מוות על הנילוס
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אגאתה כריסטי  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
מועדון הפשע של קולינס |
| תאריך הוצאה |
1 בנובמבר 1937 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
העד האילם |
| הספר הבא |
פגישה עם המוות |
  | |
מוות על הנילוס (באנגלית: Death on the Nile) היא יצירת ספרות בלשית מאת הסופרת הבריטית אגתה כריסטי, שפורסמה בבריטניה על ידי מועדון הפשע של קולינס ב-1 בנובמבר 1937[1] ובארצות הברית על ידי Dodd, Mead and Company בשנה שלאחר מכן.[2][3]
בספר מופיע הבלש הבלגי הרקול פוארו. העלילה מתרחשת במצרים, בעיקר על נהר הנילוס. הרומן אינו קשור לסיפור הקצר המוקדם יותר של כריסטי באותו השם, בו הופיעו פרקר פיין כבלש.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן חופשה באסואן, לפני עלייה על אניית הקיטור "כרנך" (הקרויה על שם העיר המצרית העתיקה כרנך), להפלגה לאורך נהר הנילוס משלאל לואדי חלפא, אל הבלש הרקול פוארו פונה לינט דויל (לינט רידג'ווי טרם נישואיה). היא מבקשת ממנו שינסה לשכנע את חברתה לשעבר ג'קלין דה בלפור מלרדוף אותה: לינט התחתנה לאחרונה עם ארוסה של ג'קלין, סיימון דויל. פוארו מנסה להניא ללא הצלחה את ג'קלין מלממש את תוכניותיה. נוסעי האנייה האחרים הם: המשרתת של לינט, לואיז בורז'ה; נציג חברת הנאמנות המטפלת בנכסיה של לינט, אנדרו פנינגטון; הסופרת הרומנטית סלום אוטרבורן ובתה רוזלי; טים אלרטון ואמו; מארי ואן שיילר; קורנליה רובסון; מיס באוורס; הקומוניסט הבוטה מר פרגוסון; הארכאולוג האיטלקי גידו ריצ'טי; עורך הדין ג'ים פנת'ורפ; והרופא האוסטרי דוקטור בסנר.
בזמן ביקור באבו סימבל כשהאנייה עוצרת שם, לינט ניצלת ממוות כאשר סלע גדול נופל מצוק כמעט עליה. באופן טבעי, ג'קלין חשודה כמי שדחפה את הסלע מהצוק, אך נמצא שהיא הייתה על סיפון ספינת הקיטור בזמן התקרית. בוואדי חלפא, חברו של פוארו, קולונל רייס, עולה על ספינת הקיטור לנסיעה חזרה. רייס אומר לפוארו שהוא מחפש רוצח בין הנוסעים. בלילה הבא בטרקלין ספינת הקיטור, ג'קלין מתעמתת עם סיימון. היא יורה בו ברגלו באקדח אך מיד נשברת בחרטה עמוקה ובועטת באקדחה. היא נלקחת לחדרה על ידי שני האנשים האחרים הנוכחים, פנת'ורפ וקורנליה. סימון מובא תוך זמן קצר לבקתה של דוקטור בסנר לטיפול בפציעתו. פנת'ורפ מחפש את האקדח של ג'קלין אבל מדווח שהוא נעלם. למחרת בבוקר, לינט נמצאה מתה, ירויה בראשה, בעוד שרשרת הפנינים היקרה שלה נעלמה. האקדח של ג'קלין נמשה מהנילוס; הוא היה עטוף ברדיד קטיפה השייך למיס ואן שיילר, שלדבריה נגנב ביום הקודם. מהאקדח נורו שתי יריות.
מיס באוורס מוסרת לפוארו את שרשרת הפנינים הגנובה של לינט; ומסבירה שהיא נגנבה על ידי מיס ואן שיילר, הסובלת מקלפטומניה. עם זאת, פוארו מבין שזה רק חיקוי של השרשרת האמיתית של לינט.
המשרתת לואיז מתגלה בתאה, דקורה למוות. גברת אוטרבורן נפגשת מאוחר יותר עם פוארו ורייס בתאו של סיימון, בטענה שראתה מי הרג את המשרתת. לפני שחושפת במי מדובר, היא נורת למוות מחוץ לתאה. פוארו מתעמת עד מהרה עם פנינגטון על ניסיון הרצח של לינט על ידי דחיפת הסלע מהצוק. עם זאת, הוא טוען שלא רצח אף אחד, אף על פי שהאקדח שלו שימש ברצח של אוטרבורן. פוארו מוצא את הפנינים האמתיות של לינט בתאו של טים, שהחליף מחרוזת חיקוי של פנינים בשרשרת המקורית. רייס מבין שריצ'טי הוא האיש שהוא מחפש.
