מולי סטיימר
 | |
| לידה |
21 בנובמבר 1897 דונייבצי, פלך פודוליה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
23 ביולי 1980 (בגיל 82) קוארנבקה, מורלוס, מקסיקו |
| שם לידה |
Марта Альперин |
| מדינה |
חסר אזרחות, מקסיקו, ברית המועצות, האימפריה הרוסית |
| מקום מגורים |
ברלין, ניו יורק, פריז, קוארנבקה |
| בן או בת זוג |
Senya Fleshin (1921–1980) |
  | |
מולי סטיימר (באוקראינית: Молли Штаймер;, באנגלית: Mollie Steimer; 21 בנובמבר 1897 – 23 ביולי 1980) הייתה פעילה אנרכיסטית יהודיה, אוקראינית-אמריקנית. לאחר שהתיישבה בניו יורק ב-1913, היא השתלבה במהירות בתנועה האנרכיסטית המקומית. בהמשך הואשמה בהמרדה וגורשה בסופו של דבר לרוסיה הסובייטית, שם הכירה את בן זוגה סניה פלשין ונאבקה למען זכויותיהם של אסירים פוליטיים אנרכיסטים במדינה. בשל פעילותה, היא ופשין גורשו שוב למערב אירופה, שם ארגנו סיוע לגולים ולאסירים פוליטיים, והשתתפו בוויכוחים של התנועה האנרכיסטית הבינלאומית. בעקבות עליית הנאצים באירופה, ברחו בני הזוג למקסיקו, שם בילו את שארית חייהם בעבודה כצלמים.
ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה ב-21 בנובמבר בדונייבצי, כפר בדרום מערב האימפריה הרוסית. בגיל 15, הגרה עם משפחתה לארצות הברית, שם התיישבו בשכונה היהודית של העיר ניו יורק והתחילו לעבוד בבית חרושת לבגדים. בתקופה זו החלה לקרוא ספרות פוליטית רדיקלית, כמו נשים וסוציאליזם של אוגוסט בבל ורוסיה המחתרתית מאת סרגיי סטפניאק-קרבצ'ינסקי.
עם פרוץ המהפכה הרוסית ב-1917, נמשכה סטיימר לאנרכיזם, בהשראת יצירותיהם של מיכאיל באקונין, פיטר קרופוטקין ואמה גולדמן. יחד עם אנרכיסטים יהודים נוספים, לקחה שטיימר חלק בהקמת קולקטיב חשאי בשם דער שטורם ("הסערה"), שפרסם יצירות רדיקליות ביידיש. בעקבות סכסוך פנימי, בינואר 1918, התארגנה הקבוצה מחדש והשיקה כתב עת חודשי חדש בשם פרייהייט ("חופש"), שפרסם מאמרים של רדיקלים יהודים כמו גאורג ברנדס ומריה גולדסמית'. המוטו של כתב העת היה ציטוט של הנרי דייוויד ת'רו: "הממשלה הטובה ביותר היא זו אשר אינה שולטת כלל".
כמה מחברי הקולקטיב, כולל סטיימר, גרו ועבדו יחד בדירת שישה חדרים ברחוב 104 במזרח הארלם. בשל חקיקת חוק הריגול משנת 1917 והאקלים הפוליטי המתוח שקדם לבהלה האדומה הראשונה, נאלץ הקולקטיב להפיץ את עיתונו פרייהייט בחשאי, כיוון שהיה ברשימת העיתונים שנאסרו על ידי הממשל הפדרלי על רקע עמדותיו הפוליטיות כנגד המלחמה והתמיכה בשמאל הרדיקלי. עד קיץ 1918 משכה הקבוצת את תשומת לב השלטונות, לאחר שנתגלה כי הם מפיצים כרוזים המגנים את התערבות בעלות הברית במלחמת האזרחים הרוסית, וקראו למהפכה בארצות הברית באמצעות שביתה כללית.
