מדיניות ייצוא המהפכה האסלאמית
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
מדיניות ייצוא המהפכה האסלאמית (בפרסית: سیاست صدور انقلاب اسلامی) היא אסטרטגיה במדיניות החוץ של איראן המאמינה בייצוא המהפכה האסלאמית של 1979 למדינות אחרות אסלאמיות ואף לא אסלאמיות. מדיניות זו הוכרזה במפורש ובזמנים שונים על ידי רוחאללה ח'ומייני, מייסד הרפובליקה האסלאמית של איראן. אחת הסיסמאות הבסיסיות של המהפכה האסלאמית של איראן היא ייצוא המהפכה. בהתאם, המטרה היא ייצוא המהפכה כתרבות, אידיאולוגיה ושיטה אינטלקטואלית ואפיסטמולוגית.
על פי גישה זו, הממשלה צריכה להתנהל בהתאם לחוק האסלאמי המסורתי (השריעה), ולהישלט על ידי משפטן אסלאמי מוביל ['פקיה' (אנ')] המספק "אפוטרופסות" פוליטית. על פי ח'ומייני, המאמצים להרחיב את השלטון האסלאמי לא יהיו מוגבלים להתאסלמות או תעמולה, אלא הם ילכו בעקבות צבאות "המנצחים" של המוסלמים הקדמונים, שיוצאים "מהמסגד לצאת לקרב", ו"מפחדים רק מאלוהים".[1] ובעקבות הפקודה בקוראן: "הכן נגדם כל כוח שתוכל לגייס וסוסים קשורים". ח'ומייני גם טען כי "אם תקום צורת השלטון שהאיסלאם רצה, אף אחת מהממשלות הקיימות כיום בעולם לא תוכל להתנגד לה, כולן היו נכנעות".[2]