מלאכיות מברזל
 | |
| בימוי |
Katja von Garnier  |
|---|---|
| הופק בידי |
Len Amato |
| עריכה |
האנס פונק |
| שחקנים ראשיים |
הילרי סוונק (אליס פול) Vinny Genna (פיורלו לה גוארדיה) מולי פרקר מרגו מרטינדייל (האריוט סטנטון בלאץ') לורה פרייז'ר (דוריס סטיבנס) בוב גנטון (וודרו וילסון) Adilah Barnes (אידה ב' ולס) לואיס סמית' (אנה הווארד שו) ברוק סמית' (מייבל ורנון) פטריק דמפסי פרנסס או'קונור (לוסי ברנס) ג'וליה אורמונד (אינז מילולהנד) Peter Berinato (Harry T. Burn) אנג'ליקה יוסטון (קארי צ'פמן קאט) ורה פרמיגה (Ruza Wenclawska) Michael Goodwin Trevor Gagnon Joe Inscoe Robert C. Treveiler קארי סנודגרס |
| מוזיקה |
ג'וני קלימיק |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
סרטי HBO, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
2004 |
| משך הקרנה |
125 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט דרמה |
|
iron-jawed-angels | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
מלאכיות מברזל (באנגלית: Iron Jawed Angels) הוא סרט דרמה היסטורי אמריקאי משנת 2004 בבימויה של קטיה פון גרנייה. בסרט מככבות הילרי סוונק בתור המנהיגה הסופרג'יסטית אליס פול, פרנסס או'קונור בתור האקטיביסטית לוסי ברנס, ג'וליה אורמונד בתור אינז מילהולנד, ואנג'ליקה יוסטון בתור קארי צ'פמן קאט. הסרט זכה לשבחי המבקרים לאחר שהוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים סאנדנס בשנת 2004.[1]
הסרט מתמקד בתנועה הסופרג'יסטית בארצות הברית, שנאבקה למען מתן זכות הבחירה לנשים, בשנת 1910 ובעשור שאחריו, עד לחקיקת התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית. הסרט עוקב אחר מנהיגות המאבק אליס פול ולוסי ברנס, כשהן מנהלות מאבק באמצעים של התנגדות בלתי אלימה, דהיינו משתמשות באסטרטגיות, טקטיקות ודיאלוגים שלווים, יעילים ולא אלימים, במטרה לחולל מהפכה בתנועה הפמיניסטית האמריקנית על מנת להעניק לנשים זכות בחירה. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-15 בפברואר 2004.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליס פול ולוסי ברנס חוזרות מאנגליה, שם הן הכירו בעת שהשתתפו באיגוד הנשים החברתי והפוליטי שהוקם על ידי מנהיגת הסופרג'יסטיות הרדיקלית הבריטית אמלין פנקהרסט והובל על ידי בתה כריסטבל פנקהרסט. לאחר חזרתן לארצות הברית מציגות השתיים בפני האגודה הלאומית האמריקאית לנשים (NAWSA) תוכנית לקמפיין למען זכויות הצבעה לנשים בבחירות הכלליות בארצות הברית, אשר נועד להיות מוצג ישירות בוושינגטון הבירה. הן מגלות כי הרעיונות שלהן כוחניים מדי עבור מנהיגות הסופרג'יזם הממוסד בארצות הברית, במיוחד קארי צ'פמן קאט, אך הן עדיין מקבלות רשות להוביל את ועדת הקונגרס של NAWSA בוושינגטון. הן מתחילות בארגון תהלוכת זכות הבחירה לנשים העתידה להתקיים בשנת 1913, ערב ההשבעה של הנשיא וודרו וילסון.
