מחנות משנה (השואה)
מחנות משנה היו מרכזי מעצר ועבודה משניים תחת מחנות ריכוז ראשיים שניהל האס אס בגרמניה הנאצית ובאירופה הכבושה בידי גרמניה. במחנות אלה היו תנאי המחיה, במקרים רבים, קשים יותר עבור האסירים מאשר התנאים במחנות הראשיים.
טרמינולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגרמנית נקראים מחנות המשנה KZ-Außenlager או Nebenlager. במסמכים נאציים מכונים לפעמים מחנות המשנה "מחנות עבודה" (Arbeitslager)[1] או מחנות לוויין. לפעמים משתמשים בקיצור KZ, אך קיצור זה יכול להתייחס גם למחנה ראשי.[2] לחלופין נקראו מחנות אלה גם "מרכזי מעצר" ("Haftstätten")[3] מונח זה מאפשר הבחנה בין מחנות עיקריים (או "המחנה הראשי") ומחנות המשנה ("Außenlager" או "Außenkommandos") הכפופים להם.
הקמתם של מחנות המשנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחנה ריכוז נאלצו האסירים לבצע משימות שונות ולא היו אמורים להיות חסרי עבודה. העבודה יכלה להיות חסרת טעם ומתישה, ללא כל תפוקה מועילה, ובלבד שתתקיים. בהתבסס על טרמינולוגיה צבאית, ייעד האס-אס אסירים ל"קומנדו" - יחידות עבודה (Arbeitskommandos) במחנה. לדוגמה, במחנה הריכוז דכאו הייתה "יחידת עבודות קרמטוריום" (Arbeitskommando Krematorium) שהורכבה מקבוצה של אסירים ממחנות הריכוז. הם התאכסנו בנפרד מיתר האסירים, ונאסר עליהם ליצור קשר עם האסירים האחרים. בקומנדו שהופקדו על משימות בנייה, פיקחו קאפואים על אסירים שעבדו בעבודות הכפיה.
הצבת אסיר בקומנדו קל או קשה מבחינה פיזית השפיעה על סיכויי ההישרדות שלו.[4] קומנדו בתוך בניין - למשל ביצוע עבודות טכניות - היה נסבל יותר עבור אסירים מאשר קומנדו של עבודה בשטח, בחורף, כשהטמפרטורות היו מתחת לאפס.
קומנדו חוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]דכאו היה מחנה הריכוז הראשון (Konzentrationslager, מקוצר ל-KZ או KL) שבנה רייכספיהרר אס אס הימלר. דכאו הוקם בשנת 1933 והתפתח לאב-טיפוס למחנות הריכוז הבאים כמו בוכנוולד, שהוקם ב-1937. מחנה הריכוז דכאו לא הוגבל גאוגרפית לעיר דכאו עצמה. בנוסף לקומנדו שנוצרו בתוך המחנה עצמו, נוספו במהרה קומנדו שעבדו מחוץ למחנה, למשל מטעים (Kommando der Kräuterplantage) או עבודות כריית כבול. האס-אס פרסו יותר ויותר אסירים מחוץ למחנה הריכוז המקורי בו נכלאו ואילצו אותם לבנות כבישים, תעלות, צריפים או בתי בילוי של אס אס. אסירי מחנות ריכוז שימשו גם ככוח אדם לשם הגשמת מטרות פרטיות של קצינים נאציים בכירים: לבית הכפרי של אוסוולד פוהל בברינינגזאו (Brüningsau), וכן למגדל הציד של הימלר ולבית הכפרי של הנס לוריץ (אנ'), מפקד דכאו. גם אלאונורה באור (אנ'), ידידה אישית של היטלר, קיבלה קומנדו משלה.
רבים מיחידת עבודה אלה הוקמו רק לתקופה של שבועות או חודשים וכוח האדם בהם התחלף. אסירים ששהו לילה מחוץ למחנה הריכוז נקראו גם "קומנדו חוץ" (Außenkommandos).