פתרון התעלומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פוארו מגלה לרייס, בסנר וקורנליה שסיימון הרג את לינט. הרצח תוכנן על ידי ג'קלין; הזוג עדיין מאוהב. סיימון התחתן עם לינט כחלק מתוכניתם להשיג את הכסף של לינט. בליל הרצח, ג'קלין החמיצה בכוונה את סיימון, שזייף את פציעתו ברגלו בדיו אדומה. בעוד שדעתו של פנת'ורפ וקורנליה הוסחה על ידי ג'קלין, סיימון לקח את האקדח שלה שהיא השליכה בכוונה, ניגש לתא של לינט וירה בה. הוא הניח את בקבוק הלק, שהכיל את הדיו האדום על מעמד הכביסה של לינט, ואז חזר לטרקלין וירה ברגלו. סיימון השתמש בגנבה כדי להשתיק את האקדח, טען מחסנית רזרבית כדי להראות שרק שתי יריות נורו והשליך את האקדח מעל הסיפון. לואיז וגברת אוטרבורן נרצחו על ידי ג'קלין, שהוזהרה על ידי סיימון כשהתוכנית השתבשה – לואיז ראתה את סיימון נכנס לתאה של לינט באותו לילה ורמזה על כך לסיימון; גברת אוטרבורן ראתה את ג'קלין נכנסת לתא של לואיז לפני שדקרה אותה. פוארו מתעמת עם סיימון, שמתוודה. הוא נעצר, וכך גם ג'קלין וריצ'טי. כאשר ספינת הקיטור חוזרת לשלאל והנוסעים יורדים, ג'קלין יורה בסיימון ובעצמה באקדח נוסף שברשותה כדי שיוכלו להימלט מהגרדום. כשלוחצים עליו, פוארו מגלה שהוא ידע שיש לה אקדח שני אבל בחר לאפשר לה לקחת את חייה בעצמה מתוך אהדה אליה.
עיבודים לקולנוע, טלוויזיה ותיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]רצח על הנילוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגתה כריסטי עיבדה את הרומן למחזה במה שהוצג בתיאטרון הרפרטוארי של דנדי ב-17 בינואר 1944[4] תחת השם "אופק נסתר". הוא הוצג בבכורה בווסט אנד ב-19 במרץ 1946 בשם רצח על הנילוס ובברודוויי ב-19 בספטמבר 1946 באותו שם.
תיאטרון הטלוויזיה של קראפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרסת טלוויזיה של הרומן הוצגה ב-12 ביולי 1950 בארצות הברית בהצגה בת שעה כחלק מהסדרה Kraft Television Theatre. כיכבו בה גאי ספול ופטרישיה ויל.
מוות על הנילוס (סרט, 1978)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מוות על הנילוס (סרט, 1978)
הרומן עובד לסרט עלילתי, שיצא לאקרנים ב-1978 ובכיכובו של פיטר יוסטינוב הראשונה מבין שש הופעותיו כפוארו. בסרט כיכבו גם בטי דייוויס (מיס ואן סקיילר), מיה פארו (ז'קלין דה בלפורט), מגי סמית' (מיס באוורס), לואיס צ'ילס (לינט דויל), סיימון מק'קורקינדייל (סיימון דויל), ג'ון פינץ' (מר. פרגוסון), אוליביה האסי (רוזלי אוטרבורן), אנג'לה לאנסברי (גברת אוטרבורן), ג'יין בירקין (לואיז), ג'ורג' קנדי (מר פנינגטון), ג'ק וורדן (ד"ר בסנר), ג'והר (מר צ'ודהורי) ודייוויד ניבן (כקולונל רייס). התסריט שונה במקצת מהספר ונמחקו מספר דמויות, ביניהן קורנליה רובסון, סינור ריצ'טי, ג'ואנה סאות'ווד, משפחת אלרטון ומר פנת'ורפ. טים אלרטון הוחלף בתור מושא האהבה של רוזלי על ידי פרגוסון.
עיבוד של BBC Radio 4
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן עובד כסדרה בת חמישה חלקים עבור BBC Radio 4 ב-1997. ג'ון מופט גילם את פוארו. הסדרה שודרה מדי שבוע מיום חמישי, 2 בינואר ועד יום חמישי, 30 בינואר בין השעות 10:00–22:30. כל חמשת הפרקים הוקלטו ביום שישי, 12 ביולי 1996, בבית השידור. הוא עובד על ידי מייקל בייוול וביים אניד ויליאמס.
פוארו של אגתה כריסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיבוד לסדרת הטלוויזיה של רשת ITV בשם פוארו של אגתה כריסטי, נעשה לעונה התשיעית של התוכנית. כיכב בה דייוויד סושה בתור פוארו. כוכבי אורח כללו את אמילי בלאנט בתור לינט, ג'יי ג'יי פילד בתור סיימון דויל, אמה גריפית'ס מאלין בתור ג'קלין, ג'יימס פוקס בתור קולונל רייס, פרנסס דה לה טור בתור גברת אוטרבורן, זואי טלפורד בתור רוזלי אוטרבורן ודייוויד סול בתור אנדרו פנינגטון. הפרק צולם במצרים, כאשר רבות מהסצנות צולמו בספינת הקיטור "סודאן".
