מורי אוגאי
 | |
| אוגאי, 1916 | |
| לידה |
17 בפברואר 1862 Tsuwano, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
8 ביולי 1922 (בגיל 60) טוקיו, יפן |
| שם לידה | מורי רינטארו |
| מדינה |
יפן |
| לאום | יפני |
| מקום קבורה |
Kōfuku-ji |
| עיסוק | סופר, משורר, בלשן, מתרגם, עורך, מבקר, רופא, מנתח, איש צבא |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טוקיו |
| שפות היצירה |
יפנית |
| יצירות בולטות |
The Dancing Girl, Saigo no ikku, סנסו דאיו, Sahashi Jingoro, Takasebune, Ikutagawa, Yokohama City Song, The Abe Family, The Wild Geese, Utakata no ki, Okitsuya goemon no isho, Vita Sexualis, Fushinchu, Seinen, municipal anthem of Hamamatsu, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| תקופת הפעילות |
מ-1882 |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Oto Mori, Annu Kobori, Mori Mari, Rui Mori |
| פרסים והוקרה |
מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה |
  | |
מורי אוגאי (ביפנית: 森 鷗外 / 森 鴎外; 17 בפברואר 1862 – 8 ביולי 1922) נחשב מגדולי סופרי יפן בכל הזמנים, ופעל בסוף המאה התשעה עשרה ותחילת המאה העשרים. גם אם היה יפני בכל רמ"ח איבריו, ניתן בהחלט להגדרה כ"איש אשכולות" במובנו האירופאי הקלאסי. אינטלקטואל, בעל ידע עשיר בשפות, ספרות, תרגום, ביקורת ועריכה; אשר במקביל לקריירה ספרותית ענפה וחשובה פיתח גם קריירה מדעית-רפואית מצליחה ושירת כמדריך וקצין רפואה בצבא הקיסרי של יפן.
ניתן לחלק את פועלו של אוגאי לשני מישורים – הספרותי-תרבותי והרפואי-צבאי. שני המישורים נשקו זה לזה בשלבים מסוימים בחייו של אוגאי, ואף הושפעו זה מזה. נקודות משיקות נוספות בחייו היו התקופות בהן חי, או ליתר דיוק, המעבר בין תקופת אדו (תקופת השוגונים האחרונה ביפן) לתקופת מייג'י, על הרסטורציה שהועברה במהלכה.
מהלך חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מורי אוגאי נולד ב-19 בינואר 1862, בשם מורי רינטארו (Mori Rintaro). כפר היוולדו, המרוחק מהפעילות השוקקת של עיר הבירה דאז, קיוטו, וכן של הבירה המאוחרת יותר, טוקיו, שכן באזור שימאנה של היום, והשתייך באותה תקופה וטרום הרסטורציה של מייג'י לאחוזה הפיאודלית של משפחת טסוואנו (Tsuwano). אביו של אוגאי היה רופא בשירות הדאימיו, וכתמורה לפעילותו הורשה לשלוח את בנו ללמוד בבית הספר אליו נשלחו ילדי משפחת הדאימיו. לימודיו של אוגאי הצעיר בבית הספר אפיינו את אותה תקופה, וכללו שינון נמרץ של קלאסיקות מהפילוסופיה הסינית, כגון כתבי קונפוציוס ומנציוס, וכן כתיבה תמה בשפה הסינית.