בכמה מקרים התפתח קומנדו חוץ למחנה ריכוז חדש, עצמאי: מחנה הריכוז מאוטהאוזן הוקם באוגוסט 1938 עם הגעת האסירים הראשונים מדכאו. מחנה הריכוז נידרהאגן הוקם גם הוא מקרב עובדי קומנדו חוץ. מחנה הריכוז דורה-מיטלבאו היה בתחילה מחנה משנה של בוכנוולד ובהמשך הפך למחנה ריכוז עצמאי.
עם תחילת המלחמה העסיק האס-אס יותר ויותר אסירים במחנות הריכוז במפעלי חימוש. בחלק מהמקרים האסירים התאכסנו באזורי שינה מגוונים ומאולתרים; במקרים אחרים האס-אס העסיק אותם בעבודת כפייה בבניית מחנה עם מגדלי שמירה וגדרות, בו אולצו לגור לאחר תום העבודה. הרבה מחנות משנה כאלה (KZ-Außenlager) הוקמו באופן דומה להקמתם של מחנות הריכוז. היו בהם מפקדי מחנות שבאו משורות האס-אס (SS-Lagerführer) ואסירים שהיו בעלי תפקידים כמו זקן המחנה (Lagerältester) או זקן הבלוק (Blockältester).
בהיררכיה של מערכת המחנות הנאצית, היו מחנות המשנה כפופים למחנה ריכוז שבו הוחזקו רשומות האסירים ורישומי המוות. לעיתים קרובות המזון היה גרוע מזה של המחנה הראשי, וכך גם מצב המתקנים הסניטריים או סידורי השינה.
מחנות משנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחנות משנה התקיימו במחנות המרכזיים הבאים:
- רשימת מחנות משנה של אושוויץ (אנ')
- רשימת מחנות משנה של בוכנוולד (אנ')
- רשימת מחנות משנה של דכאו
- רשימת מחנות משנה של פלוסנבירג (אנ')
- רשימת מחנות משנה של גרוס-רוזן (אנ')
- רשימת מחנות משנה של הינצרט (גר')
- רשימת מחנות משנה של פיכט (אנ')
- רשימת מחנות משנה של קרקוב-פלשוב (אנ')
- רשימת מחנות משנה של מיידנק (אנ')
- רשימת מחנות משנה של מאוטהאוזן (אנ')
- רשימת מחנות משנה של מיטלבאו (אנ')
- רשימת מחנות משנה של נאצויילר-שטרוטהוף (אנ')
- רשימת מחנות משנה של נוינגמה (אנ')
- רשימת מחנות משנה של ראוונסבריק (אנ')
- רשימת מחנות משנה של זקסנהאוזן (אנ')
- רשימת מחנות משנה של שטוטהוף (אנ')
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
- Wolfgang Benz, Barbara Distel (ed.): KZ-Außenlager. Geschichte und Erinnerung. In: Dachauer Hefte No. 15, Verlag Dachauer Hefte, 1999.
- Joanna Skibinska: Die letzten Zeugen. Gespräche mit Überlebenden des KZ-Außenlagers "Katzbach" in den Adlerwerken Frankfurt am Main. Hanau, 2005.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר ההנצחה במחנה הריכוז נאצווילר-שטרוטהוף Nebenlager oder Außenkommandos
- אתר ההנצחה במחנה הריכוז פלוסנבירג (Die Außenlager des KZ)
- מחנה משנה של דכאו (המשרד לחינוך פוליטי, בוואריה)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Zámečník, p. 303. Kapitel Außenkommandos und Nebenlager
- ^ Caplan, Jane; Wachsmann, Nikolaus (2009). "Introduction". Concentration Camps in Nazi Germany: The New Histories. Routledge. pp. 1–16. ISBN 978-1-135-26322-5.
- ^ KZ-Außenlager in Bayern, Tagung, November 2006. KZ-Außenlager im Ruhrgebiet, Tagung, December 2009.(הקישור אינו פעיל)
- ^ Stanislav Zámečník: Das war Dachau. Luxemburg, 2002, ISBN 2-87996-948-4. p. 150, Kapitel "Überlebensbedingungen"
