מטא-מודרניזם
מטא-מודרניזם הוא מונח המתאר שיח תרבותי ופרדיגמה אשר התהוותה לאחר הפוסטמודרניזם. המונח מתייחס לצורות חדשות של אמנות ותיאוריה עכשווית המגיבות למודרניזם ולפוסטמודרניזם ומשלבות היבטים של שניהם יחד. המטא-מודרניזם משקף תנודה בין, או סינתזה של, "לוגיקות תרבותיות" שונות כגון אידיאליזם מודרני וספקנות פוסטמודרנית, כנות מודרנית ואירוניה פוסטמודרנית, ומושגים מנוגדים לכאורה אחרים.
מבחינה פילוסופית, תומכי המטא-מודרניזם מסכימים עם ביקורות פוסטמודרניות רבות על המודרניזם (לדוגמה, הדגשת אי-שוויון מגדרי); עם זאת, הם טוענים לעיתים קרובות כי דקונסטרוקציה פוסטמודרנית ואסטרטגיות ניתוח ביקורתי אינן מספיקות בקידום פתרונות רצויים. המחקר המטא-מודרני התמקד תחילה בפרשנות אמנות בכיוון זה וביסס תשתית לתחום, במיוחד דרך התבוננות בתערובת הגוברת של אירוניה וכנות (או פוסט-אירוניה) בחברה. מחברים מאוחרים יותר חקרו מטא-מודרניזם בתחומי דעת נוספים, כאשר רבים מהם שואבים מתיאוריה אינטגרלית בגישתם.
המונח "מטא-מודרני" הופיע לראשונה כבר בשנת 1975, כאשר החוקר מסעוד זווארזאדה השתמש בו לתיאור ספרות אמריקאית מתהווה מאמצע שנות ה-50, ומאוחר יותר באופן בולט בשנת 1999 כאשר מויו אוקדיג'י יישם את המונח על אמנות אפרו-אמריקאית עכשווית כ"הרחבה ואתגר למודרניזם ולפוסטמודרניזם." לא היה זה עד למאמרם של ורמולן וון דן אקר "הערות על מטא-מודרניזם" משנת 2010 שהנושא זכה לתשומת לב רחבה יותר באקדמיה.
יוצרי המטא-מודרניזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ורמולן וון דן אקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]התאורטיקנים התרבותיים טימותיאוס ורמולן ורובין וון דן אקר פרסמו את מאמרם "הערות על מטא-מודרניזם" בשנת 2010 וניהלו בלוג מחקר מקוון באותו שם בין השנים 2009 ל-2016. עבודתם נחשבת לעיתים קרובות כניסיון להסביר את הפוסט-פוסטמודרניזם (אנ').
לטענתם, התחושה המטא-מודרנית "יכולה להיתפס כסוג של תמימות מיודעת, אידיאליזם פרגמטי" המאפיין תגובות תרבותיות לאירועים גלובליים אחרונים כמו שינויי האקלים, המשבר הפיננסי, חוסר יציבות פוליטית והמהפכה הדיגיטלית. הם טענו כי "תרבות הרלטיביזם, האירוניה והפסטיש הפוסטמודרנית" הסתיימה, והוחלפה ברגישות המדגישה מעורבות, השפעה וסיפור סיפורים דרך "כנות אירונית".
הקידומת "מטא" התייחסה לא כל כך לעמדה רפלקטיבית או להרהור חוזר, אלא למונח "מטאקסי" של אפלטון, המציין תנועה בין (מטא) קטבים מנוגדים וכן מעבר להם (מטא). ורמולן וון דן אקר תיארו את המטא-מודרניזם כ"מערך רגישויות" (אנ') המתנודד בין מודרניזם ופוסטמודרניזם כמו "מטוטלת המתנדנדת... בין שני קטבים מנוגדים".
