מייקל לנדון
 | |
| לידה |
31 באוקטובר 1936 פורסט הילס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 1991 (בגיל 54) מליבו, ארצות הברית |
| שם לידה |
Eugene Maurice Orowitz |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הילסייד ממוריאל פארק |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
1956–1991 (כ־35 שנים) |
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית של קליפורניה |
| מספר צאצאים |
9 |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
_amerikanischer_Schauspieler.png) |
  | |
מייקל לנדון (באנגלית: Michael Landon; נולד יוג'ין מוריס אורוביץ; 31 באוקטובר 1936 - 1 ביולי 1991) היה שחקן, תסריטאי ובמאי אמריקאי. הוא ידוע בתפקידו כג'ו קרטרייט הקטן ב"בוננזה" (1959-1973), צ'ארלס אינגלס ב"בית קטן בערבה" (1974-1983) וג'ונתן סמית' ב"הדרך לגן העדן" (1984-1989). לנדון הופיע על השער של TV Guide כ-22 פעמים, במקום השני רק ללוסיל בול.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנדון נולד כיוג'ין מוריס אורוביץ ב-31 באוקטובר 1936, בפורסט הילס, קווינס, ניו יורק.[1] הוריו היו קתלין "פגי" (לבית אוניל) רקדנית וקומיקאית ואלי מוריס אורווויץ. אביו היה יהודי, ואמו הייתה רומית קתולית. יוג'ין היה הילד השני במשפחה, בתם, אוולין, נולדה שלוש שנים קודם לכן, בשנת 1933. ב-1941, כשלנדון היה בן 4, הוא והמשפחה שלו עברו לקולינגסווד, ניו ג'רזי. הוא השתתף וחגג את הבר מצווה שלו בבית הכנסת בית שלום. משפחתו זוכרת כי לנדון "השקיע רבות בלימוד עבור האירוע הגדול, כולל רכיבה על אופניים לעיר הסמוכה כל יום כדי ללמוד לקרוא את העברית ולהתפלל".
במהלך ילדותו, לנדון דאג כל הזמן שאמו תנסה להתאבד. הוא דיווח כי בחופשה משפחתית בחוף, אמו ניסתה להטביע את עצמה, אבל לנדון הציל אותה. זמן קצר לאחר הניסיון, אמו התנהגה כאילו לא קרה כלום, וכמה דקות לאחר מכן, הוא הקיא. הוא אמר שזו היה החוויה הגרועה ביותר בחייו.
לנדון למד בתיכון קולינגסווד והוא עסק בהטלת כידון. הזריקה שלו של 195 מטר ב-1954 היא הזריקה הארוכה ביותר של תלמיד תיכון בארצות הברית באותה שנה. התוצאה הזו אפשרה לו לקבל מלגת ספורט באוניברסיטת דרום קליפורניה, אבל הוא פצע את הכתף שלו, מה שהביא לסיום ימיו כאתלט בקולג' . לנדון חשב ללכת לתחום הבידור, הוא עבד בתחנת דלק מול אולפני האחים וורנר, עד שאותר על ידי בוב רייסון, סוכן מקומי. בעקבות עצה, לנדון שינה את שם המשפחה שלו מאורוביץ. הוא בחר את השם החדש לנדון מתוך ספר טלפונים.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הופעתו הראשונה של לנדון בכיכובו הייתה ב-1956 בסדרת הטלוויזיה "Telephone Time" כקספר האוזר. בסוף שנות ה-50 הופיע בסרטי קולנוע רבים.
בוננזה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ב-1959, בגיל 22, החל לנדון את תפקידו הראשון בטלוויזיה בתפקיד ג'ו קרטרייט הקטן ב"בוננזה", אחת מסדרות הטלוויזיה הראשונות שהוצגו בצבע. בשנים 1967-1964 זכתה הסדרה לרייטינג הגבוה ביותר בארצות הברית. לנדון כתב וביים חלק מהפרקים בעונות האחרונות. בינואר 1973 הסדרה בוטלה.
