מבצר קמניץ-פודולסקי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
טירה  |
| מיקום |
קמניץ-פודולסקי |
| מדינה |
אוקראינה |
| קואורדינטות | 48°40′24″N 26°33′45″E / 48.67333333°N 26.5625°E |
  | |
מבצר קמניץ-פודולסקי (באוקראינית: Кам'янець-Подільська фортеця; בפולנית: twierdza w Kamieńcu Podolskim) הוא מבצר ימי-בניימי הממוקם בעיר קמניץ-פודולסקי שבחבל הארץ ההיסטורי פודוליה, שבמערב אוקראינה.
לפי התיעוד ההיסטורי, מבצר קמניץ-פודולסקי מתוארך לתחילת המאה ה-14, אם כי עדויות ארכאולוגיות מאוחרות מצאו ראיות לפעילות אדם באזור כבר במאה ה-11 או ה-12.[1]
המבצר שוכן על ראשו של חצי אי שנחצב על ידי נהר סמוטריץ', ומהווה מערכת הגנה טבעית עבור העיר העתיקה של קמניץ-פודולסקי. המבצר מגן על הגשר שחוצה את הנהר, עובר מעל הקניון שיוצר הנהר, ומחבר את העיר העתיקה עם האזורים סביבה.
מיקומה האסטרטגי של הטירה על צומת דרכים הפכה אותה ליעד מרכזי עבור פולשים, שהרסו, בנו ושיפצו חלקים מהטירה בהתאם לצרכיהם, ובכך הוסיפו לגיוון הארכיטקטוני הרב-תרבותי שלה. בייחוד, המתחם שמכיל את העיר העתיקה בוצר על ידי המלך קז'ימייז' הרביעי, המבצר העתיק נבנה מחדש על ידי המלכים זיגמונט הראשון וסטפאן באטורי, והמבצר החדש נוסד על ידי המלכים זיגמונט השלישי וולדיסלאב הרביעי. חרף השינויים הארכיטקטוניים וההנדסיים הרבים שבוצעו במבנה המבצר המקורי, הוא מהווה את אחד מהמבנים הימי-בנימיים היחידים באוקראינה ששמורים היטב, באופן יחסי.
יחד עם העיר העתיקה של קמניץ-פודולסקי, המבצר הוא חלק מהשמורה הלאומית ההיסטורית-ארכיטקטונית "קאמיאנץ" ומהפארק הסביבתי הלאומי "פודילסקי טוורטי", ונכלל ברשימת "שבעת פלאי אוקראינה". כיום, המבצר הוא נקודת הציון הידועה ביותר של העיר, ומהווה אטרקציה תיירותית אזורית ולאומית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייסוד המבצר והיסטוריה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסורתית, ייסוד מבצר קמניץ-פודולסקי מתוארך למחצית השנייה של המאה ה-14, מאחר שהתעודות ההיסטוריות הראשונות של המבצר מתוארכות למחצית המאה ה-14, עת רוב השטחים המערביים של רוס של קייב היו תחת שליטת הדוכסות הגדולה של ליטא. במסמך היסטורי שכתב הנסיך יורי קוריאטוביץ' מ-1374, למשל, מוזכר כי זכויות מגדבורג הוענקו לעיר קמניץ במבצר. חפירות ארכאולוגיות שבוצעו במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 מעלות כי ייתכן שהטירה נוסדה אף קודם לכן, בסוף המאה ה-12 או בתחילת המאה ה-13. כמו כן, מהתיעוד והממצאים ההיסטוריים והארכאולוגיים עולה בבירור כי התקיימה מצודה באזור במהלך קיומה של הנסיכות הסלאבית מזרחית רוס של קייב, אך לא באותו האתר של המבצר הנוכחי. ככל הנראה, הייתה זו מצודת עץ.[2][3]
המבצר אמנם התיישן לאורך הזמן, אך נותר חיוני להגנה של קמניץ ודרכי המסחר הסמוכות לה; כפועל יוצא, הוויווד של קרקוב, ספיטק ממלצין, שיפץ את המבצר והפך אותו למודרני יותר במפנה המאה ה-15.[4] הוא שיפץ את המגדלים הישנים של המבצר, והוסיף עוד עשרה מגדלים חדשים. לאחר עוד 150 שנה, הטירה שופצה שוב על ידי המהנדס הצבאי והאדריכל היאוב ברטפוס (Hiob Bretfus).[3] הוא בנה מגדלים מערביים ומזרחיים חדשים, את החומה המזרחית וחלל תת-קרקעי, כמו גם שערים ודיור לקהילת הסטרוסטה (אנ'), המושלים המקומיים.
