מונטסקייה
 | |
| לידה |
18 בינואר 1689 לה ברד (אנ'), ממלכת צרפת |
|---|---|
| פטירה |
10 בפברואר 1755 (בגיל 66) פריז, ממלכת צרפת |
| שם לידה |
Charles-Louis de Secondat  |
| מקום קבורה |
כנסיית סן-סולפיס |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| מקום לימודים |
College of Juilly, אוניברסיטת סן לואי |
| זרם |
עידן הנאורות המורליסטים הצרפתים |
| תחומי עניין | פילוסופיה פוליטית |
| עיסוק |
פילוסוף, שופט, אנציקלופדיסטים, היסטוריון, פוליטיקאי, עורך דין, מחבר רומנים, סוציולוג, סופר, משפטן |
| הושפע מ | אריסטו, הובס, דקארט, ג'ון לוק |
| השפיע על | יום, רוסו, הגל, החוקה והפוליטיקה האמריקנית |
| מדינה |
 ממלכת צרפת |
| יצירות ידועות |
רוח החוקים |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה המלכותית (26 בפברואר 1730) |
| בן או בת זוג |
Jeanne de Lartigue |
| צאצאים |
Jean-Baptiste de Secondat |
| חתימה |
 |
  | |
שארל לואי דה סקונדה, ברון לה ברד ומונטסקייה (בצרפתית: Charles-Louis de Secondat, baron de La Brède et de Montesquieu; 18 בינואר 1689 – 10 בפברואר 1755) הידוע בעיקר כמונטסקייה, היה פילוסוף צרפתי. נודע בעיקר בזכות תורת "הפרדת הרשויות" שלו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מונטסקייה נולד בשנת 1689 בבורדו. תחילה למד משפטים בפריז ובהמשך בבורדו. התקבל לפרלמנט של בורדו (בית המשפט לערעורים) בשנת 1714. את שמו ותוארו קיבל בירושה מדודו, הברון דה-מונטסקייה, בשנת 1716, שהוריש לו גם את משרתו בנשיאות הפרלמנט של בורדו.
ב-1721 פרסם את ספרו מכתבים פרסיים, רומן אפיסטולרי סאטירי המבוסס על מכתביהם של שני בני אצולה פרסים המבקרים בצרפת. ברומן השתמש מונטסקייה ברשמיהם הבדיוניים של המבקרים על מנת למתוח ביקורת על החברה והמשטר באירופה בזמנו. הספר הביא לו פרסום רב וגרם לקבלתו לאקדמיה הצרפתית למדעים.
ב-1734 פרסם ספר שני, המונרכיה העולמית שבו חילק את העמים לצפוניים ודרומיים, וטען כי ההבדלים בתנאי האקלים הם הגורמים להבדלים העיקריים בין אלה הגרים בצפון לאלה הגרים בדרום.
בשנת 1748 פרסם מונטסקייה את ספרו רוח החוקים הדן בעיקרון הפרדת הרשויות.
מכתבים פרסיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברומן האפיסטולרי "מכתבים פרסיים" מציב מונטסקייה קבוצת פרסים שברחו מפרס (מהעיר איסטהפן) ושהתיישבו בפריס. קבוצה פרסית-לשעבר זו מחליפה מכתבים עם הפרסים והפרסיות שנותרו באיסטהפן על המתרחש בצרפת של התקופה ועל המתרחש בפרס של התקופה. מונטסקייה, שמעולם לא ביקר בפרס, מתבסס כאן על שורה של חיבורי מטיילים ושליחים למדינה. מתוך המסגרת הזו טווה מונטסקייה סאטירה פוליטית ופילוסופית שהקנתה לו פרסום רב. הדמות המרכזית ברומן היא הפרסי אוזבק, שתחילה מספר לנו ברומן שברח מפרס כדי להרבות דעת. אולם מהר מאוד מתגלה לנו שהוא שיקר לנו ובעצם ברח מפרס מפחד שיפגעו בו, משאיר תוך כדי הבריחה את רכושו ואת הרמון הנשים שלו מאחור.
פילוסופית, הנקודה הבסיסית שמונטסקייה משחק עליה ברומן ניצבת על הניגוד בין טבע לתרבות. מונטסקייה דן בנקודה זו מתוך דיון בשתי סוגיות: (1) טבע האדם וטבע היחסים בין המינים, ובמקביל (2) דן ביחסי נתינים-שלטון ובמהות של החשיבה הרציונלית (הוא מניח יסודות לדיוניו המאוחרים יותר). במסגרת בריחתו לפריס, אוזבק מגלה את ההבדלים בין התרבות הפרסית לתרבות הצרפתית-פריזאית, וכן את המגוון המחשבתי שנוכח בין שני ה"לאומים". אוזבק לומד להבין שהמחשבה האנושית, ובתוך כך התבונה, מגוונת, ושהיא מתחלקת לסוגים רבים. הוא מבין גם שחברות שונות נראות אחרת ושהחלקים הרציונליים בהן מתבטאים אחרת. יש כאן גם יותר מכך, נדגיש: אוזבק לומד שיש הרבה חלקים לא רציונליים בתכנון וניהול שתי המדינות, תזה שהייתה מנוגדת לרבות מהשאיפות של חבריו בני תנועות הנאורות. בה בעת, הוא לומד שהרציונליות היא למרות הכול חלק הכרחי מהצורה שבה אנו מתנהלות ומתנהלים, גם אם היא לא יכולה להתגשם במלואה. ביטוי לכך אפשר למצוא בצורות השלטון בחברות השונות ובקביעה שלו כי חברה אוטופית לא תחזיק זמן רב, ממש כמו חברה דיסטופית. במילים אחרות, הוא טוען בספר שביטוי מושלם של רציונליות מסוכן לחברה ולאזרחים כמו ביטוי מושלם של אי רציונליות.
