מיכאיל קסיאנוב

מיכאיל מיכאילוביץ' קסיאנוב
Михаи́л Миха́йлович Касья́нов
	קסיאנוב, 2015
לידה	8 בדצמבר 1957 (בן 67); סולנצבו, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
מדינה	רוסיה
השכלה	האוניברסיטה הטכנולוגית של מוסקבה לרכבים וכבישים (1981)
מפלגה	מפלגת החופש העממי
בת זוג	אירינה בוריסובנה פרלטוב
	Kasyanov.ru
	7 במאי 2000 – 24 בפברואר 2004; (3 שנים)
	→ ולדימיר פוטין מיכאיל פרדקוב ←
	25 במאי 1999 – 17 במאי 2000; (359 ימים)
	→ מיכאיל זאדורנוב אלכסיי קודרין ←
	16 בספטמבר 2010 – מכהן; (14 שנים)
	16 בספטמבר 2010 – מכהן; (14 שנים)
פרסים והוקרה
	תעודת הוקרה נשיאותית של הפדרציה הרוסית

מיכאיל מיכאילוביץ' קסיאנוב (ברוסית: Михаи́л Миха́йлович Касья́нов; נולד ב-8 בדצמבר 1957) הוא פוליטיקאי רוסי שכיהן בעברו כראש ממשלת רוסיה, מינואר 2000 ועד פברואר 2004.

ביוגרפיה

קסיאנוב נולד ברובע סולנצבו במוסקבה. לאחר סיום בית הספר החל ללמוד הנדסה במוסקבה. בשנת 1976 גויס לצבא ושירת בגדוד הקרמלין. עם סיום שרות חובה בשנת 1979 המשיך את הלימודים וסיים אותם בשנת 1981. הוא מילא תפקידים שונים בתחום הכלכלה בברית המועצות ואחר כך ברוסיה העצמאית. בשנת 1995 מונה לסגן שר האוצר. טיפל בנושא תשלום החובות של רוסיה לבנקים באירופה, בעקבות משבר הרובל. בעקבות ההצלחות בנושא בשנת 1998 קודם לסגן ראשון של שר האוצר.

ב-25 במאי 1999 מונה לשר האוצר^[1]. ב-10 בינואר 2000 קודם לסגן ראשון של ראש הממשלה. ב-17 במאי 2000 קודם לתפקיד ראש הממשלה והרכיב את ממשלתו^[2]. כראש הממשלה פעל להמשך הרפורמות הכלכליות במדינה ומעבר לכלכלת שוק ויזם רפורמת מס^[3]. קסיאנוב טען כי תהליך הפרטת החברות הממשלתיות של רוסיה בשנות ה-90 אולי היה פגום, אך הניב, מנגד, יתרונות רבים, והוסיף כי החברות הממשלתיות מנעו כל תחרות בענף בו פעלו טרם ההפרטה^[4].

קסיאנוב, שהיה המקורב האחרון לבוריס ילצין שנשאר לכהן בממשלה הרוסית, פוטר יחד עם כל ממשלת רוסיה בפברואר 2004 על ידי הנשיא ולדימיר פוטין^[5]. אחרי הפיטורים הפך לאחד מבכירי האישים באופוזיציה לפוטין ברוסיה^[6]. הסיבה לפיטורים הייתה התנגדות של קסיאנוב להוראות פוטין לעצור את מנהיג האופוזיציה, האוליגרך מיכאיל חודורקובסקי ולהלאים את חברת הנפט שלו "יוקוס"^[7]^[8]. בזמן כהונתו כראש מממשלה קיים יחסים טובים עם מדינת ישראל, ראש הממשלה אריאל שרון ערך ביקור רשמי במדינה בספטמבר 2001^[9], והוא פעל לשיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי עם ישראל^[10].

במסיבת עיתונאים לציון שנה לפיטוריו, ב-24 בפברואר 2005, הדגיש קסיאנוב את רצונו לרוץ בבחירות לנשיאות רוסיה שיתקיימו במרץ 2008, הוא קרא לאופוזיציה להתלכד, והאשים את פוטין בדיכוי ערכים דמוקרטיים^[11]. הוא קיבל תמיכה נלהבת מצד לאוניד נבזלין ובוריס ברזובסקי, כמו גם מצד אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב^[12]. במאי 2005, אמר כי שמשפטם של מנכ"ל חברת הנפט "יוקוס" לשעבר, מיכאיל חודורקובסקי, ושל שותפו פלטון לבדב הוא "פארסה". "המשפט הזה אמור להוכיח, לשיפוטי הברור, שניתן יהיה לנקוט באותם צעדים או בצעדים קשים יותר נגד כל אדם ברוסיה"^[13]. ביולי 2005 הודיעה התביעה ברוסיה, שבכוונתה לפתוח בחקירה פלילית נגדו, בחשד שרכש נכסים בעסקה בלתי חוקית. בדיווחים בעיתונות הואשם קסיאנוב כי השתמש בחברת קש לקניית אדמות מדינה משובחות תמורת סכום הקטן פי כמה מערכן האמיתי ביום שעזב את משרתו. קסיאנוב הכחיש בתוקף את ההאשמות ואמר "ב-25 שנותיו כאיש ציבור, לא היה לו חלק או מניות בחברה כלשהי"^[11].

