מיכאל קאלאטוזוב
 | |
| לידה |
15 בדצמבר 1903 (יוליאני) טביליסי, גאורגיה, אז במלכות המשנה של הקווקז, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
27 במרץ 1973 (בגיל 69) מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| סוגה מועדפת |
ריאליזם סוציאליסטי |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| תקופת הפעילות |
מ-1928 |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות התיאטרון בסנקט פטרבורג |
| צאצאים |
Georgy Kalatozishvili |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מיכאל (או מיכאיל קונסטנטינוביץ') קאלאטוזוב או קאלאטוזישווילי (בגאורגית: მიხეილ კალატოზოვ, ברוסית: Михаил Константинович Калатозов, 28 בדצמבר 1903 – 27 במרץ 1973) היה במאי קולנוע ותסריטאי גאורגי שפעל רוב חייו ברוסיה בתקופה הסובייטית. בשנת 1969 הוענק לו תואר אמן העם של ברית המועצות. הבמאי הסובייטי היחידי שסירטו העגורים עפים זכה בפרס דקל הזהב של פסטיבל קאן (1958).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קאלאטוזוב נולד בטביליסי, ולמד ב- VGIK - המוסד ללימודי אומנות הקולנוע. החל את הקריירה שלו כנהג ומסריט סרטים, בהמשך שחקן, עורך, צלם ותסריטאי באולפני הקולנוע בטביליסי. כתסריטאי וצלם השתתף בהפקת הסרטים "גיבור של זמננו" (1925) של הבמאי איוואנה פרסטיאנה ו"גיולי" (1927) מאת ניקולוז שנגלאיה. בשנת 1928 ביים עם גוגוברידזה את הסרט "האימפריה שלהם" המבוסס על קטעי יומני קולנוע לחדשות. בשנת 1930 החל לכתוב ולביים את הסרטים של עצמו. סרטו הראשון, שזכה לפרסום בכל העולם, היה "המלח של סוואנתי"
אחרי שבשנת 1937 סיים השתלמות באקדמיה לאמנויות בלנינגרד ועבד שוב לזמן קצר באולפני הקולנוע בטביליסי, התקבל קאלאטוזוב לעבודה כבמאי קולנוע באולפני לנפילם ברוסיה. ביים שני סרטים על טייסים ("אומץ", 1939) "וואלרי צ'קאלוב" (1941) שבו התפקיד הראשי שוחק על ידי ולדימיר בלוקורוב
קאלאטוזוב נפטר בהיותו בן 69 במוסקבה.
בנו, גאורגי קאלאטוזישוולי, ונכדו, מיכאיל קאלאטוזישווילי, הם גם כן במאי קולנוע.
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מלח של סוואנתי" (მარილი სვანეთს ) 1930
- גבריות - 1939
- ואלרי צ'קאלוב - 1950
- קשר המורשעים - 1951 (אלכסנדר ורטינסקי קיבל את פרס סטלין עבור משחקו בסרט זה)
- בעיצומו של הקרב - 1954
- ידידי אמת - 1954
- בין הסרטים המפורסמים והיותר חשובים שלו נמצאים ארבעת הסרטים האחרונים באורך מלא:
- "העגורים עפים" - ("Летят журавли") - (The Cranes Are Flying) 1957
- "המכתב שלא נשלח" - "Neotpravlennoye pismo" 1959
- "אני קובה - "Ya Kuba" 1964
- "האוהל האדום" - "The Red Tent" 1971
אלה התאפיינו בסצינות ארוכות, מורכבות ומאיימות ואופיינו לעיתים קרובות בדמויות הזויות ועבודת מצלמה וירטואוזית.
פרסים ואותות כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1951 - פרס סטלין בשביל הסרט "קשר המורשעים"
- 1954 - הפרס הגדול של פסטיבל קרלובי וארי בשביל הספר "ידידי אמת"
- 1958 פרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן - בשביל סרטו "העגורים עפים"
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2000 -הקמת הקרן ע"ש מיכאיל קאלאטוזוב לתמיכת הקולנוע המקורי וטיפוח זכרונם של אמני הקולנוע ברוסיה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכאל קאלאטוזוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מיכאל קאלאטוזוב, באתר AllMovie (באנגלית)
מיכאל קאלאטוזוב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- מיכאל קאלאטוזוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
