מוחמד השביעי אל-מונצף
 | |||||
| לידה |
4 במרץ 1881 לה מנובה, תוניסיה הצרפתית   | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 בספטמבר 1948 (בגיל 67) פו, הרפובליקה הצרפתית הרביעית  | ||||
| מדינה |
הבייליק של תוניסיה, תוניסיה הצרפתית | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות ג'לאז | ||||
| שושלת חוסייניד | |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
צלב גדול של לגיון הכבוד | |||||
  | |||||
מוחמד השביעי אל-מונצף (בערבית: محمد السابع المنصف; 4 במרץ 1881 – 1 בספטמבר 1948) היה ידוע כמונצף ביי (בערבית: محمد السابع المنصف) היה ביי של תוניס בין ה-19 ביוני 1942 ל-14 במאי 1943. השליט הלפני אחרון של השושלת החוסיינית.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונצף ביי נולד ב-4 במרץ 1881 בלה מנובה, והיה בנם של מוחמד החמישי אנ-נאסיר ולאלה פאטמה סוני. כאדם צעיר מונצף ביי הבליט את עצמו במהלך אירועי אפריל 1922 כאשר תמך בתנועת Destour הלאומנית והכריח את אביו נאסיר ביי לקבל את נציגיה. הוא מונה כביי אל-מחאלה ב-30 באפריל 1942 וירש את בן דודו, אחמד ביי, לאחר מותו ב-19 ביוני של אותה שנה.[1]
שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים עם משטר וישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2 ביולי 1942 הוענק למונצף ביי עיטור הצלב הגדול של לגיון הכבוד על ידי צרפת של וישי. אף על פי כן, גישתו על כס המלכות לא הייתה כזו שלצרפת היה קל להתמודד איתה. לפיכך, בתזכיר מ-2 באוגוסט 1942 למרשל פטן שהוצג על ידי הווזיר הגדול שלו הדי לחואה, הוא אישר מחדש את אמונתו בריבונות תוניסאית, ללא פגיעה במדינת החסות הצרפתית. הוא התעקש על הקמת מועצה מחוקקת מייעצת שבה ישלטו התוניסאים; גישה לתפקידים בשירות המדינה עבור תוניסאים, וצעדים נגד עוני ואבטלה. הוא גם רצה לימודי חובה בערבית, הלאמה של מפעלי מפתח ומגוון אמצעים אחרים בעלי אופי לאומני רחב.[2]
ב-12 באוקטובר 1942 בטקסי עיד אל-פיטר בארמון לה מרסה, מונצף ביי הביע את הפתעתו מכך שלא היה ולו תוניסאי אחד מבין אנשי הממשל הבכירים שהשתתפו עם הנציב הכללי הצרפתי, אדמירל ז'אן-פייר אסטבה. אסטבה השיב 'seuls les Français sont aptes aux postes de commande' ('רק הצרפתים מתאימים לתפקידי סמכות'). לאחר מכן הביי שלח מברק למרשל פטן וביקש להחזיר את אסטבה. והמתח המשיך לעלות בין הביי לאסטבה.[3] בדצמבר 1942, עימות התפוצץ במהלך מושב מועצת השרים בין אסטבה לשר המשפטים עבדל'ליל זאוש, לאחר שהשר הביע הסתייגות ממימון הז'נדרמריה הצרפתית ואסטבה דחה בכעס כל ביקורת על הז'נדרמריה. מונצף ביי סבר כי נימת קולו של הנציב הכללי היא עלבון לנציגו ובכך לגופו.
חיילי הציר הגיעו לתוניסיה ב-19 בנובמבר 1942 והמערכה בתוניסיה הפכה חלק ניכר מהמדינה לשדה קרב. מונצף ביי התמודד עם דרישות מפטן להישאר נאמן לצרפת ומרוזוולט לאפשר מעבר חופשי לכוחות בעלות הברית. מונצף ביי הכריז על נייטרליות תוניסאית תוך שהודיע בחשאי לרוזוולט שתוניסיה תתמוך בבעלות הברית. הוא גם סירב להצעה מהשגריר האיטלקי בומביירי להתכחש להסכם בארדו ולהתקשר בהסכם חדש עם איטליה.
