מועצת הרבנים במרוקו
מועצת הרבנים במרוקו (בצרפתית: Concile des Rabbins du Maroc. ה'תש"ז-ה'תשט"ו - 1947-1955) היה גוף רבני אורתודוקסי אשר פעל לתיקון חיי החברה והדת במרוקו, תוך ליכוד הסמכויות התורניות במרוקו תחת גוף מרכזי אחד, ואיחוד המנהגים והתקנות הקהילות השונות במרוקו. למועצת הרבנים הייתה השפעה רבה על מנהגי מרוקו.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]קהילות יהודי מרוקו התבססו על תפוצות רבות אשר הגיעו לאורך השנים ממקורות שונים והתיישבו ברחבי מרוקו. כל אחת מהקהילות החזיקה במנהגים ותקנות משלה, מה שיצר לא פעם מחלוקות ואתגרים הלכתיים. בפרט בנושאי הכתובה והנישואין, בהם התקיימו הבדלים משמעותיים בין הקהילות שנהגו לפי מנהג המגורשים ותקנותיהם לבין הקהילות שנהגו לפי מנהג התושבים, שלא התחשב כל כך בתקנות המגורשים.
אתגרים אלו התגברו לאחר שמרוקו הפכה למדינת חסות צרפתית, מאז החלה להתפתח מבחינת פיתוח מוקדי תעסוקה וכלכלה ומבחינת תשתיות וכלי תחבורה, וכך המעבר ממקום למקום נעשה תכוף, מה שהביא להגירת אוכלוסיות ממקום למקום במרוקו ולריבוי בקשרי חיתון בין הקהילות. על רקע זה התגלעו חילוקי דעות רבים באשר להנהגה ההלכתית והפרקטית הראויה בין הרבנים.
בנוסף, בהשפעת פעילות כי"ח והתרבות הצרפתית בכלל, החילוניות וערכיה החלו להתפשט בקרב הנוער בערים הגדולות של מרוקו, בייחוד בעיר הנמל קזבלנקה. מצב זה הביא להתרופפות בשמירת המצוות ולתביעות שונות שטרם נמצא להן מענה הלכתי ברור. על רקע זה ניצבו בעיני הרבנים ניצבו אתגרים רבים לחיזוק שמירת הדת.[1]
בשל כך הוחלט להקים גוף רבני מרכזי המוכר גם על ידי ממשלת מרוקו, אשר בו יהיה ייצוג לכל ערי וקהילות יהודי מרוקו, ודרכו יאוחדו וילוכדו כלל המנהגים והתקנות בעיר. להקמת מועצת הרבנים היו שתי מטרות רשמיות עיקריות:
- לאחד את התקנות והמנהגים השונים בקהילות מרוקו למנהג אחד ולתקנה אחת אחידה.
- לרכז את הגופים התורניים והרבנים הגדולים למקום אחד, כדי לקבל משנה כוח על תקנות והנהגות חדשות לפי צורך השעה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך קיומה, התכנסה המועצת שש פעמים, בדרך כלל באולם בית הדין הגדול ברבאט, בנשיאות הרב יהושע ברדוגו. לאספות מועצת הרבנים התכנסו רוב ככל אבות בתי הדין של הערים הגדולות במרוקו; רבאט, פאס, מרקש, מקנס, קזבלנקה, טנג'יר, מוגאדור וצפרו, וכן דיינים ורבני ערים מערים משניות קטנות יותר, כגון אוג'דה, סלא, אל-קנטירה, אספי, וזאן, בני מלאל ועוד.
הקמת מועצת הרבנים אורגנה ונוהלה על ידי מוריס אבוטבול, המפקח הרשמי על קהילות היהודים במרוקו מטעם הממשל המרוקאי, ואשר העניק משנה תוקף חוקי למועצת הרבנים.
במסגרת אספות מועצת הרבנים, דנו הרבנים בשורה ארוכה של נושאים עקרוניים וחשובים, איחדו מנהגים ותקנו תקנות בנושאי נישואין, גירושין, כתובות, שבת, כשרות, ירושות, סופרי הסת"ם, מוהלים ועוד. מכוח החלטות משותפות אלו, בטלו מנהגים רבים ברחבי מרוקו, ואוחדו למנהג אחיד המקובל על כלל קהילות יהדות מרוקו.
