מיאמי פיוז'ן
_logo.svg){kind=logo} | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| שם מלא |
Miami Fusion Football Club מועדון הכדורגל מיאמי פיוז'ן | ||
| כינוי | פיוז'ן | ||
| תאריך ייסוד | 9 באפריל 1997 | ||
| תאריך פירוק | 8 בינואר 2002 | ||
| אצטדיון |
אצטדיון לוקהארט, פורט לודרדייל, פלורידה (תכולה: 20,450) | ||
| בעלים | קן הורוביץ | ||
| יו"ר | קן הורוביץ | ||
| ליגה | MLS | ||
| תלבושת | |||
| |||
מיאמי פיוז'ן (באנגלית: Miami Fusion) היה מועדון כדורגל מקצועי מהעיר פורט לודרדייל שבפלורידה, ששיחק בליגת ה-MLS במשך ארבע עונות, בין השנים 1998–2001. המועדון הוכרז בשנת 1997 כאחת משתי קבוצות ההרחבה הראשונות בהיסטוריה של ה-MLS, והעונה הטובה ביותר בתולדות המועדון הייתה עונת 2001, אז הם זכו במגן האוהדים והיו עם המאזן הטוב ביותר בליגה בסיום העונה הסדירה. בשנת 2002, לאחר ארבע שנים של מכירות כרטיסים והכנסות ירודות, ה-MLS פירקה את מיאמי פיוז'ן יחד עם המועדון השני מפלורידה, טמפה ביי מיוטיני. אצטדיון לוקהארט שימש כאצטדיון הביתי של המועדון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]MLS הכריזה על הקמת קבוצה בדרום פלורידה בשנת 1997 כאחת משתי קבוצות ההרחבה הראשונות של הליגה, יחד עם שיקגו פייר. איש העסקים ממיאמי, קן הורוביץ, שימש כבעלים, הוא היה המשקיע החדש הראשון שהצטרף ל-MLS מאז הקמתה בשנת 1995.[1] הקבוצה, שנקראה בסופו של דבר בשם מיאמי פיוז'ן, שיחקה לראשונה בעונת 1998 של ה-MLS, כששיחקה באצטדיון לוקהארט, האצטדיון הראשון בליגה ששימש רק לכדורגל.[2][3]
מיאמי פתחה את עונת הבכורה שלה באופן חזק, בהנהגת הקשר קרלוס ולדרמה. למשחקה הראשון באצטדיון לוקהארט נגד די. סי. יונייטד מול קהל של 20,450 צופים, האצטדיון היווה חוויה אינטימית יותר משאר האצטדיונים, משום שתוכנן במיוחד לכדורגל.[4] עם זאת, עניין האוהדים בקבוצה דעך לאורך השנה יחד עם הופעות בינוניות של הקבוצה על המגרש. מיאמי החליפה את מאמן הראשי קרלוס "צ'אצ'ו" קורדובה באיבו וורטמן לאחר המחזור ה-19, והקבוצה הצליחה להשיג מקום בפלייאוף, בו הפסידה לדי. סי. יונייטד, ובסוף השנה מספר הצופים הממוצע של הקבוצה ירד ל-10,284.[1]
הפיוז'ן המשיכה להיאבק הן במגרש והן מחוצה לו במשך השנתיים הבאות. לאחר שנים של חילוקי דעות, הנציב "הקצה מחדש" את קרלוס ולדרמה חזרה לטמפה ביי מיוטיני בשנת 1999, והקבוצה החליפה את מאמן הראשי איבו וורטמן בריי הדסון באמצע עונת 2000. הקבוצה עשתה שיפור דרמטי בעונת 2001, כשזכתה במגן האוהדים עם המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה, מקום ראשון במחוז המזרחי, והגיעה עד לחצי גמר הפלייאוף. נוכחות האוהדים במשחקים השתפרה גם היא, אך עדיין נותרה במקום הרביעי הגרוע ביותר בליגה עם ממוצע של 11,177 אוהדים למשחק. בהנהלה, הבעלים קן הורוביץ נאבק פיננסית. הוא, יחד עם רוברט קראפט מניו אינגלנד רבולושן וסטיוארט סובוטניק מניו יורק/ניו ג'רזי מטרוסטארס, הקימו סיעה בקרב הבעלים ב-MLS שרצו להמשיך לבזבז, לעומת למאר האנט ופיליפ אנשוץ שרצו להשקיע בפיתוח לטווח הארוך. למרות השיפורים של הקבוצה, בסוף עונת 2001 היו לה את כמות המינויים השנתיים הנמוכה ביותר בליגה, ואת ההכנסות הנמוכות ביותר מספונסרים.[5]
הפירוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הדיווחים, ה-MLS הפסידה כ-250 מיליון דולר בחמש שנותיה הראשונות.[6] מצבה הכלכלי הירוד של הליגה אילץ את ה-MLS להפסיק את הדימום. בפגרת החורף בין עונת 2000 לעונת 2001, החלו להתפרסם דיווחים כי ה-MLS שוקלת לקצץ את הליגה מ-12 קבוצות בחזרה ל-10 קבוצות.[7] שמועות החלו להסתובב שהליגה עשויה לפרק את מיאמי, למרות שלפיוז'ן היה חוזה שכירות על האצטדיון בעל עלות נמוכה, וביצועים משופרים בעונת 2001 עם חזרה מוגברת של האוהדים למשחקים.[8]
ה-MLS הודיעה בינואר 2002 כי החליטה לחתוך את שתי הקבוצות מפלורידה, הפיוז'ן וטמפה ביי מיוטיני.[9] שתי הקבוצות הוצאו מהליגה, הפסיקו פעילות והתפרקו. ההתכווצות של ה-MLS צמצמה את הליגה מ-12 ל-10 קבוצות. הליגה בחרה לפרק את מיאמי פיוז'ן, בין היתר מכיוון שלפי הדיווחים קבוצת הבעלות של הפיוז'ן הייתה חסרת משאבים כספיים, ניסתה להפעיל את הפיוז'ן בתקציב מינימלי בלבד, וביקשה מהליגה לשלם חלק מהוצאות המועדון.[7] הנציב דון גרבר הצהיר כי למיאמי היו ההכנסות הנמוכות ביותר בליגה, בגלל שפחות מינויים שנתיים נמכרו, וכמעט ללא הכנסות מחסויות מסחריות.
על פי הדיווחים, קבוצת הבעלות במיאמי חוו הפסדים תפעוליים של 15 מיליון דולר מאז הצטרפותה של מיאמי לליגה. קן הורוביץ, בעלי מיאמי פיוז'ן תיאר מספר קשיים בהפעלת קבוצת MLS בדרום פלורידה. רבים מתושבי מיאמי לא היו במקור מהאזור ולא הזדהו עם קבוצות הספורט המקומיות. בנוסף, עונת ה-MLS היא בקיץ, השונה מעונת הכדורגל בגילי הנוער, ומקשה על משיכה של קבוצות נוער ללכת ולצפות במשחקי מיאמי פיוז'ן. היו גם בעיות עם החום והגשם המקומיים בקיץ. לבסוף, הורוביץ זיהה גם חוסר תמיכה מצד חברות מסחריות בקבוצה.
אצטדיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיאמי פיוז'ן שיחקה את משחקיה הביתיים באצטדיון לוקהארט שבפורט לודרדייל. במקור הם תכננו לשחק באצטדיון אורנג' בול במרכז מיאמי, אך הקבוצה לא הצליחה להגיע לחתימה על הסכם עם עיריית מיאמי, מכיוון שהעירייה רצתה הסכם חכירה למשך 10 שנים ואיסור על הקבוצה לעבור לאצטדיון אחר בדרום פלורידה.[10][11] לאחר מכן, הפיוז'ן הגיעה להסכם עם "מועצת בתי הספר של מחוז ברווארד" ועיריית פורט לודרדייל על השימוש באצטדיון לוקהארט.[12]
אצטדיון לוקהארט, שבמקור הוקם כאצטדיון פוטבול אמריקאי עם מסלול ריצה בשנת 1959, שימש כביתה של פורט לודרדייל סטרייקרס מליגת הכדורגל הצפון-אמריקאית המקורית בשנים 1977 עד 1983, וכן גם משחקי כדורגל אחרים. בעלי מיאמי פיוז'ן קן הורוביץ עמד הוביל שיפוץ בעלות של 5 מיליון דולר שהפך את אצטדיון לוקהארט לאצטדיון ייעודי לכדורגל בעל 20,000 מושבים.[3] האצטדיון המחודש היה הראשון מסוגו ב-MLS; באותה תקופה כל הקבוצות האחרות בליגה שיחקו באצטדיוני פוטבול אמריקאי ענקיים. חידוש זה התחיל מגמה לבניית מתקנים דומים ברחבי הליגה הנמשכת גם היום.[3]
תארים והישגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מגן האוהדים
- זכייה: 2001.
- מחוז מזרחי
- זכייה (עונה סדירה): 2001.
- גביע ארצות הברית הפתוח
- סגנות: 2000.
