מייק מנספילד

מייק מנספילד
Mike Mansfield

מנספילד כשגריר ארצות הברית ביפן, 1985
מנספילד כשגריר ארצות הברית ביפן, 1985
לידה	16 במרץ 1903 ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	5 באוקטובר 2001 (בגיל 98) וושינגטון הבירה, ארצות הברית
שם מלא	מייקל ג'וזף מנספילד
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
השכלה	אוניברסיטת מונטנה אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
עיסוק	פוליטיקאי, דיפלומט
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
שגריר ארצות הברית ביפן 10 ביוני 1977 – 22 בדצמבר 1988 (11 שנים) תחת הנשיאים ג'ימי קרטר רונלד רייגן → ג'יימס דיי הודגסון מייקל ארמקוסט ←
מנהיג הרוב בסנאט 3 בינואר 1961 – 3 בינואר 1977 (16 שנים) מצליף יוברט האמפרי ראסל לונג טד קנדי רוברט בירד → לינדון ג'ונסון רוברט בירד ←
סנאטור מטעם מדינת מונטנה 3 בינואר 1953 – 3 בינואר 1977 (24 שנים) → זיילס אקטון ג'ון מלצ'ר ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הראשון של מונטנה 3 בינואר 1943 – 3 בינואר 1953 (10 שנים) → ג'נט רנקין לי מטקלף ←
פרסים והוקרה
אוניברסיטת נוטרדאם (1977) הסרט הגדול של מסדר פרחי הפאולוניה עיטור ארבע החירויות - החירות מפחד מדליית החירות הנשיאותית
חתימה

מייקל ג'וזף מנספילד (באנגלית: Michael Joseph Mansfield; 16 במרץ 1903 – 5 באוקטובר 2001) היה פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי, ממנהיגי המפלגה הדמוקרטית במהלך כהונתו בקונגרס. הוא ייצג את מדינת מונטנה בבית הנבחרים של ארצות הברית (1943–1953) ולאחר מכן בסנאט של ארצות הברית (1953–1977). הוא כיהן כמנהיג הרוב בסנאט במשך 16 שנים – הכהונה הארוכה ביותר במפלגה כלשהי עד 2023, עת נשבר שיא זה בידי מיץ' מקונל.

מנספילד נולד בברוקלין שבניו יורק, וגדל במונטנה. הוא שירת בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן היה פרופסור להיסטוריה ולמדע המדינה באוניברסיטת מונטנה. הוא נבחר לבית הנבחרים במהלך מלחמת העולם השנייה, ובהמשך לסנאט בשנת 1952. כמנהיג הרוב הוביל את אישור תוכניות "החברה הגדולה" של הנשיא לינדון ג'ונסון, ותמך בסיום המעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם.

לאחר פרישתו מהסנאט כיהן כשגריר ארצות הברית ביפן (1977–1988), תפקיד בו החזיק יותר מכל שגריר אחר. עם פרישתו, קיבל את מדליית החירות הנשיאותית ועבד כיועץ בכיר לענייני מזרח אסיה בתאגיד גולדמן זקס.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

מנספילד נולד ב-1 במרץ 1903 ברובע ברוקלין שבניו יורק. הוא היה בנם של המהגרים האירים פטריק ג'. וג'וזפין (לבית או'בריאן) מנספילד. אביו נאבק לפרנס את המשפחה ונאלץ לעבוד בכמה עבודות שונות החל מפועל בניין, סבל בבית מלון ואיש תחזוקה. לאחר שאמו של מנספילד נפטרה מדלקת ריאות ב-1906, שלח אביו את מנספילד ושתי אחיותיו לגור עם דודתו ודודו בגרייט פולס שבמונטנה. הוא למד בבתי ספר ציבוריים מקומיים, ועבד במכולת השכונתית של קרובי משפחתו. בילדותו נטש את ביתו והתדרדר לרחובות, ואפילו חי בבית יתומים מדינתי בעיירה טווין ברידג'ס שבמונטנה במשך כחצי שנה.