קסיאנוב הוא המועמד היחיד של האופוזיציה הדמוקרטית שרץ בבחירות לנשיאות רוסיה בבחירות 2008, לאחר שבוריס נמצוב וגריגורי יבלינסקי הודיעו שהם פורשים מהמירוץ עקב היותו לטענתם, בלתי הוגן ובלתי דמוקרטי. בסופו של דבר גם קסיאנוב ירד מהמרוץ כי מועמדותו לא אושרה בוועדת הבחירות^[14], בנימוק ש-13% מתוך 2 מיליון החתימות הנדרשות לצורך הגשת מועמדות היו מזויפות^[15]. לאחר הבחירות כינה אותן "מבצע של השירות החשאי הקג"ב להעברת השלטון מפעיל אחד למשניהו... אין בין זה לבין בחירות לא כלום... אין מנצחים – רק 140 מיליון מפסידים, תושבי רוסיה"^[16].

קסיאנוב נחשב לאחד ממנהיגי האופוזיציה הליברל-דמוקרטית והוא עומד בראש תנועת האיחוד הדמוקרטי העממי הרוסי (Российский народно-демократический союз), תנועה פוליטית שייסד ב-2006^[17]. מספר פעמים ניסה לרשום את מפלגתו אצל רשם המפלגות אך נענה בשלילה מסיבות שונות^[18]. החל מיוני 2012 הוא אחד מיושבי ראש של המפלגה הרפובליקנית של רוסיה - מפלגת החופש העממי.

בשנת 2009 פרסם את ספרו "ללא פוטין" על הפוליטיקה של רוסיה.

לאחר הירצחו של בוריס נמצוב, בפברואר 2015, הפך במקומו למנהיג מפלגת החופש העממי^[19]. בינואר 2016 המנהיג הצ'צ'ני, רמזאן קדירוב, המקורב לפוטין, פרסם סרטון שבו הופיעה תמונתו של קסיאנוב, מבעד לכוונת של מתנקש. הסרטון פורסם שבועות אחדים לפני יום השנה הראשון לרצח נמצוב^[20].

חיים אישיים

מיכאיל נשוי לאירינה קסיאנובה (פרלטוב), ילידת 1956, בוגרת הפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת מוסקבה. הייתה מרצה בתחום הכלכלה הפוליטית. כיום פנסיונרית.

לזוג יש בת בשם נטליה קלינובסקאיה, ילידת 1984, בוגרת הפקולטה לפוליטולוגליה של המכון המוסקבאי ליחסים בינלאומיים (MGIMO). ב-2006 נישאה לאנדריי קלינובסקי, בנו של טימור קלינובסקי, איש עסקים, מייסד חברת "אפיצנטר מרקט" ומנכ"ל "שלטר קורפ".

בתו הצעירה של קסיאנוב היא ילידת 2005. לקסיאנוב שתי אחיות גדולות.

לקריאה נוספת

ללא פוטין, מאת מיכאיל קסיאנוב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכאיל קסיאנוב בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מיכאיל קסיאנוב (ברוסית ובאנגלית)

מיכאיל קסיאנוב, ברשת החברתית פייסבוק
מיכאיל קסיאנוב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מיכאיל קסיאנוב, ברשת החברתית VK
רויטרס, ראש ממשלת רוסיה לשעבר קסיאנוב: ללא רפורמות, יהיו מהומות כמו בעולם הערבי, באתר הארץ, 14 ביוני 2011

