מיכאיל בלגאי
 | |
| לידה |
1914  |
|---|---|
| פטירה |
1980 (בגיל 66 בערך) |
| מקצוע |
איכר |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (7 בדצמבר 2003) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | מיכאיל בלגאי |
  | |
מיכאיל בלגאי (באוקראינית: Michail Belegai), 1914 – 1980 הוא חסיד אומות העולם, תושב הכפר ז'ורוב שבאוקראינה המערבית.
סיפור מעשה הגבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן מלחמת העולם השנייה הסתכן והחביא שלושה יהודים במשך שנה והוא בן 28. בשלב הראשון הוא החביא אותם בצד האחורי של רפת שהייתה ברשותו. בשלב השני, לאחר שהיה חשש שיתגלו, הוא העביר אותם לבור מתחת ערמת הזבל שבחצרו. אף על פי שהיה עני בעצמו, דאג לתת מעט אוכל גם ליהודים המסתתרים בחצרו. שלושת היהודים שהו אצלו מיוני 1943 עד יולי 1944, אז נכנס הצבא האדום לכפר והגרמנים נסוגו. לימים התברר שאחיו ידע על הדבר והזהיר אותו שהוא מסכן בכך את חייו ואת חיי משפחתו אך מיכאיל ענה לו: "גם ליהודים יש נפש".[1] בנוסף ידוע על אדם נוסף שהתחבא בחצרו למשך זמן קצר בתחילת המלחמה.
לאחר שנים, בשנת 2003, חיפש אחד הניצולים את אותו אדם אלמוני שהציל אותו. הוא הגיע לכפר ילדותו ז'ורוב ולאחר שיחה עם אישה מבוגרת בכפר הצליח לגלות את שם מצילם ואף להיפגש עם ולדימירה בתו. הוא שלח את סיפורו של מיכאיל ליד ושם, וב-26 בינואר 2004 יד ושם העניקה למיכאיל תואר חסיד אומות העולם.
ולדימירה התכבדה לקבל בשם הוריה את תעודת ההוקרה והמדליה מידי נציגי יד ושם והשגרירות הישראלית באוקרינה בטקס רשמי בעיר לבוב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נתונים מאתר יד ושם, באתר יד ושם (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הילד שלא יכול היה ללכת, רץ.., יד ושם וישראל שריר, 2009