מייקל רדגרייב
 | |
| מייקל רדגרייב | |
| לידה |
20 במרץ 1908 בריסטול, אנגליה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
21 במרץ 1985 (בגיל 77) דנהאם, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
St Paul's Church, Covent Garden |
| שם לידה |
Michael Scudamore Redgrave |
| סוגה מועדפת |
קומדיה שייקספירית, סרט קומדיה, סרט דרמה, פילם נואר |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-1933 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
רייצ'ל קמפסון (18 ביולי 1935–1985) |
| צאצאים |
ונסה רדגרייב, קורין רדגרייב, לין רדגרייב |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
סר מייקל סקודמור רדגרייב (באנגלית: Michael Scudamore Redgrave; 20 במרץ 1908 - 21 במרץ 1985) היה שחקן תיאטרון וקולנוע אנגלי, במאי וסופר.
הוא זכה פעמיים, ב-1958 וב-1963, בפרס התיאטרון של האיבנינג סטאנדרד כשחקן הטוב ביותר. באותן שנים קבל גם את פרס 'שחקן השנה' של מועדון וראייטי בבריטניה. ב-1952 היה למפקד במסדר האימפריה הבריטית (CBE), וב-1959 קיבל תואר אבירות.
רדגרייב היה נשוי לשחקנית רייצ'ל קמפסון. לילדיהם - ונסה רדגרייב, קורין רדגרייב ולין רדגרייב - וכן לנכדיהם יש קריירות משחק מצליחות בקולנוע ובתיאטרון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רדגרייב נולד בעיר בריסטול שבאנגליה. אביו היה רוי רדגרייב שחקן ראינוע ואמו השחקנית מרגרט סקודמור. הוא לא הכיר את אביו, שעזב את הבית כדי לקדם את הקריירה שלו באוסטרליה כאשר מייקל היה רק בן שישה חודשים. לאחר מכן נישאה אמו לקפטן ג 'יימס אנדרסון, בעל מטעי תה, אבל רדגרייב לא אהב אביו החורג.[1]
הוא למד בקולג' קליפטון בבריסטול ובמודלין קולג' באוניברסיטת קיימברידג'. לפני שהיה לשחקן, הוא היה מורה בבית ספר קרנלי (Cranleigh School) שבסארי. בבית הספר ביים את התלמידים בהצגות של "המלט", "המלך ליר" ו"הסערה", אך תמיד הצליח לשחק את התפקידים הראשיים בעצמו.[2] בבית הספר יש חדר הקרוי על שמו ('Redgrave Room').
קריירה בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההופעה המקצועית הראשונה של רדגרייב הייתה ב"ליברפול פלייהאוס", ב-30 באוגוסט 1934 בתפקיד רוי דרווין במחזה "Counsellor-at-Law" מאת אלמר רייס. במשך שנתיים היה חבר בלהקת התיאטרון הרפרטוארי של ליברפול, שם פגש את אשתו לעתיד רייצ'ל קמפסון. הם התחתנו ב-18 ביולי 1935.
שנות השלושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלונדון הייתה הופעתו הראשונה הייתה ב-14 בספטמבר 1936 בתיאטרון האולד ויק, במחזה "עמל שווא של אהבה" בתפקיד פרדיננד. בעונת 1936–1937 הוא שיחק בתפקיד מר הורנר במחזה "The Country Wife", גילם את אורלנדו ב"כטוב בעיניכם", את ורבק ב"המכשפה מאדמונטון" ואת לארטס לצידו של לורנס אוליבייה כהמלט. הלהיט של העונה היה אורלנדו, ואדית אוונס כיכבה לצידו בתפקיד רוזלינד. השניים התאהבו, והוא הסביר אחר כך "אדית תמיד נוהגת להתאהב בשחקן הראשי שמשחק לצידה. בינינו זה הלך קצת יותר".[3]
במרץ 1937 הופיע במחזה "The Bat" בתיאטרון אמבסי. באפריל חזר ל"אולד ויק" והחליף את מריוס גורינג ב"הנרי החמישי". תפקידים נוספים שלו באותה שנה היו כריסטופר דרו בקומדיה " A Ship Comes Home" ולארי סטאר בקומדיה של פיליפ ליבר "Three Set Out". אחר כך הצטרף ללהקתו של ג'ון גילגוד ב"תיאטרון המלכה" שם שיחק את בולינגברוק ב"ריצ'רד השני", את צ'ארלס סרפייס ב-"The School for Scandal" ואת ברון טושנבאך ב"שלוש אחיות".
