מחנה המעצר גריני
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
נורווגיה  |
| מחוז |
בארום |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה |
1941 |
| נתונים | |
| קואורדינטות | 59°57′12″N 10°34′57″E / 59.953433333333°N 10.582547222222°E |
  | |
מחנה המעצר גריני (בנורווגית: Grini fangeleir) היה מחנה ריכוז נאצי בבארום שבנורווגיה, שפעל בין 1941 למאי 1945. במקום נמצא כיום בית כלא Ila (אנ').
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גריני נבנה במקור כבית סוהר לנשים. בנייתו של בית הכלא לנשים החלה ב-1938, אך למרות שהסתיימה בערך ב-1940, הוא לא נכנס לשימוש למטרתו המקורית:[1] הפלישה של גרמניה הנאצית לנורווגיה ב-9 באפריל 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, שינתה את השימוש באתר למחנה מעצר של המשטר הנאצי. בתחילה השתמשו הנאצים בכלא כדי לעצור קצינים נורווגים שנתפסו במהלך הלחימה במערכה בנורווגיה. השימוש הזה הופסק ביוני 1940, כשנורווגיה נכנעה.[2] בית הכלא שימש אז לשיכון חיילי הורמאכט[3] עד שהוקם במקום מחנה ריכוז ב-14 ביוני 1941.[2] העצורים הראשונים נשלחו מ-אנבילירן (אנ'),[3] שהשימוש בו הופסק באותו זמן.[4] זמן קצר לאחר מכן, הוגדלה כמות האסירים כשנכלאו במקום חיילים סובייטים שנלכדו במהלך מבצע ברברוסה.[5] המחנה נוהל על ידי אנשי האס אס ואנשי הגסטפו,[6] ששינו את שמו של המחנה ל-Polizeihäftlingslager Grini. השם תואם לחווה סמוכה ולרובע מגורים שמסביב שנקראים גריני (אנ') הממוקם במרחק קצר מדרום-מזרח למחנה.[3]
תחילה נכלאו אסירים בשטח הכלא המקורי, אך ב-1942 היה צורך לבנות צריף נוסף כדי להגדיל את הקיבולת. באוגוסט 1942 נבנה מחנה הכלא וידל (אנ') כיחידת משנה של המחנה.[7] גריני שימש בעיקר עבור אסירים פוליטיים נורווגים, אך לאחר מכן נכלאו בו גם פושעים רגילים. רבים הוחזקו בגריני לפני שנשלחו למחנות בגרמניה.[2] בסך הכל עברו במחנה 3,402 אנשים בדרך למחנות בגרמניה עצמה.[8] באופן דומה, מורים רבים שהשתתפו במרד האזרחי ב-1942 הוחזקו בגריני למשך יום אחד לפני שנלקחו לקירקנס (אנ').[9] במקום הוחזקו גם מספר קטן של אזרחים זרים. בסך הכל עברו בגריני 19,247 אסירים,[8] ולכל היותר שהו במחנה בבת אחת (בפברואר 1945) 6,208 אסירים.[3]
בין אלה היו ניצולי מבצע שחמט (אנ'), פשיטת קומנדו בריטי ב-1943, כולל מנהיגם, ג'ון גודווין (אנ'). לאחר מכן הם נשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן שם הוצאו להורג בפברואר 1945.
המספר הכולל של ההרוגים בגריני אינו ידוע, אם כי הגסטפו והמשטרה השתמשו במחנה לעיתים קרובות למטרות עינויים ולפחות שמונה בני אדם הוצאו להורג שם. כוחות מוטסים בריטיים שנשלחו לחבל במפעל המים הכבדים Norsk Hydro (אנ') במהלך מבצע פרשמן (אנ') התרסקו בנורווגיה עקב מזג אוויר גרוע. חמשת הניצולים שלא נפצעו נלקחו בשבי והוחזקו במחנה הריכוז גריני עד 18 בינואר 1943, אז נלקחו ליער הסמוך, עיניהם כוסו והם נורו בחלק האחורי של הראש על ידי הגסטפו. זה היה פשע מלחמה והפרה של אמנת ז'נבה. הוצאות להורג התרחשו בדרך כלל במבצר אקרסהוס (אנ') או בטרנדומסקוגן (אנ').
