מחול עכשיו

מחול עכשיו (באנגלית: DANCE TODAY) הוא כתב עת המתמקד בעשייה המגוונת של המחול בישראל, ויוצא לאור פעמיים בשנה. ד"ר רות אשל היא העורכת הראשית מאז היוסדו בשנת 2000. כתב העת מעניק במה לכתיבה לחוקרים, כוריאוגרפים, רקדנים, היסטוריונים, מורים, אנשי חינוך, מעצבי תפאורה ותלבושות, ובוחן גם סוגיות תרבותיות הקשורות לתחום. הוא מופק על ידי תיאטרון תמונע ונתמך בידי משרד התרבות והספורט. כתב העת יוצא בפורמט מודפס ובהמשך מועלה לאתר יומני מחול, ופתוח לשימוש מקוון לקהל הרחב.

רקע

מתחילת שנות ה-60 ועד שלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת, התאפיין המחול בישראל בריכוזיות עם להקות ממוסדות בודדות, שהרפרטואר של רובן התבסס בעיקר על כוריאוגרפים אורחים מחו"ל. רוב היצירות שנוצרו היו בהשראת המחול המודרני האמריקני (בעיקר של מרתה גרהם) ושל יוצרים אירופאיים מודרניים המתבססים על טכניקת הבלט. ב-1977 החלו להיווצר סדקים בריכוזיות על ידי קומץ כוריאוגרפים ורקדנים/יוצרים עצמאיים ישראליים שביקשו ליצור מחול ניסיוני ולמצוא את הקול שלהם. אותה פעילות בשולי עולם המחול קיבלה שמות שונים ובהם, "מחול אחר", "תיאטרון-מחול", "מחול פוסט-מודרני" או "תיאטרון-תנועה". השנתון מחול בישראל תיעד את ראשית התהליך, רבעון מחול בישראל המשיך בדרך זו, וכתב העת מחול עכשיו מעניק במה בכתיבה לפריחה של המחול בישראל בעשורים הראשונים של שנות האלפיים.

היסטוריה

השנתון מחול בישראל (1990-1975)

השנתון מחול בישראל נוסד ב-1975 על ידי גיורא מנור וג'ודית ברין-אינגבר. ג'ודית, רקדנית ועולה חדשה, שימשה כאחת מעורכות המשנה של כתב העת Dance Magazine בארצות הברית. היא ערכה עם מנור שני שנתונים ואחר כך חזרה עם משפחתה לארצות הברית. מנור המשיך לערוך את השנתון לבדו, ועם השנים, החלה גילה טולדנו לסייע לו בצדדים האדמיניסטרטיביים של הפקת כתב העת. גילה הייתה יד ימינה של הכוריאוגרפית שרה לוי-תנאי ובאותה עת סיימה את תפקידה כמנכ"לית תיאטרון מחול ענבל. החל מ-1985 הייתה עורכת שותפה למנור.

כל שנתון כולל בתוכו מקבץ מאמרים בעברית, רשימת הבכורות שהועלו באותה שנה (שמותיהם של הריקודים, הכוריאוגרפים, הרקדנים, מעצבי התפאורה והתאורה), רשימה של הופעות של להקות אורחות מחו"ל ואירועים מיוחדים. בחלקו האמצעי של השנתון מצוי מקבץ עשיר של צילומים מהופעות הבכורה. השנתון חותם בתרגום של חלק מהמאמרים בעברית לאנגלית ולמאמרים באנגלית שער בשפה האנגלית. בשנתונים שזורות מודעות פרסומת רבות, שהן כשלעצמן מהוות תיעוד היסטורי של העשייה באולפני המחול ושל האופן שבו נהגו להקות ואומנים לפרסם את עצמם. בין הכותבים נמנו גיורא מנור, ג'ודית ברין אינגבר, צבי פרידהבר, נעמי בהט-רצון, עמוס חץ, יוסי תבור, חרמונה לין, אליקים ירון, אריה יאס, ירון מרגולין, אסתר אמרד, אינסה אלכסנדרוביץ, רונית לנד ורות אשל.

לאורך השנים יצאו לאור 13 שנתונים, בתמיכת "האגודה למחול בישראל" שבמשמר העמק. ב-1984 הצטרפה להפקת השנתון "אגודת ידידי הספרייה למחול".

