מוסקבה פטושקי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ונדיקט ירופייב |
| שפת המקור | רוסית |
| סוגה | נובלה |
| הוצאה | |
| הוצאה |
סאמיזדאט  |
| תאריך הוצאה | 1969 |
| מספר עמודים | 239 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת עם עובד |
| תאריך | 1994 |
| תרגום | נילי מירסקי |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001302644 |
  | |
מוסקבה-פטושקי (ברוסית: Москва́ — Петушки́) הוא ספר של ונדיקט ירופייב, שנכתב בשנת 1969 והופץ בצורת סאמיזדאט בברית המועצות. הספר זכה למעמד של "ספר פולחן" בברית המועצות.[1]
הספר הודפס לראשונה בשנת 1973 בכתב העת "עמי" בשפה הרוסית, שיצא לאור בישראל. מאוחר יותר יצא הספר לאור גם בפריז, אך ברוסיה עצמה ראה אור רק בשנת 1989, שנה לפני מות המחבר ולאחר שמדיניות הפרסטרויקה הקלה את מגבלות הצנזורה על ספרים.
הספר תורגם מחדש לעברית בשנת 1994 בידי נילי מירסקי, ויצא לאור בהוצאת עם עובד.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר מתאר מסע סוריאליסטי ומשעשע של הגיבור, שלרוב הוא שיכור, וניצ'קה, שהוא בן דמותו של ירופייב, ברכבת ממוסקבה אל אהובתו ובנו בפטושקי, מרחק 125 ק"מ, במטרה למצוא את הגאולה בעולם זה. בסופו של דבר הוא מוצא עצמו חזרה במוסקבה הקומוניסטית, באזור הקרמלין, אותו לא ראה עד לאותו הרגע, ומת בדקירה בגרונו.
בתחילת הסיפור וניצ'קה מתאר עצמו כמי שפוטר מעבודתו בהנחת כבלי טלפון בשל שרטוט דיאגרמות השתייה שלו ושל עמיתיו לעבודה. דיאגרמות אלו גילו מתאם ברור בין כמויות השתייה החריפה וטיפוס האישיות. וניצ'קה מבזבז את שארית כספו על מתנות לבנו, מזון לדרך וקניית משקה אלכוהולי נוסף. הוא שוקע במונולוגים ארכניים אודות היסטוריה, פילוסופיה ופוליטיקה. בנוסף הוא מתיידד עם נוסעים אחרים ודן איתם במצבה העגום של ברית המועצות תוך כדי שתייה.
הספר כתוב בסגנון ייחודי כהזיה המשולבת במתכונים של קוקטיילים מוזרים ובציטוטים תרבותיים, דתיים ופוליטיים למכביר. הוא משלב אמרות מליציות, סלנג וקללות וכן התייחסות ליצירות ספרותיות ופילוסופיות, כמו אלה של יוהאן וולפגנג גתה ועמנואל קאנט.
ביקורת פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך הספר מביע ירופייב ביקורת והתרסה כנגד המשטר הסובייטי בברית המועצות. פרפרזות על כתבי לנין שזורות לאורך הרומן. כמו כן, ישנם אזכורים ציניים של קארל מרקס, פרידריך אנגלס ואלכסנדר הרצן. במהלך הספר מוזכרים אישים כמו ז'אן-פול סארטר וסימון דה בובואר, תוך ביקורת מרומזת על תמיכתם במדיניות הגולאגים בברית המועצות.
בנוסף לכך מופיעה לאורך הספר ביקורת גם על היחס של המשטר הסובייטי לנצרות. ירופייב מביע רגשות דתיים והזדהות עם ישו ואף חוזר לנצרות הקתולית ולא לנצרות הפרבוסלבית הנהוגה ברוסיה. דוגמה מוקצנת לכך היא רפרנס לרעיון הפניית הלחי השנייה בו מתקין הגיבור קוקטייל בשם "מעי הכלבה" וטוען שאחרי שתייתו "אדם מגיע לכזאת דרגה של רוחניות שאפשר לירוק עליו במשך מחצית השעה והוא לא יגיד דבר".
כמו כן, מביע הסופר יחס חיובי לישראל, ולועג על הפרנויה הסובייטית מהציונות. למשל, הוא מספר לפועלים שעבדו איתו בהנחת כבלי הטלפון על משה דיין ואבא אבן, תוך התבדחות גסה על שמותיהם. דבריו נגדו את המדיניות הרשמית של הקרמלין שהורה על תמיכה במדינות ערב בכל רחבי הגוש הקומוניסטי והתנגד לישראל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוסקבה פטושקי, באתר OCLC (באנגלית)
- מידע על מוסקבה פטושקי בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נילי מירסקי, מוסקבה פטושקי - אחרית דבר לספר, תל אביב: עם עובד, 1994
| בקרת זהויות |
|
|---|