במקביל ללימודיו הסינים, נשלח אוגאי לטוקיו בשנת 1872. שם למד גם את השפה הגרמנית, השפה המערבית היחידה דאז שנלמדה ביפן, ואשר נחשבה לשפת הרפואה המודרנית. הציפייה מאוגאי הייתה ללכת בעקבות אביו ולהפוך לרופא בעצמו, ואכן כך היה. אוגאי פיתח בהמשך חייו קריירה מרשימה בתחום הרפואה, גם ובעיקר במסגרת פעילותו בצבא הקיסרי של יפן. בשנת 1877 החל ללמוד בבית ספר לרפואה בטוקיו, וארבע שנים מאוחר יותר סיים את לימודיו וקיבל משרת קצין בחיל הרפואה בצבא, שם התמחה בלימודי היגיינה. עם כניסתה של מדיניות הפתיחות למערב גם לשורות הצבא, הוא נשלח להתמחות וללימודים בגרמניה, שם שהה כארבע שנים. עם חזרתו ליפן שימש במדריך בבית הספר לרפואה של הצבא. לכשפרצה מלחמת סין-יפן בשנת 1894, נשלח אוגאי לחזית בתור רופא צבאי. מספר שנים מאוחר יותר הוא נשלח לחזית מלחמה נוספת, היא מלחמת רוסיה–יפן אשר פרצה ב-1904, שם שירת במנצ'וריה ובטיוואן.
שהותו הארוכה של אוגאי בגרמניה, ובעיקר בברלין, לא תרמה אך ורק לידע שלו בתחום הרפואה. ההפך הוא הנכון: במהלך שהותו שם, נחשף אוגאי לתרבות, לפילוסופיה ולספרות גרמנית ואירופאית במלוא עוצמתן. הוא הוקסם מיצירות המופת של התרבות המערבית ושמח להיות עד לתרבות העשירה והתוססת של אירופה בסוף המאה התשע עשרה. הוא החל לכתוב יומנים, בהם תיאר בפרוטרוט את התקדמות קריאותיו ביצירות וחיבורים של גדולים ומפורסמים כגון גתה, פון-הארטמן ושופנהאוור.
אוגאי חזר ליפן עמוס בחוויות ובעושר תרבותי שרק חיכה לפרוץ ממנו, ולא בזבז זמן: הוא החל לעסוק בתרגומים ליצירות ספרותיות מגרמנית ליפנית; החל לאגד סביבו אינטלקטואלים נוספים שהשקיעו מזמנם ומרצם לתרגום ספרות ושירה אירופאית וביניהם טסובוצ'י שויו (Tsbouchi Shoyo), אשר התמחה בשייקספיר; ייסד כתבי עת ספרותיים בהם הוא וחבריו פרסמו תרגומים (כגון כתב העת Shiragami zoshi בשנת 1889) ייסד בהתאם את מוסד ביקורת הספרות, תחום שלא היה קיים קודם כלל ביפן ואף תרם למודרניזציה של התיאטרון ביפן, עם תרגומו של מספר מחזות מודרניים שהועלו ביפן בתחילת המאה העשרים, הראשון שבהם "יון גבריאל בורקמן" של איבסן, בשנת 1909.
עם סיום מלחמת רוסיה–יפן בשנת 1905 ושובו של אוגאי לטוקיו, החלה התקופה היצירתית ביותר בחייו הספרותיים, במהלכה עסק יותר ויותר בכתיבת ספרים וסיפורת מקוריים. סיפורים אלה הפכו לנכסי צאן ברזל ביפן ומחוצה לה, ובלט בהם במיוחד ספרו "אווז הבר" (Wild Goose) שתורגם לעשרות שפות ועברית ביניהן. ספריו של אוגאי הושפעו הן מהתרבות האירופאית שספג והן מתחקירים היסטוריים ענפים שערך וסביבם ביסס את עלילות ספריו, ואף נגעו לא פעם במין ומיניות (כגון Vita Sexualis האוטוביוגרפי מ-1909), מה שמשך אליו אש מקהיליית הספרות היפנית, במקביל להערכה הרבה לה זכה ביפן ומחוצה לה.