אליס פול מבצעת גיוס כספים בגלריה לאמנות, ותוך כך משכנעת את עורכת הדין לעבודה אינז מילהולנד להוביל את המצעד כשהיא רכובה על גבי סוס לבן. פול פוגשת קריקטוריסט פוליטי של עיתון וושינגטוני בשם בן ויסמן (דמות בדיונית), ויש רמזים לניצנים רומנטיים ביניהם. לאחר מכן, בסצנה בדיונית, פול מנסה להסביר לאידה ב' ולס מדוע היא מעדיפה שנשים אפרו-אמריקאיות יצעדו בחלק האחורי של המצעד, כדי שלא להכעיס את הפעילים הפוליטיים הדמוקרטים מדרום ארצות הברית. וולס מסרבת, ואף יוצאת בהפגנתיות על מנת להצטרף לקבוצה של מפגינות לבנות באמצע המצעד. לאחר חילוקי דעות בנוגע לגיוס כספים, פול וברנס נאלצות לעזוב את ה-NAWSA, ואז הן מאתרות את מפלגת האישה הלאומית (NWP) אשר תומכת בגישתן. אליס פול חווה מערכת יחסים רומנטית קצרה עם בן ויסמן.
סכסוכים נוספים בתוך התנועה מתרחשים כאשר מנהיגות NAWSA מבקרות חלק מהטקטיקות שנוקט ה-NWP, כגון מחאה נגד הנשיא ווילסון, וכן שביתת שבת ממושכת מחוץ לבית הלבן בפעולה שכונתה שביתת המשמר הדומם. גם היחסים בין הממשל האמריקאי למפגינות ה-NWP מצטננים, לאחר שנשים רבות נעצרות על מעשיהן ומואשמות ב"שיבוש תנועה".
הנשים שנעצרו נשלחות למאסר לתקופות של 60 יום, ובכלא הן זוכות לטיפול פוגעני ואלים. פול ונשים נוספות פותחות בשביתת רעב, שבמהלכה השומרים מאכילים אותן בכוח בחלב ובביצים נאות. בית הכלא אף מונע מהסופרג'יסטיות לפגוש מבקרים או עורכי דין, עד שהסנאטור האמריקאי טום לייטון (בדיוני) מבקר את אשתו אמילי, אחת הנשים הכלואות. אמילי מעבירה בחשאי לבעלה מכתב במהלך ביקורו, ובעקבות כך מודלף לתקשורת דיווח על הטיפול לו הן זוכות בכלא. פול, ברנס והנשים האחרות משוחררות.
לחץ ממשיך להיות מופעל על הנשיא וילסון כאשר ה-NAWSA מצטרף לקריאת ה-NWP להעברת התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית. וילסון נענה לבסוף ללחץ, כדי להימנע מלהיות מוזכר בעיתונות הבינלאומית כמי שנאבק עבור דמוקרטיה במדינות אירופה, ובו בזמן שולל את הזכות הדמוקרטית לבחור ולהיבחר ממחצית מאוכלוסיית ארצות הברית. במהלך אשרור התיקון מקבל חבר בית המחוקקים של טנסי הארי טי ברן מברק מאמו, וברגע האחרון משנה את הצבעתו, והתיקון עובר.
מקור הכותרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט שואב את כותרתו מנציג מסצ'וסטס בבית הנבחרים ג'וזף וולש, אשר ב-1917 התנגד להקמת ועדה שתעסוק בזכויות הבחירה לנשים. וולש חשב שהקמת ועדה שכזאת תהווה כניעה ל"נדנוד של מלאכיות בעלות לסתות ברזל", והתייחס למפגינות המשמר הדומם כאל "יצורים מבולבלים; נשים מתוסכלות, בחצאיות קצרות ושיער קצר".[2] כמו כן, השימוש בפלדה המחזיקה את לסתותיהן של הנשים המוזנות בכפייה לאחר מעצרי המשמר הדומם ושביתת הרעב גם הוא מהווה נקודת עלילה בסרט.
