מוחמד באקר א-סדר
 | |
| לידה |
1 במרץ 1935 כאזמיה, עיראק  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
9 באפריל 1980 (בגיל 45) בגדאד, עיראק |
| מדינה |
הבעת' בעיראק |
| מפלגה |
מפלגת הדעווה האסלאמית |
| השקפה דתית |
אסלאם, אסלאם שיעי |
  | |
אייתוללה אל-עזמא מוחמד באקר א-סדר (בערבית: آية الله العظمى محمد باقر الصدر, 1 במרץ 1935 – 9 באפריל 1980), הידוע גם בכינויו "השהיד החמישי" (בערבית: الشهيد الخامس; מבין חמשת השהידים של האסלאם השיעי (אנ')), היה איש דת שיעי עיראקי (הגיע לדרגת איתוללה אל-עזמא, ערבית: آية الله العظمى), פילוסוף ואחד ממייסדיה האידאולוגים של מפלגת הדעווה האסלאמית בעיראק. הוצא להורג על ידי משטרו של סדאם חוסיין.
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוחמד באקר א-סדר נולד בכאזמיה (בערבית: الكاظمية) שבעיראק למשפחת א-סדר שמקורה בג'בל עאמל בלבנון. אביו, חיידר א-סדר, היה איש דת שיעי בולט, ואימו, כרימה א-שייח' עבד אל-חוסיין הייתה אחותו של חכם ההלכה א-שייח' מוחמד רזא אל-יאסין. סבו מצד האב, אייתוללה א-סייד אסמאעיל א-סדר, היה חכם הלכה שיעי נערץ (נשא בתואר מרג'ע תקליד) בעיראק בתחילת המאה ה-20.[1]
לאחר מות אביו בשנת 1937 המשפחה נשארה חסרת כל, ומוחמד א-סדר גדל בחיק אימו ואחיו הגדול, אסמאעיל א-סדר (שככל הנראה נקרא על שם סבו). אחיו אסמאעיל היה חכם דת (מוג'תהד) בעיראק, והיה אחד ממוריו הראשונים של מוחמד.
א-סדר היה "ילד פלא" וכבר מגיל צעיר היה ניכר כי מדובר בגאון. בשנת 1943 הוא הצטרף לבית הספר היסודי "מונתדא א-נשר" שם הוא עורר את התפעלותם של מוריו וחבריו בשל חריפות שכלו והצטיינותו. א-סדר סיים את לימודיו היסודיים תוך 3 שנים בלבד, כדי להתפנות ללימודי הדת בחווזה – בית מדרש להכשרת אנשי דת בשיעה התרי-עשרית. בחווזה הוא סיים את שלב הלימוד (ערבית: دراسة السطوح) בזמן שיא. בגיל 10 הוא כבר העביר הרצאות על היסטוריה אסלאמית, ובגיל 11 הוא היה סטודנט ללוגיקה ואף כתב מסה בנושא.[2][1]
בשנת 1945 משפחתו עברה לעיר נג'ף בעיראק, שם קבור לפי המסורת עלי בן אבי טאלב, וא-סדר בילה בה את שארית חייו. הוא השלים שם את לימודיו, אצל שתי דמויות בולטות: דודו מצד האם אייתוללה א-שייח' מוחמד רזא אל-יאסין ואייתוללה אלעזמא א-סייד אבו אל-קאסם אלח'ואי. הוא סיים את לימודי הדת והמשפט המוסלמי בשנת 1959 והחל ללמד כבר בגיל 25.
