מיכה לוי
 | |
| לידה |
3 ביוני 1938 (בן 86) וינה, גרמניה הנאצית  |
|---|---|
| לימודי רפואה | הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים |
| התמחות | רפואה פנימית, אפידמיולוגיה, פרמקולוגיה קלינית |
| תואר | פרופסור מן המנין |
| תפקידים | קצין רפואה, סגן אלוף, מנהל האגף לרפואה פנימית ומנהל היחידה לפרמקולוגיה קלינית בהדסה בירושלים |
| פרסים והוקרה | פרס הומבולדט למחקר, דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ארלנגן בגרמניה |
  | |
מיכה לוי (נולד בווינה, אוסטריה ב-3 ביוני 1938) הוא רופא ישראלי, מומחה ברפואה פנימית ובפרמקולוגיה קלינית. היה מנהל היחידה לפרמקולוגיה קלינית ומנהל האגף לרפואה פנימית במרכז הרפואי הדסה בירושלים, ופרופסור מן המנין בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכה לוי נולד בווינה ביוני 1938, בן למרגוט לבית אלטמן וד"ר מרדכי לוי. בגיל חודשיים עלה לארץ ישראל. התחנך בבתי הספר הריאלי ו"חוגים" בחיפה, ובמוסד החינוכי בקיבוץ משמר העמק.
לאחר שהוסמך כרובאי בגדוד 51 בחטיבת גבעתי, התקבל במסגרת העתודה האקדמית ללימודי רפואה בירושלים, אותם סיים ב-1963. בשנתיים האחרונות ללימודיו חקר את ההשפעה המצרפית של השמנה היפותלמית ודיאטה על עורקי חולדות. אחרי שנת סטאז' השלים את השירות הצבאי כרופא בגדוד 79 בחטיבה 7. בשנים 1966–1971 התמחה במחלקה פנימית בהדסה בהדרכתם של הפרופסורים גרון ואליקים, ובהמשך עבד כרופא ראשי באותה מחלקה. בשנים 1972–1974 למד בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת הרווארד וקבל תואר מוסמך באפידמיולוגיה. במקביל, באותן שנים, היה חבר סגל בקבוצת מחקר באוניברסיטת בוסטון שעסקה באפידמיולוגיה של תופעות לוואי לתרופות. את ההכשרה המעבדתית בפרמקולוגיה קלינית קיבל מפרופסור מרקוס ריידנברג בפילדלפיה. ב-1975 שב לישראל והקים את היחידה לפרמקולוגיה קלינית בהדסה.[1]
בשנים 1979–1986 עמד בראש קבוצת מחקר בין-לאומית שעסקה בקשר בין חשיפה לתרופות ומחלות דם - ה-International Study of Agranulocytosis and Aplastic Anemia (ISAAA).
בשנים 1988–1991 ניהל את מחלקה פנימית א. בשנת 1991 הקים אגף לרפואה פנימית בהדסה אשר כלל מחלקות אשפוז, מרפאות, טיפול נמרץ וטיפול יום פנימי ומעבדות שירות ומחקר. בשלוש השנים האחרונות לפני צאתו לגמלאות ב-2003 התמקד במחקר. במשך שנים רבות עמד בראש ועדת התרופות וועדת הלסינקי של הדסה. בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית התקדם מדרגת מרצה ב-1970 לפרופסור מן המניין בשנת 1984, והיה גם יו"ר ועדת המינויים של האוניברסיטה העברית במדעי הרפואה.
לוי שרת 20 שנה במערך המילואים, תחילה כרופא חטיבתי ומפקד פלוגת הרפואה של חטיבה 8 במלחמת ששת הימים.[2] בהמשך היה סמג"ד גדוד הרפואה של אוגדת גייסות השריון. במלחמת יום הכיפורים חזר לישראל כמתנדב בבית החולים הזירתי ברפידים. בהמשך היה רופא אוגמ"ר 80 בדרגת סגן אלוף.
פעילות מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקריו של לוי פורסמו ב-208 מאמרים בעיתונים רפואיים,[3] והוא השתתף בכתיבת שני ספרים.
לוי עסק בעיקר בשני תחומים של הפרמקולוגיה הקלינית:
- פרמקואפידמיולוגיה - בשנת 1969 חבר לחוקרי ה-Boston Collaborative Drug Surveillance Program ותיאר את אופן השימוש בתרופות ותגובות בלתי רצויות להן בחולים בהדסה. בשנות ה-70 עסק במחקר על שימוש בתרופות ותופעות לוואי בלתי רצויות להן. בין היתר העריך את שעור ההיארעות (שהיה שנוי במחלוקת) של דמם במערכת העיכול בהקשר לחשיפה לאספירין.[4] בשנות השמונים חקר את הקשר האפשרי בין מחלות הדם אגרנולוציטוזיס ואנמיה אפלסטית לחשיפה לתרופות. הידע שנרכש במחקר זה היווה כלי להחלטות קליניות ורגולטוריות בתרופות, למשל השימוש בדיפירון בישראל.[5][6]
- פרמקוקינטיקה - תחום העוסק בספיגה, פיזור, מטבוליזם וסילוק תרופות מגוף האדם. באמצעות שיטות אנליטיות מתקדמות, שחלקן פותחו במעבדתו, נחקרו תרופות כגון דיגוקסין, ניפדיפין, קפאין, קולכיצין ועוד. מחקר הקולכיצין היווה חלק ממעקב רב שנתי אחר בטיחות השפעות הטיפול המתמשך בתרופה בקבוצה של כ-150 חולים בקדחת ים תיכונית משפחתית אשר טופלו במרפאתו.
פרסים וקרנות מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוי זכה בפרס מנליס לרופא צעיר של ההסתדרות הרפואית בישראל. בשנת 1995 הוענק לו פרס המחקר על שם הומבולט. בשנת 1999 היה נשיא כבוד של החברה האירופית לפרמקולוגיה קלינית. בשנת 2002 ניתן לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ארלנגן בגרמניה. היה פרופסור אורח באוניברסיטת קורנל בניו יורק. זכה בקרן הדו-לאומית למחקר ישראל-ארצות הברית וקרן גרמניה-ישראל GIF.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוי היה נשיא מועדון רוטרי בזכרון יעקב. הוא גר בקיסריה, ונשוי ללידיה לבית ברכה, מיקרוביולוגית. אב לשניים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכה לוי, באתר ResearchGate
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gilon, H., "Take Three a Day But Beware", Hadassah Magazine, May 1979, p.14
- ^ הייתי נותן צל"ש לד"ר גליק, באתר "נעמוש" - הרמה הסורית / רמת הגולן, 2019-03-13
- ^ Micha Levy, researchgate
- ^ M. Levy, Aspirin use in patients with major upper gastrointestinal bleeding and peptic-ulcer disease. A report from the Boston Collaborative Drug Surveillance Program, Boston University Medical Center, The New England Journal of Medicine 290, 1974-05-23, עמ' 1158–1162 doi: 10.1056/NEJM197405232902102
- ^ Kaufman D.W. Kelly J.P. Levy M. Shapiro S., The drug etiology of agranulocytosis and aplastic anemia, The International Agranulocytosis and Aplastic Anemia Study, Oxford University Press, 1991.
- ^ הלל הלקין, "אין תרופה בטוחה", הארץ, 24 במאי 2000.