שירות צבאי

בגיל 14 נשר מנספילד נשר מבית הספר ושיקר לגבי גילו כדי להתגייס לצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא נשלח למספר משימות מעבר לים על הסיירת הממוגנת "USS Minneapolis (C-13)", אך שוחרר משירות צבאי לאחר שהתגלה גילו האמיתי. מנספילד היה יוצא צבא ממלחמת העולם הראשונה הידוע האחרון שנפטר לפני שהגיע לגיל 100 ויוצא הצבא האחרון מהמלחמה שכיהן בסנאט האמריקאי. לאחר שחרורו מהצי, הוא התגייס לצבא ארצות הברית ושירת כטוראי מ-1919 עד 1920.

מנספילד היה טוראי מדרגה ראשונה בחיל הנחתים של ארצות הברית בין השנים 1920–1922. הוא שירת בחטיבת הגיוס המערבית בסן פרנסיסקו עד ינואר 1921, אז הועבר לבסיס חיל הנחתים פוג'ט סאונד שבמדינת וושינגטון. בחודש שלאחר מכן נותק לפלוגת המשמר "צריפי הים" בבסיס מארה איילנד שבקליפורניה. באפריל 1921 הוצב על הספינה "USAT Sherman" ששטה אל הפיליפינים, וב-5 במאי אותה שנה הגיע ליעדו באולונגאפו שבפיליפינים. שנה לאחר מכן שובץ לפלוגה A בסוללה הימית של כוחות הצי האמריקאי באסיה. בסיור קצר עם הצי האסייתי שירת מנספילד לאורך חופי הרפובליקה הסינית ואלרח מכן שב לאולונגאפו בשלהי מאי 1922. במהלך שירותו באסיה פיתח אהבה גדולה לתרבות האסייתית.

באוגוסט 1922 חזר מנספילד לפרובינציית קאוויט שבמחוז קאלאברזון כהכנה לשיבתו אל ארצות הברית ובסופו של דבר לשחרורו מהצבא. ב-9 בנובמבר 1922 שוחרר בדרגת טוראי מדרגה ראשונה עם השלמת שירותו המלא. על שירותו הצבאי עוטר במדליית ההתנהגות הטובה.

השכלה

בשובו למונטנה בשנת 1922, עבד מנספילד ככורה נחושת ושפך עפר ופסולת במכרות בביוט במשך שמונה שנים. מאחר שמעולם לא למד בתיכון, הוא נבחן בבחינות כניסה ללימודים בבית הספר למכרות של מונטנה (1927–1928), שם למד להיות מהנדס מכרות.

מאוחר יותר פגש מנספילד מורה מקומית, מורין הייז, שלימים תהיה לו לאישה, והיא עודדה אותו להמשיך בלימודיו. בעזרת תמיכתה הכספית, למד מנספילד באוניברסיטת מונטנה שבמיזולה, שם למד קורסים ברמת תיכון ובמקביל קורסים אקדמיים. הוא היה גם חבר באחוות אלפא טאו אומגה.

מנספילד השלים לימודי תואר ראשון בשנת 1933 והוצע לו תפקיד עוזר הוראה, במסגרתו לימד שני קורסים באוניברסיטת מונטננה. במקביל עבד במשרה חלקית במשרד הרישום של האוניברסיטה. בשנת 1934 סיים לימודי תואר שני באוניברסיטת מונטנה עם עבודת תזה בנושא "יחסי הדיפלומטיה האמריקאית עם קוריאה, 1866–1910". בין השנים 1934–1942 לימד היסטוריה של מזרח אסיה ואמריקה הלטינית, ובחלק מהשנים גם הרצה על היסטוריה של יוון העתיקה והיסטוריה של האימפריה הרומית הקדושה. הוא גם למד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בין 1936 ל-1937.

בית הנבחרים של ארצות הברית

בשנת 1940 התמודד מנספילד למועמדות המפלגה הדמוקרטית לייצוג מחוז הקונגרס הראשון של מונטנה בבית הנבחרים של ארצות הברית, אך הפסיד בפריימריז לג'רי ג'. אוקונל , שכיהן בעבר בתפקיד. בבחירות הכלליות ניצחה הרפובליקנית ג'נט רנקין, שהייתה האישה הראשונה בבית הנבחרים האמריקאי כבר ב-1916. מנספילד התמודד שוב בבחירות הבאות ב-1942 וניצח את איש העסקים הווארד ק. הייזלבייקר, לאחר שרנקין, שהתנגדה לכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, בחרה שלא להתמודד לכהונה נוספת.