שחקניות ושחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הילרי סוואנק - אליס פול
- פראנסס או'קונור - לוסי ברנס
- ג'וליה אורמונד - אינז מילהולנד
- אנג'ליקה יוסטון - קארי צ'אפמן קאט
- מולי פארקר - אמילי לייטון
- לורה פרייז'ר - דוריס סטיוונס
- לויס סמית - אנה הווארד שאו
- ורה פרמיגה - רוזה וונקלאוסקה
- ברוק סמית - מייבל וורנון
- פאטריק דמפסי - בן וייסמן
- מרגו מרטינדייל - הריוט איטון סטנטון בלאץ'
- אדילה בארנס - אידה וולס בארנט
- בוב גאנטון - הנשיא וודרו וילסון
- ויני ג'נה - פיורלו לה גארדיה
- פיטר ברינאטו - הארי ט. ברן
- ג'וזף אדמס - סנטור טום לייטון
- ברט בוסמן - בנו של בן וייסמן
דמויות בדיוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדמויות הבדיוניות בסרט הן: בן ויסמן, בנו, אמילי לייטון, והסנאטור טום לייטון.[3][4]
תגובות וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבקר הקולנוע ריצ'רד רופר העניק ביקורת חיובית לסרט, וכתב: "'Iron Jawed Angels' הוא שיעור היסטוריה חשוב המסופר בצורה רעננה ומבריקה".[5] סקוט פאונדס מוראייטי העניק לסרט ביקורת שלילית, וכתב: "דרמת הסופרג'יסטיות עתירת הכוכבות 'Iron Jawed Angels' של HBO מתבייתת על נושא היסטורי ראוי תוך תקווה שכוונות נעלות יספיקו. אך אבוי, תקוות אלה נכזבו, בתיעוד מלודרמטי ופטפטני המתעד את השחר של שוויון הזכויות לנשים באמריקה. הסרט עושה שימוש אנכרוניסטי במוזיקה תקופתית בפסקול וכן בקטעי מונטאז' נוצצים בסגנון MTV, ומתאמץ לשווא[6] לממש את היומרה שלו כסרט השבוע.[6]
רוברט פארדי מ-TV Guide כתב ביקורת מעורבת: "יש כאן את כל המרכיבים ליצירת סרט מפואר אודות הימים הראשונים של זכות הבחירה לנשים, אבל השימוש של הבמאית קטיה פון גרנייה בתחבולות קולנועיות מסיחות דעת ובמוזיקה מודרנית צורמת משתלב בצורה גרועה עם התפאורה התקופתית... פון גרנייה, מצוידת במנגנון הפקה ללא רבב, מסלפת את סיפורה האפי על ידי מוזיקה ששייכת לסיבוב הופעות של "יריד לילית"; לפעמים נדמה כאילו היא וכותביה תפסו את המאבק למען זכות הבחירה לנשים כגרסה משנת 1912 של סקס והעיר הגדולה. רק כאשר האנכרוניזמים שוככים סוף סוף בשליש האחרון של הסרט, מתחילה הליבה של הסרט לזרוח."[7]
היסטוריונים מתחו ביקורת על הסרט מכמה היבטים. הבמאית קטיה פון גרנייה יצרה פסקול בן המאה ה-21 והפכה את הסופרג'יסטיות של תחילת המאה ה-20 לפמיניסטיות של "הגל השלישי" שיהיו מוכרות יותר לקהל המודרני.[8] לתיאור המיניות של אליס פול בסרט לא היה כל בסיס עובדתי היסטורי; פול הייתה מסורה כל כולה למאבק למתן זכות בחירה לנשים.[9] אין שום הוכחה שהייתה לה מערכת יחסים אינטימית מינית עם מישהו, גבר או אישה.[10] הסרט אפילו יוצר דמות בדיונית שתשחק מושא אהבה עבור פול, הקריקטוריסט בן ויסמן. קו עלילתי זה אף מרמז על כך שפול נזקקה לסיועו של עיתונאי כדי לקבל פרסום עבור הקמפיין האקטיביסטי שלה, כאשר במציאות, פול הייתה מוציאה לאור מוכשרת מאוד בזכות עצמה.[8]
בסרט גם הוצג כאילו פול מקבלת את פניה של אידה ב. וולס-ברנט בחיוך כאשר וולס-ברנט פרצה לתוך התהלוכה מן הקהל שלאורך המסלול אשר מנה המוני צופים. זה מעולם לא קרה במציאות, ואולי היה כאן ניסיון של הבמאית לרכך את הפן הגזעני של האירוע.[8] פול צעדה עם קבוצת המכללות בכובע ובשמלה שלה עצמה, ולא עם משלחת אילינוי שאליה הצטרפה וולס-ברנט.[11] וולס-ברנט צעדה עם שתי נשים לבנות מאילינוי שתמכו בזכותה לצעוד עם משלחת המדינה: בל סקוויר ווירג'יניה ברוקס.[12]