גרסה זו נשארה נאמנה במידה רבה לרומן, עם כמה שינויים קלים:
- הדמויות של מיס באוורס, ג'ים פנת'ורפ וגידו ריצ'טי הושמטו לגמרי.
- עקב השמטתו של ריצ'טי, סיבת העלייה לסירה שונתה. בעיבוד הוא נפגש עם פוארו לאחר שהיה בשליחות דיפלומטית. במקום לנסוע על כלי שיט ממשלתי, הוא מחליט לחזור איתו.
- פוארו לא נתקל בג'קלין וסימון בלונדון, אלא בזמן חופשה במצרים, כשהראשון מתגרה ומייסר את האחרון ואת אשתו, לינט.
- טים ורוזלי לא מתאהבים זה בזה באושר בסוף. במקום זאת, הוא מסרב בעדינות להתקדמות שלה במשמעות המעורפלת שהוא הומו, מה שמשתמע כעובדה מוטלת בספק.
- גופתה של לואיז נמצאה בארון הבגדים שלה במהלך החיפושים של הספינה ולא מתחת למיטתה.
- העיבוד משנה מרכיבי סצנה שונים בנוגע לניסיון הראשון להתנקש בחייה של לינט על ידי פנינגטון. בסצנה המתוקנת, התקרית מתרחשת במקדש ישן. חלק מהגג נופל וכמעט לוכד את לינט וסיימון. פוארו מתעמת עם פנינגטון על כך, בידיעה שהוא לא היה במקדש אלא על הגג באותה עת. הוא מגלה שהוא דפק אותו בטעות, לא בייאוש או מתוך כוונה להרוג. ג'קלין לא על הסירה כשזה קורה, וגם לא על גג המקדש, אלא ליד לינט וסימון, מתגרה בהם בידע על האלה מצרית עם תווי פנים של פרה.
נראה כי התייחסויות לאירועים מהחיים האמיתיים קבעו את הפרק הזה בסוף 1932, אף על פי שה"נורמנדי" נכנסה לשירות רק ב-1935. עם זאת, יש כאן קצת בלבול: פרגוסון מתייחס ל"מטורף שעומד להשתלט על השלטון בגרמניה", מה שמרמז על עלילה שמתרחשת שלפני 1933, אך צילום מאוחר יותר של תווית המטען של פנינגטון מציג את תאריך הפלגתו בנורמנדי כ"ינואר 1936".
משחק מחשב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן עובד לאובייקש מוסתר במשחק Agatha Christie: Death on the Nile, משנת 2007 על ידי Flood Light Games. השחקן מגלם את הרקול פוארו כשהוא מחפש בתאים שונים של האונייה בחיפוש אחר רמזים, ואז חוקר חשודים על סמך מידע שהוא מוצא.
רומן גרפי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן שוחרר על ידי HarperCollins כעיבוד רומן גרפי ב-16 ביולי 2007, שעיבד פרנסואה ריבייר וסולידור (ISBN 0-00-725058-4). זה תורגם ממהדורה שפורסמה לראשונה בצרפת על ידי מהדורות עמנואל פרוסט ב-2003 תחת הכותרת Mort sur le Nil.
מוות על הנילוס (סרט, 2022)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מוות על הנילוס (סרט, 2022)
עיבוד קולנועי בבימויו של קנת בראנה יוצא לאקרנים ב-11 בפברואר 2022. מהווה המשך לסרט מ-2017 "רצח באוריינט אקספרס".
מדע בדיוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיפור הקצר של קוני ויליס "מוות על הנילוס",[5] קבוצה של תיירים אמריקאים בדרך לחופשה במצרים. הגיבורה קוראת את ספרה של אגתה כריסטי ובדיבור עם האחרים מעירה על העלילה שלו ועל הסרט שנעשה על בסיסו. סדרה של אירועים מוזרים ובלתי מוסברים יותר ויותר גורמת לה להבין שהיא והאחרים מתו ונכנסו לעולם הבא של מצרים העתיקה. העותק שלה של ספרה של כריסטי הופך לספר המתים המצרי העתיק, והיא עומדת לעמוד בפני גזר דינו של אנוביס. עם זאת, זה לא בדיוק אותו המוות הבא בו האמינו המצרים הקדמונים. בגרסה המתוקנת, הרקול פוארו הוא אל למחצה רב עוצמה, וקריאה אליו יכולה לספק הגנה מסוימת לנפש הנאבקת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוות על הנילוס (באנגלית)
- מוות על הנילוס, באתר הרשמי של אגתה כריסטי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Observer 31 October 1937 (Page 6)
- ^ John Cooper and B.A. Pyke. Detective Fiction – the collector's guide: Second Edition (Pages 82 and 86) Scholar Press. 1994. ISBN 0-85967-991-8
- ^ American Tribute to Agatha Christie
- ^ University of Glasgow page on play
- ^ Published in "The Year's Best Science Fiction - Eleventh Annual Collection", Edited by Gardner Dozois, St. Martin's Press, New York, 1994