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ המלחמה כשהתיאטראות נפתחו מחדש, שיחק ב"אופרת הקבצנים" של ג'ון גיי בתיאטרון היימרקט, וב-"Thunder Rock" בתיאטרון הגלוב.
ביולי 1941 הצטרף רדגרייב לצי המלכותי כמלח, אך שוחרר מטעמים רפואיים בנובמבר 1942. בהיותו במילואים רוב שנת 1942 הספיק לביים את המחזה "Lifeline" בכיכובו של השחקן פרנק פטינגל בתיאטרון הדוכסית ואת "The Duke in Darkness" מאת פטריק המילטון עם לזלי באנקס בתיאטרון סנט ג'יימס, שבו גם הופיע בתפקיד גריבו (Gribaux).[4]
בשאר שנות המלחמה שחק בתפקידים נוספים וכן ביים מספר הצגות. במרץ 1943 גילם את רקיטין ב"חודש בכפר" מאת טורגנייב. ביוני 1943 ביים ושיחק בקומדיה מאת המחזאי הצרפתי אנרי בק (Henry Becque). באוגוסט אותה שנה ביים מחזה מאת השחקן פיטר יוסטינוב "Blow Your Own Trumpet" בתיאטרון פלייהאוס. בספטמבר ביים את "The Wingless Victory" מאת מקסוול אנדרסן בכיכובה של רייצ'ל קמפסון בתיאטרון הפיניקס.
במרץ 1944 שיחק בתפקיד הארי קווינסי ב"הדוד הארי" מאת תומאס ג'וב, עם ביאטריקס להמן בתפקיד לזלי קווינסי. ביוני 1945 שיחק בקומדיה מאת פרנץ ורפל "יעקובובסקי והקולונל" וגם ביים אותו בתיאטרון פיקדילי.
השנים שאחרי המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1947 וב-1948 שיחק בתפקיד הראשי ב"מקבת'" בתיאטרון אלדוויץ' (Aldwych) ובתיאטרון הלאומי בניו יורק, כשלצידו פלורה רובסון כליידי מקבת'. בנובמבר 1948 שיחק במחזה מאת אוגוסט סטרינברג, "האב" בתיאטרון אמבסי ובינואר 1949 בתיאטרון הדוכסית, עם פרידה ג'קסון בתפקיד לורה. באפריל 1949 גילם את אטיין ב"נשים אוהבות" עם מרגרט רולינגס. הוא גם ביים את המחזה ועיבד את הרומן בשיתוף עם דיאנה גולד.
ב-1949 הצטרף ללהקת התיאטרון של ה"אולד ויק", אתם שיחק כברון ב"עמל שווא של אהבה", מרלו ב-"She Stoops to Conquer", רקיטין ב"חודש בכפר" ובפעם הראשונה בתפקיד "המלט".
שנות החמישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רדגרייב הצטרף ללהקת התיאטרון "שייקספיר ממוריאל תיאטר" בסטרטפורד על האייבון, ובשנת 1951 הופיע בתפקיד פרוספרו ב"הסערה", כמו כן גילם את ריצ'רד השני, הוטספור וקורוס. הוא גם ביים את המחזה "הנרי הרביעי, חלק שני". באפריל 1952, שיחק בתיאטרון סנט ג'יימס כפרנק אלג'י ב"מסע בחורף", ואחר כך חזר לחבורת סטרטפורד (יחד עם אשתו רייצ'ל קמפסון). הוא גילם את "המלך ליר", שיילוק ב"הסוחר מוונציה" ואת אנטוניוס במחזה "אנטוניוס וקלאופטרה". ב-1953 יצא לסיבוב הופעות בהולנד, בלגיה ופריז.
