מחלוקת הסקרמנט

מחלוקת הסקרמנט
**Disputa del Sacramento**
	מחלוקת הסקרמנט
מידע כללי
צייר	רפאל
תאריך יצירה	1509
טכניקה וחומרים	פרסקו
ממדים בס"מ
רוחב	770 ס"מ
גובה	500 ס"מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	הרנסאנס הגבוה
מיקום	קריית הוותיקן

מחלוקת הסקרמנט (באיטלקית: Disputa del sacramento) או דיספוטה הוא ציור פרסקו שצייר רפאל, בין השנים 1509–1510 בלשכת החותם שבחדרי רפאל בוותיקן.

הציור מציג אספה של תאולוגים, אבות כנסייה, אפיפיורים אמנים והוגים נוצריים מתקופות שונות דנים במסתורין של האוכריסטיה, טקס במהלכו, לפי האמונה הנוצרית, ישו מתגלם בלחם וביין. מעליהם מוצג גן עדן בו יושבים אוסף של שליחים, דמויות תנ"כיות, ומרטירים ובמרכז יושב ישו, מעליו האל האב ומשני צידיו מרים הבתולה ויוחנן המטביל.

היסטוריה

שם הציור

שמו של הציור, "מחלוקת הסקרמנט", ניתן לו באופן אנכרוניסטי על ידי ג'ורג'ו וזארי, כנראה תוך פירוש הציור כמבטא את המאבק התאולוגי של הכנסייה הקתולית ברפורמציה הפרוטסטנטית, לאחר ועידת טרנטו. שמו המקורי היה כנראה "ניצחון הכנסייה", או "הערצת האוכריסטיה", כציור שמאדיר את דרכה הדתית של הכנסייה לאמת.

רקע

לאחר כניסתו לתפקיד, האפיפיור יוליוס השני הביע במהירות את רצונו שלא להשתמש בדירות קודמו, יריבו, אלכסנדר השישי מבית בורג'ה, ולכן בחר להתגורר בחדרים אחרים בקומה העליונה. הוא קרא לקבוצה מגוונת של אמנים לקשט אותם, ביניהם רפאל. המום מניסיונותיו הראשונים של הצייר, החליט האפיפיור להפקיד בידיו את עיטור כל הדירות, והרס את כל מה שנעשה קודם לכן.

לשכת החותם, היא הראשונה שעוטרה, בנושא התרבות ההומניסטית, המחולקת לתאולוגיה, פילוסופיה, שירה ותורת המשפט, לכל תחום מוקדש קיר. לאחר השלמת עיטורה של הלשכה, הוקם שם בית המשפט העליון של הכס הקדוש, בית הדין העליון של החתימה השליחית, שעל שמו היא נקראת.

"מחלוקת הסקרמנט" הוא הראשון מבין ארבעת הציורים שמעטרים את הלשכה, אחריו צויר הפרנסוס שמוקדש לשירה, לאחריו אסכולת אתונה שמוקדש לפילוסופיה ולבסוף סגולה וחוק שמוקדש לתורת המשפט. הוא צויר על הקיר המזרחי של הלשכה על ידי רפאל ועוזריו שעבדו שם ב-1509, והחלו בעבודה אולי כבר בסוף 1508.^[1]

איננו יודעים מה בציור הוא פרי דמיונו ותרבותו של האמן ומה הוכתב לו על ידי האפיפיור והתאולוגים שלו. על פי כמה חוקרים, ייתכן שההשראה לעבודה זו הגיעה מנאום של הבישוף האוגוסטיני אג'ידיו דה ויטרבו, הומניסט נאו-אפלטוני.^[2]

הצלחת הציור הייתה מיידית, הוא עורר התלהבות רבה בקרב הקורייה האפיפיורית וההומניסטים הרומאים.^[3]

במהלך ביזת רומא בשנת 1527, הלאנדסקנכטים נכנסו לארמון האפיפיור, וכאות לבוז כלפי האפיפיור השחיתו את הציור והותירו כיתובים רבים. את חלקם עדיין ניתן לראות בחלק התחתון של הציור.