אחותו של מוחמד, אמינה א-סדר (אנ') (ערבית: آمنة الصدر) הידועה בכינויה בִנת אל-הודא (ערבית: بنت الهدى), הייתה משוררת, סופרת ומורה למשפט ומוסר. היא הוצאה להורג בשנת 1980 יחד עם אחיה על ידי משטרו של סדאם חוסיין.[2]
אידאולוגיה ומחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוחמד באקר א-סדר חיבר ספרי פילוסופיה, פרשנות קוראן, כלכלה, לוגיקה, חינוך ומשפט חוקתי, וכן יצירות מסורתיות יותר על תורת המשפט, אוספים של טקסי פולחן, פרשנויות לתפילות והיסטוריה של מחלוקות סוניות-שיעיות מוקדמות. חיבורו בתחום הכלכלה, "הכלכלה שלנו" (ערבית: اقتصادنا), נחשב לאחד מהמחקרים הבולטים ביותר של המאה ה-20 הנוגעים לכלכלה אסלאמית כמערכת אידאולוגית אלטרנטיבית לקפיטליזם ולקומוניזם.[3] עבודתו הפילוסופית "הפילוסופיה שלנו" (ערבית: فلسفتنا), היא ביקורת על הפילוסופיה האירופית,[4] ובמיוחד על הקפיטליזם והסוציאליזם.[5] הוא כוון לבני נוער חילונים בעיראק[6] ונכתב בתגובה לצמיחת רעיונות קומוניסטים.[7] שני חיבורים אלו, המציעים "פילוסופיה וכלכלה אסלאמית", נחשבים למפורסמים שבכתביו של א-סדר. הם מכילים מחשבות שיעיות מסורתיות, אך בה בעת הם מציעים גם דרכים בהן יכולה השיעה "להתאים למודרניות".[2]
עבודותיו של א-סדר בנושא המדינה האסלאמית השפיעו על התפתחות החוקה האיראנית (1979). הוא שתל מרכיב אסלאמי שמקורו בשילוב של למדנות שיעית ופילוסופיה אפלטונית על ההפרדה המסורתית שבין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת. ניתן לומר כי השפעתו של א-סדר בקרב השיעים בעיראק בשילוב האיום שהמהפכה האיראנית הציבה בפני עיראק, הביאו בסופו של דבר למעצרו ולהוצאתו להורג בשנת 1980.[3]
פעילותו הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת מפלגת א-דעווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבורה של חכמי דת ובהם א-סייד מהדי אל-חכים, א-סייד טאלב א-רפאעי וא-שייח' מוחמד מהדי א-סמאווי הסיקו כי יש צורך במפלגה פוליטית שתחרוט על דגלה את המחשבה האסלאמית ותיכנס לשדה הפוליטי. מטרתם הייתה להילחם בחילוניות ובקומוניזם שהיו נפוצים בעיראק בשנות ה-50 וליצור מדינה אסלאמית. לאחר שהציגו בפני מוחמד א-סדר את הרעיון, הוא ייסד בשנת 1957 את מפלגת א-דעווה. מפלגה זו התנגשה מבחינה רעיונית עם מפלגת הבעת' שבתחילת דרכה הייתה חילונית ולא סובלנית לאופוזיציה. לאחר 5 שנים של ארגון המפלגה, הטמעת הרעיונות הדתיים בה והרחבת פעילותה, מוחמד א-סדר עזב אותה אך הורה לגורמים שנותרו בה להמשיך בדרך שהתווה.[2][8]
אגודת חכמי הדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הפיכת 1958 ועלייתו של עבד אל-כרים קאסם לשלטון, השפעת הקומוניסטים, שלדעת השיעים הם אתאיסטים כופרים, גברה בעיראק. חכמי הדת ניסו להתמודד עם התפשטות הקומוניזם באמצעות תוכניות חברתיות, פוליטיות, כלכליות ותרבותיות שיתחרו עימו. לצורך כך קבוצה של חכמי דת בנג'ף הקימה את אגודת חכמי הדת (ערבית: جماعة العلماء). עם היווסדה, מוחמד א-סדר לא היה חבר רשמי בה בשל גילו הצעיר, אך הוא עבד עם המייסדים ואף כתב את גילוי הדעת הראשון של האגודה. בנוסף, א-סדר ואחותו אמנה נהגו לכתוב במגזין "האורות" (ערבית: الاضواء) שיצא לאור מטעם האגודה.[2]