מעצרים ומשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטיימר עצמה עסקה בהפצת אלפי עלונים ברחבי ניו-יורק. ב-23 באוגוסט 1918, זרקה חופן עלונים מחלון עליון במפעל בו עבדה, אירוע שהביא לאזעקת המשטרה. בעקבות הלשנה של מודיע מתוך הקבוצה, נעצרה סטיימר, והמשטרה פשטה גם על דירת הקבוצה ועצרה מספר פעילים נוספים בהאשמה של קשירת קשר בניגוד לחוק ההסתה משנת 1918. משפטם הציבורי זכה לכינוי אברמס נגד ארצות הברית (אנ'). בנאומה במהלך המשפט אמרה:
"אנרכיזים, כפי שאני מבינה אותו, הוא סדר חברתי חדש שבו אף קבוצת אנשים אינה נשלטת על ידי קבוצה אחרת של אנשים. חופש הפרט ינצח במלוא מובן המילה. הבעלות הפרטית תבוטל. לכל אדם תהיה הזדמנות שווה לפתח את עצמו, הן נפשית והן פיזית. לא נצטרך להיאבק על קיומנו היום-יומי כפי שאנו עושים כעת. אף אחד לא יחיה על תוצרי עבודתם של אחרים. כל אחד ייצור כמה שיוכל, ויהנה ככל צרכיו - יקבל על פי צרכיו. במקום לשאוף להשיג כסף נשאף לחינוך, לידע. בעוד שכעת תושבי העולם מפולגים ביניהם לקבוצות שונות הקוראות לעצמן עמים, בעוד שעם אחד מתחרה בעם אחר - ברוב המקרים רואה באחרים כמתחרים - אנחנו, עובדי העולם, נושיט ידיים זה לזה באהבת אחים. להגשמת הרעיון הזה אקדיש את כל מרצי, ובמידת הצורך גם את חיי".
ב-25 באוקטובר נמצאו סטיימר ועמיתיה אשמים. סטיימר עצמה נידונה ל-15 שנות מאסר וקנס של 500 דולרים (שווה ערך ל-10,000 דולר ב-2023). בתמיכת משפטנים רדיקליים וליברליים וחוקרי משפט מאוניברסיטת הרווארד, הוגש ערעור על גזר הדין והנאשמים שוחררו בערבות. סטיימר שבה לפעילות פוליטית בעקבותיה נעצרה מספר פעמים גם בשנה שלאחר מכן. ב-11 במרץ 1919, במהלך פשיטה משטרתית על בית העם הרוסי במזרח ניו-יורק, נעצרה פעם נוספת באשמת הסתה והועברה לאליס איילנד. בעקבות שביתת רעב נגד תנאי הבידוד בהם הוחזקה, שוחררה סטיימר אך הושמה תחת מעקב. עם חזרתה לניו-יורק פגשה את אמה גולדמן ובין השתיים נרקמה ידידות לכל חייהן.
ב-30 באוקטובר 1919, נעצרה סטיימר פעם נוספת ונכלאה באי בלקוולס. היא הוחזקה פעם נוספת בבידוד במשך שישה חודשים ומחתה על כך בשביתת רעב נוספת ובשירת שירים מהפכניים בקולי קולות. כאשר בית המשפט העליון אשרר את הרשעתה, סירבה להצעה לברוח מהארץ לגלות משום שלא רצתה להביא לחילוט הערבות ששולמה עליה על סך 40 אלף דולרים (שווה ערך לכ-703 אלף דולרים בשנת 2023). באפריל 1920 הועברה לג'פרסון סיטי, מיזורי, שם הוחזקה במשך שנה וחצי ונדרשה לבצע עבודות כפיה.
במהלך תקופתה בכלא, נפטר אחיה משפעת, ואביה נפטר אף הוא מהלם. היא ניסתה לתמוך כלכלית באמה ובאחיה שנותרו בחיים, אך בקשתה לחנינה נדחתה על ידי בית המשפט העליון. במקום זאת, הארגון להגנת העובדים (אנ') הקים קרן סיוע על שמה, שגייסה 1,000 דולר (שווה ערך ל-20,000 דולר ב-2023) עבור משפחתה.
בסופו של דבר, הצליח עורך דינה להקל את עונשה ולהביא לשחרורה - בתנאי שתגורש מארצות הברית. בתחילה סירבה לקבל זאת, בין היתר בשל התנגדותה העקרונית לרעיון הגבולות המדיניים ועל רגע דאגתה לאסירים פוליטיים נוספים במדינה. עם זאת, לאחר כמה שכנועים, חזרה לאליס איילנד, שם חיכתה בקוצר רוח להזדמנות לקחת חלק במהפכה הרוסית.
הגירוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 בנובמבר 1921 גורשו סטיימר ויתר הנאשמים בפרשה בה נעצרה לרפובליקה הסובייטית הרוסית. ב-15 בדצמבר 1921 הגיעו למוסקבה, שם גילו שהתנועה האנרכיסטית הרוסית דוכאה ביסודיות. אמה גולדמן עזבה לגלות, פיטר קרופוטקין מת מזקנה וגם מרד קרונשטאט והתנועה המכנוביסטית דוכאו על ידי הצבא האדום, בעוד מאות אנרכיסטים נוספים עדיין הוחזקו בבתי הכלא של הצ'קה. למרות האקלים של דיכוי פוליטי, סטיימר התיישבה בפטרוגרד, שם הכירה והתאהבה בסניה פלשין, מוותיקי התנועה המכנוביסטית. יחד הם הקימו ארגון לסיוע לאסירים פוליטיים ברוסיה, פעילות בגינה נעצרו ב-1 בנובמבר 1922 ונידונו לגלות בסיביר. לאחר שביצעו שביתת רעב, הם שוחררו ב-18 בנובמבר, בתנאי שיישארו בפטרוגרד וידווחו באופן קבוע לשלטונות. למרות תנאים אלה, המשיכו בפעילותם, ונעצרו שוב ב-9 ביולי 1923. בעקבות שביתת רעב נוספת והפגנות סולדריות שערכו נציגים אנרכו-סינדיקליסטים של הפרופינטרן (אנ') מול לאון טרוצקי, הם שוחררו פעם נוספת, אם כי הפעם היו אמורים להיות מגורשים.
ב-27 בספטמבר 1923 גורשו סטיימר ופשין לגרמניה, שם התאחדו עם אמה גולדמן ואלכסנדר ברקמן בברלין. מברלין כתבה סטיימר מאמרים על חוויותיה ברוסיה עבור העיתון האנרכיסטי הבריטי "חופש", בו גינתה את הסמכותנות של המפלגה הקומוניסטית. בני הזוג המשיכו גם לסייע לאסירים פוליטיים סובייטים, כחברים בארגון העובדים האנרכו-סינדיקליסטי 'התאחדות העובדים הבינלאומית' (אנ'). ב-1924 הצטרפו לחברם האנרכיסט הגולה וולין (אנ') בפריז, שם הקימו אגודת עזרה הדדית לגולים אנרכיסטים מכל המדינות והשתתפו בוויכוח סביב שאלת אופי הפעולה האנרכיסטית הרצוי נוכח הצעה להקמת 'פלטפורמה' אנרכיסטית מתואמת בינלאומית, אותה ראתה סטיימר כסמכותנית. במהלך תקופה זו, סטימר פגשה גם מספר אנרכיסטים נוספים, ביניהם הארי קלי (אנ'), רוז פסוטה (אנ'), רודולף רוקר ומילי ויטקופ, והתאחדה לזמן קצר עם חבריה למעצר בארצות הברית, ג'ק ומרי אברמס, שגם הם עזבו את רוסיה לאחר שהתפכחו מהמהפכה.
ב-1929 חזרו בני הזוג לברלין לזמן קצר, שם עבד פלשין כצלם. עם זאת, בעקבות עלייתה לשלטון של מפלגתו הנאצית של אדולף היטלר ב-1933, הם ברחו מהאנטישמיות לפריז. עם פלישת גרמניה הנאצית לצרפת, ב-18 במאי 1940, נשלחה סטיימר למחנה ריכוז, בשל יהדותה והרקע האנרכיסטי שלה. היא נכלאה במחנה המעצר גירס למשך שישה חודשים אך לבסוף שוחררה. עם שחרורה ברחה דרומה מהחלק הכבוש של צרפת לאזור שנשלט על ידי הממשלה הצרפתית משתפת הפעולה. לאחר שהתאחדה עם פלשין במרסיי, בני הזוג נמלטו מעבר לאוקיינוס האטלנטי למקסיקו.
אחרית ימיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקסיקו סיטי, הפעילו בני הזוג סטודיו לצילום, התקרבו לקבוצה של גולים אנרכיסטים ספרדים והתאחדו פעם נוספת עם ג'ק ומרי אברמס. ב-1963 פרשו סטיימר ופשין לקוארנבקה, שם עקבו אחר התפתחות התנועה האנרכיסטית הבינלאומית וקיבלו מבקרים מארצות הברית. בסוף שנות ה-70, התראיינה סטיימר למספר הפקות קולנוע על אמה גולדמן ואמונותיה האנרכיסטיות, שאליהם היא נשארה נאמנה עד זקנתה.
סטימר מתה מאי ספיקת לב בביתה בקוארנבקה ב-23 ביולי 1980, בגיל 82. פלשין נפטר פחות משנה לאחר מכן.