שנה אחרי שנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עונה | עונה סדירה (ניצ'-הפס'-תיקו) |
פלייאוף | גביע ארצות הברית הפתוח | ממוצע אוהדים (עונה סדירה) |
ממוצע אוהדים (פלייאוף) |
|---|---|---|---|---|---|
| 1998 | מקום 4, מזרח (15–17) | הפסידה בחצי גמר המחוזי (די. סי. יונייטד 0–2) | רבע הגמר | 10,284 | 13,128 |
| 1999 | מקום 4, מזרח (13–19) | הפסידה בחצי גמר המחוזי (די. סי. יונייטד 0–2) | לא השתתפה | 8,689 | 13,128 |
| 2000 | מקום 3, מזרח (12–15–5) | לא העפילה | גמר | 7,460 | |
| 2001 | מקום 1, מזרח (16–5–5)* | ניצחה ברבע הגמר (קנזס סיטי וויזרדס 2–1) הפסידה בחצי הגמר (סן חוזה ארת'קווייקס 1–2) |
שמינית הגמר | 11,177 | 8,720 |
* זכתה במגן האוהדים
שחקנים מפורסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוי לאסיטר (2000)- פאבלו מאסטרוני (1998–2001)
אלכס פינדה צ'אקון (2001)- פרקי (2001)
דייגו סרנה (1998–2001)- קרלוס ולדרמה (1997–1999)
- אריק וינאדלה (1999–2000)
שיאי מועדון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הופעות: פאבלו מאסטרוני (100) דייגו סרנה (100)
- שערים: דייגו סרנה (52)
- בישולים: דייגו סרנה (36)
- שערים נקיים: ג'ף קסאר (7) ניק רימאנדו (7)
מאמנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרלוס קורדובה (1998)
איבו וורטמן (1998–2000)
ריי הדסון (2000–2001)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Dure, Beau (2010). Long-Range Goals: The Success Story of Major League Soccer. Potomac Books. p. 47. ISBN 1597975095. נבדק ב-17 במרץ 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Dure, Beau (2010). Long-Range Goals: The Success Story of Major League Soccer. Potomac Books. p. 64. ISBN 1597975095. נבדק ב-17 במרץ 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Fusion's Lockhart Stadium stint paved way for new MLS venues". sun-sentinel.com. 8 באוקטובר 2012. אורכב מ-המקור ב-2014-06-22. נבדק ב-2020-03-25.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Dure, Beau (2010). Long-Range Goals: The Success Story of Major League Soccer. Potomac Books. p. 60. ISBN 1597975095. נבדק ב-17 במרץ 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Dure, Beau (2010). Long-Range Goals: The Success Story of Major League Soccer. Potomac Books. pp. 129–130. ISBN 1597975095. נבדק ב-17 במרץ 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Holmes, Stanley (22 בנובמבר 2004). "Soccer: Time To Kick It Up A Notch". Bloomberg BusinessWeek. אורכב מ-המקור ב-28 ביוני 2011. נבדק ב-11 במאי 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "MLS considering weight-loss program". ESPN. 28 בדצמבר 2000. נבדק ב-25 במרץ 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Fusion Owner Looking For Way Out". sun-sentinel.com. 15 בדצמבר 2001. נבדק ב-25 במרץ 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Fusion and Mutiny fold". BBC News. 9 בינואר 2002. נבדק ב-2 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Fusion Flushed at Orange Bowl? Horowitz Down on Lease Terms". www.sportsbusinessdaily.com. Sports Business Daily. 25 ביולי 1997. נבדק ב-18 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Rusnak, Jeff (15 באוגוסט 1997). "Fusion Might Be Heading North To Lockhart". Sun-Sentinel. אורכב מ-המקור ב-2014-03-17. נבדק ב-18 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Rusnak, Jeff (17 בספטמבר 1997). "School Board, City Ok Tentative Fusion Deal". Sun-Sentinel. אורכב מ-המקור ב-2014-03-17. נבדק ב-18 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה)
| MLS | ||
|---|---|---|
| המחוז המזרחי | אורלנדו סיטי • אטלנטה יונייטד • אינטר מיאמי • די. סי. יונייטד • טורונטו • מונטריאול • ניו אינגלנד רבולושן • ניו יורק סיטי • ניו יורק רד בולס • סינסינטי • פילדלפיה יוניון • קולומבוס קרו • שארלוט • שיקגו פייר | |
| המחוז המערבי | אוסטין • דאלאס • ונקובר וייטקאפס • יוסטון דינמו • מועדון הכדורגל לוס אנג'לס • לוס אנג'לס גלאקסי • מינסוטה יונייטד • נאשוויל • סיאטל סאונדרס • סנט לואיס סיטי • סן חוזה ארת'קווייקס • ספורטינג קנזס סיטי • פורטלנד טימברס • קולורדו ראפידס • ריאל סולט לייק | |
| קבוצות עתידיות | סן דייגו | |
| קבוצות עבר | צ'יבאס ארצות הברית • טמפה ביי מיוטיני • מיאמי פיוז'ן | |
| שונות | גביע ה-MLS • מגן האוהדים • משחק האולסטאר • USSF • גביע ארצות הברית הפתוח • הסופרדראפט | |