מחנות ריכוז בחלקים אחרים של נורווגיה, כולל פאנרם (אנ'), מחנה הריכוז קוואנגן (אנ') ומחנה הריכוז ברדופוס (אנ'), נספחו לגריני.[8] הכוחות הגרמניים קיימו גם מחנה צבאי בהוסבי (אנ'), לא הרחק מגריני. [10]
חיי המחנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלבד שומרים הקדישו הכובשים הגרמנים מעט כוח אדם למחנה. מאחר שפוליטיקאים, אקדמאים ואישי תרבות רבים נכלאו בגריני, התקיימה במחנה רמה מסוימת של ארגון פנימי. אסירים עבדו בייצור, בחקלאות ובעבודות כפיים אחרות.[2] חלק ניכר מעבודת כפיים זו התרחש מחוץ למחנה.[3] כמה עצורים שמרו על התמחויותיהם מלפני המלחמה, כמו היסטוריון הספרות פרנסיס בול (אנ') שערך בחשאי כמה הרצאות, והספיק לפרסם שלושה ספרים עם חומר שנכתב במהלך שהותו בת שלוש השנים בגריני.[11]
התזונה בגריני הייתה גרועה. לאחר המלחמה, זה עורר סערה מסוימת בציבור כאשר פורסם שהשבויים הנאצים של נורווגיה המשוחררת זוכים ליחס טוב יותר מאשר אסירי המשטר הנאצי. בין היתר התזונה בבתי הכלא הנורווגיים הייתה הרבה יותר טובה.[9] מצד שני, בגריני היו תנאים טובים יותר מסביר פנים לאסירי התנגדות יותר מאשר המחנות הדומים בגרמניה.[1]
שחרור המחנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 במאי 1945 הארי סודרמן (אנ'), שהיה אחראי על חינוך חיילי המשטרה הנורווגית בשוודיה, הגיע למחנה והורה למפקד אלפרד זיידלר (אנ') לארגן אספה, תחילה ל-5,000 הגברים ולאחר מכן ל-500 הנקבות. הנשים שוחררו מיד, ואילו הגברים התבקשו לשהות במחנה מספר ימים עד לתיאום ההובלה, והנהגת המחנה הועברה לידי נציגי האסירים. אסירים מ- Møllergata 19 (אנ') וויקטוריה טראס (אנ') הועברו לגריני באותו היום.[12][13][14][15][16]
אחרי המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחרור נורווגיה במאי 1945, הכלא שימש לנורווגים שנשפטו או הורשעו בבגידה או בשיתוף פעולה עם הנאצים, כחלק מהטיהור המשפטי בנורווגיה לאחר מלחמת העולם השנייה (אנ'). מכיוון שהשם "גריני" נקשר כעת למחתרת הנורווגית שנתפסה כהרואית, שונה שם המחנה לאילבו. השם החדש גם שיקף טוב יותר את מיקומו בפועל של המחנה. 3,440 איש נכלאו במחנה ביולי 1945. התנאים במחנה היו קשים, ובקיץ פרצה בו בריברי. שומר דיווח כי נעשה במחנה שימוש קשה בתרגילי ענישה.