עם כניסתו לבית הנבחרים, זוהה מנספילד כתומך במדיניות החוץ של ממשל רוזוולט אך כבעל ביקורת על לחלוקת משאביה של ארצות הברית לסין במסגרת החוק השאל-החכר, ועל מה שתפס כנטייה של הממשל להעדיף את האוקיינוס האטלנטי על פני האוקיינוס השקט ולראות בסין בעלת ברית מדרגה שנייה. גישתו הפרו-סינית הדגישה יחס ביקורתי כלפי הממלכה המאוחדת בנושא זה.

מנספילד כיהן חמש כהונות בבית הנבחרים, ונבחר בזכות שירותו הצבאי וניסיונו האקדמי, מה שהעניק לו מושב בוועתד החוץ של בית הנבחרים. בשנת 1944 נשלח למשימה מיוחדת בסין מטעם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, וב-1948 היה נציג בכנס הבין-אמריקאי התשיעי בקולומביה. בשנת 1951 מונה בידי הנשיא הארי טרומן כציר למושב השישי של האומות המאוחדות בפריז. במהלך כהונתו בבית הנבחרים הביע תמיכה בפיקוח על מחירים, העלאת שכר המינימום, תוכנית מרשל, ומתן סיוע חוץ ליוון וטורקיה. מנספילד התנגד לוועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית, לחוק טאפט-הארטלי ולתיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית.

בסנאט של ארצות הברית

הנשיא לינדון ג'ונסון מתייעץ עם מנספילד והמנהיג הרפובליקני אוורט דירקסן בחדר הסגלגל, יוני 1966

דיוקנו הרשמי של מנספילד בסנאט, 1978

בשנת 1952 נבחר מנספילד לסנאט של ארצות הברית לאחר שניצח בקושי (ברוב של 2.19%) את הסנאטור הרפובליקני המכהן זיילס אקטון, עם 50.75% מהקולות. הוא שימש כמצליף הרוב בסנאט תחת מנהיג הרוב לינדון ג'ונסון בשנים 1957–1961. בשנת 1961, לאחר שג'ונסון התפטר מהסנאט כדי להתמנות לסגן נשיא ארצות הברית, נבחר מנספילד פה אחד למנהיג הסיעה הדמוקרטית בסנאט ולמנהיג הרוב. הוא כיהן בתפקיד זה במשך 16 שנים עד לפרישתו ב-1977, והיה למנהיג הרוב שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר בתולדות הסנאט. ה"וושינגטון פוסט" השווה את סגנונו של מנספילד כמנהיג רוב לזה של ג'ונסון, וציין: "במקום טקטיקות הכפייה של ג'ונסון, מנספילד הוביל באמצעות דוגמה אישית של ענווה והתחשבות".

מנספילד מתח ביקורת על מעורבותה הצבאית של ארצות הברית בלאוס, וב-28 בדצמבר 1960 ציין כי הסיוע האמריקאי ללאוס הוביל ל"כאוס, אי שביעות רצון, צבאות משולחי רסן, ומשלחת גדולה של מאות פקידים בוויינטיאן".

בהתחלה תמך מנספילד בנו דין דיים, אך לאחר ביקור בווייטנאם בשנת 1962 שינה מנספילד את דעתו לגבי המלחמה. ב-2 בדצמבר 1962 דיווח לנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי כי הכסף שהועבר לממשלת דיים מתבזבז, וכי על ארצות הברית להימנע מהמשך מעורבות בווייטנאם. הוא היה הפקיד האמריקאי הראשון שהשמיע ביקורת, אפילו מתונה, על מצב המלחמה.

ב-25 בספטמבר 1963 הציג מנספילד את קנדי בהופעה משותפת בפארק התערוכה של מחוז ילוסטון. לאחר מכן הביע קנדי את הערכתו למנספילד ואמר: ”אני יודע שאלו מכם החיים במונטנה מכירים את אופיו ואת הסטנדרט הגבוה של שירותו הציבורי, אך איני בטוח שאתם מודעים לחלוטין לתפקיד המשמעותי שהוא מילא בשלוש השנים האחרונות בהעברת חוקים חשובים בסנאט האמריקאי שמחזקים את המדינה מבית ומחוץ.”