תחת שלטון מפלגת הבעת'
[עריכת קוד מקור | עריכה]דה-לגיטימציה של מפלגת הבעת' ואיסור ההשתייכות אליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר מפלגת הבעת' השתלטה על המדינה ומוסדותיה, כמו גם על בתי הספר והאוניברסיטאות, א-סדר ניסה להתנגד לפעילותה באמצעות הוצאת פתוה (פסק הלכה מוסלמי, ערבית: فَتْوَى) האוסר להשתייך אליה. א-סדר מצוטט כך: "ברצוני שכולם ידעו שההשתייכות למפלגת הבעת' אסורה (ערבית: حرام), ושהרשות תדע את עמדת מקור הסמכות – התנגדות למפלגה ולאמונותיה".[9][2]
מעצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שא-סדר כתב בהוראת איתוללה מוחסן אל-חכים, שנחשב אחד מבולטי הקהילה השיעית בעיראק, את "פלספתנא" הנזכר לעיל וכתבים נוספים,[10] חמתה של מפלגת הבעת' עלתה, מה שהוביל למאסרים חוזרים ונשנים של א-סדר שלוו בדרך כלל בעינויים. למרות זאת, הוא המשיך בעבודתו לאחר ששוחרר.[11] כאשר גורמי הבעת' עצרו אותו ב-1977, אחותו של א-סדר, אמנה, נאמה במסגד האמאם עלי בנג'ף וקראה לאנשים לצאת להפגין. ריבוי ההפגנות אילצו את הבעת'יסטים לשחרר את א-סדר ואלו שמו אותו במעצר בית.
א-סדר והמהפיכה האסלאמית באיראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוחמד א-סדר סבר כי ניצחון המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979 מסמל תקווה להצלת האומה. הוא צידד במהפכה ותמך באייתוללה ח'ומייני עוד לפני התרחשותה. במהלך חייו א-סדר פגש מספר פעמים בח'ומייני והיו ביניהם קשרים חזקים לאורך השנים בהן ח'ומייני בילה בנג'ף.[2]
בין השנים 1979–1980 אירעו מהומות נגד הבעת' באזורים המזוהים עם השיעה בעיראק על ידי קבוצות שפעלו למען מהפכה אסלאמית בארצם.[12] סדאם חוסיין ותומכיו האמינו כי המהומות התרחשו בהשראת המהפכה האסלאמית באיראן ואף דורבנו על ידי ממשלת איראן.[13] לאחר המהפכה באיראן, קראה קהילת השיעים בעיראק למוחמד א-סדר להיות "האיתוללה ח'ומייני העיראקי" שלהם, ולהוביל מרד נגד משטר הבעת'.[14][15] מנהיגי הקהילה, ראשי השבטים ומאות אנשי ציבור היו נאמנים לא-סדר וראו בו כמנהיג. לאחר מכן, במאי 1979, פרצו מהומות בבגדאד ובמחוזות השיעים שבדרום המדינה. במשך תשעה ימים התחוללו הפגנות נגד המשטר אך לבסוף הן דוכאו על ידיו. א-סדר נכלא שוב על ידי המשטר, אך אחותו של א-סדר, אמנה א-סדר, הנהיגה גל נוסף של מחאות בחודש יוני. עימותים נוספים התרחשו בין כוחות הביטחון למפגינים, נג'ף הוצבה במצור ואלפים עונו והוצאו להורג.[14]
הוצאתו להורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]א-סדר נעצר בפעם האחרונה ב-5 באפריל 1980 יחד עם אחותו אמינה א-סדר, לאחר שהנהיגו תנועת מחאה לוחמנית נגד משטרו של סדאם חוסיין.[16][17] ב-9 באפריל 1980 הם נלקחו לבגדאד והוצאו שם להורג לאחר שעונו קשות על ידי גורמי הבעת' שכלאו אותם. סימני עינויים נראו על גופותיהם, ובחלק מהדיווחים נמסר כי סדאם חוסיין בעצמו היה זה שהרג אותם.