הרבעון מחול בישראל (1998-1993)

בתחילת שנות התשעים שאף גיורא מנור להפוך את השנתון לרבעון, וצירף אליו את רות אשל שבאותה עת סיימה את כתיבת ספרה לרקוד עם החלום – ראשית המחול האמנותי בארץ ישראל 1920-1964. היא פנתה אל ליאור ויינטראוב, איש שיווק מעולה, בחור חיפאי צעיר בן 25, שהוציא לאור עיתון סטודנטים (זום), וכן הפיק עיתונים רבים עבור אוניברסיטאות ברחבי הארץ והיה בעלים של משרד פרסום. הרעיון לצמוח עסקית לכיוון מגזינים בתחום התרבות קסם לו והוא מיקד הרבה מהמרץ והיכולות שלו לפיתוח יוזמה זו יחד עם צוות משרדו. אחרי שיצאו לאור ארבעה גיליונות של מגזין מחול בישראל בפורמט עיצובי חדש ומודרני, בהפצה בכל דוכני העיתונים בארץ ולאחר השקת תוכנית מנויים מוצלחת למגזין, החל הרבעון לקבל תמיכה ממשרד החינוך - מהמועצה הציבורית לתרבות ואמנות – המדור למחול, בניהולה של נילי כהן.

גיליונות חגיגיים יצאו לאור על להקת בת שבע, להקת המחול הקיבוצית, להקת קול ודממה וכן מוספים למחול עם (בעריכת ברכה דודאי ויזרעאלה כהנא). אל הכותבים הוותיקים של שנתון מחול בישראל התווספו גבי אלדור, הניה רוטנברג, יוסי זיידר, אדה דוברובצסקי, מאירה אליאש, דני קרוון וראדו קלפר. באותן שנים, גיורא מנור כתב על מחול בישראל לכתבי עת מקצועיים מובילים בעולם, והוא הוזמן לפסטיבלים שם גייס מבקרים וחוקרי מחול לכתוב לרבעון, ובהם אנדראה אמורט, יוכן שמידט, רוג'ר קופלנד והלמוט שייר.

ויינטראוב היה איש שיווק ויזם מעולה, והמגזין הגיע לתפוצה ארצית ובינלאומית (במגזין היה חלק מובנה באנגלית), פורסמו בו מודעות של מפרסמים גדולים וכן של כל להקות המחול ובתי הספר למחול בישראל, הצטרפו אלפי  מנויים והוצאו לאור מוספים מיוחדים. בהמשך הוציא ויינטראוב ומשרדו מגזינים ארציים נוספים בתחום המוזיקה ובתחום התיאטרון.  לאורך השנים יצאו לאור 13 גיליונות של הרבעון מחול בישראל.

מחול עכשיו (2000 ואילך)

במהלך 1999 גיורא מנור שכנע את "חבצלת", מוסדות תרבות וחינוך של השומר הצעיר, להפיק כתב עת למחול. התנאי לתמיכה בכתב העת למחול היה מינויה של רות אשל לעורכת והיא קיבלה לידיה את מלוא הסמכויות הקשורות לתכנים. מזכירת המערכת הייתה אורדית קוטלר. הוקמה מערכת שכללה את טולי באומן (נציג "חבצלת"), הניה רוטנברג, דן רונן, גבי אלדור, טלי פרלשטיין, גיורא מנור ורות אשל. רות שינתה את שם כתב העת ל"מחול עכשיו", כשהמאמרים נשאו אופי אקדמי יותר, ועם זאת היו נגישים וידידותיים גם לקהל לא מקצועי. בשנים 2000–2003 נתמך כתב העת על ידי המדור למחול (בניהולה של נילי כהן) שבמועצה הציבורית לתרבות ואמנות, ועל ידי חבצלת.

למרות היקף המכירות וחוות הדעת הטובות, המשיכה "חבצלת" לספוג הפסדים כספיים. לאחר עשר חוברות הודיעה "חבצלת" שהיא נאלצת להפסיק את פעילות כתב העת. רות אשל פנתה אל טליה פרלשטיין, שהייתה בשעתו מנהלת הספרייה הישראלית למחול, בבקשה שהספרייה תשמש בית לכתב העת שהמשיך לקבל תמיכה של משרד החינוך, התרבות והספורט, מינהל תרבות – המחלקה למחול. בין השנים 2004–2005 יצאו לאור שלוש חוברות (גיליונות מס' 11–13), אבל פעילות כתב העת נקטעה לאחר שהספרייה נכנסה לקשיים. קיטוע פעילות כתב העת במשך קרוב לשלוש שנים פגע בו קשות, והוא איבד את המנויים שלו. רק ב-2008 בשלו התנאים לחידוש ההוצאה לאור של מחול עכשיו, ושוב רות אשל חיפשה בית חדש ופנתה אל נאוה צוקרמן שניאותה שתיאטרון תמונע יהיה המו"ל. באותה עת אשל גם ביקשה את הסיוע של הניה רוטנברג ומינתה אותה לעורכת שותפה לגיליונות 14–18. לאחר שהניה רוטנברג פנתה לאפיקים אחרים ועזבה את כתב העת, המשיכה רות אשל לערוך את מחול עכשיו לבדה בסיוע חברי המערכת.