תחת ממשל ג'ונסון, מנספילד, אשר האמין שהמלחמה בווייטנאם הייתה שגיאה למרות כוונותיה הצודקות, הפך לספקן לגבי המעורבות האמריקאית במלחמה. בפברואר 1965 התנגד להסלמת ההפצצות האוויריות בצפון וייטנאם בעקבות המתקפות בפלייקו, והזהיר במכתב לנשיא שפעולה זו תוביל להגדלת הכוחות המזוינים של ארצות הברית בווייטנאם.

בשנת 1964, כמנהיג הרוב בסנאט, הגיש מנספילד בקשה פרוצדורלית להביא את חוק זכויות האזרח של 1964 לדיון במליאת הסנאט, במקום להעבירו לוועדת המשפט שהכשילה חקיקה דומה שבע שנים קודם לכן. מנספילד הצביע בעד חוקי זכויות האזרח של 1964 ו-1968, ובעד חוק זכויות ההצבעה 1965 והתיקון ה-24 לחוקת ארצות הברית. הוא תמך גם בתיקון חוק זכויות האזרח של 1957, אך נמנע מהצבעה על תיקונים אחרים באותו חוק ובחוק זכויות האזרח של 1960.

לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1968 בירך מנספילד על ממשלו המתגבש של ריצ'רד ניקסון, ובפרט על "דוקטרינת ניקסון" מ-1969, שהבטיחה כי ארצות הברית תכבד את כל התחייבויותיה החוזיות, תספק הגנה גרעינית לבעלות בריתה ותספק נשק וסיוע טכני ללא שליחת כוחות קרביים. ניקסון מצידו פנה למנספילד לייעוץ פוליטי וכדי שישמש כמתווך בינו לבין הסנאט בנוגע לווייטנאם. מיד עם כניסתו לתפקיד החל ניקסון בצמצום הכוחות הצבאיים האמריקאים והחלפתם. מנספילד תמך במדיניות זו, שבסופה צומצמו הכוחות האמריקניים ב-95%, והחיילים האחרונים עזבו במרץ 1973.

ב-17 בנובמבר 1976 השתתף מנספילד בפגישה בין הנשיא הנבחר של ארצות הברית ג'ימי קרטר לבין מנהיגים דמוקרטיים בקונגרס, שבה ביקש קרטר את תמיכתם בהצעה להשבת סמכות הנשיא לארגן מחדש את הממשלה הפדרלית של ארצות הברית, תוך אפשרות שהקונגרס יוכל להטיל וטו על כך.

תיקוני מנספילד

שני תיקונים שנויים במחלוקת פרי הגייתו של מנספילד, שהגבילו מימון צבאי למחקר, התקבלו בקונגרס של ארצות הברית:

• תיקון מנספילד של 1969 – כחלק מחוק אישור התקציב הצבאי לשנת הכספים 1970, התיקון אסר על מימון צבאי למחקר ללא קשר ישיר או ברור לפעילות צבאית מסוימת. בעקבות התיקון, הופנתה מחלקת ההגנה של ארצות הברית למימון מחקר יישומי לטווח קצר באוניברסיטאות שונות.
• תיקון מנספילד של 1973 – תיקון זה הגביל במפורש את תקציבי המחקר של הסוכנות הצבאית לפרויקטים מחקריים מתקדמים למיזמים בעלי יישום צבאי ישיר. תיקון זה הפחית משמעותית את מימון הפרויקטים האקדמיים בתחום מדעי המחשב, מה שדחף מומחים רבים לעבור לתעשייה הפרטית, כמו למרכז המחקר Xerox PARC. עם זאת, יש המייחסים לתיקון תרומה משמעותית להתפתחות תעשיית טכנולוגיות המחשב המודרנית.

תיקון נוסף, מ-1971, קרא לצמצם בחצי את מספר הכוחות הצבאיים של ארצות הברית המוצבים באירופה. עם זאת, ב-19 במאי 1971, הצעת החוק נדחתה על ידי הסנאט ברוב של 61 מול 36.

