לדלג לתוכן

מגדל טנקרד

מגדל טנקרד
Turris Tancredi
מידע כללי
סוג מגדל עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם טנקרד, נסיך הגליל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′44″N 35°13′33″E / 31.778916666667°N 35.225972222222°E / 31.778916666667; 35.225972222222
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
 
מגדל טנקרד
מגדל טנקרד
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט על הפינה הצפונית של החומה. בחלק התחתון שרידי מגדל טנקרד ומשמאל הפתח הקטן בחומה אליו נכנס מוביל המים העתיק
מבט על הפינה הצפונית של חומת ירושלים. מעל החומה בית הספר פ'רייר (קולג דה פרנס) ובחזית שרידי החפיר מהתקופה הצלבנית.

מגדל טנקרדלטינית: Turris Tancredi) הוא שמו הצלבני של מגדל מבוצר בקצה הצפון־מערבי של חומת ירושלים. שמו של המגדל קשור למנהיג הצלבני טנקרד, נסיך הגליל. המגדל ידוע גם בשמו הערבי קסר אל ג'לוד - בתרגום חופשי, "מגדל גוליית" ומכאן, שהאתר נודע גם בשם "מצודת גוליית".

מגדל טנקרד נבנה בתקופה המוסלמית על מנת להגן על נקודת תורפה במערך ביצורי העיר ונותר על כנו גם במהלך התקופה הצלבנית. כיום לא נותרו ממגדל טנקרד אלא שרידים מועטים, ככל הנראה מהתקופה האיובית (12441260) שעברו לאחרונה שיקום במסגרת פרויקט שימור כיכר צה"ל.[1]

בסוף התקופה המוסלמית המוקדמת, בתחילת המאה ה-11, שלטו הפאטמים בארץ ישראל. ירושלים ליקקה את פצעיה לאחר מלחמה שנמשכה שישים שנה, משנת 969 עד לשנת 1029, במהלכה עברה העיר מיד ליד, ביצוריה נהרסו ומי מתושביה שנותר בחיים הגיע לכדי פת לחם. רבי שלמה בן יהודה, אב בית הדין בישיבת ירושלים מתאר את התקופה במכתב לבנו בשנת 1029:

בני עיר הקודש, כת הרבנים, הכת אשר מתמעטנו ושחנו ודלנו ונשארנו מתי מעט. אשר כבד עולנו והכל אוכלים אותנו בכל פה והחוקים אשר עלינו מתווספים.

למרות הרגיעה היחסית ששררה בארץ ישראל בין הצדדים הניצים, לא זכו תושבי ירושלים לשלווה. עם שוך הקרבות הכו בעיר רעידות אדמה, אחת בשנת 1033 ושנייה בשנת 1068, שגרמו לנזקים נרחבים למבנים, ביצורים ומקומות קדושים בכל האזור. שילוב זה של נזקי מלחמה ואסונות טבע הביא את הח'ליף להחלטה לשקם את חומות ירושלים במימון תושבי העיר. הקהילה הנוצרית של ירושלים, שמצבה הכללי היה בכי רע, הצליחה לשכנע את הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס התשיעי ליטול על עצמו את מפעל שיקום חומות העיר הצמודות לרובע הנוצרי. הקיסר, שהשפעתו בארץ ישראל הייתה ניכרת, דרש כי הרובע הנוצרי יפונה מתושביו המוסלמיים והשכונה תופרד משאר רובעי העיר, לשם הגנה על הנוצרים מנחת זרועם של תושבי העיר המוסלמים.

בהסכמת השלטונות המוסלמים החלה עבודת שיקום חומות הרובע הנוצרי בשנת 1063 ובסיכומה נבנתה חומה ממגדל דוד עד לפינה הצפון מערבית של העיר, שם הוקם מגדל מאסיבי שנקרא מגדל הפינה. משם נבנתה החומה עד לשער שכם.

