מונטה קרלו מאסטרס

מונטה קרלו מאסטרס
**Monte Carlo Masters**
הסבב העולמי לגברים (ATP)
מיקום	רוקברון-קאפ-מרטן, צרפת
קטגוריה	טורניר מאסטרס
משטח	משטח חימר
הגרלה	56S / 28Q/ 24D
סך פרסים	€4,273,775 (2017)
	האתר הרשמי

מונטה קרלו מאסטרס הוא טורניר טניס לגברים הנערך בעיירה רוקברון-קאפ-מרטן, צרפת, שסמוכה למונקו. האליפות היא חלק מסדרת טורנירי מאסטרס 1000 של הסבב העולמי לגברים (ATP Tour). הטורניר נערך מדי שנה בסביבות חודשים אפריל-מאי ומשוחק על מגרשי חימר.

אליפות מונטה קרלו לטניס הראשונה נערכה בשנת 1897, והפכה לטורניר "פתוח" ב-1969. לאורך השנים נחשב הטורניר ליוקרתי בסבב הגברים, בדרך כלל בסדרת הטורנירים השנייה בחשיבותה לאחר ארבעת הגראנד סלאמים.^[1]

החל משנת 2009, הפך מונטה קרלו ליחיד מבין תשעת טורנירי המאסטרס שבו לא מחויבים הטניסאים בסבב ה-ATP לשחק.^[2] עם זאת, רוב השחקנים המובילים עודם בוחרים להשתתף באליפות, בשל הניקוד הגבוה והפרסים הכספיים הנכבדים בהם ניתן לזכות.

רפאל נדאל זכה בתואר שמונה פעמים ברציפות בין השנים 2005 ו-2012, והוא השחקן היחיד שזכה בשמונה תארים רצופים בטורניר כלשהו בסבב. בשנת 2017, בגמר ה-11 שלו מול אלברט ראמוס ויניולאס, הוא זכה בתואר העשירי שלו במונטה קרלו, שיא ב"עידן פתוח".^[3] שנה לאחר מכן, נדאל שיפר שיא זה ל-11 זכיות כאשר ניצח בגמר 2018 את קיי נישיקורי.^[4]

פורמט

בטורניר היחידים משחקים 56 טניסאים בשיטת נוק-אאוט של שישה סיבובים, כאשר מבין 56 השחקנים 16 מדורגים (ולכן לא יכולים לפגוש אחד את השני עד לשמינית הגמר). שמונת המדורגים הראשונים מתחילים ישירות בסיבוב השני. בדומה, טורניר הזוגות כולל 24 צמדים המשחקים חמישה סיבובים, וארבעת הזוגות המדורגים ראשונים מתחילים בסיבוב השני.

הטורניר משוחק על מגרשי חימר בקאנטרי קלאב מונטה קרלו שבעיירה רוקברון-קאפ-מרטן, שלמרות שמו אינו נמצא במונטה קרלו ואף לא במונקו. המשחקים נערכים בשני אצטדיונים, מגרש הנסיכים (Court des Princes) המשני ומגרש רנייה השלישי (Court Rainier III) המרכזי, בו 10,200 מושבים.^[5]^[6]

רשימת זוכים

בטורניר היחידים החל מ-1969, תחילת העידן הפתוח:^[7]