הערות שוליים

^ שירות פייננשל טיימס, ‏שר האוצר הרוסי זדורנוב התפטר כעבור שלושה ימים בתפקיד, באתר גלובס, 31 במאי 1999
^ נחום טרדאי, ‏שר האוצר, מיכאל קאסיאנוב - ראש ממשלתה החדש של רוסיה, באתר גלובס, 11 במאי 2000
^ נחום טרדאי, ‏רוסיה מתכננת רפורמת מס חדשה; הקלה במס הישיר, הכבדה בעקיף, באתר גלובס, 30 במאי 2000
^ רונן לב, ‏קסיאנוב: תהליך ההפרטה שעברה רוסיה "בלתי הפיך", באתר גלובס, 17 ביולי 2003
^ הארץ, פוטין פיטר את ראש הממשלה, מיכאיל קסיאנוב, באתר TheMarker‏, 24 בפברואר 2004
^ סוכנויות הידיעות, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין פיטר את ממשלתו, באתר הארץ, 23 בפברואר 2004
^ נתן גוטמן, יוסי מלמן, הסוכנויות, מוסקווה דוחה ביקורת גוברת בעולם על צעדיה נגד איל ההון חודורקובסקי, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2003
שירות פייננשל טיימס, ‏רוסיה: ראש הממשל קסיאנוב מביע "חשש עמוק" מהרחבת החקירה של חברת הנפט יוקוס, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2003
^ איאן ברמר, מדוע דוחף פוטין את יוקוס לפשיטת רגל?, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2004
^ אלוף בן, שרון ידון ברוסיה בפיתוח קשרי המסחר בין המדינות, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2001
^ הדר חורש, מגעים להקמת חברה טכנולוגית ישראלית-רוסית משותפת, באתר הארץ, 14 בפברואר 2004
^ ¹ ² הגרדיאן, חקירהפלילית נגד רה"מ לשעבר, שקרא תיגר על פוטין, באתר הארץ, 12 ביולי 2005
^ לה מונד, קספרוב לא מוותר לפוטין - הקים את "סולידריות" הרוסית, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2008
^ שירות גלובס, ‏ראש ממשלת רוסיה לשעבר, מיכאיל קסיאנוב, באתר גלובס, 23 במאי 2005
^ סי ג'יי צ'יברס, מדוודב יהיה נשיא רוסיה הבא, אך האם יפעל כבובה של פוטין?, באתר הארץ, 28 בפברואר 2008
^ פייננשל טיימס, ‏"היציבות בסכנה" - הזהיר פוטין את הבוחרים לפני ההצבעה, באתר גלובס, 2 במרץ 2008
^ סוכנויות הידיעות, הבחירות לנשיאות רוסיה: ניצחון מכריע למדבדב, באתר ynet, 3 במרץ 2008
^ שירות פייננשל טיימס, ‏"רוסיה ניצבת בפני נסיבות מסוכנות באופן חסר תקדים ועלולה לנוע לעבר חור שחור", באתר גלובס, 28 בדצמבר 2008
^ השלטונות ברוסיה מסרבים לרשום את מפלגת האופוזיציה הליברלית לבחירות, באתר הארץ, 23 ביוני 2011
^ שון ווקר, הגרדיאן, בסילוק שלושה מנאמניו, פוטין מחזק את שלטון היחיד שלו גם בתוך הקרמלין, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2016
^ אלק לון, הגרדיאן, מנהיג צ'צ'ניה פרסם סרטון איום על חייו של אופוזיציונר רוסי בכיר, באתר הארץ, 3 בפברואר 2016

הקודם: מיכאיל זאדורנוב	ממלא מקום שר האוצר הרוסי 1999 - מאי 2000	הבא: אלכסיי קודרין

הקודם: ולדימיר פוטין	ראש ממשלת רוסיה 2000–2004	הבא: ויקטור כריסטנקו

[1] שירות פייננשל טיימס, ‏שר האוצר הרוסי זדורנוב התפטר כעבור שלושה ימים בתפקיד, באתר גלובס, 31 במאי 1999

[2] נחום טרדאי, ‏שר האוצר, מיכאל קאסיאנוב - ראש ממשלתה החדש של רוסיה, באתר גלובס, 11 במאי 2000

[3] נחום טרדאי, ‏רוסיה מתכננת רפורמת מס חדשה; הקלה במס הישיר, הכבדה בעקיף, באתר גלובס, 30 במאי 2000

[4] רונן לב, ‏קסיאנוב: תהליך ההפרטה שעברה רוסיה "בלתי הפיך", באתר גלובס, 17 ביולי 2003

[5] הארץ, פוטין פיטר את ראש הממשלה, מיכאיל קסיאנוב, באתר TheMarker‏, 24 בפברואר 2004

[6] סוכנויות הידיעות, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין פיטר את ממשלתו, באתר הארץ, 23 בפברואר 2004

[7] נתן גוטמן, יוסי מלמן, הסוכנויות, מוסקווה דוחה ביקורת גוברת בעולם על צעדיה נגד איל ההון חודורקובסקי, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2003
שירות פייננשל טיימס, ‏רוסיה: ראש הממשל קסיאנוב מביע "חשש עמוק" מהרחבת החקירה של חברת הנפט יוקוס, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2003

[8] איאן ברמר, מדוע דוחף פוטין את יוקוס לפשיטת רגל?, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2004

[9] אלוף בן, שרון ידון ברוסיה בפיתוח קשרי המסחר בין המדינות, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2001

[10] הדר חורש, מגעים להקמת חברה טכנולוגית ישראלית-רוסית משותפת, באתר הארץ, 14 בפברואר 2004