שגריר ארצות הברית ביפן

מנספילד פרש מהסנאט בבחירות 1976, ומונה לשגריר ארצות הברית ביפן באפריל 1977 על ידי הנשיא ג'ימי קרטר, תפקיד שבו המשיך גם במהלך ממשל רונלד רייגן עד 1988. מנספילד זכה להערכה רבה ביפן והתפרסם במיוחד בזכות אמירתו שיחסי ארצות הברית – יפן הם "היחסים הבילטרליים החשובים ביותר בעולם, ללא יוצא מן הכלל". מחליפו ביפן, מייקל ארמקוסט, ציין בזיכרונותיו שאמירה זו הייתה כמעין "מנטרה" עבור מנספילד. בתקופת כהונתו טיפח מנספילד גם את הקשרים בין מדינתו מונטנה לבין יפן, כשבירת מונטנה, הלנה, הפכה לעיר תאומה של קומאמוטו שבאי קיושו.

הוקרה

ספריית מורין ומייק מנספילד באוניברסיטת מונטנה שבמיזולה נקראה על שמו ועל שם רעייתו, מורין, לפי בקשתו. הספרייה כוללת גם את מרכז מורין ומייק מנספילד, המוקדש ללימודי אסיה ולשיפור ההבנה ושיתוף הפעולה בין ארצות הברית לאסיה, וכן את קרן מנספילד שפועלת למטרות דומות. בשנת 2002 נקרא על שמו "הבניין הפדרלי ובית המשפט של ארצות הברית על שם מייק מנספילד" שבעיר ביוט.

המפלגה הדמוקרטית של מונטנה מקיימת מדי שנה ארוחת ערב בשם "Mansfield-Metcalf Dinner" לכבודו ולכבוד דמויות מפתח נוספות בפוליטיקה המדינתית.

במרוצת השנים הוענקו למנספילד פרסים רבים:

• פרס ג'ון היינץ לשירות הציבורי הטוב ביותר בשנת 1977.
• מדליית להטאר מאוניברסיטת נוטרדאם ב-1977, הפרס הוותיק והיוקרתי ביותר לאמריקאים חברי הכנסייה הרומית-קתולית.
• מדליית החירות הנשיאותית ב-1989, שניתנה לו ולג'ורג' שולץ על ידי הנשיא רונלד רייגן.
• ב-1990 הוענק לו פרס סילוונוס תאייר מהאקדמיה הצבאית של ארצות הברית, וחברות במסדר השמש העולה בידי ממשלת יפן, העיטור הגבוה ביותר ביפן עבור מי שאינו ראש מדינה.

בשנת 1999 נבחר מנספילד לדמות המשפיעה ביותר במונטנה במאה ה-20 על ידי העיתון "Missoulian".

בערוב ימיו

חודשים אחדים טרם מותו, מנספילד ניצב מאחורי השגריר החדש ביפן הווארד בייקר והנשיא ג'ורג' ווקר בוש, יוני 2001

בשנים האחרונות לחייו התגורר מנספילד בוושינגטון הבירה, נשאר פעיל ציבורית והמשיך להרצות גם בשנות התשעים לחייו. הוא עבד במשרדו בחברת גולדמן זקס עד לשבוע שלפני מותו.

רעייתו, מורין, נפטרה ב-20 בספטמבר 2000. מנספילד נפטר מאי-ספיקת לב במרכז הרפואי הצבאי וולטר ריד ב-5 באוקטובר 2001, בגיל 98. הוא הותיר אחריו בת אחת, אן פיירקלו מנספילד (1939–2013), ונכדה אחת. קברו של מנספילד ורעייתו נמצא במקטע 2, ציון 49-69F, בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.

לקריאה נוספת

• Oberdorfer, Don, Senator Mansfield: The Extraordinary Life of a Great American Statesman and Diplomat, Soho Press, 2003, ISBN 1-58834-166-6.
• Olson, Gregory A., Mansfield and Vietnam, a Study in Rhetorical Adaptation, Michigan State University Press, 1995
• Valeo, Francis R., Mike Mansfield, Majority Leader: A Different Kind of Senate, 1961–1976, M. E. Sharpe, 1999, ISBN 0-7656-0450-7

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייק מנספילד בוויקישיתוף

• מייק מנספילד, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)