"אונטולוגית", הם כותבים, "המטא-מודרניזם מתנודד בין המודרני והפוסטמודרני. הוא מתנודד בין התלהבות מודרנית ואירוניה פוסטמודרנית, בין תקווה ומלנכוליה, בין תמימות וידענות, אמפתיה ואפתיה, אחדות וריבוי, שלמות ופירוק, טוהר ועמימות. אכן, על ידי תנודה הלוך ושוב, המטא-מודרני מנהל משא ומתן בין המודרני והפוסטמודרני."
עבור הדור המטא-מודרני, לפי ורמולן, "מטאנרטיבים הם הכרחיים כשם שהם בעייתיים; תקווה אינה פשוט משהו שיש לחשוד בו, אהבה אינה בהכרח משהו שיש ללעוג לו."
החזרה של רגישות רומנטית הוצעה כמאפיין מרכזי של המטא-מודרניזם, כפי שנצפה על ידי ורמולן וון דן אקר באדריכלות של הרצוג ודה מרון, ובעבודותיהם של אמנים כמו בס יאן אדר, פיטר דויג, אולפור אליאסון, קיי דונאצ'י, צ'ארלס אייברי, ורגנר קיארטנסון. הם טוענים כי הגישה הנאו-רומנטית למטא-מודרניזם נעשית ברוח של מתן משמעות מחודשת "לשגרתי עם משמעות, לרגיל עם מסתורין, למוכר עם המראה של הבלתי מוכר, ולסופי עם המראה של האינסופי." בעשותם כך, אמנים אלה מבקשים "לתפוס מחדש עתיד שאבד מן העין."
ג'ייסון אננדה ג'וזפסון סטורם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2021, האקדמאי האמריקאי ג'ייסון ג'וזפסון סטורם פרסם את "מטא-מודרניזם: עתיד התיאוריה". בספר, סטורם טוען בעד שיטה מטא-מודרנית של מחקר אקדמי במדעי החברה והרוח הדורשת "הערכה מחדש של ערכים" ותהליך אנליטי חדש. הוא משלב דיאלקטיקה הגליאנית כדי לשלול מה שהוא טוען שהם שליליים רפלקטיביים במחשבה הפוסטמודרנית, כולל ספקנות כללית, אנטי-ריאליזם, ניהיליזם מוסרי, והמפנה הלשוני.
מושגים בולטים שפורטו על ידי סטורם בספר כוללים את הצעתו למטא-ריאליזם, "אונטולוגיה חברתית תהליכית", ו"סמיוטיקה חומרית" (Hylosemiotics). סטורם מתאר את המטא-מודרניזם בקצרה כך:
"מטא-מודרניזם הוא מה שאנו מקבלים כאשר אנו לוקחים את האסטרטגיות המזוהות עם פוסטמודרניזם ומשכפלים אותן באופן פרודוקטיבי ומפנים אותן פנימה אל עצמן. זה יחייב הפרעה למערכת הסימבולית של הפוסט-סטרוקטורליזם, יצירת גנאלוגיה של גנאלוגיות, פירוק של הפירוק, ומתן תרפיה לפילוסופיה תרפויטית."
בשנת 2024, סטורם גם השיק את כתב העת האקדמי: "תיאוריה ופרקטיקה מטא-מודרנית" כראש המחלקה ללימודי מדע וטכנולוגיה במכללת ויליאמס. סטורם טוען שחשיבה "אנטי-דיסציפלינרית" המנתחת את עצמה נדרשת כדי לעסוק ביעילות ברעיונות מטא-מודרניים בעולם האמיתי, והצהיר שעבודתו עוסקת יותר ביצירת שינוי פרדיגמטי מאשר בתיאור תנועה אינטלקטואלית.
הנזי פריינאכט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנזי פריינאכט הוא שם העט של הסופר אמיל איינר פריס והסוציולוג דניאל גרץ שפרסמו את "החברה המקשיבה: מדריך מטא-מודרני לפוליטיקה". כתוב כפילוסוף ופולמוס, פריינאכט משחק בתמות מטא-מודרניות נפוצות כמו תמימות-מיודעת וכנות-אירונית דרך הביצוע שלו כסופר. פריינאכט טוען באופן מרכזי שמטא-מודרניזם הוא היורש הטבעי של פוסטמודרניזם ושלבי התפתחות מוקדמים יותר בהיסטוריה, ותומך בתיאוריות שלבים כדרך תקפה להבין תופעות מטא-מודרניות.