שנה	מנצח	מקום שני	תוצאה
1969	הולנד טום אוקר	אוסטרליה ג'ון ניוקומב	8–10, 6–1, 7–5, 6–3
1970	יוגוסלביה ז'ליקו פרנולוביץ'	ספרד מנואל אורנטס	6–4, 6–3, 6–3
1971	רומניה איליה נסטסה	הולנד טום אוקר	3–6, 8–6, 6–1, 6–1
1972	רומניה איליה נסטסה (2)	צ'כוסלובקיה פרנטישק פאלה	6–1, 6–0, 6–3
1973	רומניה איליה נסטסה (3)	שוודיה ביורן בורג	6–4, 6–1, 6–2
1974	רודזיה אנדרו פטיסון	רומניה איליה נסטסה	5–7, 6–3, 6–4
1975	ספרד מנואל אורנטס	דרום אפריקה בוב יואיט	6–2, 6–4
1976	ארגנטינה גיז'רמו וילאס	פולין ווייצ'ך פיבאק	6–1, 6–1, 6–4
1977	שוודיה ביורן בורג	איטליה קוראדו ברצוטי	6–3, 7–5, 6–0
1978	מקסיקו ראול רמירס	צ'כוסלובקיה תומאש שמיד	6–3, 6–3, 6–4
1979	שוודיה ביורן בורג (2)	ארצות הברית ויטאס גרולייטיס	6–2, 6–1, 6–3
1980	שוודיה ביורן בורג (3)	ארגנטינה גיז'רמו וילאס	6–1, 6–0, 6–2
1981	אין זוכה	ארצות הברית ג'ימי קונורס ארגנטינה גיז'רמו וילאס	המשחק בוטל בתוצאה 5-5 בגלל גשם
1982	ארגנטינה גיז'רמו וילאס (2)	צ'כוסלובקיה איוואן לנדל	6–1, 7–6, 6–3
1983	שוודיה מאטס וילאנדר	ארצות הברית מל פרסל	6–1, 6–2, 6–3
1984	שוודיה הנריק סונדסטרום	שוודיה מאטס וילאנדר	6–3, 7–5, 6–2
1985	צ'כוסלובקיה איוואן לנדל	שוודיה מאטס וילאנדר	6–1, 6–3, 4–6, 6–4
1986	שוודיה יואקים ניסטרום	צרפת יאניק נואה	6–3, 6–2
1987	שוודיה מאטס וילאנדר (2)	ארצות הברית ג'ימי אריאס	4–6, 7–5, 6–1, 6–3
1988	צ'כוסלובקיה איוואן לנדל (2)	ארגנטינה מרטין חאיטה	5–7, 6–4, 7–5, 6–3
1989	ארגנטינה אלברטו מנסיני	גרמניה המערבית בוריס בקר	7–5, 2–6, 7–6, 7–5
1990	ברית המועצות אנדריי צ'סנוקוב	אוסטריה תומאס מוסטר	7–5, 6–3, 6–3
1991	ספרד סרז'י ברוגרה	גרמניה בוריס בקר	5–7, 6–4, 7–6^(8–6), 7–6^(7–4)
1992	אוסטריה תומאס מוסטר	ארצות הברית אארון קריקסטיין	6–3, 6–1, 6–3
1993	ספרד סרז'י ברוגרה (2)	צרפת סדריק פיולין	7–6^(7–2), 6–0
1994	אוקראינה אנדריי מדבדב	ספרד סרז'י ברוגרה	7–5, 6–1, 6–3
1995	אוסטריה תומאס מוסטר (2)	גרמניה בוריס בקר	4–6, 5–7, 6–1, 7–6^(8–6), 6–0
1996	אוסטריה תומאס מוסטר (3)	ספרד אלברט קוסטה	6–3, 5–7, 4–6, 6–3, 6–2
1997	צ'ילה מרסלו ריוס	ספרד אלכס קורצ'ה	6–4, 6–3, 6–3
1998	ספרד קרלוס מויה	צרפת סדריק פיולין	6–3, 6–0, 7–5
1999	ברזיל גוסטבו קוורטן	צ'ילה מרסלו ריוס	פרישה במצב 6–4, 2–1
2000	צרפת סדריק פיולין	סלובקיה דומיניק הרבטי	6–4, 7–6^(7–3), 7–6^(8–6)
2001	ברזיל גוסטבו קוורטן (2)	מרוקו הישאם אראזי	6–3, 6–2, 6–4
2002	ספרד חואן קרלוס פררו	ספרד קרלוס מויה	7–5, 6–3, 6–4
2003	ספרד חואן קרלוס פררו (2)	ארגנטינה גיז'רמו קוריה	6–2, 6–2
2004	ארגנטינה גיז'רמו קוריה	גרמניה ריינר שיטלר	6–2, 6–1, 6–3
2005	ספרד רפאל נדאל	ארגנטינה גיז'רמו קוריה	6–3, 6–1, 0–6, 7–5
2006	ספרד רפאל נדאל (2)	שווייץ רוג'ר פדרר	6–2, 6–7^(2–7), 6–3, 7–6^(7–5)
2007	ספרד רפאל נדאל (3)	שווייץ רוג'ר פדרר	6–4, 6–4
2008	ספרד רפאל נדאל (4)	שווייץ רוג'ר פדרר	7–5, 7–5
2009	ספרד רפאל נדאל (5)	סרביה נובאק ג'וקוביץ'	6–3, 2–6, 6–1
2010	ספרד רפאל נדאל (6)	ספרד פרננדו ורדאסקו	6–0, 6–1
2011	ספרד רפאל נדאל (7)	ספרד דויד פרר	6–4, 7–5
2012	ספרד רפאל נדאל (8)	סרביה נובאק ג'וקוביץ'	6–3, 6–1
2013	סרביה נובאק ג'וקוביץ'	ספרד רפאל נדאל	6–2, 7–6^(7–1)
2014	שווייץ סטאן ואוורינקה	שווייץ רוג'ר פדרר	4–6, 7–6^(7–5), 6–2
2015	סרביה נובאק ג'וקוביץ' (2)	צ'כיה תומאש ברדיך	7–5, 4–6, 6–3
2016	ספרד רפאל נדאל (9)	צרפת גאל מונפיס	7–5, 5–7, 6–0
2017	ספרד רפאל נדאל (10)	ספרד אלברט ראמוס ויניולאס	6–1, 6–3
2018	ספרד רפאל נדאל (11)	יפן קיי נישיקורי	6–3, 6–2
2019	איטליה פאביו פוניני	סרביה דושאן לאיוביץ'	6–3, 6–4
2020	לא התקיים עקב מגפת הקורונה
2021	יוון סטפנוס ציציפס	רוסיה אנדריי רובליוב	6–3, 6–3
2022	יוון סטפנוס ציציפס (2)	ספרד אלחנדרו דוידוביץ' פוקינה	3−6, 7–6^(7–3)
2023	רוסיה אנדריי רובליוב	דנמרק הולגר רונה	7−5, 2−6, 5−7
2024	יוון סטפנוס ציציפס (3)	נורווגיה קספר רוד	1-6, 4-6