לאחר ההוצאה להורג גורמי הבעת' מסרו את גופותיהם לבן דודם סייד מוחמד א-סדר[דרוש מקור]. הם נקברו בבית הקברות ואדי א-סלאם בנג'ף.[16]
הידיעה בדבר הוצאתו להורג הכתה הדים בעולם האסלאמי ותוארה כאובדן של אחד האישים הבולטים בתחום המחשבה בעידן המודרני.[18][1] לעומת זאת, במדינות המערב לא עוררה הוצאתו להורג של א-סדר ביקורת דומה, לנוכח תמיכתו הגלויה באייתוללה ח'ומייני באיראן.[19]
קשרי משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוחמד א-סדר היה חמיו של מקתדא א-סדר, בן דודם של מוחמד מוחמד סאדק א-סדר והאמאם מוסא א-סדר. עוד נטען כי הייחוס שלו חוזר לנביא מוחמד דרך האמאם השיעי השביעי מוסא אל-כאט'ם.
ממוריו החשובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סייד אסמאעיל א-סדר.
- שייח' מוחמד רזא אל-יאסין.
- סייד אבו אל-קאסם אל-ח'ואי.
- שייח' מורתדא אל-יאסין.
- שייח' סדרא אל-באדכובי.
- שייח' עבאס אל-רמית'י.
- שייח' מוחמד זאהר א-ראדי.
- סייד עבד אל-כרים עלי ח'אן.
- סייד מוחמד באקר א-שח'ס.
- שייח' עבאס א-שאמי.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פדכ פי אל-תאריח'.
- ע'איה אל-פכר פי עלם אל-אצול.
- פלספתנא.
- אקתסאדנא.
- אל-אסס אל-מנטקיה ללאסתקראא'.
- אל-מעאלם אל-ג'דידיה ללאצול.
- סחת' חול אל-אמאם אל-מהדי.
- בחת' חול אל-ולאיה.
- אל-אסלאם יקוד אל-חיאה.
- אל-מדרסה אל-קראניה.
- דור אל-אא'מה פי אל-חיאה אל-אסלאמיה.
- נט'אם אל-עבאדאת פי אל-אסלאם.
- בחות' פי שרח אל-ערוה אל-ות'קא.
- דרוס פי עלם אל-אצול (אל-חלקאת).
- אל-פתאוא אל-ואדחה (רסאלה עמליה).
- אל-בנכ אל-לאארובי פי אל-אסלאם .
- אל-מדרסה אל-אסלאמיה.
- מוג'ז אחכאם אל-חג'.
- חאשיה עלא מנהאג' אל-סאלחין ללסיד אל-חכים.
- חאשיה עלא סלאה אלג'מעה מן כתאב שראא'ע אל-אסלאם.
- חאשיה עלא מנאסכ אל-חג' ללסיד אל-ח'וא'י.
- בלע'ה אל-ראע'בין (חאשיה עלא אל-רסאלה אל-עמליה ללשיח' מרתדא אל יאסין).
תלמידיו הבולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אל-סיד מחמוד אל-האשמי.
- אלסיד מוחמד מוחמד א-סדר.
- אל-סיד כאזם אל-חאא'רי.
- אל-סיד מוחמד באקר אל-חכים.
- אל-סיד עבד אל-חסין אל-ארדבילי.
- אל-שיח' מחסן אל-אראכי.
- אל-סיד כמאל אל-חידרי.
- אל-סיד מוחמד באקר אל-מהרי.
- אל-סיד עבד אל-האדי אל-שאהרודי.
- אל-סיד חסין אל-שאהרודי.
- אל-סיד עלי אל-אשכורי.
- אל-סיד עבד אל-עזיז אל-חכים.
- אל-סיד עלי רדא אל-חאא'רי.
- אל-סיד מחמוד אל-ח'טיב.
- אל-סיד מנזר אל-חכים.
- אל-סיד עמאר אבו רע'יף.
- ע'לאם רדא ערפאניאן.
- מוחמד אבראהים אל-אנסארי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- العاملي، أحمد عبد الله، محمد باقر الصدر السيرة والمسيرة في حقائق ووثائق، بيروت – لبنان، الناشر: مؤسسة العارف للمطبوعات، ط 1، 1427 هـ/ 2006 م.
- الحسيني، محمد، محمد باقر الصدر، دار الفرات، بيروت، 1989 م.
- كاظم الحائري، حياة وأفكار الشهيد الصدر.
- كاظم الحائري، مباحث الأصول، قم 1407 هـ.