ביקורת בעיתונות העברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליאור אלפנט מאתר פוליטיקלי קוראת כתבה על הסרט, כי "הוא מזכיר את הנשים שנלחמו כדי שאנחנו נחיה בעולם טוב יותר, שבו יינתנו לנשים זכויות הצבעה. למרבה הצער, המלחמות שהן ניהלו נותרו בשולי ההיסטוריה, וההישגים שלהן הפכו שקופים. הסרט הזה נע נגד תנועת ההשכחה ומזכיר לנו את אליס פול ולוסי ברנס ואינז מלהולנד שנאבקו על זכות הבחירה לנשים". ליאור אלפנט מציינת כי אחד מרגעי השיא בסרט הוא תיאור שביתת הרעב של הסופרג'יסטיות בבית הכלא, תוך שהן פורצות בשירה אדירה של שיר הקאנטרי המעגל לא יישבר[13] "ומייצרות מופע מעורר השראה של סולידריות".[14]
תשבחות ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט היה מועמד לחמישה פרסים בפרסי האמי ה-56 בפריים טיים, שאף אחד מהם לא זכה; לשלושה פרסים בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-62, וזכה באחד; ולשני פרסים בטקס פרסי לוויין הזהב ה-9, וזכה באחד. אנג'ליקה יוסטון זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סדרה, מיני סדרה או סרט טלוויזיה ובפרס הלוויין לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סדרה, מיני סדרה או סרט טלוויזיה על הופעתה בסרט.
| שָׁנָה | פרס | קטגוריה | מקבל | תוֹצָאָה |
|---|---|---|---|---|
| 2004 | פרס אמי בפריים טיים | ליהוק מצטיין למיני סדרה, סרט או ספיישל | ג'אנט הירשנזון, ג'יין ג'נקינס, ליז מארקס, קתלין צ'ופלין | מועמדת |
| צילום מצטיין למיני סדרה או לסרט | רובי גרינברג | מועמדת | ||
| תלבושות יוצאות דופן למיני סדרה, סרט או ספיישל | קרוליין האריס, אריק ואן וואגונר, קארל קורנוט III | מועמדת | ||
| שחקנית משנה מצטיינת במיני סדרה או סרט | אנג'ליקה יוסטון | מועמדת | ||
| כתיבה יוצאת דופן למיני סדרה, סרט או ספיישל דרמטי | סאלי רובינסון, יוג'יניה בוסטויק-סינגר, ריימונד סינגר, ג'ניפר פרידס | מועמדת | ||
| אגודת הליהוק של אמריקה | הליהוק הטוב ביותר לסרט הטלוויזיה של השבוע | ג'אנט הירשנזון, ג'יין ג'נקינס, ליז מארקס | מועמדת | |
| פרס הומניטאס | קטגוריה של 90 דקות או יותר | סאלי רובינסון, יוג'יניה בוסטויק-סינגר, ריימונד סינגר, ג'ניפר פרידס | מועמדת | |
| פרסי הטלוויזיה של OFTA | שחקנית המשנה הטובה ביותר בסרט קולנוע או מיני סדרה | אנג'ליקה יוסטון | מועמדת | |
| שחקנית המשנה הטובה ביותר בסרט קולנוע או מיני סדרה | ברוק סמית | מועמדת | ||
| השחקנית הטובה ביותר בסרט קולנוע או מיני סדרה | הילרי סוואנק | מועמדת | ||
| הסרט הטוב ביותר שנעשה לטלוויזיה | מלאכיות מברזל | מועמדת | ||
| 2005 | פרסי גלובוס הזהב | שחקנית המשנה הטובה ביותר - סדרה, מיני סדרה או סרט טלוויזיה | אנג'ליקה יוסטון | זכתה |
| המיני-סדרה או סרט הטלוויזיה הטובים ביותר | מלאכיות מברזל | מועמדת | ||
| השחקנית הטובה ביותר - מיני סדרה או סרט טלוויזיה | הילרי סוואנק | מועמדת | ||
| איגוד הקולנוע האמריקאי | הישג יוצא דופן בצילום בסרטי השבוע/מיני סדרות/פיילוט (בסיס או תשלום) | רובי גרינברג | זכתה | |
| פרסי גילדת שחקני המסך | הופעה יוצאת דופן של שחקנית במיני סדרה או סרט טלוויזיה | הילרי סוואנק | מועמדת | |
