מוזיקה גאורגית

המוזיקה הגאורגית היא בעלת היסטוריה עשירה, הידועה כמסורת הפוליפונית הקדומה ביותר בעולם הנוצרי. גאורגיה ממוקמת על גבול אירופה ואסיה, מה שהופך אותה לביתם של מגוון סגנונות שירה עם תערובת של פוליפוניה מקומית, מונופוניה ומוזיקה קלאסית אירופאית.

המוזיקה הגאורגית מתחלקת לכמה סגנונות עיקריים:

• מוזיקה גאורגית עממית
• מוזיקה אורבנית
• מוזיקה קלאסית

מוזיקה עממית

המוזיקה העממית של גאורגיה ידועה בעיקר במסורת עשירה של פוליפוניה ווקאלית, ואת שיריה מלווים כלי נגינה גאורגים מקומיים כמו פנדורי, סלמורי, צ'ונגרי ועוד, היא נקייה מהשפעות זרות ומתאימה יותר לאוזן המערבית, והיא משקפת את התרבות הכפרית באזורים המרוחקים יותר של גאורגיה.

מקובל במוזיקולוגיה בת זמננו כי הפוליפוניה במוזיקה הגאורגית קדמה להופעת הנצרות בגאורגיה (תחילת המאה ה-4 לספירה). הפוליפוניה הגאורגית מבוססת על שימוש נרחב בהרמוניות דיסוננטיות חדות (שניות, רביעיות, שביעיות, תשיעיות). בגלל השימוש הנרחב באקורד הספציפי המורכב מהרביעי והשני על גבי הרביעי (C-F-G), מייסד האתנומוזיקולוגיה הגאורגית, דימיטרי אראקישווילי כינה אקורד זה "השילוש הגאורגי". המוזיקה הגאורגית ידועה גם במודולציות צבעוניות ובשינויי מפתח יוצאי דופן.

מוזיקה אורבנית

המוזיקה האורבנית הגאורגית היא בסגנון מזרחי, והיא החלה ברגע שהערים הראשונות הופיעו בגאורגיה. טביליסי הפכה לבירת גאורגיה במאה החמישית, ונודעה כמרכז התרבותי של הקווקז. טביליסי הייתה על הנתיבים החשובים שחיברו את המזרח עם המערב, כמו גם את הצפון עם הדרום. מיקום אסטרטגי זה משך אליו קבוצות אתניות שונות, בעיקר ארמנים ואזרים שהצטרפו לאוכלוסייה הגאורגית.

משנת 1555 הייתה ממלכת כארתלי-קאחתי נתונה להשפעה פרסית שגרמה לפריחתם של אמנים ממוצא מוסלמי וארמני בטביליסי שהחלו ליצור מוזיקה בסגנון באיאתי (מקאם), ואליהם הצטרפו גם אמנים גאורגים מקומיים נוצרים ויהודים כאחד, אשר יחד יצרו סגנון מוזיקלי ייחודי לגאורגיה, האמן המפורסם ביותר באותה תקופה היה סאיאת נובה.

בתחילת המאה המאה ה-20 הוקמה ברית המועצות, ותקופה זו הייתה שיא הפריחה של הז'אנר בגאורגיה.

בתקופה זו הולחן בטביליסי ה"שלאחו" (קינטאורי) שהפך למנגינה עממית פופולרית בקרב כל עמי הקווקז, נוצרו השירים "Dedaze tkbili", "Deli delasa", "Dalie gadadi alaverdi" ועוד, שהוקלטו בצורה מקצועית במאה ה-20 וה-21 והפכו לשירי עם מפורסמים של העם הגאורגי. בתקופת ברית המועצות נוצר בגאורגיה עוד שיר פופולרי בסגנון הז'אנר, "Dolya Vorovskaya". לשיר יש 16 בתים בארבע שפות שונות (גאורגית, רוסית, ארמנית ואזרית), אך רוב גרסאותיו מקוצרות.

השיר עוסק בפשע וגניבות, יהלומים, אלכוהול ואלימות, והוא הפך לסמל תרבותי עד ימינו בקרב תתי תרבויות בדרום הקווקז, ותרם רבות לסטריאוטיפים בעולם המערבי על הגאורגים ושאר עמי הקווקז.

על אף שמקורו של הז'אנר מורכב יותר מבחינה היסטורית, עקרונית מרבית שירי הז'אנר בעת האחרונה נוצרו על ידי יהודי גאורגיה בישראל ורובם מבוססים על לחנים ארמנים ואזרים.

כלי הנגינה העיקריים בסגנון זה הם דודוקבי, גרמון, דולי, קלרינט, וסינתיסייזר

מוזיקה קלאסית

בחלקה השני של המאה ה-19 הגיע לגאורגיה סגנון מוזיקלי פופולרי חדש. זו הייתה מוזיקה קלאסית אירופאית, שהתבססה על שלישיות מקבילות והרמוניות משולשות. לפתיחת האופרה בגאורגיה בשנת 1850 הייתה השפעה עמוקה על החברות העירוניות הגאורגיות ועד מהרה הסגנון הפך לפופולרי מאוד. הסגנון האירופי של המוזיקה הגאורגית מורכב משני ז'אנרים: (1) מקהלת קאפלה השרה בשלושה חלקים ווקאלים, ו-(2) שירת סולו (או שלושה חלקים) בליווי כלי נגינה (בדרך כלל גיטרה או פסנתר).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוזיקה גאורגית בוויקישיתוף