אריה לייב צינץ
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי. | |
| לידה |
1768  |
|---|---|
| פטירה |
1833 (בגיל 65 בערך) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בוורשה |
| תקופת הפעילות |
?–1833 |
  | |
אוסף סדנת ההדפס ירושלים
הרב אריה לייב צינץ (~ה'תקכ"ח, 1768[1] – ג' באייר ה'תקצ"ג, ~22 באפריל 1833), הנודע בכינוי מהרא"ל, היה רב, דיין, פוסק, מקובל, ראש ישיבה ומחבר ספרים תורניים רבים. מגדולי הדור בפולין ומזרח אירופה במאה ה-19.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיירה פינטשוב שבפולין לרבי משה אייבשיץ. בילדותו נתייתם מאביו, ועל פי המשוער גדל בבית דודו, ששם משפחתו היה "צינץ". על רבותיו ומקומות לימודיו לא ידוע דבר. בהיותו כבן 25 נסע לפראג, שם התיידד עם אחד מגדולי הדור של אותה התקופה - רבי יחזקאל לנדא מפראג בעל שו"ת "נודע ביהודה". ב-1792 כתב לו 'הנודע ביהודה' הסכמה לספרו "יעלת חן", ובין הדברים כתב בהסכמתו: "האמנם גדר גדרתי מסבה כמוסה עמדי שלא ליתן הסכמה על ספר חדש שעדיין לא היה לעולמים, אולם אדעתא דהאי גברא רבה לא נדרתי... עברתי על רצוני לעשות רצונו כי ראוי הוא". לאחר מספר שנים עזב הרב צינץ את פראג לטובת פרשבורג, שם שהה לפחות בין השנים ה'תקנ"ג - ה'תקנ"ד. לאחר מכן שב לפולין ארץ מולדתו, ובשנת ה'תקנ"ה נקרא על ידי בני העיר פלוצק (פלאָצק) שבפולין לשמש רב ואב בית דין בעירם. על שם עיר רבנותו זו נודע בכינויו ביידיש "דער פלאצקער גאון" (הגאון מפלאצק). בהמשך שנותיו כיהן כרב ואב"ד בערים נוספות: טשכנוב, מאקובי, נאשלאסק ופולטוסק. לא ידוע במדויק כמה שנים כיהן בכל קהילה ואימתי עבר ממקום למקום. בסביבות שנת ה'תקפ"ח עבר להתגורר בפראגה - פרבר של וורשה, ולאחר כמה שנים עבר להתגורר בוורשה עצמה. שם כבר לא הסכים לשמש בתפקיד ציבורי, ודחה את ההצעה לשמש במשרת אב בית דין. בוורשה התיידד עם רבי יעקב מליסא בעל "נתיבות המשפט" על שולחן ערוך חושן משפט, ושם הקים ישיבה ובה תלמידים רבים.
אישיותו ודרכו התורנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]גדולי דורו העריכוהו, ביניהם רבי יחזקאל לנדא כמובא למעלה, ורבי מרדכי בנעט רבה של ניקלשבורג שכותב עליו: "אשר לבו כלב הארי... בדעתו יבקע תהומות הלכה הליכות עולם...". רבי עקיבא איגר כתב עליו: "אשר הוא אחד מגדולי הזמן". הופנו אליו שאלות ותשובות הלכתיות מכל העולם, ותשובותיו מפורסמות בספריו. גם בפי העם גדלה ההערכה אליו, ונפוץ היה כינויו ר' לייבוש חריף. את ספרו הראשון "איילת אהבים" על מסכת כתובות, חיבר בעודו בן 18 שנים בלבד, וגם חלק נכבד מספריו האחרים חיבר קודם שמלאו לו 30 שנה. עסק גם בקבלה וכתב בענייניה כמה חיבורים. אגדה עממית ממחישה את חריפותו: פעם אחת בשיעורו היה חסר דף אחד מהגמרא שבה למד, אך הוא לא הרגיש בכך, וברוב חריפותו שילב את העניינים למרות חסרון הדף.
הרב צינץ לא נרתע מלחלוק על גדולי הדורות שלפניו, הוא חלק על פסקיהם של הרמ"א, הש"ך, הגר"א, הט"ז, רבי יונתן אייבשיץ ועוד רבים אחרים.
