מלחייה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
מלחייה היא כלי לאחזקת מלח בישול (הנקרא אף מלח שולחן) בצורתו הגרוסה ולזרייתו על גבי מזון.
המלחייה היא כלי שימושי בעת ארוחה, על כן מניחים אותה על שולחן האוכל. לעיתים נוסף לה ערך אסתטי ועיצובי: קיימים מתקנים המחזיקים את המלחייה בצמוד לפלפלייה (כלי לאחזקת התבלין פלפל שחור בצורתו הגרוסה), או למטחנת הפלפל. בשל כך העיצוב של מטחנת הפלפל קשור לעיצוב המלחייה. בדומה למטחנת הפלפל, ניתן להשיג אף מטחנת מלח, זאת שומרת על צורת המלחייה ועל אופן שימושה.
המלחייה הנפוצה היא בעלת גוף שקוף (מזכוכית או מפלסטיק), כך שניתן לאמוד על יתרת כמות המלח שבה. בחלקה העליון מספר נקבים[1], והוא בדרך כלל מוברג לגוף המלחייה. ישנן גם מלחיות שבהן ההברגה היא בתחתית המלחייה. לעיתים החלק העליון והתחתון עשויים מחומרים שונים. למשל, זכוכית ומתכת. יש הנוהגים להוסיף למלח השולחן גרגירי אורז יבשים, כדי למנוע הדבקות של גרגרי המלח לאחר שספחו לחות וכדי להסיר את הגרגירים הלחים מצידי המלחייה. את המלחייה פיתח ב־1858 הממציא האמריקאי ג'ון מייסון[2].
גודל הנקבים וספיקת המלח
[עריכת קוד מקור | עריכה]גודלם של הנקבים שבראש המלחיה מותאם לגודלם של גבישי המלח כך שטילטולה למעלה ולמטה משחרר ממנה כמות מלח קטנה (ולא ספיקה קבועה). עקרון הפעולה הוא שבכל הנפה של המלח שבמלחיה משתחררים גבישים בודדים מכל נקב ומיד לאחריהם נחסם הנקב על ידי גבישים החוסמים זה את זה. טלטול המלחיה למעשה מפנה את הנקבים מהגבישים החוסמים עד לנפילתם הבאה ולשחרור גבישים נוספים.
ממלחה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
הממלחה קדמה למלחייה, ככלי לאחזקת מלח. בממלחה אין נקבים לזריית המלח. הממלחה הייתה כלי פתוח או בעל מכסה, המלח היה מוסף למזון באמצעות נטילתו עם האצבעות או עם כפית קטנה. בימי הביניים וברנסאנס הייתה הממלחה כלי הגשה מסוגנן, בהיות המלח תבלין יקר ונחשב. דוגמה לממלחה מעוטרת במיוחד היא הממלחה של בנוונוטו צ'ליני, ממלחה עשוית זהב, הנחשבת ליצירת אמנות.
כיום ממלחות מוחזקות במטבח בסמוך לכירי הבישול, לרוב אלו קופסאות פשוטות. יש המעדיפים לרכוש אריזות מלח מפלסטיק המגיעות בצורה של מלחיות[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חורים במלחייה, באתר The Salt And Pepper Shaker Museum
- ^ Would You Like Some Salt and Pepper?, Smithsonian Magazine