לצד כותבים ותיקים, כמו גיורא מנור, הניה רוטנברג, ג'ודית ברין אינגבר, גבי אלדור, דן רונן, צבי פרידהבר, שי הרלב (שטיינברג), גל אלסטר, ציונה פלד, לאה בן-צבי ויוסי תבור, התווספו כותבים חדשים ובהם דינה רוגינסקי, יונת רוטמן, רחל בילסקי-כהן, ליאורה בינג-היידקר, עינב רוזנבליט, שרי אלרון, ילי נתיב, שלי ביקלס, רן בראון, טליה פרלשטיין-כדורי, יהונתן הרשברג, סמדר וייס, שרון טוראל והרשימה חלקית. רשימת הכותבים הגדלה משקפת את הגידול במספר החוקרים (שלרובם תואר דוקטור) כמו גם את השאיפה של מחול עכשיו להיות עדכני, ולשקף את השינויים המתחוללים בשדה המחול בישראל.

תיאור כתב העת ואופיו

"מחול עכשיו" משקף, מגיב, יוצר דיאלוג עם הפעילות המקצועית בתחום המחול בישראל, תוך התמקדות במחול לבמה (Concert Dance). המעצב הגרפי של כתב העת הוא דור כהן. לאורך השנים שימש מחול עכשיו פלטפורמה לכתיבה לכותבים שחלקם נמנים היום עם בכירי החוקרים והחוקרות בתחום המחול בישראל. לצד השמירה על כתיבה מוקפדת מבקש כתב העת לפנות אל הקהל הרחב. בין התכנים הקבועים המצויים בו: כוריאוגרפים כותבים על תהליכי יצירה, מחקרים חדשים של חוקרים, סטודנטים ובוגרים של מוסדות להשכלה גבוהה, מבט על ההיסטוריה של המחול בישראל, מסות על מחול, ראיונות עם אומנים וביקורת ספרים. מאמר אחד בשפה האנגלית, ותוכן עניינים באנגלית. עד 2014, גיליון 7, (כולל) מופיעה בכל גיליון רשימת בכורות, אבל השימוש הגובר באינטרנט הוריד את הצורך להמשיך בכך.

כדי לתת מענה לצורך של חוקרי מחול בישראל הקשורים לאקדמיה לפרסם מאמרים שעברו שיפוט מדעי, נעשה ניסיון לשלב במחול עכשיו מאמרים שעברו הערכת עמיתים. לשם כך הוקמה מערכת שכללה את ילי נתיב, שרי אלרון ורות אשל. בגיליונות 24 ו-26 מופיעים מאמרים בודדים שעברו הערכת עמיתים, אבל הניסיון לא האריך ימים בגלל הכמות הקטנה של המאמרים שהגיעו למערכת כתב העת, הקושי למצוא בישראל עמיתים שיוכלו לשפוט את המאמרים וגם הצורך לשמור את שמות העמיתים חסויים במדינה שבה קהילת מחול אקדמאית קטנה.

בכל גיליון מופיע לפחות מאמר אחד מתורגם לאנגלית שעוסק במחול בישראל המיועד למנויי מחול עכשיו בחו"ל ולקוראים בספרייה למחול ע"ש ג'רום רובינס בלינקולן סנטר, ניו יורק. יוצא דופן הוא גיליון 36 שכולו כתוב באנגלית ומוקדש כולו לכנס על יהודים במחול שהתקיים באוניברסיטת אריזונה, כאשר עורכת אורחת הייתה ג'ודית ברין אינגבר.

בין חברי המערכת של מחול עכשיו כיום ניתן למנות את נאוה צוקרמן, דן רונן, גילי שנית, שרי כץ-זכרוני, יעל מירו, יונת רוטמן, עינב רוזנבליט ורונית זיו.

לקריאה נוספת

• רות אשל, לרקוד עם החלום – ראשית המחול האמנותי בארץ ישראל 1920- 1964, הוצאת ספרית פועלים והספרייה למחול בישראל, 1991.
• רות אשל, מחול פורש כנפיים – יצירה ישראלית לבמה 2000-1920, הוצאת יומני מחול.

קישורים חיצוניים

• האתר "יומני מחול" כולל את השנתון מחול בישראל, רבעון מחול בישראל ומחול עכשיו
• משה קדם, התפתחות המחול בישראל, אתר מט"ח
• ג'ודית ברין-אינגבר (באנגלית)