בית קטן בערבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה לאחר ביטול "בוננזה", לנדון החל להופיע כצ'ארלס אינגלס בתוכנית הטלוויזיה המצליחה, "בית קטן בערבה", שוב עבור NBC. התוכנית נלקחה מתוך ספר מ-1935 שכתבה לורה אינגלס וילדר, אותה גילמה בתוכנית מליסה גילברט בת ה-9. בנוסף לגילברט, שתי שחקניות לא ידועות אחרות גם השתתפו בתוכנית: מליסה סו אנדרסון, שהופיעה כמרי אינגלס, הבת הבכורה במשפחה האינגלס, קארן גרסלי כקרוליין, אשתו של צ'ארלס. לנדון היה מפיק, תסריטאי ובמאי בסדרה. התוכנית זכתה בפרסים רבים כמו פרס אמי וגלובוס הזהב. לאחר שמונה עונות הסדרה הסתיימה ב-1983. בשנה שלאחר מכן, שודרו שלושה סרטי טלוויזיה.[2]
הדרך לגן עדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהפיק גם את "בית קטן בערבה" ולאחר מכן את סדרת הטלוויזיה "האב מרפי", לנדון שיחק בתוכנית מצליחה נוספת. ב"הדרך לגן העדן", הוא שיחק מלאך על תנאי (שכינה את עצמו ג'ונתן סמית) שתפקידו היה לעזור לאנשים להרוויח כנפיים. בדרך לגן העדן לנדון היה המפיק הראשי, התסריטאי והבמאי.
לנדון הזמין את הבת הקטנה שלו, ג'ניפר לנדון, להשתתף בפרק האחרון.
פרויקטים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1972, הוא היה בין האורחים בפרויקט הטלוויזיה המוזיקלי של דייוויד ווינטרס, "The Special London Bridge Special", בכיכובו של טום ג'ונס וג'ניפר או'ניל.
בשנת 1973, לנדון היה במאי ותסריטאי של סדרת האנתולוגיה הרומנטית קצרת המועד "Love Story". בשנת 1982, הוא הפיק סרט טלוויזיה בכיכובו "Love Is Forever" שעסק בניסיונו המוצלח של צלם העיתונות האוסטרלי ג'ון אורינגהם לצלול מתחת למקונג כדי להציל את אהובתו מהשלטון הקומוניסטי בלאוס ב-1977. אוורינגהם האמיתי לוהק כתוספת בסרט, מה שסימן גם את הופעת הבכורה של פריסילה פרסלי .
"הבן של סאם" היה סרט ב-1984 שנכתב ובוים על ידי לנדון, המבוסס באופן כללי על שנות חייו הראשונות. בסרט כיכבו טימותי פטריק מרפי, אלי וולך, אן ג'קסון, האלי טוד וג'יימס קארן. קארן עבדה בעבר עבור לנדון בסרט "בית קטן: הפרדה האחרונה".
ללנדון הייתה מערכת יחסים עם רשת NBC שנמשכה 30 שנים רצופות. לאחר ביטול הדרך מגן עדן וכתוצאה מהפגיעה של אנשי ההנהלה של NBC, הוא עבר ל-CBS וב-1991 שיחק בתוכנית פיילוט שנמשכה שעתיים בשם Us. התוכנית נועדה להיות סדרה נוספת ללנדון אבל, עם האבחנה שלו ב-5 באפריל של סרטן הלבלב, התוכנית מעולם לא יצאה לפועל.[3]
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנדון היה נשוי שלוש פעמים והיה אב לתשעה ילדים (ששלושה מהם אומצו):
- דודי לוי-פרייז'ר (נישאו 1956; התגרשו 1962)
- מארק פרייזר לנדון (מאומץ; בנו הביולוגי של דודי (ב-1956 בן 11)[4]
- ג'וש פרייזר לנדון (אומץ כתינוק)
- מרג'ורי לין נואי (נישאו 1963; התגרשו 1982)
- שריל לין לנדון (נולדה שריל אן פונטרלי), בתה של לין מנישואיה הראשונים; היא הייתה בת תשע כשאמה ולנדון התחתנו.
- לסלי אן לנדון
- מייקל לנדון ג'וניור
- שונה לי לנדון
- כריסטופר בו לנדון
- סינדי קלריקו (נישאו 1983 - עד מותו ב-1991), מאפרת בבית הקטן בערבה
- ג'ניפר רייצ'ל לנדון
- שון מתיו לנדון
לנדון אמר בראיון ל-Associated Press "אני מאמין באלוהים, אני מאמין במשפחה, אני מאמין באמת בין אנשים, אני מאמין בכוחה של אהבה, אני מאמין שאנחנו באמת נבראנו בצלם אלוהים, שיש אלוהים בכולנו".[5]
מחלה ומוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנדון החל לסבול מכאבי ראש חמורים בזמן שהוא היה בחופשת סקי ביוטה. שלושה ימים לאחר מכן, אובחן לו סרטן הלבלב, אשר החל להשפיע על הרקמות וכלי הדם סביב הלבלב שלו.