ב"החברה המקשיבה", פריינאכט מנסה לתאר כיצד יחסים בין ממטיקה (או יחידות של תרבות), אפיסטמולוגיה, ופסיכולוגיה התפתחותית הם אינטגרליים לפוליטיקה השוואתית ולאורח חיים מטא-מודרני באופן כללי.
הספר מבקש לתאר באופן רחב ושיטתי את העולם תחת המסגור של "התפתחות סימבולית", וטוען שחברות יכולות להתמודד ביעילות הרבה ביותר עם בעיותיהן דרך הבנה טובה יותר של רמת ההתפתחות של האנשים והמקומות בהן. למטרה זו, פריינאכט ממשיג התפתחות על ידי הצגת האופן שבו צמיחה פנים-אישית ומגמות בתרבות ופוליטיקה עוקבות אחר דפוסים שניתן למצוא ביחס לשלבים של מורכבות גוברת (תוך בנייה בעיקר על המודל ההיררכי למורכבות של מייקל קומונס).
גרץ מסכם את המושג הזה של "שלבים" בשמו שלו באנתולוגיה הקולקטיבית: "מטא-מודרניות: דיווחים מזמן בין עולמות":
"זהו עיקרון של הסוציולוגיה המטא-מודרנית שנקודות מבט אינן מסודרות באופן שרירותי, אלא מופיעות בדפוסים מזוהים... רצפים אלה תלויים תמיד, בתורם, בתנאים חברתיים וחומריים - ובסופו של דבר, אפילו ביולוגיים - איתם הם מקיימים אינטראקציה. פוסטמודרניזם לא הופיע לפני מודרניזם, ולא יכול היה להופיע. מסיבה זו, סוציולוגיה מטא-מודרנית תמיד מחפשת רצפי התפתחות משמעותיים המסבירים, ומציבה אותם ביחס זה לזה על סוג של סולם התפתחותי. התפתחותיות זו מקבלת לפחות צורה מינימלית של תיאוריות שלבים... כל שלב חייב להיות, במונחים ברורים להגדרה, או מורכב יותר מקודמו, או, לכל הפחות, נגזר מהקודם ושונה באופן איכותי."
מבחינת אידאולוגיה פוליטית, פריינאכט תומך במדיניות ממשלתית המדגישה קיימות סביבתית, ליברליזם כלכלי, והוצאה משמעותית על תוכניות חברתיות, שניתן למצוא בספרו השני: "אידאולוגיה נורדית".
ברנדן גרהם דמפסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2023, דמפסי כתב את "מטא-מודרניזם: או, הלוגיקה התרבותית של לוגיקות תרבותיות", שבו ניסה לסנתז את הזרמים השונים של השיח המטא-מודרני עד כה (למשל, ורמולן, סטורם, פריינאכט וכו') למסגרת קוהרנטית אחת המבוססת על הרעיון של "מטא" כ"רפלקציה רקורסיבית."
לדעת דמפסי, המשותף לכל צורות המטא-מודרניזם הוא הניסיון לנוע מעבר לפוסטמודרניזם באמצעות הפוסטמודרניזם - מהלך המחייב "ביזור" מתקדם מנקודת המבט הפוסטמודרנית כדי לשקף עליה כאובייקט לניתוח (כלומר, "ללכת מטא" על הפוסטמודרניזם). מהלך רפלקטיבי זה יוצר אוריינטציה חדשה המסוגלת לבקר את נקודת המבט הקודמת מעמדה גבוהה יותר.
