מיתון תנועה
מיתון תנועה הוא כלל הפעולות שמבוצעות בתוואי דרך מסוים כדי להאט או לצמצם את התנועה העוברת בו, בדגש על תנועה ממונעת, וזאת במטרה לשפר את הבטיחות בדרך, בעיקר עבור הולכי רגל ורוכבי אופניים. מיתון תנועה הוא אמצעי להורדת מהירות הנסיעה ולמניעת נסיעה לא זהירה בשכונות ובאזורי מגורים. קיימות אפשרויות רבות למיתון תנועה, והמרכזיות שבהן כוללות פסי האטה והצרת נתיבים, לצד כלים נוספים. מיתון תנועה נפוץ באירופה ובאוסטרליה, ובמידה פחותה בארצות הברית ובצפון אמריקה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת קיומו בבריטניה בראשית שנות ה-30, מיתון תנועה היה מבוסס על העיקרון שאזורי מגורים צריכים להיות מוגנים מפני תנועה עוברת. בהמשך, התבהרה ההבנה שלמיתון התנועה יכולת לשפר את בטיחות הולכי הרגל ולצמצם את הרעש וזיהום האוויר שנגרם מהתנועה.
במהלך רוב המאה ה-20 תוכננו רחובות כך שיתאימו לזרימה חלקה ומהירה ככל הניתן של התנועה, וראו בהם צירים להעברת נוסעים יותר מאשר רחובות שבהם שימושים נוספים. עם זאת, מחקר שנערך ב-1981 מצא כי לתושבים ברחובות שבהם תנועה ממונעת מצומצמת, היו בממוצע שלושה חברים יותר ופי שניים יותר מכרים לעומת תושבים בעלי רקע זהה שהתגוררו ברחובות שבהם תנועה עמוסה[1].
כלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלים הנדסיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלים הנדסיים למיתון תנועה כוללים בין השאר את שינוי המשטח בדרך (אספלט מול אבנים מרוצפות, לדוגמה), או צעדים אקטיביים שנועדו לצמצם את התנועה:
- הגדלת העומס המנטלי של הנהגים והפיכת הנהיגה לקשה יותר
- הגדלת הסיכוי שהפרעה בדרך תגרום להאטה או לעצירה זמנית של התנועה (לדוגמה על ידי ביטול מפרץ תחנת אוטובוס ואילוץ האוטובוס לעצור בנתיב הנסיעה)
- יצירת אי נוחות לנוסעים או נזק של ממש לרכב במידה והנהג לא יכבד את מגבלת המהירות
התקנת פסי האטה, הפרעה בנתיב הנסיעה (לדוגמה על ידי מניעה של נסיעה בקו ישר), הקטנת רדיוס הסיבוב, יצירת מסנן תנועה (שמונע מעבר כלי רכב מסוימים) והפיכת הרחוב לדרך משותפת למשתמשי דרך נוספים הם צעדים במיתון תנועה. לדוגמה, העיר הילדן שבגרמניה הגיעה לשיעור של 24% מהנסיעות שמבוצעות על כלים דו-גלגליים, בעיקר באמצעות מיתון תנועה והגבלת מהירות הנסיעה ל-30 קמ"ש. לעומת זאת, בבריטניה ובאירלנד יש שרואים באמצעי מיתון תנועה, העיקריים שבהם כוללים הצרת נתיבים כעוינים ונטען שהם תרמו לפציעתם ולמותם של הולכי רגל ורוכבי אופניים.
בנוסף, מבוצעים גם שינויים ויזואליים לדרך כדי לעודד נסיעה איטית יותר ולצמצם את התאונות. לדוגמה, הצרת נתיבים, דיאטת כביש (ביטול נתיבים) ושימוש בעצים, חניות ובניינים.