תיאור

קומפוזיציה

רפאל ניצל בתבונה את הקומפוזיציה של הציור הממוסגר בקשת, וקבע את המוטיב העגול כמוטיב המרכזי בציור. המוטיב העגול מתגבש תחילה במונסטרנס (שמכיל את לחם הקודש), הנמצא על המזבח ומהווה את מרכז המעגל שמתווה הקשת במסגרת, מה שמאשר את מעמדו של המונסטרנס כמרכז היצירה. לאחר מכן המוטיב העגול מופיע בהילה מסביב ליונה, שהיא סמל מסורתי לרוח הקודש, בהילה הגדולה המקיפה את ישו, בהילה הקטנה עם הצלב היווני המקיפה את ראשו (כמקובל^[5]), בצורת כדור ביד האל האב, וכן בהילה המקיפה את ראשם של רוב הקדושים. לבסוף, הקדושים והדמויות התנ"כיות בחלק העליון של הציור ממוקמים בקשת סביב השילוש, בעוד שהשמים מעליהם מורכבים מקשת עננים המהדהדת בהיפוך את קשת הקדושים. נוכחות זו של הצורה המעגלית מוסברת בכך שהשלמות של המעגל מתאימה לא רק למסורת עתיקה, אלא גם למסורת נוצרית ובמיוחד מתקופת הרנסאנס הרואה במעגל את הצורה הגאומטרית המושלמת ביותר.

הקומפוזיציה גם מבטאת את הבידול התאולוגי בין שמים וארץ. הצורה המעגלית המבטאת שלמות נמצאת בכל מקום בחלק השמיימי של הציור, אך חלקו הארצי של הציור מסודר אופקית, והדמויות בו מוצגות באופן פחות הרמוני.

דמויות

בחלקו השמיימי של הציור יושבים בחצי מעגל מסביבו של ישו, אחד לצד השני, דמויות של שליחים נוצריים, נביאים, דמויות מקראיות ומרטירים. לפי זיהוי משוער של החוקרים אלו זהויותיהן של הדמויות מימין לשמאל: פאולוס (אוחז בחרב ובספר), אברהם (אוחז בסכין), מתי (כותב הבשורה הסינופטית), משה (עם קרניים מחזיק בלוחות הברית), סטפנוס (מהמרטירים הראשונים), יהודה המכבי (לבוש שריון), ירמיהו, לאורנטיוס (מהמרטירים הראשונים), דוד (מנגן בלירה), יוחנן (כותב הבשורה המיסטית), אדם הראשון ופטרוס (אוחז במפתח).

בחלק השמיימי מופיעות דמויות מלאכיות בכל מקום, בעננים, מסביב לישו, בקרניים העולות, לצידו של האל האב וכן ארבע דמויות מלאכיות מציגות את ארבעת ספרי הבשורה הנוצריים. השילוש מוצג בסדר קוהרנטי, אנכית ביחס למונסטרנס. רוח הקודש בייצוגה המסורתי כיונה, ישו הפצוע והאל האב מחזיק בכדור שמייצג את כדור הארץ.

בחלקו הארצי של הציור, בצמוד למזבח מוצג יוסטינוס מרטיר מצביע לשמיים ואיגנטיוס מאנטיוכיה מצביע למונסטרנס, שניהם מהמייסדים של מושג הטרנסובסטנציאציה. לידם במרכז יושבים ארבעת אבות הכנסייה הראשיים. מימין למזבח אוגוסטינוס ואמברוזיוס ומשמאל למזבח הירונימוס וגרגוריוס הגדול בדמותו של האפיפיור יוליוס השני. כל אב כנסייה עוסק בפעילות רוחנית אחרת, הכתבה, התבוננות, קריאה והרהור. הם מוצגים בתנוחת ישיבה, בניגוד לשאר הדמויות הארציות, מה שמקרב אותם לדמויות השמיימיות. מימין למזבח מוצגות דמויות דתיות שונות, התאולוגים ג'ון דנס סקוטוס, תומאס אקווינס ובונווטורה, האפיפיורים לובשי הזהב אינוקנטיוס השלישי וסיקסטוס הרביעי (דודו של יוליוס השני), וכן דנטה, אריסטו, והמטיף הקיצוני סבונרולה (שנודה על ידי אלכסנדר השישי ונוקה מאשמה על ידי יוליוס השני). משמאל למזבח זוהו כמה אנשי אמנות, בהם פטרון האמנות פרנצ'סקו מריה דלה רוברה (מצביע למרכז, אחיינו של יוליוס השני), דונטו ברמנטה (אדריכל בזיליקת פטרוס הקדוש) ופרה אנג'ליקו.

