לדלג לתוכן

מוריס איוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוריס איוון
Maurice Yvain
קריקטורה של איוון מ-1922 מאת שארל ז'יר
קריקטורה של איוון מ-1922 מאת שארל ז'יר
לידה 12 בפברואר 1891
הרובע השני של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 ביולי 1965 (בגיל 74)
סירן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Saint-Cloud cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Gabrielle Ristori
מרינה אוטין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מוריס איוון (בצרפתית:Maurice Yvain, ‏ 12 בפברואר 189127 ביולי 1965) היה מלחין צרפתי של מוזיקה קלה שנודע כיוצר מוכשר של מנגינות וכנציג של "הרוח הפריזאית"[1] באמצעות השנסונים והאופרטות שכתב החל משנות ה-1930-1920. כמה משיריו הוא הלחין עבור מיסטנגט שהייתה באותה תקופה אחת הבדרניות המפורסמות בעולם. איוון שילב ביצירותיו מקצבי ג'אז ובשנות ה-1940-1930 לחניו הצליחו מאוד גם בארצות הברית וכמה מיצירותיו בוצעו במופעי שיגיונות זיגפלד בברודוויי. איוון הלחין גם פסקולים עבור סרטים מאת במאים כמו אנטול ליטבק, ז'וליין דוביבייה ואנרי-ז'ורז' קלוזו.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריס איוון נולד ב-1891 ברובע השני של פריז במשפחה של מוזיקאים. קיבל חינוך מוזיקלי מאביו שניגן בחצוצרה בתזמורת של האופרה-קומיק.[2] החל מ-1903 הוא למד בקונסרבטואר של פריז אצל לואי דיאמר וקזבייה לרו. התחיל את הקריירה שלו כמלחין מוזיקת קברט. הצטיין בהתחלה בנגינה בפסנתר והופיע כפסנתרן מלווה בקזינו של אוויאן אחר כך ניגן עם תזמורת הקזינו של מונטה קרלו בניצוחו של לואי גאן[2] ובקברט הפריזאי "Quat'z'Arts".("ארבע אומנוית")[3] ב-1912 התכבד להחליף את המלחין ז'ול מאסנה שחלה, כדי ללוות בפסנתר את הזמרת לוסי ארבל בביצוע ה"expressions lyriques". איוון שירת בצבא הצרפתי שירות שהתארך עד 1919 בגלל מלחמת העולם הראשונה[2]

שנסונים וג'אז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמר מוריס שבלייה שאותו הכיר בצבא, הציג אותו בפני הפזמונאי אלבר וילמץ שאיתו שיתף פעולה לאורך השנים ובני הזמרת מיסטנגט. [2] איוון הלחין בהתחלה שנסוני קברט רבים, בין השאר עבור מיסטנגט ו מוריס שבלייה. איוון השתלב מהר באופנת הג'אז שהלהיבה את תושבי פריז. הלהיט המצליח הראשון שלו היה ב-1919 "Dansez-vous le foxtrot",(רקדו את הפוקטטרוט).[2] אחרי 1917 איוון הפך לאחד מעמודי התווך של צוות המיוזיק הול של קזינו דה פארי בהפקותיו של ז'אק-שארל.[4]

אחד השנסונים הידועים ביותר שלו היה Mon homme (האיש שלי) (שנכתב יחד עם אלבר וילמץ וז'אק-שארל) ושבוצע על ידי מיסטנגט בבכורה בקזינה דה פארי.[5] לשיר לא הייתה מנגינה יוצאת דופן, אבל סגנון ביצועה של מיסטנגט הפך אותו ללהיט.[2] לימים הושר ב-1968 על ידי ברברה סטרייסנד בסרט מצחיקונת בגרסה באנגלית:My Man. מיסטנגט נודעה גם בביצועם של J'en ai marre, En douce, La Java, La Belote ושירי איוון אחרים.