אמצעיים פיזיים כוללים פסי האטה וכריות האטה המותאמים למהירות הרצויה. אמצעים אלה מגבילים את מהירות הנסיעה בדרך כלל ל-16–40 קמ"ש. רובם עשויים מאספלט או ריצוף, אך בשנים האחרונות עלה השימוש בחומרים המיוצרים מגומי. אמצעים אלה כוללים:
הצרת נתיבים: הצרת הנתיב בכביש נראית טבעית בעיני הנהגים ואינה כוללת אמצעים הנראים נוקשים יותר. הצרת נתיבים מושגת באמצעות הרחבת מדרכות, הוספת שבילי אופניים או חניה או הצבת אדניות; דרך אחרת היא על ידי הרחבת "אוזניים" בכביש, כך שבנקודות מפגש בין הולכי רגל לרכבים הדרך תהיה צרה יותר; דיאטת כביש מאפשרת הורדת נתיבי נסיעה ומצמצמת את המרחב לרכבים; אפשרויות אחרות כוללות הצרה נקודתית של הכביש כך שיאפשר במקטע מסוים נתיב נסיעה אחד בלבד. כמו כן, איי תנועה והפיכת רחוב חד-סטרי לדו-סטרי הופכת אותו לצפוף יותר ואת הנהיגה לקשה יותר וכך מאלצת נסיעה איטית יותר.
קיימים גם שינויים במפלס הכביש שגורמים לאי נוחות אצל הנהגים ולנזק לרכבים בעת נסיעה במהירות גבוהה. אמצעים אלו כוללים פסי האטה וכריות האטה (מעין פסי האטה המחולקות למספר חלקים כדי לאפשר מעבר מכוניות רחבות יותר); משטחי האטה (דומים לפסי האטה אך בהם המשטח המוגבה ארוך יותר ומאפשר האטה מתונה יותר); הגבהת מעברי חציה; שינוי משטח הכביש (מאספלט לאבנים משולבים או לחומרים אחרים).
יישום
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות שתי דרכים עיקריות ליישם מיתון תנועה. הראשונה היא שיפוץ כולל של הרחוב, דבר שכרוך בהעתקת תשתיות (חשמל, מים וביוב), ובדרך כלל אורכת זמן רב לתכנון ולביצוע וכוללת עלויות גבוהות.
האפשרות השנייה היא ביצוע שינויים תפעוליים בכביש כחלק משינויים קצרי טווח ושאינם מצריכים שיפוץ כללי. דוגמה ליישום מסוג זה כולל הצבת קונוסים או עמודונים גמישים, ומשמשים בין השאר לבדיקת יעילות השינוי בטרם יוחל בשיפוץ מלא של הרחוב או בשינוי משמעותי שלו.
מגבלת מהירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפחתת מהירות הנסיעה נוסתה פעמים רבות על ידי הצבת מגבלת מהירות. יש תומכים רבים בטענה שמהירות נסיעה של עד 30 קמ"ש היא העדיפה באזורי מגורים שכוללים תנועה משולבת. העיר האוסטרית גראץ הגבילה את מהירות הנסיעה ל-30 קמ"ש ב-80% מהרחובות שלה[2]. עם זאת, מגבלות מהירות שנתפסות על ידי הנהגים כנמוכות משמתאפשר בנסיעה בתנאי הדרך, דורשות פעולות נוספים כדי להבטיח את הציות שלהם, לדוגמה על ידי אכיפה, קמפיין חינוכי או ביצוע פעולות הנדסיות בכביש.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקירה שנערכה מצאה כי ישנן עדויות המוכיחות את היעילות של מיתון תנועה בהפחתת הפציעות בתאונות וכי הוא אף עשוי להפחית את מספר מקרי המוות בתאונות דרכים. עם זאת, נכתב שיש למצוא ראיות נוספות כדי להוכיח את יעילות מיתון התנועה במדינות בעלות הכנסה נמוכה.
במקביל ישנם שטוענים כי למיתון תנועה מטרות אחרות. לפי הפרשן הכלכלי רנדל אוטול, המטרה העיקרית של מיתון תנועה היא להגביר את העומסים כדי לאפשר הנדסה חברתית. לדבריו, אמצעים כמו הפיכת רחוב חד-סטרי לדו-סטרי או יצירת פסי האטה מגדילים את העומסים וגורמים לעלייה בהולכי הרגל שנהרגים בתאונות דרכים[3].
דוגמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמצעים של מיתון תנועה קיימים באירופה במשך עשורים. לדוגמה, ברחוב "חי" או Woonerf בהולנדית, הידוע גם כרחוב משולב, צורכי הנהגים מוגדרים כמשניים לצורכי יתר משתמשי הדרך, ואמצעי מיתון תנועה משולבים בתכנון הרחוב. מקור הרעיון, שהחל בהולנד, התרחב החל משנות ה-80 ברחבי אירופה. דרך אחרת בבריטניה נקראת "רחובות בתי ספר", אשר כוללים הגבלות על תנועה מוטורית בשעות הכניסה והיציאה מבית הספר.
בשנת 2020, במהלך משבר הקורונה, הוצג המודל של שכונה דלת תנועה, ונמצא כי תושבים בשכונות אלו בעלי סיכוי נמוך יותר להחזיק ברכב ושהם הולכים ברגל ורוכבים על אופניים בתדירות גבוהה יותר[4].
יפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות צורות שונות של מיתון תנועה ביפן, בעיקר בערים הגדולות דוגמת טוקיו ויוקוהמה. הרחובות הצרים של טוקיו מאלצים נהגים והולכי רגל להתנייד בצמידות אחד לשני[5]. בנוסף, נהוג ביפן לשנות את סוג המשטח בשולי הכביש כדי להגדיר את השטח להולכי הרגל בבירור, ועם זאת מתאפשר לנהגים לעלות על המשטח הזה כדי לעבור מול תנועה שמגיעה ממול.
ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2002 פרסם משרד התחבורה הנחיות למיתון תנועה בישראל, מתוך כוונה לשפר את איכות החיים, לקדם את השימוש בתחבורה ציבורית, בהליכה ובאופניים, וכן להפחית את השפעת המכוניות על סביבתן בהיבטי הרעש והזיהום[6]. בנוסף, בשנת 2020 פרסם משרד התחבורה עדכון להנחיות לתכנון רחובות בערים שכלל התייחסות לתנועה מוטורית, תנועת אופניים, תכנון צמתים וכדומה[7].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יונתן רוזין, העיר שנרצה שתהיה לנו: לשים קץ לעידן המדרכות הצרות, באתר Time Out תל אביב, 23 בפברואר 2021
דני בר-און, מפחדים מחצבת? המגפה הזו מסוכנת בהרבה, אבל אליה כבר התרגלנו, באתר הארץ, 24 ביולי 2019- אסף זגריגק, מעברי חצייה מחוקים ונהיגה מהירה בעיר: "ישראל מסוכנת להולכי רגל", באתר ynet, 18 ביוני 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Donald Appleyard, Livable Streets: Protected Neighborhoods?, Annals of the American Academy of Political & Social Science 451, 1981, עמ' 106–117 doi: 10.1177/000271628045100111
- ^ Graz (Austria), City 30
- ^ רנדל אוטול, Gridlock: Why We're Stuck in Traffic and what to Do about it, וושינגטון די. סי.: מכון קאטו, 2009, עמ' 32–33, ISBN 9781935308232
- ^ Rachel Aldred, Anna Goodman, Low Traffic Neighbourhoods, Car Use, and Active Travel: Evidence from the People and Places Survey of Outer London Active Travel Interventions, Findings, 2020-09-10 doi: 10.32866/001c.17128
- ^ "(25) Traffic calming in Tokyo 交通静穏化". the tokyo files: urban design 東京の都市デザイン (באנגלית אמריקאית). 2017-03-07. ארכיון מ-11 בנובמבר 2020. נבדק ב-2018-02-18.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ הנחיות לאזורי מיתון תנועה, באתר משרד התחבורה, 15 בינואר 2002
- ^ הנחיות לתכנון רחובות בערים, באתר GOV.IL