ביוני 1955 שיחק את הקטור ב-"Tiger at the Gates", ובאותו תפקיד הופיע בתיאטרון פלימות בניו יורק, עליו קיבל את "פרס המבקרים של ניו יורק". בעת שהותו בניו יורק ביים את "חודש בכפר" בתיאטרון פיניקס, וכן ביים ושיחק בתפקיד נסיך הכתר ב-"The Sleeping Prince" (הנסיך הישן) בתיאטרון קורונט.
ב-1955 שיחק בתפקיד ראשי בסרט "פורצי הסכרים" בתפקיד המהנדס ברנס ואליס.
בינואר 1958 חזר ללונדון והופיע במחזה "Touch of the Sun" כפיליפ לסטר, על תפקידו זה קיבל פרס ה"איבנינג סטנדרד" כשחקן הטוב ביותר. אחר כך חזר והצטרף ללהקת "שייקספיר ממוריאל תיאטר", שם הופיע כהמלט וכבנדיק ("מהומה רבה על לא דבר"). בדצמבר 1958 הופיע עם הלהקה בלנינגרד ובמוסקבה.
באוגוסט 1959 הופיע בתיאטרון המלכה, במחזה שעיבד לפי נובלה של הנרי ג'יימס "The Aspern Papers". המחזה הועלה בהצלחה בברודוויי בשנת 1962 עם ונדי הילר ומוריס אוונס. וב-1984 חזר לבימה הלונדונית כאשר מככבים בו בתו ונסה רדגרייב וכריסטופר ריב.
שנות השישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1960 שיחק את ג'ק דין במחזה "The Tiger and the Horse" מאת המחזאי הבריטי רוברט בולט. בנובמבר 1961 הופיע בתיאטרון אתל ברימר בניו יורק במחזה "The Complaisant Lover" מאת גרהם גרין.
כשחזר לאנגליה ב-1962 נטל חלק בפסטיבל התיאטרון של צ'יצ'סטר שם שיחק ב"הדוד וניה" מאת צ'כוב, לצידו של לורנס אוליבייה שגם ביים. הם העלו את המחזה שוב בצ'יצ'סטר ב-1963 ואחר כך בתיאטרון המלכותי הלאומי, כשהם זוכים לביקורות נלהבות. רדגרייב קיבל פרס נוסף של ה"איבנינג סטנדרד" כשחקן הטוב ביותר.
בנובמבר 1962 שיחק ב-"Out of Bounds" ואחר כך הופיע בתיאטרון האולד ויק בתפקיד קלאודיוס ב"המלט" לצידו של פיטר או'טול ששיחק בתפקיד הראשי, ובבמויו של אוליבייה.
ב-1964 גילם את התפקיד הראשי ב-"Hobson's Choice" בתיאטרון הלאומי, הוא הודה שהתפקיד היה מעבר ליכולתו. "לא יכולתי לעשות את המבטא של לנקשייר," אמר "וזה זיעזע אותי, הביצועים של כל השאר סבלו מכך". עוד באותה שנה שיחק ב-"The Master Builder" תפקיד שלפי דבריו גם 'השתבש'. בשלב זה הוא סבל ממחלת פרקינסון אם כי לא היה מודע לכך.[2]
במאי-יוני 1965 ביים רדגרייב פתיחת הפסטיבל בתיאטרון איבון אמאוד בגילדפורד. בין השאר ביים ושיחק ב"חודש בכפר" לצידה של אינגריד ברגמן בתפקיד נטליה פטרובנה, ולצידה של רייצ'ל קמפסון ב-"Samson Agonistes".
ב-1965 שיחק בסרט "גבעת הגברים" בביומו של סידני לומט.
ב-1966 ביים את האופרה ורתר עבור פסטיבל גליינדבורן, ושנה אחר כך ביים לפסטיבל את "לה בוהם".