מאחורי הדמויות משמאל מופיע מבנה בתהליכי בנייה, שמרמז אולי לפרויקט השיקום של בזיליקת פטרוס הקדוש שהתחיל באותן שנים על ידי האפיפיור, ולאחר מכן בין השנים 1514–1520 אף נוהל על ידי רפאל, כאדריכל הראשי.^[6]^[7]

לחצו כדי להקטין חזרה

הדמויות השונות בציור. לקבלת מידע על דמות, לחצו עליה.

ניתוח

מול הציור מוצגת יצירתו המפורסמת ביותר של רפאל, אסכולת אתונה. העמדתם של שני הציורים אחד מול השני מגלמת את יישוב הניגודים וההשלמה בין הנצרות לתרבויות יוון ורומא הקלאסיות. מן העבר האחד נראית כאן האוכריסטיה, התגלמותו של ישו בלחם הקודש והיין, שהוא טקס המסתורין הראשי בנצרות. מן העבר השני "אסכולת אתונה", תיאור חזותי רחב יריעה, כולל ומקיף, של הפילוסופיה, מעשה הלל בשבחה של הפילוסופיה היוונית הקלאסית, שבמרכזו דמויותיהם של אפלטון ואריסטו.

כמו ב"אסכולת אתונה" כך גם ב"מחלוקת הסקרמנט" רפאל בחר להציג יחד אישים חשובים מתקופות שונות, כמו גם מתקופתו שלו. כך יוליוס השני, פטרונו של רפאל, מייצג בדמותו את אב הכנסייה גרגוריוס הגדול, ומוצב בתנוחה דומה לזו של פטרוס שנחשב לאפיפיור הראשון. בחירה זו מבטאת את רוחו של הרנסאנס, כתקופה שמחייה מחדש תרבות עתיקה.

בניגוד ל"אסכולת אתונה", ב"מחלוקת הסקרמנט" הדמויות לא ניצבות במבנה אלא במרחב פתוח. מה שמבטא את הדוגמה הנוצרית לפיה הכנסייה אינה מורכבת מאבן, אלא מאנשים. בניגוד לברית הישנה בה החוקים כתובים בלוחות הברית העשויים אבן, ואלוהים מתגלה במקדש האבן, בברית החדשה הכנסייה מורכבת מאנשים המאמינים באל בליבם.^[8]

הציור מבקש לייצג את התאולוגיה, חקר האלוהות, ביחס לחקר האמת הפילוסופית ש"אסכולת אתונה" מגלם מולו. בדוקטרינה הנוצרית, האמת התאולוגית מתגלמת בסופו של דבר בטקס המיסה שבמרכזו מנהג האוכריסטיה, בו בוצע הכומר למתפללים לחם וחוזר על דבריו של ישו בסעודה האחרונה: "קחו, אכלו, זהו בשרי". בכך מדמה הכומר את שבירת גופו של ישו על הצלב. כמו כן, הוא מוזג יין וקורא "זהו גביע דמי, דם הברית החדשה, הנשפך למחילת חטאים". במהלך הטקס המאמינים מדמים שהלחם והיין הופכים לדמו ולגופו של ישו, ועל ידי אכילתם עובר חסדו של ישו למאמינים.^[9] אמונה זו באה לידי ביטוי בציור בקו האנכי שעובר מהאל האב, דרך ישו, רוח הקודש בדימויה המסורתי כיונה, ובסוף מגיע למוקד הציור, המונסטרנס שבתוכו נמצא לחם הקודש. עליו מצביעות כמה דמויות, ובו מתרחש המסתורין של הפיכת הלחם לבשרו של ישו, הפלא שמקשר בין שמים וארץ ובין המאמינים לישו.