עם זאת, מכיוון שזהו גם התהליך שבאמצעותו הפוסטמודרניזם הבדיל את עצמו מקודמו המודרניסטי, ניתן לראות דינמיקה כזו כקו מתמשך בהתפתחות של כל הלוגיקות התרבותיות. כפי שהוא מנסח זאת:
"הטענה שאני מבקש להעלות היא שמעברים תרבותיים - כמו אלה ממודרניזם לפוסטמודרניזם למטא-מודרניזם - משקפים ביטויים ברמת החברה של מהלכים רקורסיביים, רפלקטיביים כאלה. פוסטמודרניסטים באים אחרי, מחפצנים, משקפים, מבקרים ומתעלים על המודרניזם; מטא-מודרניסטים באים אחרי, מחפצנים, משקפים, מבקרים ומתעלים על הפוסטמודרניזם; וכן הלאה. תוך כדי כך, תובנות ורגישויות חדשות באמת נוצרות המצדיקות דיבור במונחים של שלבים תרבותיים נפרדים."
לוק טרנר
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוך הסתמכות מפורשת על עבודתם של ורמולן וון דן אקר, לוק טרנר פרסם את "המניפסט המטא-מודרניסטי" בשנת 2011 כ"תרגיל בהגדרה וגילום בו-זמני של הרוח המטא-מודרנית", בתארו אותה כ"תגובה רומנטית לרגע רווי המשברים שלנו."
המניפסט הכיר ב"תנודה כסדר הטבעי של העולם", וקרא לסיום "הקיפאון הנובע ממאה שנים של תמימות אידאולוגית מודרניסטית והציניות הבלתי כנה של ילדה הממזר המנוגד לה." במקום זאת, טרנר הציע את המטא-מודרניזם כ"המצב הנזיל בין ומעבר לאירוניה וכנות, תמימות וידענות, יחסיות ואמת, אופטימיות וספק, בחיפוש אחר ריבוי של אופקים חמקמקים ומגוונים," וסיים בקריאה "צאו והתנודדו!"
בשנת 2014, המניפסט הפך לבסיס לפרקטיקת האמנות המשותפת של לבוף, רונקו וטרנר, לאחר ששיה לבוף יצר קשר עם טרנר אחרי שנתקל בטקסט. השלישייה יצאה לסדרת פרויקטים מטא-מודרניים של אמנות מיצג החוקרת חיבור, אמפתיה וקהילה בפלטפורמות דיגיטליות ופיזיות.
מטא-מודרניות בסוציולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף שהמונח מטא-מודרניות צובר משמעות רק בעשורים האחרונים, מאפיינים של חשיבה מטא-מודרנית ניתן למצוא כבר אצל מייסדי הסוציולוגיה המודרנית. פרדיננד טניס, מקס ובר וגיאורג זימל הבינו סוציולוגיה, כל אחד בדרכו, כתיאוריה של החברה, שתמיד קשורה גם להקשרים החורגים מיחסים חברתיים במובן הצר, כמו אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, היסטוריה, פילוסופיה וכו'. בשונה מתאורטיקנים מאוחרים יותר של הסוציולוגיה המודרנית, הם לא נרתעו משימוש במושגים ובממדים חברתיים החורגים מעובדות מוחשיות, כמו קהילה, נשמה או רוח.
עם זאת, הגדרות עצמיות מפורשות של סוציולוגיה מטא-מודרנית מתפתחות רק בשנים האחרונות. באנתולוגיה על חשיבה מטא-מודרנית משנת 2021 בכותרת "סוציולוגיה מטא-מודרנית: הזמנה אירונית-כנה לחוקרים עתידיים", הסוציולוג דניאל גרץ משרטט את קווי המתאר של גישה סוציולוגית פוסט-פוסטמודרנית, רב-פרספקטיבית, ובקצרה - מטא-מודרנית. תכנון זה של סוציולוגיה מטא-מודרנית חורג מעבר ליחסיות הפשוטה של השקפות עולם על ידי הסוציולוגיה הפוסטמודרנית (למשל, דרך הפנייה לקונסטרוקטיביזם חברתי וניתוח כוח) ומנסה לבצע ניתוח ברמה גבוהה יותר של "איך השקפות עולם כאלה מתייחסות זו לזו".