הוא הופיע בתוכנית "הלילה" עם ג'וני קרסון כדי לדבר על הסרטן ולגנות את חטטנות העיתונות בחייו האישיים. במהלך התוכנית לנדון הבטיח להילחם במחלה וביקש מאוהביו להתפלל בשבילו. 12 ימים לאחר הופעתו בתוכנית, הוא עבר ניתוח מוצלח ברגל שמאל .[6] ביוני, הוא הופיע על השער של מגזין לייף לאחר שקיבל כתבת ראיון בלעדית על חייו, משפחתו, והמאבק שלו לחיות.
ב-1 ביולי 1991, בגיל 54, נפטר לנדון במאליבו, קליפורניה עם אשתו ליד מיטתו.[7][1] לנדון נקבר בבית הקברות של הילסייד בקולבר סיטי, קליפורניה. על אבן הקבר של לנדון כתוב: "He seized life with joy. He gave to life generously. He leaves a legacy of love and laughter.".[8]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניין קהילתי בפארק בלאף של מאליבו נקרא "מרכז מייקל לנדון" בעקבות מותו של השחקן. בנו של לנדון, מייקל ג'וניור, הפיק ספיישל זיכרון בשם "מייקל לנדון: זיכרונות עם צחוק ואהבה", בהשתתפות משפחתו של השחקן, חבריו ומי שכיכבו לצידו. מליסה גילברט, שגילמה את בתו ב"בית קטן בערבה", אמרה שהשחקן גרם לה להרגיש "בטוחה להפליא" ושהוא היה "אבהי".
סרט המיועד לטלוויזיה, "מייקל לנדון, האב שהכרתי", שנכתב ובוים על ידי בנו מייקל ג'וניור, שודר ברשת CBS במאי 1999. ג'ון שניידר כיכב בתפקיד הראשי בתור מייקל לנדון, עם שריל לאד בתור לין נו וג'ואל ברטי בתור מייקל לנדון ג'וניור. הביוגרפיה פירטה, מנקודת מבטו של מייקל ג'וניור, את הטראומה הרגשית האישית שעבר במהלך גירושיהם של הוריו ומותו בטרם עת של אביו. הסרט התרחש משנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-90.
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | סרט | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1956 | השנים הפראיות האלה | ילד בפולהול | ללא קרדיט |
| 1957 | הייתי איש זאב מתבגר | טוני ריברס | |
| 1958 | Maracaibo | לאגו אורלנדו | |
| תיכון חסוי! | סטיב בנטלי | ||
| חלקת אלוהים הקטנה | דייב דוסון | ||
| 1959 | האגדה של טום דולי | טום דולי | |
| 1961 | נער השליחויות | ג'וזף 'ג'ו הקטן' קרטרייט | ללא קרדיט |
| 1976 | הרץ הכי בודד | ג'ון קרטיס (מבוגר) | |
| 1982 | אהבה היא לנצח | ג'ון אוורינגהם | גם מפיק שותף |
| 1984 | הבן של סם | ג'ין אורמן |
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | סדרה | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1955 | Tombstone Territory | כריס אנדרסון | עונה 2, פרק 7: "האיש מברוסטר" |
| 1956 | Cheyenne | חייל חיל הפרשים האמריקאי (לא מוסמך) | עונה 1, פרק 7: "החלטה" |
| The Adventures of Jim Bowie | ג'רום יונטין | עונה 1, פרק 4: "משרת שריף" | |
| 1957 | General Electric Theater | קלוד דונקאן | עונה 5, פרק 27: "טוב מדי עם אקדח" |
| General Electric Theater | דיקסון | עונה 5, פרק 30: "הבחירה המרירה" | |
| The Restless Gun | סנדי | פרק פיילוט | |
| Tales of Wells Fargo | טד קמרון | עונה 1, פרק 6: "מסר אקדח" | |
| Tales of Wells Fargo | ג'קסון | עונה 1, פרק 10: "סאם באס" | |
| Tales of Wells Fargo | טד קמרון | עונה 2, פרק 11: "הילד" | |
| 1958 | The Texan | ניק א'רן | עונה 1, פרק 8: "עץ הקנף" |
| Cheyenne | אלן הורן / "הווייס הוויט" | עונה 3, פרק 13: "המערי הלבן" | |
| Wanted Dead or Alive | קרל מרטין | עונה 1, פרק 1: "הפרק מרטין" | |
| The Rifleman | וויל פולטון | עונה 1, פרק 3: "סוף אקדח צעיר" | |
| 1959 | The Rifleman | בילי מאטיס | עונה 1, פרק 40: "קרא המחשבה" |