שנות השבעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 1971 כששיחק את מר ג'ראבי במחזה "The Old Boys", קרתה תקרית מצערת. "הזיכרון של הלך, ובערב הראשון נתנו לי מכשיר שמיעה, כדי שאשמע את הלחשן מקריא לי את השורות. המכשיר התפרק, והחתיכות שלו התפזרו על הרצפה. אז ידעתי שאני לא יכול להמשיך כך יותר, בכל אופן לא ללמוד מחזות חדשים".[5]
למרות זאת שיחק בהצלחה במחזה של ג'ון מורטימר "A Voyage Round My Father" בתפקיד האב ב"תיאטרון המלכותי היימארקט", וכן יצא לסיבוב הופעות באוסטרליה ובקנדה בשנים 1972–1973. סיבוב הופעות בינלאומי נוסף היה לו בשנים 1974/75 עם הפקה של ה"רויאל שייקספיר קומפני" כשהוא מבקר בארצות הברית ובאוסטרליה, והמשיך ב-1976/77 בביקור בקנדה ובדרום אמריקה כשהוא מופיע באנתולגיה "Shakespeare's People".
הופעתו האחרונה בתיאטרון הייתה במאי 1979. הוא גילם את ג'ספר במחזה של סיימון גריי "Close of Play", שביים הרולד פינטר. התפקיד היה מבוסס על אביו של גריי שמת שנה לפני שנכתב המחזה. לפי גריי "ג'ספר הוא כבר אדם מת, אך נאלץ לסבול, כאילו היה חי, יום ראשון אנגלי מסורתי. הוא יושב חסר ישע בכורסה שלו, ושלושת בניו ונשותיהם מתפרקים בסגנון אנגלי אופייני, לעיתים מאשימים אותו, לעיתים מתחננים לעזרה או מתייפחים לפניו ומבקשים מחילה, אך לרוב מתעלמים ממנו. במילים אחרות תקעתי אותו בגיהנום שמתברר שהוא החיים עצמם."[6]
עבודתו האחרונה הייתה קריאה של שירו האפי של סמואל טיילור קולרידג' "שירת יורד הים הישיש", שיר שרדגרייב לימד כמורה צעיר. זה היה תפקידו האחרון לפני שגברה עליו מחלת פרקינסון.
קריירה בקולנוע ובטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הופעתו הראשונה של רדגרייב בטלוויזיה הייתה בארמון אלכסנדרה בשנת 1937, שם שיחק בקטעים מתוך "רומיאו ויוליה". הופעה בולטת שלו בטלוויזיה הייתה בדברי קריינות לתוכנית "המלחמה הגדולה", תולדות מלחמת העולם הראשונה בה הראו צילומים וסרטי ארכיון. הופעה מוצלחת פחות הייתה לו בסדרה "השלום האבוד", של ה-BBC בשנים 1964 ועד 1966. על כך כתב פיליפ פורסר (Philip Purser ) "הפרשנות כפי שהוגשה בידי סר מייקל רדגרייב, הייתה פסימית מלכתחילה ולכל אורך הדרך".[7]
התפקיד החשוב הראשון שהיה לו בקולנוע היה בסרטו של אלפרד היצ'קוק "הגברת הנעלמת" משנת 1938. עוד כיכב ב-"The Stars Look Down" (1939), לצידו של ג'יימס מייסון בסרט " Thunder Rock" (1943), ובתפקיד הבובה של פיתום בסרט של אולפני אילינג " Dead of Night" (1945).
סרטו האמריקאי הראשון היה "Mourning Becomes Electra" ב-1947, לצידה של רוזלינד ראסל, על תפקידו זה היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר. ב-1951 כיכב בסרט "גרסת בראונינג" לפי מחזה של טרנס רטיגן. בדיילי מירור שבחו את הופעתו בתפקיד קרוקר-האריס אשר תוארה כ"אחת ההופעות הגדולות שנראו אי פעם בקולנוע".[8] בשנות החמישים הופיע רדגרייב גם ב"חשיבותה של רצינות" (1952) סרט על פי המחזה של אוסקר ויילד, "פורצי הסכרים" (1954) ובסרט "1984" עיבוד לספרו של ג'ורג' אורוול.
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רדגרייב היה נשוי לשחקנית רייצ'ל קמפסון משנת 1935 ועד מותו. ילדיהם ונסה, קורין ולין הם שחקנים ידועים, גם הנכדים שלהם עוסקים במשחק בקולנוע או בתיאטרון. הנכדים הם נטשה וג'ואלי ריצ'רדסון, ג'מה, לוק רדגרייב וקרלו נרו.