תקנון המועצת
[עריכת קוד מקור | עריכה]באספה הראשונה הוכרז תקנון מועצת הרבנים, ואופן ההכרעה ההלכתית שעל פיו יפלו הדברים. הדברים שנאמרו באספה יצאו לאור בקונטרס מיוחד בשם "מועצת הרבנים במארוקו",[2] והוסכם על כינונה של מועצת הרבנים. בין השאר הוחלט שהרבנים יהיו חברים בבית הדין הראשי למרוקו ויכהנו אבות בתי דין בעירם, ויתאספו בבירה רבאט על מנת לדון בבעיות העומדות על הפרק, בדרך להתקנת תקנות שתתקבלנה על כלל הרבנים במרוקו.
[3]יצוין שבניגוד להסכמה, בפועל התקיימה האספה בתדירות דו-שנתית.
כינוסי המועצת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועצת רבני מרוקו התכנסה שש פעמים במהלך קיומה. (התארים המובאים להלן נכונים למועד קיום האספות);
האספה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מועד: כ"ב בסיון ה'תש"ז, 10 ביוני 1947
- מקום: אולם בית הדין הגדול, רבאט
- השתתפו: רבי יהושע ברדוגו - אב בית הדין הגדול ורבה הראשי של מרוקו, רבי שלמה הכהן צבאן - ראב"ד אוג'דה, רבי חיים דוד סרירו - ראב"ד פאס, רבי רפאל ברוך טולדאינו - ראב"ד מקנס, רבי חיים דוד בן סוסאן - ראב"ד קזבלנקה, רבי אהרן בן חסין - ראב"ד מוגאדור, רבי מרדכי אנקווה - ראב"ד טנג'יר. רבי מרדכי קרקוס - ראב"ד מרקש הוזמן אך לא השתתף באספה. בנוסף, השתתפו גם הדיינים; רבי יוסף משאש - חבר בית הדין מקנס, רבי ידידיה מונסוניגו - חבר בית הדין פאס, רבי שמעון הכהן - חבר בית הדין דאר לבידא (קזבלנקה).
האספה השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מועד: כ"ח בחשון ה'תש"ט, 30 בנובמבר 1948
- מקום: אולם בית הדין הגדול, רבאט
- השתתפו: חברי בית הדין הגדול; רבי יהושע ברדוגו, רבי שאול אבן דנאן ורבי מיכאל יששכר אנקווה. וכן אבות בתי הדין; רבי שלמה הכהן צבאן, רבי חיים דוד סרירו, רבי רפאל ברוך טולדאינו, רבי חיים דוד בן סוסאן, רבי אהרן בן חסין ורבי מרדכי אנקאווה. בנוסף השתתפו גם הדיינים; רבי יוסף משאש, רבי ידידיה מונסוניגו, רבי שמעון הכהן, אפרים אנקווה, רבי דוד עובדיה, רבי מימון אוחיון, רבי אהרן אלמליח - דומ"ץ סאלי, רבי יהושע מאמאן - דומ"ץ אספי, רבי יחייה בן הראש - דומ"ץ פור ליוטי (אל-קנטירה).[4]
האספה השלישית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מועד: י"ח וי"ט באב ה'תש"י, 1-2 באוגוסט 1950
- מקום: אולם 'מועדון חברת בוגרי האליאנס', רבאט
- השתתפו: חברי בית הדין הגדול; רבי שאול אבן דנאן - אב בית הדין הגדול ורבה הראשי של מרוקו, רבי מיכאל יששכר אנקווה ורבי שמעון הכהן. וכן אבות בתי הדין; רבי חיים דוד סרירו, רבי חיים דוד בן סוסאן, רבי מרדכי קורקוס, רבי אהרן בן חסין, רבי אפרים שלום אנקווה. בנוסף השתתפו גם הדיינים; רבי יוסף משאש, רבי ידידיה מונסונייגו, רבי יעקב ברדוגו - דומ"ץ קזבלנקה, רבי יוסף מימרן - דומ"ץ מרקש, רבי ציון אבן דנאן, רבי מימון אוחיון, רבי אהרן אלמליח - דומ"ץ סאלי, רבי דוד עובדיה רבי יהושע מאמאן, רבי אליהו מלכא - דומ"ץ וזאן, רבי יחייה בן הראש, רבי מכלוף אבוחצירא דומ"ץ בני מלאל.[5]