| Wanted Dead or Alive | קליי מקגארט | עונה 1, פרק 27: "האגדה" | |
| 1959–1973 | בוננזה | ג'וזף "ג'ו הקטן" קארטרייט | 430 פרקים |
| 1974–1983 | בית קטן בערבה | צ'ארלס אינגלס / מספר | 187 פרקים |
| 1984–1989 | הדרך לגן עדן | ג'ונתן סמית | 111 פרקים |
| 1990 | Where Pigeons Go to Die | הוג בגיל 50. | סרט טלוויזיה; גם במאי |
| 1991 | Us | ג'ף הייס | סרט טלוויזיה; גם במאי ותסריטאי |
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | פרס / ארגון | קטגוריה / כבוד | עבודה | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 1969 | פרס באמבי | סדרת טלוויזיה בינלאומית | בוננזה (יחד ם לורן גרין, דן בלוקר, פרנל רוברטס) |
זכייה |
| 1970 | פרס פרש הברונזה | דרמה טלוויזיה בדיונית | פרק מבוננזה: "The Wish" (השתתף עם המפיק, המפיק והקהל) |
זכייה |
| 1979 | פרס גלובוס הזהב | שחקן טלוויזיה הטוב ביותר - דרמה | בית קטן בערבה | מועמדות |
| 1980 | פרס תסריטאי | תסריט הטלוויזיה הטוב ביותר | בית קטן בערבה, בפרק: "אפשר להפוך אותם גאים" |
זכייה |
| 1984 | שדרת הכוכבים של הוליווד | כוכבי הטלוויזיה ברחוב ויין 1500 | הכתרה | |
| Golden Boot Awards | תרומה משמעותית לז'אנר המערב הפרוע | כבוד | ||
| 1991 | Young Artist Award | פרס מייקל לנדון | תרומה יוצאת דופן לצעירים באמצעות בידור | כבוד |
| 1995 | Television Hall of Fame | תרומה משמעותית בתחום הטלוויזיה | כבוד | |
| 1998 | Western Heritage Museum | Western Performers Hall of Fame | הכתרה | |
| 2004 | TV Land Award | בית קטן בערבה | מועמדות | |
| 2005 | TV Guide | 50 כוכבים סקסיים ביותר בכל הזמנים | מקום 33 | |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל לנדון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מייקל לנדון, באתר AllMovie (באנגלית)
מייקל לנדון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
מייקל לנדון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מייקל לנדון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מייקל לנדון, באתר Discogs (באנגלית)- מייקל לנדון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Flint, Peter B. (2 ביולי 1991). "Michael Landon, 54, Little Joe On 'Bonanza' for 14 Years, Dies". The New York Times. נבדק ב-25 באוקטובר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "TV highlights: Treat for 'Little House' fans". Chicago Tribune. 1984-12-17. p. 75. נבדק ב-2024-06-07 – via Newspapers.com.
- ^ "Tv & Video". Los Angeles Times. באפריל 1991.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Report on death of Mark Landon". Latimesblogs.latimes.com. 11 במאי 2009. נבדק ב-7 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Michael Landon Talks About Life and Death". AP NEWS (באנגלית). נבדק ב-2022-12-06.
- ^ "Bonanza Cast Biographies: Michael Landon". Ponderosascenery.homestead.com. נבדק ב-2 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Weil, Martin (2 ביולי 1991). "TV Actor Michael Landon Dies; Star of 'Bonanza,' 'Little House'". Washington Post. p. B04.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ellenberger, Allan R. (1 במאי 2001). Celebrities in Los Angeles Cemeteries: A Directory. McFarland & Company. p. 108. ISBN 0786409835. נבדק ב-2 באפריל 2016.
{{cite book}}: (עזרה)