ב-1 בינואר 1943 מינה הביי כראש הממשלה את מוחמד צ'ניק, שתואר כ"חצי אמריקאי" על ידי הנציג הגרמני רודולף ראהן. צ'ניק עמד בראש ממשלה שכללה את הדסטוריאני סלאח פרחאת, הנאו-דסטורי מחמוד אל מאטרי והעצמאי, עזיז דג'לולי.
מגן היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קודמו אחמד ביי כונה לעיתים קרובות "הביי של הצרפתים" וחתם על כמה צווים שהוכנו על ידי משטר וישי אשר הזיקו לקהילה היהודית בתוניסיה. מונצף ביי, לעומת זאת, כונה 'המגן של היהודים' ועשה מאמצים להבטיח שגזירות אלו לא יושמו. הוא גם סירב לחתום על גזירות אנטי-יהודיות אחרות, לרבות אלה המחייבות יהודים לענוד את הטלאי הצהוב, או לבצע עבודת כפייה, או להוציא יהודים מפעילויות מסוימות. בין נובמבר 1942 למאי 1943, בזמן שחיילי הציר כבשו את המדינה, הוא התערב שוב ושוב כדי להגן על עמו, במיוחד הקהילה היהודית, מפני תביעותיהם.
הדחה וגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר כוחות בעלות הברית כבשו את תוניס, השדולה הקולוניאלית הצרפתית סביב אנרי ז'ירו, כולל הנציב הכללי לשעבר ושר וישי מרסל פיירוטון, האשימה את הביי בשיתוף פעולה עם כוחות הציר. לאחר בריחתו של אסטבה, הגנרל אלפונס ז'ואן הפך לנציב הכללי בפועל. ב-13 במאי 1943, בהוראת ז'ירו, דרש ז'ואן את התפטרותו של הביי, אך הוא סירב. למחרת הוא סולק בצו מז'ירו והוטס אל מחוץ למדינה על ידי חיל האוויר הצרפתי. ירש אותו בן דודו השני, אל-אמין ביי, ב-15 במאי 1943.
מונסיף ביי נשלח ללאגוואט שבדרום אלג'יריה, שם התפטר רשמית ב-8 ביולי. לאחר מכן הועבר לעיירה הקטנה טנס שבצפון המדינה וב-17 באוקטובר 1945 הוא הועבר שוב לפו, שם שהה עד מותו ב-1 בספטמבר 1948. שרידיו הובאו בחזרה לתוניס והוא נקבר בכבוד מלא בבית הקברות ג'לז בניגוד לבני משפחתו השליטים האחרים, שרובם נקברו בתורבה אל-באי.
הוא מונצח היום בארמון מונצף ביי בלה מרסה, שנקרא רשמית על שמו ב-1 בספטמבר 2012 על ידי הנשיא מונצף מרזוקי.
משפחה וחיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוחמד השביעי אל-מונצף היה בנו של מוחמד החמישי אנ-נאסיר. הוא התחתן עם לאלה טראקי ביה, בתו של מוחמד הרביעי אל-האדי (ולכן בת דודתו השנייה) באוקטובר 1900 בסידי בו-סעיד. היא הייתה אם לארבעת ילדיו:
- הנסיך סלהדין ביי (1902-1938)
- הנסיך מוחמד ראוף ביי (1903-1977)
- הנסיך עומר ביי (1904-1938)
- הנסיכה לאלה פארידה (1911-?)
לאחר מותה של לאלה טראקי ב-1919 הוא התחתן עם לאלה זובאידה (לבית אזוז) ולאחר מכן עם בת דודה נוספת, לאלה חביבה (1888–1969), ממנה התגרש. אשתו האחרונה הייתה לאלה ארבייה באוגוסט 1942, והיא הלכה אחריו לגלות, ומתה ב-1974.