יוצר אופרטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצלחותיו של אנרי כריסטינה, בשנות ה-1920 התמסר איוון לכתיבת אופרטות. הראשונה והידועה ביניהן הייתה Ta bouche (פיך) (1922). יצירה זו בשלוש מערכות מעלה על הבמה הרפתקאותיהם של שלושה זוגות:גבר מופקר, רוזנת מזויפת עם ילדיהם ומשרתיהם, לאורך מספר שנים בשלושה אתרי נופש על שפת הים. בתפקיד הבן שיחק ויקטור בושה, ובתפקיד המשרת - אז'ן גאבן, אביו של ז'אן גאבן. הפזמונים הפכו כל כך פופולריים שהקהל צויד בחוברות עם המלים כשי להצטרף בזמרה. הלהיט הגדול היה הוואלס של הילדים בסטיאן ואווה. [6] אחרי ההצלחה של Ta bouche יחד עם הפזמונאי אנדרה בארד העלה איוון שתי אופרטות באותה רוח ! (Pas sur la bouche)(לא על הפה!) (1925) וBouche á bouche (פה לפה) (1925)[6]. ב-Pas sur la bouche הצטיינה הרקדנית -הזמרת רז'ין פלורי, שהפכה לכוכב גם בלונדון.[7] אופרטות אחרות מאמתחתו באותה תקופה היו La dame en decolleté (הגברת עם מחשוף, 1923), Gosse de riche (בן של עשיר 1924) והמופע המצליח Là-Haut (שם למעלה 1923) על מלים של איב מיראנד ואלבר וילמץ, כשעלילתו נסבה על גבר החולם שהוא בגן עדן ויורד לאדמה כדי לגלות מה קורה עם אלמנתו. בתפקיד הראשי שיחק ושר מוריס שבלייה כשעם להיטיו במופע נמנה הפוקסטרוט C'est Paris (זה פריז). עם זאת בתפקיד המלאך השומר הופיע הקומיקאי דראנם שהפך למסמר המופע ועורר מחאות כפיים סוערות. שבלייה נעלב והפסיק את השתתפותו במופע יחד עם מאהבתו באותם הימים איבון ואלה. הוא לא חזר יותר להופיע באופרטות.[8] האופרטות של איוון התאפיינו בדיוק המקצבים (פוקסטרוט,One-Step, צ'ארלסטון, ז'אווה, פסודובלה ובוסטון) בדמיון המשוחרר שלהם ובגמישות המשפטים המוזיקליים. כמו כן הקפיד איוון בבחירת סולנים לא קונבנציונליים בז'אנר הזה כמו דראנם, שבלייה, פולין קרטון והסתיע רבות בכישרונו של הפזמונאי הצמוד שלו, אלבר וילמץ.[2]

מאוחר יותר יצר איוון "אופרטות גדולות סנטימנטליות" כמו " Chanson gitane. (שיר צועני) (1946), עדיין פופולרית בצרפת, שהוזמנה בתיאטרון "Gaîté-Lyrique".[9] כיכב בו הטנור אנדרה דסארי בתפקיד של אציל שהתחתן עם צועניה (ג'יטנית) ועליו לבחור בינה לחברה הגבוהה אלגנטית. הלהיט הצועני Sur la route qui va (על הדרך הולכת ולא נגמרת) התפרסם בהמשך בסרט עם הזמר טינו רוסי. להיטים אחרים באופרטה זו היו למשל Au pas du petit poney (בקצב של הפוני הקטן) ו Tant que le printemps (כל עוד האביב).[9] בשנות ה-1940-1930 הלחין מוזיקה לסרטים של כמה במאים צרפתיים מפורסמים - אנטול ליטבק, ז'וליאן דוביווייה ואנרי-ז'ורז' קלוזו. ב-1960 הופיע איוון בסרט הקצר "Le Rondon" בבימוי אנדרה מרטומייה. ה-1964 הלחין קומדיה מוזיקלית לטלוויזיה עבור סרט של אנרי ספאד, Pierrot des alouettes.[2]

איוון מת בסירן ב-1965 בגיל 74. הוא נקבר בבית הקברות סן קלו.

חייו הפרטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוון היה נשוי חמש פעמים[10] והתגרש ארבע פעמים. ב-1920-1914 היה נשוי לז'אן קולומברון, בין 1931-1924 לאנה רואיס אי מיארס (Ruiz y Miyares) (ילידת 1884), גרושתו של הזמר דראנם שבשנות ה-1930 נעצרה בחשד לסחר בסמים,[11] אחר כך עם שחקנית הקולנוע גבריאל ריסטורי (1899 - 1988) ב-1947-1934; ב-1959-1947 - השחקנית וזמרת הסופרן ממוצא רוסי מרינה הוטין (Hotine) ‏[12] (2010-1924) ובין 1965-1959 להלן אשור[10][13]

  • בביצועה של מיסטנגט
    • En douce (1920) (בשושו) (מלים מאת ז'אק-שארל)

[14]

    • Mon homme (1920) (האיש שלי - מלים מאת ז'אק-שארל ואלבר וילמץ) - בכורה ב"קזינו דה פארי".[15]
    • La Java (1922) (הז'אווה)

(מלים מאת אלבר וילמץ וז'אק שארל)

    • J'en ai marre (1922) (נמאס) (מלים מאת ז'אק-שארל)
    • La Belote (1924) - ז'אווה, מלים מאת אלבר וילמץ וקרפנטייה