בציור רפאל הופך את הצגת התאולוגים מגלריה פשוטה של דיוקנאות, כפי שעשו פרוג'ינו ופינטוריקיו לפניו, לאספה חיה שבה הדמויות מוצגות בפעולה כללית. עיון ברישומי ההכנה הרבים מלמד על הדגש שהוא שם על מחוות חיות וחום רגשי של הדמויות.

הדמויות בציור, בחלקו הארצי, מצויות בעיצומה של מחלוקת, כפי שמביעות המחוות שלהם, הצבעות, קריאה בספרים, הרהור והבעת התעניינות. אך מחלוקת זו, אין פירושה בהכרח אי הסכמה. זה יכול להיות דיון רשמי בניסיון להבין איך ישו מתגלם בלחם הקדוש. פלא אליו מתייחסים הקתולים כמסתורין שלא ניתן להבין לחלוטין באופן רציונלי, אלא רק דרך הרהור אמוני, וזו היא מהות האמונה הנוצרית כפי שמוצג בציור.^[8]

בתרבות

בשנת 1721, וויליאם הוגארת פרסם פרודיה על "מחלוקת הסקרמנט" בהדפס שלו "הגרלה".^[10]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מחלוקת הסקרמנט בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ De Vecchi, cit., pag. 102.
^ "Copia archiviata".
^ Paolo Franzese, Raphaël, p. 78.
^ Étude pour le Christ, sur le site du Palais des Beaux-Arts de Lille
^ גרטרוד סיל, מדריך לסמלים באמנות נוצרית, סיימון ושוסטר, 2011, עמ' 59–60, מסת"ב 978-1439123843. (באנגלית)
^ ינצ'נזו גולציו, עבודתו השלמה של רפאל, עמ' 593–594. (באנגלית)
^ דה וינצ'י, עמ' 101
^ ¹ ² Joby Provido, [https://thecatholictalks.com/artspeaks_post.asp?id=15 :ART SPEAKS Disputation of the Holy Sacrament], The Catholic Talks, ‏11/9/2015
^ אביעד קליינברג, מבנה הכנסייה והסקרמנטים, מתוך הנצרות: מראשיתה ועד הרפורמציה בעריכת אביטל רגב ותרצה יובל (ישראל: משרד הביטחון, 1995)
^ Burke, Joseph; Caldwell, Colin (1968). Hogarth (בצרפתית). Arts et métiers graphiques. p. XXXIX..

[D102-1] De Vecchi, cit., pag. 102.

[2] "Copia archiviata".

[:0-3] Paolo Franzese, Raphaël, p. 78.

[4] Étude pour le Christ, sur le site du Palais des Beaux-Arts de Lille

[5] גרטרוד סיל, מדריך לסמלים באמנות נוצרית, סיימון ושוסטר, 2011, עמ' 59–60, מסת"ב 978-1439123843. (באנגלית)

[6] ינצ'נזו גולציו, עבודתו השלמה של רפאל, עמ' 593–594. (באנגלית)

[7] דה וינצ'י, עמ' 101

[:1-8] ¹ ² Joby Provido, [https://thecatholictalks.com/artspeaks_post.asp?id=15 :ART SPEAKS Disputation of the Holy Sacrament], The Catholic Talks, ‏11/9/2015

[9] אביעד קליינברג, מבנה הכנסייה והסקרמנטים, מתוך הנצרות: מראשיתה ועד הרפורמציה בעריכת אביטל רגב ותרצה יובל (ישראל: משרד הביטחון, 1995)

[10] Burke, Joseph; Caldwell, Colin (1968). Hogarth (בצרפתית). Arts et métiers graphiques. p. XXXIX..

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]