אוגאי היה נשוי פעמיים דרך נישואין מאורגנים וכפויים. לראשונה התחתן בשנת 1889, והתגרש לאחר שנה אחת בלבד. במהלכה נולד בנו הראשון וכן פורסם את ספר הפרוזה הראשון שלו, The Girl Who Danced, אשר נכתב, כנראה, בהשראת פרשיית אהבהבים שניהל בגרמניה עם אישה גרמניה, מקרה נדיר יחסית של סיפור אהבה בין גבר יפני לאישה מערבית. נישואיו השניים היו בשנת 1902, וגם אם לא הסתיימו בגירושין, היו לא קלים ומלווים במהמורות לא מעטות. בשנת 1920 החלה להתפתח אצל אוגאי מחלת כליות, ועם החמרתה נבצר ממנו להמשיך ולכתוב. אוגאי נפטר ב-9 ביולי 1922, כשהוא בן 60, ולו חמישה ילדים.
פועלו ותרומתו להצלחתה של יפן המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מורי אוגאי הוא דוגמה קלאסית להצלחה של רסטורציית מייג'י להוציא את יפן מהסגירות התרבותית והמדעית שאפיין אותה בשלהי תקופת אדו. כמוה הוא מסמל קידמה, אינטלקט ופתיחות למערב, ונחשב לאחד מהאינטלקטואלים הראשונים אשר תרמו לביסוסה של הספרות המודרנית ביפן. הוא תרגם ספרים אירופאים רבים ליפנית, והכיר לעם היפני סופרים כגון האנס כריסטיאן-אנדרסן, הנריק יוהאן איבסן, יוהאן וולפגנג פון-גתה ועוד. הדינמיקה והעושר התרבותיים שאוגאי סייע לקדם לא תרמו רק ברמה הישירה ליפן עצמה, אלא גם בצורה עקיפה להפיכתה של יפן לאומה בין אומות, לחלק תרבותי לגיטימי מהעולם ולמדינה שמושפעת אבל גם משפיעה על השיח התרבותי הבינלאומי. ספריו תורגמו לשפות רבות, וסיפור קצר שכתב בשנת 1912 בשם "סאנשו הפקיד" (Sansho the Bailiff) אף עובד ב-1954 לסרט שנחשב לאחת מיצירות המופת הגדולות ביותר של הקולנוע היפני, המוערך מאוד בעולם.
אוגאי ערך בתחילת דרכו הספרותית מספר כתבי עת ספרותיים ובהמשך אף חנך ביפן את תחום הביקורת הספרותית, שעד אז לא היה קיים במדינה. תרומה נוספת של אוגאי לתרבות ביפן הייתה מלאכת התרגום בה עסק, ואף בתרגום פורץ דרך לפרוזה מערבית אשר עד אותה תקופה תורגמה ביפן בצורה מאוד "יפנית", דהיינו הותאמה לסגנון של שירה יפנית מסורתית כגון הייקו או וואקה. אוגאי וחבריו נטשו סגנון זה, אשר עקר מהיצירות כל הקשר תרבותי אירופאי, וביצעו תרגומים מדויקים יותר ליפנית. תרגומים אלה אפשרו, עד כמה שניתן, להכיר ולהתוודע לתרבות האירופאית ביפן, שעד כה זכתה לתרגומים מעוותים תרבותית.
אוגאי הציג לקהל היפני את זרם הרומנטיקה, יחד עם פילוסופיה וביקורת של ספרות מודרנית. הוא הקים ויזם כתבי עת ופיתח את תחום היזמות הספרותית במדינה, הפיק כמה מהתרגומים המרשימים ביותר של פרוזה מערבית ליפנית ושימש כמתווך תרבותי. זאת ועוד: אוגאי שימש לא פעם כמעין שגריר לא רשמי של יפן באירופה, והשתתף בפולמוסים עם אינטלקטואלים מערביים אודות אופייה של יפן. דוגמה לפולמוס כזה התרחש כאשר שהה במינכן ופרסם מאמרי תגובה לאדמונד נאומן (Edmund Naumann), גאולוג גרמני אשר שהה ביפן בין השנים 1875–1886 וכתב מספר מאמרים אודות היותה של יפן "מפגרת" במובנים רבים, מלוכלכת ועניה, אשר מייבאת ללא שום הבחנה או מיון טכנולוגיות ותרבות מערביות, מה שגורם לה בסופו של דבר לניוון והיחלשות. אוגאי כתב מאמרי נגד לתפיסה זו, בה הציג את יפן כארץ מתקדמת ותרבותית, וכך דאג להכניס איזון לביקורת על יפן באירופה של אותה תקופה.