[16]

  • בביצועו של מוריס שבלייה
  • (1923) La-Haut - (שם למעלה) מתוך האופרטה בעלת אותו השם

[17]

    • Dites-moi ma mère, dites-moi (1927) (תגידי לי, אמא) (מלים מאת אבלר וילמץ)
  • בביצועו של ז'ורז' מילטון
    • Je t'emmène à la campagne (1928) - (אביא אותך לכפר) מתוך האופרטה Un bon garçon
    • Pouet!Pouet! (1929) מלים מאת אנדרה בארד, מתוך האופרטה " Elle est à vous"

[18]

  • בביצועו של par דריאן
    • Si tu ne veux pas payer d'impôts (1920)

(אם אתה לא רוצה לשלם מיסים) (מלים מאת אלבר וילמץ - Cache ton piano (תסתיר את הפסנתר שלך...) [5]

  • בביצועו של ז'אן גאבן
    • (1936) Quand on se promène au bord de l' eau (מלים:ז'וליאן דוביבייה) מתוך הסרט של דוביבייה - Belle Equipe

[19]

[20]

איוון הלחין 18 אופרטות.

  • 1922 - Ta bouche (פיך), פזמונים:אלבר וילמץ, בכורה בתיאטר דונו (Théâtre Daunou) בבימויו של אדמון רוז

כוללת את השנסון Ta bouche (מלים:איב מיראנד ואלבר וילמץ)

  • 1923 - Là-haut (שם למעלה), לברית:איב מיראנד וגוסטב קנסון, פזמונים:אלבר וילמץ - בכורה בתיאטר דה בוף פריזיאן (Théâtre des Bouffes Parisiens), מוריס שבלייה בתפקיד הראשי.
  • 1924 - La Dame en décolleté (הגברת עם מחשוף), לברית:איב מיראנד ולוסיין בואייה בכורה בתיאטר דה בוף פריזיאן
  • 1924 - Gosse de riche,קומדיה מוזיקלית, (בן עשירים), לברית מאת ז'אק בוסקה ואנרי פאלק, בכורה בתיאטר דונו
  • 1925 - Pas sur la bouche (לא על הפה), לברית:אנדרה בארד, בכורה: תיאטר אפולו,

לימים אלן רנה הפיק לפי אופרטה זו את הסרט Pas sur la bouche

  • 1925 - Bouche à bouche (פה לפה), לברית:אנדרה בארד, בכורהבתיאטר אפולו
  • 1925 - Un bon garçon (בחור על הכיפאק), לברית מאת אנדרה בארד, פזמונים מאת מוריס איוון, בכורה בתיאטר דה נובוטה (Théâtre des Nouveautés)
  • 1928 - Yes "יס", לברית מאת פייר סולן ורנה פוז'ול, בכורה בתיאטר דה קפוסין

(Théâtre des Capucines)

  • 1929 - Elle est à vous (היא שלך), לברית מאת אנדרה בארד, בכורה בתיאטר דה נובוטה
  • 1929 - Jean V (ז'אן החמישי), לברית מאת ז'אק בוסקה ואנרי פאלק
  • 1929 - Kadubec קדובק, לברית מאת אדנרה בארד, בתיאטר דה נובוטה - הוצגה 225 פעמים
  • 1930 - Pépé (פפה) - קומדיה, לברית מאת אנדרה בארד - בכורה:תיאטר דונו
  • 1931 - Un deux trois (אחת, שתיים שלוש), לברית ופזמונים מאת רנה ביזה וז'אן בארר (Barreyre) בכורה ב"מולן דה לה שנסון"
  • 1932 - Encore cinquante centimes (עוד חמישים גרושים) בשיתוף פעולה עם המלחין אנרי כריסטינה, ליברית מאת אנדרה בארד, בכורה בתיאטר דה נובוטה - מבצע השנסון בעל אותו השם היה דראנם.[21]
  • 1933 - Oh ! Papa - או, אבא! - לברית מאת אנדרה בארד, בכורה בתיאטר דה נובוטה
  • 1934 - La Belle Histoire (זה סיפור), לברית מאת אנרי-ז'ורז' קלוזו, בכורה בתיאטר דה לה מדלן (Théâtre de la Madeleine)
  • 1934 - Vacances (חופשה), לברית מאת אנרי דוברנואה ואנדרה בארד, תיאטר דה נובוטה
  • 1935 - Un coup de veine, לברית מאת אנדרה מואזי-אאון ואלבר וילמץ, בתיאטר דה לה פורט סן מרטן
  • 1935 - Au soleil du Mexique (תחת השמש של מקסיקו) בשיתוף פעולה עם רובר גראנוויל, לברית מאת אנדרה מואזי - אאון ואלבר וילמץ, תיאטר דו שאטלה Théâtre du Châtelet
  • 1942 - Son excellence (הוד מעלתו), לברית מאת לואי פוטרא (Poterat) ודניאל מרגו, בתיאטר דה ואריאטה (Théâtre des Variétés)
  • 1946 - Monseigneur, תיאטר דונו
  • 1946 - Chanson gitane (שיר צועני), לברית מאת אנדרה מואזי-אאון, פזמונים מאת לואי פוטרא, בכורה: תיאטר דה לה גטה-ליריק (Théâtre de la Gaîté-Lyrique)
  • 1950 אוקטובר - La Revue de l'Empire - "מופע האימפריה" - מוזיקה מאת פול בונו, מוריס איוון, פרנסיס לופז, אנרי בורטר, מלים מאת אלבר וילמץ, דד איזל, אנדרה רוסן, בימוי מאת מוריס להמן, לאון דויטש, בתיאטר דה ל'אמפיר
  • 1958 - Le Corsaire noir (הפיראט השחור)