| פרסי לוויין | שחקנית המשנה הטובה ביותר - סדרה, מיני סדרה או סרט טלוויזיה | אנג'ליקה יוסטון | זכתה | |
| המיני-סדרה או סרט הטלוויזיה הטובים ביותר | מלאכיות מברזל | מועמדת | ||
| PEN Center ארצות הברית ווסט ספרותי פרסים | טלפליי | Sally Robinson, Eugenia Bostwick-Singer, Raymond Singer, Jennifer Friedes | זכתה | |
| פרס גילדת מעצבי התלבושות | סדרת טלוויזיה מתקדמת/פנטזיה | קרוליין האריס | מועמדת |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כלא לחופש (ספר 1920)
- כתף אל כתף (סדרה 1974)
- סופרג'יסטיות (סרט 2015)
- Suffs (מחזמר 2022)
- פמיניזם בבריטניה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מלאכיות מברזל", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מלאכיות מברזל", באתר נטפליקס
"מלאכיות מברזל", באתר Metacritic (באנגלית)
"מלאכיות מברזל", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Interview with Paul Fischer at the Sundance Film Festival in 2004". Film Monthly. ארכיון מ-2006-09-02. נבדק ב-2006-09-04.
- ^ "HOUSE MOVES FOR WOMAN SUFFRAGE; Adopts by 181 to 107 Rule to Create a Committee to Deal with the Subject. DEBATE A HEATED ONE Annoyance of President by Pickets at White House Denounced as "Outlawry."". The New York Times. 25 בספטמבר 1917. ארכיון מ-30 בנובמבר 2018. נבדק ב-22 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Iron Jawed Angels: Characters". Iron Jawed Angels Media Smarts. ארכיון מ-2 באפריל 2015. נבדק ב-21 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "DVD Verdict Review – Iron Jawed Angels". DVD Verdict. 1 בנובמבר 2004. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2015. נבדק ב-21 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Iron Jawed Angels Review". TV Plex. 17 בפברואר 2004.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, January 2020) - ^ 1 2 "Review: 'Iron Jawed Angels'". Variety. 22 בינואר 2004. ארכיון מ-23 ביולי 2016. נבדק ב-12 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Iron Jawed Angels Review". TV Guide. אורכב מ-המקור ב-25 באוקטובר 2014. נבדק ב-25 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Keith, Shereé (2014). "The Pinkwashing of Alice Paul in HBO's 'Iron Jawed Angels'". The Journal of Popular Culture. 47 (6): 1283–1295. doi:10.1111/jpcu.12212.
- ^ Zahniser, J. D.; Fry, Amelia R. (2014). Alice Paul: Claiming Power. Oxford and New York: Oxford University Press. p. 126.
- ^ Lunardini, Christine A. (1986). From Equal Suffrage to Equal Rights: Alice Paul and the National Woman's Party, 1910–1928. New York: New York University Press. pp. xviii.
- ^ Gallagher, Robert A. (1974). "I Was Arrested, Of Course". American Heritage. 25 (2): 20. ארכיון מ-2019-01-08. נבדק ב-2019-10-16.
- ^ Wheeler, Marjorie Spruill, ed. (1995). One Woman, One Vote: Rediscovering the Woman Suffrage Movement. Troutdale, OR: NewSage Press. pp. 269. ISBN 9780939165261.
- ^ Iron Jawed Angels" Forced Fed Scene", youtube
- ^ ליאור אלפנט, מלאכיות מברזל, פריים משלה - חלק רביעי, 31-40, באתר פוליטיקלי קוראת, 1 בספטמבר, 2018