בפי המוסלמים נקרא המגדל קסר ג'לות – מגדל גוליית – על שם גוליית המקראי והוצמדה לו המסורת כי במקום זה הרג דוד המלך את גולית הפלישתי, אך ככל הנראה מקור השם נעוץ בגודלו המרשים של המגדל בשיא תפארתו.[2]על פי ספר שמואל, דוד בן ישי הנער הביא את ראש גולית הפלישתי לירושלים מסיבה עלומה, עוד טרם כבש אותה על פי ספר שמואל. ואולי זהו פשר אזכור גולית דווקא כאן. בעת המצור הצלבני על ירושלים חנה מול המגדל האציל טנקרד ומשלא הצליח להכריע את מגיניו עבר עם חיילותיו לסייע למאמץ הצלבני העיקרי מול אזור שער הפרחים של ימינו. שמו נותר קשור למגדל שנשא מאז את השם מגדל טנקרד.

המגדל נהרס ככל הנראה עם הריסת חומות העיר על ידי האיובים בשנת 1219. עד לסוף המאה ה-19 עדיין נראו שרידי המגדל בסמוך ומחוץ לחומת העיר העתיקה ונסקרו על יד צ'ארלס וורן.

חקירת שרידי המגדל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיסו של המגדל נחפר ונחקר עוד במהלך המאה ה-19, בעת בנייתו של בית הספר פ'רייר (קולג דה פרנס) של המסדר הנוצרי הצרפתי – מסדר האחים הנוצרים, הנמצא בצמוד לפינה הצפונית של החומה. בחפירות אלו נחשפו חללים וקירות של המגדל. במהלך בניית בית הספר נהרסו רוב השרידים שבתוך חומות העיר.[2] בחפירות נרחבות שנעשו באתר בהנהלת דן בהט מטעם רשות העתיקות בין השנים 1971 ל-1972 נחשף הצד הצפון מערבי של המגדל העשוי אבנים מאסיביות, חלקן אבנים מהתקופה ההרודיאנית. סמוך למגדל נחשף רחוב ברוחב של כ-3 מ', ומיד לאחריו שרידי חומת העיר הצלבנית שרוחבה כ-3 מטר ולצידה חפיר חצוב ברוחב של כ-19 מ'. מערבית למגדל נבנתה אמת מים שהובילה מי גשמים מאזור מגרש הרוסים דרך פתח בחומה לתוך העיר.[3][4] על פי ממצאי החפירות היה מגדל טנקרד ביצור ענק בגודל של 35 מטר על 35 מטר. ביצור זה לא נהרס בעת המצור הצלבני על ירושלים והצלבנים השתמשו בו כחלק מביצורי העיר. שרידי המגדל עשויים אבני גזית ענקיות מסותתות המחוברות על ידי מלט בצבע אפור.[5]

מגדל טנקרד כיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת פרויקט הרכבת הקלה בירושלים, וביוזמה של מחוז ירושלים ברשות העתיקות, שוקמה כיכר צה"ל,[6] הגובלת בחומת העיר הצפונית מערבית ובאזור החומות המהווה גן ארכאולוגי פתוח. במסגרת זו שוקמו שרידי המבצר שמצבם היה קשה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית
  • יהושע פראוור וחגי בן-שמאי, ספר ירושלים - התקופה הצלבנית והאיובית (1099–1250) הוצאת יד בן צבי ירושלים תשנ"א.
  • דן בהט, א' שילר (עורך), ירושלים הצלבנית מראה העיר – תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה העות'מאנית, אריאל, ירושלים תשנ"ב

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שימור אזור מגדל טנקרד וכיכר צה"ל מאמר באתר רשות העתיקות כולל תמונות של החפיר
  2. ^ 1 2 Adrian J. Boas. Jerusalem in the time of the crusades: society, landscape, and art in the Holy City under Frankish rule. Routledge, 2001
  3. ^ סקר ירושלים [102] אתר 395 בהט ובן ארי 1972
  4. ^ יובל ברוך וגיורא פרנוס, חידושים בחקר חומותיה הצפוניים של ירושלים לאור החפירות שממזרח לשער הורדוס (שער הפרחים), באתר רשות העתיקות
  5. ^ Jerome Murphy-O'Connor. The Holy Land: an Oxford archaeological guide from earliest times to 1700. Oxford University Press US, 2008 page 17
  6. ^ פרויקטים -- ירושלים - כיכר צה"ל, באתר מינהל השימור, רשות העתיקות (כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is")