גרץ כותב: "זהו עיקרון של הסוציולוגיה המטאמודרנית שנקודות מבט אינן מסודרות באופן שרירותי, אלא שהן מופיעות בדפוסים מזוהים. ביקורת ספרות פוסט-סטרוקטורליסטית מעולם לא נוצרה בחברה שבטית ללא כתב; תורת הקוונטים מעולם לא נוצרה בחברה מסורתית, טרום-מודרנית. מסיבה זו, סוציולוגיה מטאמודרנית תמיד מחפשת רצפי התפתחות משמעותיים המסבירים ומציבה אותם ביחס זה לזה על סוג של סולם התפתחותי. כל שלב חייב להיות במונחים ברורים להגדרה או 'מורכב יותר' מהקודם, או לכל הפחות, להיות נגזר מהקודם ושונה ממנו באופן איכותי."
מטא-מודרניזם בדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2013, לינדה סי. צ'ריאלו הציעה תאורטיזציה של מטא-מודרניזם לתחום לימודי הדת, מקשרת בין התופעה העכשווית של רוחניות חילונית להופעת אפיסטמה מטא-מודרנית. הניתוח שלה של תנועות ואונטולוגיות דתיות/רוחניות עכשוויות מניח שינוי העולה בקנה אחד עם הרגישויות התרבותיות המטא-מודרניות שזוהו על ידי אחרים כמו ורמולן וון דן אקר, ואשר הוביל לסוטריולוגיה (אנ') מטא-מודרנית מובחנת.
בשנת 2014, ברנדן גרהם דמפסי זיהה סוג ייחודי של מיתופואיה ("יצירת מיתוסים") מטא-מודרנית במאמרו "בנייה מחדש: 'טרנסצנדנטיות' מטא-מודרנית והשיבה של המיתוס" שפורסם ב-Notes on Metamodernism. בספרו משנת 2021 "מטא-מודרניזם ושיבת הטרנסצנדנטיות", דמפסי טוען שהתפתחויות מטא-מודרניות בתרבות מצביעות על דרכים שונות שבהן "הטרנסצנדנטי" מדומיין מחדש יותר ויותר כרכיב של המסגרת האימננטית ולא כמשהו "על-טבעי". בבניית טיעון זה, הוא מסתמך על עבודותיהם של ורמולן וון דן אקר, ראול אשלמן, צ'ריאלו ואחרים.
המאמר האקדמי המוערך הראשון שיישם תיאוריה מטא-מודרנית לחקר הדתות פורסם בשנת 2017 על ידי מישל קלסקין-ג'ונסון.
בשנת 2022 פורסם ספרו של דמפסי "אורגנטיזם: דת מורכבות לעולם מטא-מודרני" שבו הוא מבטא מטא-דת מיתופואית ("יצירת מיתוסים") המבוססת על נרטיב של התמורכבות קוסמית. הוא ממסגר זאת כצורה של מיתופואיה מטא-מודרנית שתבחן מחדש רוחניות מפרספקטיבה מטא-מודרנית.
מטא-מודרניזם באמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 2011, מוזיאון האמנות והעיצוב בניו יורק ערך תערוכה בשם "לא עוד מודרני: הערות על מטא-מודרניזם", שהציגה את עבודותיהם של פילבי טקלה, גידו ון דר וורב, בנימין מרטין, ומריכן דנץ.
במרץ 2012, גלריה טניה וגנר בברלין אצרה את "דיון במטא-מודרניזם" בשיתוף פעולה עם ורמולן וון דן אקר.
בשנת 2013, אנדי הולדן ערך את התערוכה "מקסימום אירוניה! מקסימום כנות 1999–2003: לקראת תיאוריה מאוחדת של M!MS". התערוכה בחנה את המניפסט שכתב בשנת 2003 שקרא לאמנות להיות בו-זמנית אירונית וכנה. התערוכה סיפרה את ההיסטוריה של כתיבת המניפסט ומצוטטת כיום לעיתים קרובות כקודמת למטא-מודרניזם כ'מערך של רגישויות'.