דרכו בפסק הלכה הייתה דרך ההיתר, והקפיד מאוד על אלו שמספק פוסקים תמיד להחמיר. הוא מתנצל על כך בהקדמתו לספרו מגן האלף: "לפעמים נטיתי להקל נגד רבותינו האחרונים... שאין זה מדרכי הענווה להחמיר בכל מקום, כי בית הלל שזכו שתקבע הלכה כמותם... ואם לעולם יאחוז בכל החומרות הוא סיבה להשחית...". בפרט היה מקל בדיני עגונות.
הרב צינץ תיקן תקנות שונות לחיזוק היהדות, והם רשומות על פנקסי הקהילות שכיהן בהם ברבנות. גם הרבה להוכיח את העם להשיבם למוטב, וכמה פעמים נגרר עקב כך למריבות שבגללן היה צריך להעתיק את מקום מגוריו. מאידך, לא נגרר למחלוקות החסידים והמתנגדים שרווחו בזמנו, והיו לו קשרים ידידותיים עם גדולי ומנהיגי שני הפלגים היריבים.
מתלמידיו הבולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי יצחק מאיר אלתר בעל חידושי הרי"ם ומייסדה של חסידות גור.
- רבי אברהם לנדא מטשכנוב
- רבי יעקב גזונדהייט רבה של וורשה מחבר "תפארת יעקב"
- האדמו"ר רבי שמואל אבא מזיכלין.
- רבי אהרן שמחה פיליצר מגומבין בעל "רשפי אש".
תלמידים נוספים ורבים היו לו לאלפים, ורבים מהם התפרסמו כגדולי אותו הדור.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים רבים חיבר בכל מקצועות התורה. דקות לפני פטירתו כתב: מי שישתדל בהדפסת ספריי אהיה לו למליץ אם יהיה לו זכות. נוסח זה נחקק על מצבתו שבבית העלמין בוורשה, ומאז ועד עתה עוסקים אנשים רבים בהדפסת ספריו, כסגולה לעניינים שונים[2].
במשך שנים רבות עסק הרב חיים יעקב נפתלי זילברברג מוורשה בהוצאתם לאור של ספרי מהרא"ל צינץ. לאחר מותו המשיך בכך נכדו הרב אברהם בנימין זילברברג מפיטסבורג. כיום עוסק בכך נכדו של הרב אברהם בנימין, שמואל זילברברג. באשדוד הוקם "מכון מהרא"ל צינץ", בראשות הרב אריה לייב פפר, המרכז כיום את פעילות ההדרת והדפסת ספרי מהרא"ל צינץ והקדשתם לזכות אנשים המשתתפים בעלויות ההדפסה כדי ליהנות מן הסגולה המיוחסת למדפיסי ספרי מהרא"ל צינץ.
חלק מספריו: "קומץ המנחה" ו"מלא העומר" על התורה, "ברכת השיר" על הגדה של פסח, "שמחת יום טוב" על מסכת ביצה, "איילת אהבים" על מסכת כתובות, "גרש ירחים" על מסכת גיטין, "מעייני החכמה" על מסכת בבא מציעא, "גור אריה" על מסכת חולין, "פני אריה", "מגן האלף" על הלכות פסח, "יין המשמח" על הלכות יין נסך, "טיב קידושין" על שולחן ערוך הלכות קידושין, "טיב חליצה" על דיני חליצה, "גט מקושר" על הלכות גטין, שו"ת "משיבת נפש" בעניינים שונים, שו"ת "יעלת חן" על שולחן ערוך אבן העזר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "תאומים, אריה יהודה ליב בן משה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ספריו: איילת אהבים חלק ראשון וחלק שני, גרש ירחים, ברכת השיר, חידושי מהרא"ל, טיב חליצה, יין המשמח, יעלת חן, ליקוטי מהרא"ל, מלא העומר, מעיני החכמה, מקצוע בתורה, שו"ת משיבת נפש, שיורי קומץ המנחה, שמחת יום טוב מאתר HebrewBooks
- ״סדר מגילת יוחסין״ - מאת רבי חיים ישכר גראס, בתוך: מלא העומר, פיעטרקוב, תרפ״ח, באתר היברובוקס
- אתר מכון מהרא"ל צינץ
אריה ליב בן משה צינץ (1768-1833), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התאריך משוער.
- ^ בספר "אורחות רבינו", המסקר את אמרותיו, הגותו ומנהגיו של הרב יעקב ישראל קניבסקי מובא ציטוט בשמו: "וזאת סגולה לכל סוגי הצרות, ולהרבה זה הועיל!" ועוד מובא שם: שגם הוא עצמו הדפיס מספרי רבי אריה כשחתנו היה חולה. כך גם הדפיסו הרב משה אריה פריינד והרב ביינוש פינקל.