בתו לין, כתבה מחזה בשם "שייקספיר עבור אבי", בו הופיעה בהצגת יחיד, ועליו הייתה מועמד לפרס טוני. במחזה היא מתחקה אחרי אהבתה לשייקספיר, כדרך לגלות את אביה שהיה נעדר מהבית לעיתים קרובות ושליבו היה נתון לתיאטרון.
בשנים 1945 עד 1954 התגוררה המשפחה בצ'יזוויק מול. לפי רשומות "מי ומי בתיאטרון" ב-1981 הם התגוררו באודיהם שבהמפשייר.
ביסקסואליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסרט התיעודי של ה-BBC משנת 1996, "מייקל רדגרייב: אבי", על פי ספר באותו שם מאת קורין רדגרייב, דנו בהרחבה בהיותו ביסקסואל. נישואיהם של רדגרייב וקמפסון היה למעשה 'נישואים פתוחים' ואף שאהבו והוקירו זה את זה, ניהלו מערכות נפרדות, לעיתים ממושכות, עם בני זוג אחרים. לרדגרייב היו מערכות ארוכות עם השחקן והבמאי פרד סאדוף, השחקן טוני הינדמן והבמאי נוריס הוטון. היה לו גם רומן קצר עם השחקנית הידועה דיים אדית אוונס. לרעייתו היה רומן עם השחקן ליאו גן ומערכת ארוכה במיוחד עם המנצח הנודע גלן ביאם שו.
ב-1948, במהלך הסרטת סרטו של פריץ לאנג "סוד שמאחורי הדלת", פגש רדגרייב את בוב מישל. הם הפכו לנאהבים, ומישל קבע את ביתו סמוך למשפחת רדגרייב. הוא הפך למעין תחליף "דוד" לילדיו של רדגרייב, אשר העריצו אותו. למישל היו מאוחר יותר ילדים משלו ובהם בן בשם מייקל.
קורין עזר לאביו לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו. באחת מפגישותיהם התוודה רדגרייב על היותו ביסקסואל, והבן עודד אותו להודות בכך בביוגרפיה שהוא כותב, רדגרייב הסכים לכך אך בסופו של דבר לא עשה זאת.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רדגרייב נפטר בשנת 1985 במוסד סיעודי בדנהם שבבקינגהמשייר. הוא סבל ממחלת פרקינסון ונפטר יום אחרי יום הולדתו ה-77.
אותות כבוד ומינויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1952 קיבל רדגרייב תואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE). ב-1959 הוענק לו תואר אבירות.
ב-1955 קיבל תואר מפקד מסדר דאנברוג (Dannebrog) בדנמרק. הוא היה הנשיא הראשון של "English Speaking Board", וכן היה נשיא "תיאטרון קואסטורס" שבאילינג.
תיאטרון רדגרייב בפרנהם שבסארי, קרוי על שמו.
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1938 | הגברת הנעלמת | The Lady Vanishes | גילברט | |
| 1938 | Climbing High | ניקי ברוק | ||
| 1939 | חיים שאולים | Stolen Life | אלן מקנזי | |
| 1939 | כוכבים מציצים מרום | The Stars Look Down | דייווי פנוויק | |
| 1940 | The Big Blockade | רוסי | ||
| 1940 | A Window in London | פיטר | בארצות הברית יצא בשם "Lady in Distress" | |
| 1941 | Atlantic Ferry | צ'ארלס מקלוור | ||
| 1941 | קיפס | Kipps | קיפס | בארצות הברית יצא בשם "The Remarkable Mr. Kipps" |
| 1941 | ג'יני | Jeannie | סטנלי סמית' | |
| 1942 | Thunder Rock | דייוויד צ'ארלסטון | ||
| 1945 | The Way to the Stars | דייוויד ארצ'דייל | ||
| 1945 | Dead of Night | מקסוול פרר | ||
| 1946 | The Captive Heart | קפטן קארל האשק | ||
| 1946 | The Years Between | מייקל ונטוורת' | ||
| 1947 | The Man Within | ריצ'רד קרליון | ||
| 1947 | Fame Is the Spur | האמר ראדשו | ||
| 1947 | Mourning Becomes Electra | אורין מאנון | ||
| 1948 | הסוד שמאחורי הדלת | Secret Beyond the Door | מארק לאמפר | |
| 1951 | גרסת בראונינג | The Browning Version | אנדרו קרוקר-האריס | |
| 1951 | The Magic Box | מר לג' | ||