החל משנת 2018, המועצה למחקר באמנויות ומדעי הרוח (AHRC) הבריטית מימנה רשת מחקר מטא-מודרנית. הרשת אירחה מספר כנסים וסימפוזיונים בינלאומיים.
מדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס מקדואל, בניסוחו של הרגישות הקולנועית ה"מוזרה", תיאר את עבודותיהם של וס אנדרסון, מישל גונדרי, ספייק ג'ונז, מירנדה ג'ולי, וצ'רלי קאופמן כבונות על ה"כנות חדשה", ומגלמות את מערך הרגישויות המטא-מודרני באיזון שלהן בין "ריחוק אירוני למעורבות כנה".
עבודתה של לינדה צ'ריאלו עם גרג דמבר על מוצרי תרבות פופולריים כמו תוכנית הטלוויזיה המכוננת של ג'וס וידון "באפי ציידת הערפדים" ועל סרטם של וידון וגודארד משנת 2012 "הבקתה ביער" הציעה טקסונומיה אפיסטמית של המפלצתי/על-טבעי כדי להבדיל את אופי המפלצות המטא-מודרניות מאלו שניתן לקרוא אותן כפוסטמודרניות, מודרניות או טרום-מודרניות.
במאי 2014, אמן מוזיקת הקאנטרי סטרג'יל סימפסון אמר ל־CMT שאלבומו "צלילים מטא-מודרניים במוזיקת קאנטרי" הושפע בחלקו ממאמר של סת' אברמסון, הכותב על מטא-מודרניזם בבלוג שלו בהפינגטון פוסט. סימפסון ציין כי "אברמסון מתמקד באופן שבו כולם אובססיביים לנוסטלגיה, אף על פי שהטכנולוגיה מתקדמת מהר יותר מאי פעם."
סרטו של בו ברנהם "כיתה ח'" ו"סכנה מבפנים" תוארו כתגובות מטא-מודרניות לגדילה עם מדיה חברתית.
הסרט משנת 2022 "הכל בכל מקום בבת אחת" זוהה במפורש על ידי הבמאים, ויליאם דניאלס (אנ'), כסרט מטא-מודרני.
בשנת 2024, סטיב ג'ונס פרסם את "סרט הסלאשר המטא-מודרני", "המונוגרפיה הראשונה שבוחנת סרטים באופן מתמשך באמצעות מטא-מודרניזם, והעבודה האקדמית הראשונה שמנתחת אימה בעדשה מטא-מודרנית".
המוזיקה של המלחינים הקלאסיים בני זמננו ג'ניפר וולש ורובין הייג תוארה כמטא-מודרנית.
עבודות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיליון 2013 של "ביקורת הספר האמריקאית" שהוקדש למטא-מודרניזם כלל סדרת מאמרים שזיהו סופרים כמו רוברטו בולניו, דייב אגרס, ג'ונתן פרנזן, הרוקי מורקמי, זיידי סמית', ודייוויד פוסטר וולאס כמטא-מודרניסטים.
במאמר משנת 2014 ב־PMLA, חוקרי הספרות דייוויד ג'יימס ואורמילה ששגירי טענו כי "כתיבה מטא-מודרניסטית משלבת ומתאימה, מפעילה מחדש ומסבכת את העדיפויות האסתטיות של רגע תרבותי קודם", ספציפית המודרניזם, בדיונם על סופרי המאה ה-21 כמו טום מקארתי.
בשנת 2014, פרופסור סטיבן קנודסן, בכתיבתו ב"ארטפולס", ציין כי המטא-מודרניזם "מאפשר את האפשרות להישאר אוהד לפירוק הפוסט-סטרוקטורליסטי של הסובייקטיביות והעצמי - הפיצול של ז'אן-פרנסואה ליוטאר של הכל לפרגמנטים בין-טקסטואליים - ועדיין מעודד פרוטגוניסטים ויוצרים אמיתיים והשבה של חלק מהמעלות של המודרניזם."