[22]

מוזיקת קולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Paris Béguin - 1931 - בבימויו של אאוגוסטו ג'נינה
  • 1932 - La Belle Marinière (הימאית היפה), בבימוי הרי לכמן
  • 1932 - Cœur de lilas בבימוי אנטול ליטבק
  • 1933 - Nu comme un ver (עירום כמו תולע) בבימוי לאון מאטו
  • 1933 - L'Enfant de ma sœur (הילד של אחותי) בבימוי אנרי וולשלגר
  • 1934 - Prince de minuit (נסיך החצות) בבימוי רנה גיסאר (Guissart)
  • 1935 - Vogue, mon cœur - בבימוי ז'אק דרואה
  • 1936 - La Belle Équipe - (הצוות היפה) בבימוי ז'וליאן דוביבייה

עם ז'אן גאבן השר את השיר Quand on se promène au bord de l' eau (על מלים מאת הבמאי ז'וליאן דוביבייה)[19]

  • 1937 - La Loupiote בבימוי ז'אן קם וז'אן-לואי בוקה
  • 1942 - La Fausse Maîtresse בבימוי אנדרה קאיאט
  • 1942 - Cartacalha, reine des gitans (קרטקליה, מלכת הצוענים) בבימוי לאון מאטו
  • 1942 - Forte Tête בבימוי לאון מאטו
  • 1942 - L'assassin habite au 21 (הרוצח גר בדירה 21) בבימוי אנרי-ז'ורז' קלוזו
  • 1946 - Miroir (ראי) בבימוי רמון לאמי (Raymond Lamy)
  • 1964 - הקומדיה המוזיקלית Pierrot des alouettes עבור סרט ולוויזיה של אנרי ספאד.[2]

ספרים אוטוביוגרפיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Ma belle operette 1962

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר מוקדש לשנסון הצרפתי מימי האימפריה השנייה ועד לשנות החמישים

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Chantal Brunschwig, Louis-Jean Calvet,Jean-Claude Klein - Cent ans de chanson française 1880-1980. Editions du Seuil, Paris, 1981
  • Andrew Lamb - 150 Years of Popular Musical Theatre Yale University Press, New Haven and London 2000
  • Pierre Saka, Yann Plougastel La Chanson française et francophone, Larousse, Radio France, Paris 1999

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Warszawski 2004
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Du Temps des Cerises
  3. ^ 1999 P.Saka et al עמ' 347
  4. ^ Brunschwig et al 1981 עמ' 84
  5. ^ 1 2 P.Saka et al 1999 עמ' 20
  6. ^ 1 2 Lamb עמ' 198
  7. ^ Lamb 2000 עמ' 199
  8. ^ Lamb 2000 עמ' 199-198
  9. ^ 1 2 Lamb עמ' 233
  10. ^ 1 2 Le compositeur Maurice Yvain est mort Le Monde ‏ 29 ביולי 1965
  11. ^ [1]Variety" january 1930"
  12. ^ geneanet
  13. ^ באתר celebsagewiki
  14. ^ Brunschwig et al 1981 עמ' 210
  15. ^ Brunschwig et al 1981 עמ' 270
  16. ^ Brunschwig et al 1981 עמ' 47
  17. ^ P.Saka et al 1999 עמ' 22
  18. ^ P.Saka et al 1999 עמ' 25
  19. ^ 1 2 P.Saka et al 1999 עמ' 32
  20. ^ P.Saka et al 1999 עמ' 354
  21. ^ Brunschwig et al 1981 עמ' 97-96
  22. ^ P.Saka et al 1999 עמ' 438