האספה הרביעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מועד: י"ז וי"ח בסיון ה'תשי"ב, 10 ו-11 ביוני 1952
- מקום: אולם בית הדין הגדול, רבאט
- השתתפו: חברי בית הדין הגדול הנ"ל, וכן אבות בתי הדין; רבי חיים דוד סרירו, רבי חיים דוד בן סוסאן, רבי רפאל ברוך טולידאנו, רבי מכלוף אבוחצירא, רבי אהרן בן חסין, רבי אפרים שלום אנקווה - ראב"ד אוג'דה. בנוסף השתתפו גם הדיינים; רבי ידידיה מונסוניגו, רבי יעקב ברדוגו - דומ"ץ קזבלנקה, רבי שלום משאש - דומ"ץ קזבלנקה, רבי יוסף משאש, רבי יוסף חיים מימרן - דומ"ץ מרקש, רבי רחמים הלוי דומ"ץ מרקש, רבי ציון אבן דנאן - דומ"ץ אוג'דה, רבי מימון אוחיון - דומ"ץ רבאט, רבי דוד אלעסרי - דומ"ץ סאלי, רבי דוד עובדיה - דומ"ץ צפרו, רבי יהושע מאמאן - דומ"ץ אספי, רבי אליהו מלכא - דומ"ץ וזאן, רבי יחייה בן הראש - דומ"ץ אל-קנטירה.
האספה החמישית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מועד: ט' וי' בטבת ה'תשי"ד, 15-16 בדצמבר 1953
- מקום: אולם בית הדין הגדול, רבאט
- השתתפו: חברי בית הדין הגדול הנ"ל, וכן אבות בתי הדין; רבי חיים דוד סרירו, רבי חיים דוד בן סוסאן, רבי רפאל ברוך טולידאנו, רבי מכלוף אבוחצירא, רבי מימון אוחיון, רבי אהרן חסין, רבי אפרים שלום אנקווה. בנוסף השתתפו גם הדיינים; רבי דוד עובדיה - דומ"ץ צפרו, רבי ידידיה מונסוניגו - דומ"ץ פס, רבי מאיר ישראל - דומ"ץ פאס, רבי יעקב ברדוגו - דומ"ץ קזבלנקה, רבי שלום משאש דומ"ץ קזבלנקה, רבי יוסף משאש - קומ"ץ מקנס, רבי יוסף חיים מימרן - דומ"ץ מרקש, רבי רחמים הלוי - דומ"ץ מרקש, רבי יהושע מאמאן - דומ"ץ רבאט, רבי דוד אלעסרי - דומ"ץ רבאט, רבי ציון אבן דנאן - דומ"ץ אוג'דה, רבי דוד עובדיה - דומ"ץ צפרו, רבי יחייה בן הראש דומ"ץ פור ליוטי ועוד.
האספה השישית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מועד: כ"ג וכ"ד בשבט ה'תשט"ו, 15 ו-16 בפברואר 1955
- מקום: אולם בית הדין הגדול, רבאט
- השתתפו: חברי בית הדין הגדול הנ"ל, כל אבות בתי הדין שהשתתפו באספה החמישית וכל הרבנים שהשתתפו באספה החמישית למעט הרב דוד עובדיה. בנוסף השתתפו גם הרבנים אליהו מלכה - דומ"ץ וזאן, רבי משה מלכה - דומ"ץ בני מלאל, רבי רפאל חיים שושנה - דומ"ץ דמנאת, ורבי יצחק חזן - דומ"ץ אגאדיר.
החלטות שהתקבלו ממועצת
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלטות ותקנות עיקריות שהתקבלו באספה הראשונה:
- במטרה למנוע ביאה על הפנויות: הבא על הפנויה והסיר בתוליה או התעברה ממנו חייב לישאנה ויכפול נדונייתה, ואם לא רצו ייקנס בסכום גבוה.