בשנת 2017, ורמולן וון דן אקר, יחד עם אליסון גיבונס, פרסמו את "מטא-מודרניזם: היסטוריות, רגש ועומק אחרי הפוסטמודרניזם", אוסף ערוך של מאמרים החוקרים את מושג המטא-מודרניזם במגוון תחומים באמנות ובתרבות. פרקים בודדים עוסקים במטא-מודרניזם בתחומים כמו קולנוע, ספרות יפה, אומנויות, טלוויזיה, צילום ופוליטיקה. בין התורמים נמנים שלושת העורכים, ג'יימס מקדואל, ג'וש טות', יוג הייזר, סיורד ון טוינן, לי קונסטנטינו, ניקול טימר, גרי סי. רוסטד, קוי האנו שווינד, אירמטראוד הובר, וולפגנג פונק, סם בראוז, ראול אשלמן, וג'יימס אלקינס.
מאמר המיישם תיאוריה מטא-מודרנית לחקר הדתות פורסם בשנת 2017 על ידי מישל קלסקין-ג'ונסון.
במאמר משנת 2017 על מטא-מודרניזם בספרות יפה, פביו ויטוריני טען כי מאז סוף שנות ה-80, אסטרטגיות ממטיות של המודרני שולבו עם האסטרטגיות המטא-ספרותיות של הפוסטמודרני, מבצעות "תנועת מטוטלת בין האידיאליזם התמים או הפנאטי של הראשון והפרגמטיזם הספקני או האפתי של האחרון."
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2002, אנדרה פורלני, בניתוח עבודותיו הספרותיות של גאי דבנפורט, הגדיר מטא-מודרניזם כאסתטיקה שהיא "'אחרי' ועדיין 'באמצעות' מודרניזם... סטייה וכן המשכיות." היחס בין מטא-מודרניזם ומודרניזם נתפס כהולך "הרבה מעבר למחווה, לקראת מעורבות מחודשת עם המתודה המודרניסטית כדי לטפל בנושאים שהם הרבה מעבר לטווח או העניין של המודרניסטים עצמם."
ב"יותר ממוות אחד" (2014), הסופר והזמר-יוצר הניו זילנדי גארי ג'של פורסטר בחן את המטא-מודרניזם דרך חיפוש אחר שורשיו של דייוויד פוסטר וולאס במרכז אילינוי במהלך מסע פיקרסקי לאמריקה. בספר, פורסטר כתב ש"תיאוריה מטא-מודרניסטית מציעה למלא את החלל הפוסטמודרניסטי עם סינתזה גסה של שני קודמיה מהמאה העשרים [מודרניזם ופוסט-מודרניזם]. בפרדיגמה החדשה, מטאפיזיקה, אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה כולן יש להן את מקומן, אך העניין המרכזי הוא עם חלק אחר של הפילוסופיה – אתיקה. זה בסדר לחפש ערכים ומשמעות, גם כשאנחנו ממשיכים להיות ספקנים."
בשנת 2019, לנה רייצ'ל אנדרסן פרסמה את ספרה "מטא-מודרניות: משמעות ותקווה בעולם מורכב", שבו היא טוענת: "מטא-מודרניות מספקת לנו מסגרת להבנת עצמנו וחברותינו באופן הרבה יותר מורכב. היא מכילה אלמנטים תרבותיים ילידיים, טרום-מודרניים, מודרניים ופוסטמודרניים ובכך מספקת נורמות חברתיות ומרקם מוסרי לאינטימיות, רוחניות, דת, מדע וחקר עצמי, כולם בו-זמנית." בנובמבר 2023 היא עברה לעבוד על פולימודרניות כדי להבדיל את עבודתה על בילדונג נורדי ממטא-מודרניות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "הערות על מטא-מודרניזם" (בלוג מחקר שנוסד על ידי ורמולן וון דן אקר)
- "מטא-מודרנה" (בלוג)
- "מהו מטא-מודרני?" (בלוג)
- "למה סרטים מרגישים כל כך שונים עכשיו?" (מאמר וידאו ביוטיוב)