטנלי טוצ'י, פיי מרסיי
מוזיקה H. Scott Salinas עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רוברט ריצ'רדסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Thunder Road Pictures, Denver and Delilah Productions עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית2 בנובמבר 2018
משך הקרנה 106 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה, סרט ביוגרפי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות סרי לנקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו aprivatewar
www.aprivatewarfilm.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מלחמה פרטית היא דרמה ביוגרפית אמריקנית משנת 2018 בבימויו של מתיו היינמן, בכיכובה של רוזמונד פייק בתפקיד העיתונאית מארי קולווין.

הסרט מבוסס על מאמר משנת 2012 "המלחמה הפרטית של מארי קולווין" בכתב העת Vanity Fair[1].

הסרט נכתב על ידי אראש אמל ומשתתפים בו ג'יימי דורנן, טום הולנדר וסטנלי טוצ'י. הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו 2018 והופץ בארצות הברית ב-2 בנובמבר 2018.

בפסטיבל גלובוס הזהב ה -76 היה מועמד לפרס השחקנית הטובה ביותר ולפרס על השיר המקורי הטוב ביותר ("רקוויאם למלחמה פרטית"). הבמאי מתיו היינמן היה מועמד לפרס על בימוי ראשון לסרט באורך מלא.

מארי קולווין היא עיתונאית אמריקאית צעירה בעיתון סאנדיי טיימס ונשלחת למדינות המסוכנות ביותר כדי לתעד את מלחמות האזרחים שלהן.

בשנת 2001, בעת שסיקרה את הנמרים הטמיליים קולווין וצוותה נתקלו במארב של צבא סרי לנקה. היא ניסתה לסמן ליורים שהיא עיתונאית ותוך כדי כך נפצעה ממקלע אר.פי.ג'י ואיבדה את עינה השמאלית. לאחר מכן, קולווין נהגה לחבוש רטייה על העין.

גם לאחר שאובחנה כנפגעת הפרעת דחק פוסט-טראומטית קולווין המשיכה לסקר אירועים חדשים, למרות התנגדות הבוס שלה, שון רייאן. ב-2012 קולווין יוצאת לסוריה כדי לכתוב על העיר חומס.

קולווין וצלם המלחמה פול קונרוי נקלעים לאזור מגורים שנתון תחת אש צולבת. הם מסקרים את המצב החמור, מדווחים לעולם באמצעות רשתות שידור רבות על הפגיעה האנושה באזרחים. לאחר מכן פול הפצוע מתעורר למצוא את קולווין ועיתונאי נוסף שנהרגו מההפצצות.

הסרט מסתיים בתמונות של העיר ההרוסה. ואחריהן מוקרן ריאיון עם מארי קולווין האמיתית שאומרת "לעולם לא תגיעי לאן שאת הולכת אם תכנעי לפחד."

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]