[הגרדיאן-11] ¹ ² הגרדיאן, חקירהפלילית נגד רה"מ לשעבר, שקרא תיגר על פוטין, באתר הארץ, 12 ביולי 2005

[12] לה מונד, קספרוב לא מוותר לפוטין - הקים את "סולידריות" הרוסית, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2008

[13] שירות גלובס, ‏ראש ממשלת רוסיה לשעבר, מיכאיל קסיאנוב, באתר גלובס, 23 במאי 2005

[14] סי ג'יי צ'יברס, מדוודב יהיה נשיא רוסיה הבא, אך האם יפעל כבובה של פוטין?, באתר הארץ, 28 בפברואר 2008

[15] פייננשל טיימס, ‏"היציבות בסכנה" - הזהיר פוטין את הבוחרים לפני ההצבעה, באתר גלובס, 2 במרץ 2008

[16] סוכנויות הידיעות, הבחירות לנשיאות רוסיה: ניצחון מכריע למדבדב, באתר ynet, 3 במרץ 2008

[17] שירות פייננשל טיימס, ‏"רוסיה ניצבת בפני נסיבות מסוכנות באופן חסר תקדים ועלולה לנוע לעבר חור שחור", באתר גלובס, 28 בדצמבר 2008

[18] השלטונות ברוסיה מסרבים לרשום את מפלגת האופוזיציה הליברלית לבחירות, באתר הארץ, 23 ביוני 2011

[19] שון ווקר, הגרדיאן, בסילוק שלושה מנאמניו, פוטין מחזק את שלטון היחיד שלו גם בתוך הקרמלין, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2016

[20] אלק לון, הגרדיאן, מנהיג צ'צ'ניה פרסם סרטון איום על חייו של אופוזיציונר רוסי בכיר, באתר הארץ, 3 בפברואר 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

ראשי ממשלת רוסיה
יושבי ראש ועדת השרים של האימפריה הרוסית	אלכסנדר וורונצב (1802–1809) • ניקולאי רומיאנצב (1809–1810) • ניקולאי סלטיקוב (1810–1812) • סרגיי ויאזמיטינוב (1812) • פיוטר לופוחין (1812–1827) • ויקטור קוצ'וביי (1827–1832) • ניקולאי נובוסילצב (1832–1838) • אילריון ואסילצ'יקוב (1838–1847) • וסילי לבאשוב (1847–1848) • אלכסנדר צ'רנישוב (1848–1856) • אלכסיי אורלוב (1856–1861) • דמיטרי בלודוב (1861–1864) • פאבל גגארין (1865–1872) • פאבל איגנאטייב (1872–1877) • פיוטר ואלוייב (1877–1881) • מיכאיל רייטרן (1881–1887) • ניקולאי בונגה (1887–1895) • איוואן דורנובו (1895–1903) • סרגיי ויטה (1903–1906) • איוואן גורמיקין (1906) • פיוטר סטוליפין (1906–1911) • ולדימיר קוקובצוב (1911–1914) • גורמיקין (1914–1916) • בוריס שטורמר (1916)• אלכסנדר טרפוב (1916) • ניקולאי גוליצין (1916–1917)
ממשלת המעבר הרוסית	גאורגי לבוב (1917) • אלכסנדר קרנסקי (1917)
יושבי ראש מועצת הקומיסרים העממיים	ולדימיר לנין (1917–1924) בין 1922 ל-1924 הלכה למעשה כיהן לב קאמנב כראש ממשלה • אלכסיי ריקוב (1924–1930) • ויאצ'סלב מולוטוב (1930–1941) • יוסיף סטלין (1941–1953) • גאורגי מלנקוב (1953–1955) • ניקולאי בולגנין (1955–1958) • ניקיטה חרושצ'וב (1958–1964) • אלכסיי קוסיגין (1964–1980) • ניקולאי טיחונוב (1980–1985) • ניקולאי ריז'קוב (1985–1991) • ולנטין פאבלוב (1991)
יושבי ראש ממשלת הפדרציה הרוסית	יגור גאידר (1992) • ויקטור צ'רנומירדין (1992–1998) • סרגיי קיריינקו (1998) • צ'רנומירדין (1998) • יבגני פרימקוב (1998–1999) • סרגיי סטפאשין (1999) • ולדימיר פוטין (1999) • מיכאיל קסיאנוב (2000–2004) • ויקטור כריסטנקו (2004) • מיכאיל פרדקוב (2004–2007) • ויקטור זובקוב (2007–2008) • ולדימיר פוטין (2008–2012) • דמיטרי מדבדב (2012–2020) • מיכאיל מישוסטין (2020) • אנדריי בלואוסוב (2020) • מיכאיל מישוסטין (2020–)