- במטרה למנוע עיכוב מימוש שידוכין: משודך אשר חזר בו מהשידוכין אחר ששה חודשים ולא נתן טעם הגיוני בפני בית הדין, ייקנס בסכום גבוה וכן ישלם חצי נזק ממה שהפסידה הכלה אם הכינה נדוניה עבורו.
- במטרה למנוע מרוצת הגירושין: אשה שמחלה על כתובתה יכולה לחזור בה תוך ג' ימים, וגירושין ייערכו רק אחר ג' חודשים מהחלטת הזוג ורק בפני בית דין בהרכב של שלושה דיינים, ורק אחר שבררו והעמיקו בטענות בני הזוג.
- במטרה לחזק את שמירת השבת: הרבנים ינאמו בקהילותיהם בשבתות בכל מקום לכה"פ פעם בחודש, ויעוררו וילהיבו על שמירת השבת בדקדוקה. כל רב יגיש את פועלו בנושא זה לתום תקופת השנה בפני מועצת הרבנים.
- במטרה למנוע בעיות כשרות ביין: בעלי המסחר ביין ישלמו לוועד, אשר יממן משגיחי כשרות שישהו בכל מחסני היין ויוודאו את כשרותו.
- במטרה לחזק את לימוד התורה: יוקמו ישיבות נוספות, וכל רב ידאג להפרחת התורה בעירו ובקהילותיו. הרבנים יגישו סיכום של פעילותם בנושא זה למועצת הרבנים לתום תקופת השנה.
- במטרה לצמצם את מעמדן של ההילולות הסוחף את לב ההמון והופך כעיקר הדת: אין לערוך הילולות ללא רישיון ביה"ד המחוזי וביה"ד הגדול. בקברי הצדיקים תבוצע הפרדה מגדרית. אין להקים אהל על קבר צדיק ללא אישור מרב העיר, וכן אין למכור מאכל ומשתה במקומות הללו כלל, כי אם לקיים מסגרות לימוד תורה.
- במטרה לחזק את הטהרה בבית היהודי: שיפוץ מקוואות הטהרה לנשים שיהיו מפוארים ונעימים, חיזוק ההשגחה על כשרותם ועידוד הציבור להקפדה על הלכות הטהרה וחומרת איסור נדה.[6]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מועצת הרבנים במרוקו", תש"ז - תשט"ו באתר: אוצר החכמה.
- הרב משה עמאר, האספה הראשונה של מועצת רבני מרוקו, באתר מורשת מרוקו.
- הרב פרופ' משה עמאר, ירושת האישה בראי תקנות חכמי מרוקו בדורות האחרונים והשפעת המערב עליהם: היסטוריה והלכה באתר מכללת אורות ישראל.
- אלימלך וסטרייך,עיונים ראשונים במפגש בין רפואה ומשפט עברי במסורת מרוקו במאה העשרים באתר עיוני משפט
- אלימלך וסטרייך, דיני המשפחה מול אתגרי המודרנה: הפולמוס על נישואי ייבום בקרב חכמי מרוקו באתר: דיני ישראל - הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אונברסיטת ת"א.
מועצת הרבנים במרוקו ומועצת הרבנות הראשית - סמכויותיהן ותפקידן, בביצוע הרב פרופ' משה עמאר, סרטון באתר יוטיוב- חידושים ותעוזה בתקנות מועצת הרבנים במרוקו, בביצוע הרב פרופ' משה עמאר, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרופ' משה עמאר, יש דין ויש דיין: השתלבותם של רבני מרוקו בממסד הרבני של ישראל, באתר מקור ראשון, 21 באפריל 2022
- ^ ראו בפרק "קישורים חיצוניים".
- ^ ראו: מכון תולדות, המשפט העברי בקהילות מרוקו, דפוס המקור, עמ' 253 ואילך.
- ^ מועצת הרבנים במארוק - האסיפה השנתית השנית, רבאט, מרוקו, תש"ט
- ^ מועצת הרבנים במארוק - האסיפה השנתית השלישית, רבאט, מרוקו, תש"י
- ^ מועצת הרבנים במארוק, רבאט, מרוקו, תש"ז
