מוסר השכל

מוסר השכל הוא משפט, מפורש או משתמע שממצה את המשמעות הרצויה והרעיון המוסרי של סיפור מעשה. ברבים מהסיפורים הנושאים מוסר השכל, המטרה העיקרית היא העברת מוסר ההשכל, וסיפור העלילה הוא רק אמצעי.

את מוסר ההשכל מוצאים כיום בעיקר בסיפורי ילדים. הוא גם מצוי בסיפורי עם ומהווה אחד מהמאפיינים שלהם. משל הוא סוג אחר של יצירה שאף היא ניתנת לתמצות במוסר השכל קצר. ניתן למצוא אותו גם בפואמות, בשירי עם ובשירי ילדים. יצירות ספרותיות אמנותיות יותר כגון הרומן ומרבית השירים נמנעות בדרך כלל מהכללת מוסר השכל במובן של סיפור שכל תכליתו היא להעביר מסר. רומנים שכן נועדו להעביר מוסר השכל מוקעים מאוד בתרבות המודרנית. ניתן למצוא יצירות כאלו בעיקר לפני המאה העשרים. דוגמה טובה ומפורסמת לעניין הוא השלטון בצרפת שנחרד לאור הפופולריות הרבה שרכש הספר מאדאם בובארי שנכתב בעקבות סיפורה של אישה נואפת, פרשייה עיתונאית מאותם ימים. הספר לא הוקיע באופן חד משמעי את מעשיה של מאדאם בובארי שנגדו את מוסכמות הצניעות וההתנהגות באותם הימים. תוך זמן קצר נכתב רומן על אותה פרשייה בדיוק רק שהפעם הוא נכתב למטרה אחת - להעביר את המסר שמעשיה של מאדאם בובארי אינם מקובלים.

מסרי השכל בספרות ילדים

מוסרי השכל היו חלק מסיפורי ילדים במשך מאות שנים, כי לסיפורי הילדים הייתה אז בעיקר תכלית חינוכית ולימודית; הם לא היו לשם בידור או הנאה. במקרים רבים מוסר ההשכל הובלט במיוחד ובמילים מפורשות, והסיפור הסתיים במשפט כגון "ומוסר ההשכל של זה הוא...". כך הובהר לשומע מה בעצם מלמד הסיפור. לדוגמה, בתום הסיפור כיפה אדומה יכול המספר להוסיף "ומוסר ההשכל, ילדים, הוא שאסור לדבר עם זרים!".

בספרות הילדים המודרנית מוסרי השכל הפכו למיושנים, וכשכבר מוצאים אותם בסיפור הכוונה היא בדרך כלל אירונית.^{[דרוש מקור]} לואיס קרול העביר ביקורת חריפה על מנהג זה, וכמה מהדמויות בספריו טרודות מאוד במוסרי השכל, מה שמראה כמה הם היו מקובלים באמצע המאה ה-19.

מוסר השכל - פרמיס

בספרות, פרמיס הוא מוסר השכל שהוא מעין אמירת יסוד: אמירת היסוד של הסיפור היא מוסר ההשכל עליו מתבסס הסיפור והמפתח התמתי (מרכזי) של הסיפור. בכל סיפור קיים פרמיס, מוסר השכל המבסס את הציר העלילתי כולו. רואים בפרמיס תמרור ראשון המראה את הכיוון של העלילה. האמירה יכולה להיות כללית ביותר אך חייבת להיות מאוד מדויקת כי היא מהווה את מהות הסיפור - התוכן שרצה הכותב להעביר ומלווה את הצופים לאורך כל אורכו.

ראו גם

• דידקטיות

קישורים חיצוניים

• אופי, דף שער בספרייה הלאומית