| 1952 | חשיבותה של רצינות | The Importance of Being Earnest | ארנסט וורת'ינג | |
| 1954 | The Green Scarf | מייטר דליוט | ||
| 1954 | The Sea Shall Not Have Them | ווטבי | ||
| 1955 | The Night My Number Came Up | מרשל הרדי | ||
| 1955 | מר ארקדין | Mr. Arkadin | בורגומיל טרביץ' | |
| 1955 | פורצי הסכרים | The Dam Busters | ד"ר ב. נ. ווליס | |
| 1955 | Oh... Rosalinda!! | קולונל אייסנסטיין | ||
| 1956 | 1984 | או'קונר | ||
| 1957 | The Happy Road | ג'נר מדוורת' | ||
| 1958 | Behind the Mask | סר ארתור בנסון גריי | ||
| 1958 | האמריקאי השקט | The Quiet American | תומאס פאולר | |
| 1958 | Law and Disorder | פרסי ברנד | ||
| 1959 | איש המחתרת | Shake Hands with the Devil | הגנרל | |
| 1959 | מה קרה למרי דיר | The Wreck of the Mary Deare | מר ניילנד | |
| 1961 | The Innocents | הדוד | ||
| 1961 | No My Darling Daughter | סר מת'יו קאר | ||
| 1962 | בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים | The Loneliness of the Long Distance Runner | רקסטון טאוורס | |
| 1963 | הדוד וניה | Uncle Vanya | הדוד וניה | |
| 1965 | גבעת הגברים | The Hill | קצין | |
| 1965 | גיבורי טלמרק | The Heroes of Telemark | דוד | |
| 1966 | עליסה בארץ הפלאות | Alice in Wonderland | הזחל | |
| 1967 | השעה ה-25 | The 25th Hour | סניגור | |
| 1968 | משימה קיי | Assignment K | האריס | |
| 1969 | הו, איזו מלחמה נחמדה | Oh! What a Lovely War | גנרל סר הנרי וילסון | |
| 1969 | הקרב על בריטניה | Battle of Britain | ||
| 1969 | היה שלום מר צ'יפס | Goodbye, Mr. Chips | המנהל | |
| 1969 | דייוויד קופרפילד | David Copperfield | דן פיגוטי | סרט טלוויזיה |
| 1970 | Goodbye Gemini | ג'יימס הרינגטון-סמית' | ||
| 1970 | Connecting Rooms | ג'יימס וולרייבן | ||
| 1971 | המקשר (מלכודת האהבה) | The Go-Between | לאו קולסטון | |
| 1971 | מזמור חג המולד | A Christmas Carol | מספר | דיבוב |
| 1971 | ניקולאס ואלכסנדרה | Nicholas and Alexandra | סאזונוב | |
| 1972 | The Last Target | אריק פריץ | ||
| 1975 | שירת יורד הים הישיש | Rime of the Ancient Mariner | קריינות |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל רדגרייב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מייקל רדגרייב, באתר AllMovie (באנגלית)
מייקל רדגרייב, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
מייקל רדגרייב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מייקל רדגרייב, באתר MusicBrainz (באנגלית)- מייקל רדגרייב, בארכיון הבימה
- מייקל רדגרייב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מייקל רדגרייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Michael Redgrave: My Father, 1996 BBC documentary film narrated by Corin Redgrave, based on his book of the same name; produced and directed by Roger Michell
- ^ 1 2 The Great Stage Stars, Sheridan Morley
- ^ The Great Stage Stars, Sherdan Morley
- ^ The Great Stage Stars, Sheridan Morley, and Who's Who in the Theatre 1981
- ^ The Great Stage Stars, Sheridan Morley
- ^ An Unnatural Pursuit and Other Pieces by Simon Gray, Faber (1985)
- ^ Halliwell's Television Companion Third Edition, Grafton Books (1986)
- ^ Geoffrey Wansell, Terence Rattigan, p. 213