עם זאת, חשיפתו של אוגאי להשקפה האירופאית כלפי יפן בהחלט גרמה לו להכיר בחשיבות של המסורת היפנית, במיוחד לאור סחרור המערבי של אותה תקופה, סחרור בו לו עצמו היה חלק גדול. אוגאי העביר את הידע הזה הלאה והכיר בחשיבותה של המסורת היפנית, במיוחד בזמנים בהם התרבות המערבית הייתה כה דומיננטית ביפן. תובנות אלה מימש מאוחר יותר בתחקיריו ההיסטוריים ובספריו אשר התבססו על היסטוריה ותרבות יפנית, ובמובן זה הוא גם סייע לשמר את המסורת היפנית, במקביל לאהדתו הברורה למערב.
תחום נוסף לו תרם אוגאי ישירות הוא כתיבת ביוגרפיות. תחום זה, אשר היה ועדיין בעל היסטוריה ענפה ביפן, פרח במיוחד בתקופת אדו והושפע מאד מהכתיבה הקלאסית הסינית. בשנת 1916 פרסם אוגאי את הביוגרפיה שכתב לרופא היפני אשר פעל בתקופת אדו, שיבואה צ'וסאי (Shibue Chusai), בה הציג טכניקות כתיבה חדשות בתחום הביוגרפיות ביפן, כגון שימוש בגוף שלישי ובמחבר כל-יודע. שיטה זו הביאה לחיבור חזק יותר בין הקוראים לדמות עליה נסובה הביוגרפיה, ואפשרה לפתח מימד חדש של הצגת דמויות.
מעבר לחשיבות של כתבי אוגאי לקהל היפני, גם הקהל המערבי הסתקרן ממנו עד מאוד והעריך את עבודתו הספרותית. אינטלקטואלים רבים במערב ראו את יצירתו של אוגאי כמחברת בין התרבות המערבית לבין זו היפנית, ודרכה השכילו ללמוד הן על התרבות היפנית אבל גם על התרבות שלהם, כפי שהיא נתפסת בפני היפנים, לימוד והכרת תפיסה זו אפשרו להם לראות את עצמם "מרחוק" ולבחן סוגיות שונות בתרבותם שניתנות לבחינה רק בפרספקטיבה רחבה יותר, מה שגרם ליפן להוות חלק חשוב בקהילייה התרבותית העולמית ולא עוד מדינה מסוגרת בתוך עצמה שלא מתקשרת עם העולם.
הנסיבות ההיסטוריות בהן פעל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מורי אוגאי נולד להורים ממעמד גבוה. שיוך אריסטוקרטי זה הביא לדחיפתו ללמוד גרמנית כבר מגיל צעיר, שכן גרמנית נחשבה אז לשפתה של הרפואה המודרנית. היות שלימוד שכזה דרש משאבים רבים ואך היכרות הכרחית עם האנשים הנכונים (קרי, הדאימיו בכבודו ובעצמו), אין ספק שנסיבות אישיות אלה היוו את הקטליזטור הראשוני במעלה לגיבושו של מורי אוגאי הצעיר.