המחנה נסגר ב-1951 אך נפתח מחדש באותה שנה כבית סוהר לפושעים המרצים עונשים ארוכי טווח.[1]
חלק ניכר מהמחנה, כולל הצריפים, נהרס. בניין צריף אחד בשימור עומד בקדטנגן (אנ').[3] יש במקום גם מוזיאון, מוזיאון גריני.[6]
תיעוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדריכל אוד ננסן הצליח לשמר את רוב יומניו מגריני וזקסנהאוזן, ומבחר מהם הוצאו ב-1946 כספר בן שלושה כרכים "Fra dag til dag."[17] הכרך הראשון מתאר את התקופה מינואר 1942 עד אוגוסט 1942,[18] הכרך השני מתאר אוגוסט 1942 עד אוגוסט 1943,[19] והכרך השלישי מתאר את שהותו של ננסן בזקסנהאוזן.[20] בשנים 1946 ו-1947 יצא הספר בן שני הכרכים "Griniboken" ("The Grini Book"), בעריכת אוגוסט לאנג (אנ') ויוהאן שריינר (אנ'), עם הוספות של כמה מהאסירים.[21] הכרך הראשון מתאר את חיי היום-יום בגריני כפי שהתפתחו במהלך השנים, כולל מאמרים נפרדים על מחלקת הנשים, על מחלקות "הפט" (לגברים ולנשים), ועל "Fallskjermen", המחלקה לנידונים למוות המחכים להוצאה להורג.[22] הכרך השני מתאר את הארגון הפנימי, כגון משטרי העבודה, העבודה החקלאית ושירותי הבריאות, וכן דן בחיי התרבות והדת. יש גם פרקים על ההתנגדות הסמויה בגריני, כמו שירות החדשות, הריגול ושפת חתימת האצבע הסודית שפותחה.[23] ספרו של Børre R. Giertsen משנת 1946 Norsk fangeleksikon. Grinifangene (אנ') מכיל סקירה כללית של הצוות הגרמני בגריני,[24] וכן רשימה מסודרת כרונולוגית של האסירים, החל מבני הערובה של סולבר שנכלאו באנבי ב-15 במרץ 1941. [25]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Borgen, Per Otto (2006). "Grini fangeleir". Asker og Bærum leksikon (בנורווגית). Drammen: Forlaget for by- og bygdehistorie. pp. 180–181. ISBN 82-91649-10-3.
- ^ 1 2 3 4 "Grini – tysk fangeleir". Store norske leksikon (בנורווגית). Oslo: Kunnskapsforlaget. 2007. נבדק ב-29 במאי 2009.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 Espeland 2002: p. 110
- ^ Nøkleby, Berit (1995). "fengsler-fangeleirer". Norsk krigsleksikon 1940-45. Oslo: Cappelen. אורכב מ-המקור ב-4 בינואר 2010. נבדק ב-30 במאי 2009.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ Giertsen 1946: pp. 9-11
- ^ 1 2 "Grini". Budstikkas store Asker og Bærum-leksikon (בנורווגית). Oslo: Kunnskapsforlaget. 2008. p. 211. ISBN 978-82-573-1534-4.
- ^ Happe, Katja, & Maja Peers. 2015. West- und Nordeuropa Juni 1942–1945. Berlin: De Gruyter Oldenbourg, p. 188.
- ^ 1 2 3 "Eitinger-rapporten – del 1". NOU 1998: 12. Alta bataljon (בנורווגית). Oslo: Government of Norway. 2001. אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2012. נבדק ב-17 במאי 2009.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Christensen 1995
- ^ Espeland, 2002: p. 110
- ^ "Francis Bull". Norsk biografisk leksikon (בנורווגית). Oslo: Kunnskapsforlaget. נבדק ב-30 במאי 2009.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ Hydle 1946: pp. 308–312
- ^ Madsen 1946: pp. 389–392
- ^ Voksø 1984: p. 525
- ^ Eriksen; Halvorsen 1987: pp. 161–164
- ^ Söderman 1946: pp. 194–215
- ^ Baalsrud, Gaute. "Odd Nansen". Norsk biografisk leksikon (בנורווגית). Oslo: Kunnskapsforlaget. נבדק ב-2 ביוני 2009.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ Nansen 1946, volume 1
- ^ Nansen 1946, volume 2
- ^ Nansen 1946, volume 3
- ^ Skodvin, Magne. "August Lange". Norsk biografisk leksikon (בנורווגית). Oslo: Kunnskapsforlaget. נבדק ב-2 ביוני 2009.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ Lange; Schreiner 1946: pp. 1–446
- ^ Lange; Schreiner 1947: pp. 1–605
- ^ Giertsen 1946: pp. xx–xxx
- ^ Giertsen 1946: pp. 1–786