- محمد مهدي الحكيم، التحرك الإسلامي في العراق.
- النعماني، محمد رضا، سنوات المحنة وأيام الحصار، د.م، الناشر: المؤلف، ط 2، 1417 هـ/ 1997 م.
- الحسيني، محمد، محمد باقر الصدر حياة حافلة وفكر خلاق، د.م، الناشر: دار المحجة البيضاء، 2005 ه
- Mochammad Fahlevi, "Islamic Economy and Politics in the View of Muhammad Baqir Sadr", Scitech Research Organisation, 2019
- Rodney Wilson, "The Contribution of Muhammad Baqir al-Sadr to Contemporary Islamic Economic Thought", Journal of Islamic Studies, 9 (1998).
- Talib Aziz, The Islamic Political Theory of Muhammad Baqir Al-Sadr of Iraq, ICIT Digital Library, 1991
- Talib Aziz, "The Role of Muhammad Baqir al-Sadr in Shii Political Activism in Iraq from 1958 to 1980" .International Journal of Middle East Studies,Vol. 25, 1993,
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 السيرة الذاتية للإمام الشهيد السيد محمد باقر الصدر, مؤسسة الصدرين للدراسات الإستراتيجية
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 السيد محمد باقر الصدر, ويكي شيعة
- ^ 1 2 Muḥammad Bāqir al- Ṣadr, Oxford Reference (באנגלית)
- ^ Farouk-Sluglett, Marion., Iraq Since 1958 : From Revolution to Dictatorship., I.B. Tauris, 2014, ISBN 978-0-85771-373-5
- ^ Mohamed Aslam Haneef., Contemporary Islamic economic thought : a selected comparative analysis, Kuala Lumpur: S. Abdul Majeed & Co. for Ikraq, 1995, ISBN 983-99604-4-X
- ^ Accounting for fundamentalisms : the dynamic character of movements, Chicago: University of Chicago Press, 1994, ISBN 0-226-50885-4
- ^ Mallat, Chibli., The renewal of Islamic law : Muhammad Baqer as-Sadr, Najaf, and the Shi'i International, Cambridge: Cambridge University Press, 1993, ISBN 0-521-43319-3
- ^ Dagher, Sam, Ex-Hussein Officials and Others Go on Trial, The New York Times, 28 December 2008
- ^ أحمد عبد الله العاملي, محمد باقر الصدر السيرة والمسيرة في حقائق ووثائق, بيروت – لبنان: مؤسسة العارف للمطبوعات, 2006 , עמ' 66
- ^ דניאל סובלמן, מנהיג השיעים אל-חכים שב לעיראק אחרי 23 שנות גלות, באתר הארץ, 11 במאי 2003
- ^ Sondoss Al Asaad, 38 Years After Saddam’s Heinous Execution of the Phenomenal Philosopher Ayatollah Al-Sadr and his Sister, Modern Diplomacy, 9.4.2018
- ^ Efraim Karsh, The Iran–Iraq War: 1980–1988, Osprey Publishing, 2002
- ^ Farrokh, Kaveh, Iran at War: 1500–1988, Oxford: Osprey Publishing, 2011
- ^ 1 2 Ranj Alaaldin, Iraq’s failed uprising after the 1979 Iranian revolution, Brookings, 2019-03-11 (באנגלית)
- ^ Cockburn, Patrick, Muqtada Al-Sadr and the Battle for the Future of Iraq, Simon and Schuster, 2008
- ^ 1 2 The ninth of April, the martyrdom of the Sadrs, Tehran Times, 2018-04-10 (באנגלית)
- ^ Ramadani, Sami (2004-08-24). "Sami Ramadani:There's more to Sadr than meets the eye". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-08-10.
- ^ الشهيد السيد محمد باقر الصدر, موقع عقائد الشيعة الإمامية, 16.9.16
- ^ T. M. Aziz, The Role of Muhammad Baqir al-Sadr in Shiʿi Political Activism in Iraq from 1958 to 1980, International Journal of Middle East Studies 25, 1993-05, עמ' 207–222 doi: 10.1017/s0020743800058499