תקופת רסטורציית מייג'י, שהחלה בשנת 1868, הביאה בין השאר לפתיחתה של יפן למערב. ההיסטוריון בן-עמי שילוני מסביר, כי הדרך הנכונה והטובה ביותר לדעת היפנים לגרום לארצם להפוך למפותחת, מכובדת וחזקה, הייתה לאמץ את הציוויליזציה המערבית ואת דרכיה. היות שהמערב לא כפה את תרבותו על יפן בכוח, היא יכלה לבחור בעצמה את ההיבטים של המערב אותם רצתה לאמץ לחיקה, ולסנן את אלה שלא היו לרוחה. תפיסה זו תאמה את הלך רוחו של אוגאי, שהחל להישאב לעולם התרבותי והמדעי של המערב עוד לפני תחילתו של תהליך הרסטורציה. ניתן לומר, אם כך, שאילולא הרסטורציה, אוגאי לא היה מתגייס לצבא היפני, לא היה יוצא לביקוריו באירופה ולא היה עד לשום עידוד מדיני או פוליטי לעסוק בנושאים בהם עסק בתחום התרבות (גם אם עידוד זה אותגר בהמשך על ידי גופים שמרניים יותר). אירוע חשוב נוסף שהתרחש במסגרת רסטורציית מייג'י הוא התיעוש המואץ שיפן החלה עוברת; מה שהפך את תחום הפצת והעיסוק בתרבות – כתבי עת, הדפסות וספרים – ליותר נגיש ופשוט, ומורי אוגאי אכן נהנה מהפריחה בתחום הזה.
בעקבות הרסטורציה, שהביאה עימה חוק חובת גיוס לכל גבר שהגיע לגיל 20 (על פי צו הגיוס הקיסרי שפורסם בשנת 1873), גויס אוגאי לצבא היפני ונשלח בתור קצין ורופא צבאי למלחמת סין-יפן וכן רוסיה-יפן. בהקשר זה חשוב לציין כי מלחמה זו היוותה עבורו, כמו גם עבור אינטלקטואלים יפנים אחרים, מלחמה בעייתית בהרבה מזו שהתחוללה נגד סין, שכן במסגרתה התעמתה יפן לראשונה עם כוח אירופאי תרבותי עשיר אשר רבים מהם נשאו עיניהם אליו בהערצה. בתקופת המלחמה הוצב אוגאי בתור מנתח צבאי בחזית המנצ'ורית וכן בטיוואן. יש המאמינים שהצבתו רחוק ממרכז ההתרחשות האינטלקטואלית היפנית בטוקיו הייתה החלטה של קצינים ואנשי צבא שמרניים, אשר התקבלה מאחורי הקלעים, בשאיפה להרחיקו מהמרכז התרבותי של טוקיו וכך "לסרס" את דעותיו המתקדמות מידי, לדידם. בשנים שלאחר מכן אף עסק רבות בכתיבה ביקורתית והתעמת בכתיבתו עם גורמים שמרניים בצבא ובממשלה, אשר רדפו גורמים סוציאליסטיים ואינטלקטואלים ביפן עקב היותם מושפעים יתר על המידה מהלכי רוח מערביים אשר עשויים להוות סכנה ליפן.
התקופה בה שירת בחזית ורחוק מטוקיו, נחשבה כתקופה לא יצירתית מבחינת אוגאי, תקופה שבה כמעט ולא כתב או עסק בתרגום, ולא היה יכול לתרום או להמשיך ולפתח את כתבי העת שלו. הוא העיד לא פעם ביומניו כמה הרגיש בודד, עזוב ומנותק. עם זאת, התקופה הקשה "בניכר" הפיזי והמטאפורי הביאה להבנות ותובנות מצידו, תובנות שנשאו פרי עם חזרתו ופנייתו לכתיבת ספרות מקורית של ממש ולא רק עריכה, תרגום או כתיבת מאמרים, כמו גם העמקה בלימוד היסטוריה יפנית וכתיבה עליה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבה על מורי אוגאי מ- The Japan Times
- הספר "אווז הבר" מתוך אתר סימניה
- מורי אוגאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אוגאי מורי (1862-1922), דף שער בספרייה הלאומית
מורי אוגאי, ברשת החברתית Goodreads