ביטוי אחר לכך מוצא מונטסקייה המוקדם בתחום היחסים בין גברים לנשים. מונטסקייה אינו חוסך ביקורת על מיסוד הרמונות הנשים בפרס, ועל יחסי השלטון הדכאני שמפעילים הפרסים המדומיינים על נשותיהם. במקביל, עם זאת, מונטסקייה מתאר את הנשים הצרפתיות בכלא שהוא אמנם לדבריו שונה מהרבה בחינות, אך שבמובנים מסוימים ניתן למצוא בינו לבין הכלא הפרסי דמיון רב, למעשה הרבה יותר מכפי שנראה במבט ראשון. מבחינת מונטסקייה, הנשים הצרפתיות כלואות על ידי מוסכמות חברתיות (תרבות) שמונעות מהן, וגם מהגברים שציפה שיקראו את הטקסט, להבין מה פוטנציאל גלום בטבען של הנשים הצרפתיות. כיוון שכך, טוען מונטסקייה, על שני הלאומים ועל שני המינים להילחם במוסכמות שכולאות כך את הנשים בשתי התרבויות, כשתנאי לכך לדבריו, הוא לאפשר לנשים השכלה רחבה ולאפשר את הגירושין שמונעים מהן את חירותן הטבעית, לדבריו. באופן טבעי, מונטסקייה מקדיש מקום רב לתיאור היחסים בין בני הזוג, אך טוען כנגד האהבה כאפשרות אמיתית בנידון. במציאות, הוא טוען, לא תצמח אהבה היכן שיש דיכוי. להפך, מונטסקייה מכשיר בפני הנשים המדוכאות, וגם בפני כל ציבור אחר, את האופציה הרדיקלית מכל: ההתאבדות, הן כאקט של מחאה והן כאקט של שחרור.
נהוג לומר שהטיעונים הללו חוללו שינויים מסוימים בצרפת של תקופת ה"משטר הישן". לכל הפחות, הספרים נרכשו בכמויות נרחבות.
על רוח החוקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1748 פרסם מונטסקייה את ספרו החשוב ביותר "רוח החוקים", בו תיאר והסביר את ההבדלים בין שלושה סוגי משטרים:
- רפובליקה: שכוללת הן את האריסטוקרטיה והן את הדמוקרטיה, והיא סוג ממשל שבו שולט העם, או מי שהעם בחר.
- מונרכיה: מלוכה, שבה השליט מקבל את תפקידו בירושה, ויש לו כבוד ומעמד מיוחדים, עם זאת המונרך מוגבל על ידי חוקים מסוימים אשר מחייבים אף אותו, וכן באמצעות הכבוד שמנחה את השליט.
- דיקטטורה: דספוטיזם או עריצות, בה השליט שולט לבדו ללא מגבלה של חוק, ומבסס את שלטונו על הפחד שהוא מטיל באזרחים.
לדעת מונטסקייה, הממשל הטוב ביותר הוא הרפובליקה, שהיא השולטת במידות הטובות ביותר של האדם. טענותיו הן שכל משטר צריך לשאוף ולהבטיח את חירות האדם, וכדי לעשות זאת יש להפריד בין שלוש הרשויות, תוך שמירה על איזונים ובלמים. שלוש הרשויות שהוא מתאר הן:
תורתו של מונטסקיה הביאה לו אוהדים רבים באירופה והיוותה ומהווה בסיס לחוקת ארצות הברית ולמשטרים דמוקרטיים רבים בימינו. עם זאת, האמין מונטסקייה באי ניידות של מעמדות חברתיים, וראה את פשוטי העם כלא שווים וחסרי זכות להתעלות למעמד של שליטים.[דרוש מקור]
כתביו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על רוח החוקים, 'מאגנס', 1998, בתרגומו של עידו בסוק
- מכתבים פרסיים, תורגם לעברית פעמיים, תחילה בנוסח מקוצר בתרגומו של נ. רבן ('דורון', 1949) ולאחר מכן בנוסח המלא בתרגומה של אביבה ברק, מוסד ביאליק, 1991
- מתוך על רוח החוקים (מצרפתית: אהרן אברהם קבק | תרגום מעיזבונו של הסופר), דחק, כרך טו', 2022
- מסה על הטעם, 'דחק', סדרת 'דרש - לכתבי מופת בפואטיקה ואסתטיקה', בתרגומו של שירן בק, 2023
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונטסקייה, ברשת החברתית Goodreads
שרל דה סקונדה מונטסקיה (1689–1755), ברון דה, דף שער בספרייה הלאומית- אלפרדו מרדכי ראבילו, מונטסקיה והקודיפיקציה של המשפט הפרטי (קוד נפוליאון), עלי משפט ב', תשס"ב
- מונטסקייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מונטסקייה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- מונטסקייה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