התקפות מתמשכות בידי פולשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך התקופה שבין מחצית המאה ה-14 עד למחצית המאה ה-15, מיקומו של מבצר קמניץ-פודולסקי היה על אחת החזיתות המרכזיות של האיחוד הפולני-ליטאי. מ-1434 עד לסיפוחו על ידי האימפריה הרוסית ב-1793, המבצר שיחק תפקיד מרכזי בהגנה מפני פלישות של קוזאקים, עות'מאנים וטטארים; בין המאה ה-15 ל-17, המבצר הותקף בידי אורדות טטריות כ-51 פעמים. הפלישות הטטאריות של 1448, 1451, 1509, ו-1528, כמו גם המצור העות'מאני של 1533, הסבו נזק הן למבצר והן לעיר, אך כולן נהדפו בהצלחה.
הטירה מילאה תפקיד חשוב גם במהלך מרד חמלניצקי בין 1648 ו-1654, התקוממות של הקוזאקים והצמיתים האוקראיניים בהנהגת בוגדן חמלניצקי כנגד שלטון האיחוד הפולני-ליטאי, ונועד לסלק את האצולה, את החוכרים היהודים ששירתו אותה ואת הכנסייה הקתולית הרומית מאוקראינה. במהלך המרד, נערך מצור על המבצר על ידי קוזאקים מקומיים ומורדים שהנהיג מקסים קריבונוס, אך הוא כשל. ב-1651, המבצר היה נתונה למצור נוסף של קוזאקים שהנהיג ההטמן איוואן בוהון (אנ'), אך התקפת נגד פולנית בלתי צפויה שהנהיגו המפקדים אלכסנדרנקה וצ'וויקה שחררה את המצור וחידשה את הנוכחות הפולנית באזור. ב-1652, צבא של 60,000 לוחמים, בהנהגת חמלינצקי עצמו, השיבה את המבצר לידיים קוזאקיות. שנה לאחר מכן, נערכה עוד התקפה על המבצר, הפעם על ידי אורדה בת 40,000 לוחמים טטארים מחצי האי קרים.
בראשית אוגוסט 1672, כוח בן 30,000 לוחמים בהנהגת הסולטאן מהמט הרביעי, יחד עם כוח נוסף בן 40,000 קוזאקים וטטארים שהנהיג ההטמן פטרו דורושנקו (אנ') ערך מצור על הטירה. לאחר משא ומתן, החליטו מנהיגי העיר להיכנע, והשליטה על המצודה עברה לרשות העות'מאניים ב-18 באוגוסט.[4] כאות מחאה, מפקד המצודה מיכאל וולודיווסקי (Michał Wołodyjowski) ורב-סרן הייקינג (Major Hejking) פוצצו את אבק השריפה שנותר בטירה, מה שהוביל למותם יחד עם עוד 800 מגינים. כ-27 שנה לאחר המתקפה, המצודה שימשה כבסיס לשלטון העות'מאני בפודוליה. ב-1699, שבה השליטה הפולנית לאזור בעקבות הסכם קרלוביץ, עקב ויתורה של האימפריה העות'מאנית על המשך שלטונה בו.
ממבצר לבית כלא
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מתחילת המאה ה-18, מבצר קמניץ-פודולסקי איבד את תפקידו ההגנתי, ושימש יותר ככלא צבאי מאשר כאמצעי לביצור.[3] מספר רב של אנשים הוצאו להורג או נכלאו בו, בהם סטארשינים (פקידים) קוזאקים, היידמקים, ואף נכלא בכלא למספר חודשים יורש הכתר הפולני סטניסלאב פוניאטובסקי שנחטף לכלא בהיותו בן 3 בלבד בהוראה של יוזף פוטוצקי, מושל קייב, שהתנגד לתמיכתו של אביו, סטניסלב פוניאטובסקי, במלך אוגוסט השלישי.
למרות שכאמור המצודה איבדה את תפקידה ההגנתי, היא עדיין הייתה בין המצודות החזקות תחת הכתר הפולני, עד לחלוקתה השנייה של פולין ב-21 באפריל 1793, אז המבצר והעיר קמניץ-פודולסקי שניהם הועברה לאימפריה הרוסית. באותו היום, מפקד המבצר העניק את המפתח למבצר ונשבע נאמנות לאימפריה בקתדרלה העירונית. לאחר מכן, 101 תותחים הריעו להחלטתו במבצר. במהלך הפלישה הצרפתית לרוסיה ב-1812, צבא האימפריה הרוסית התמקם במבצר. ב-1815, קונסטנטין בטיושקוב (אנ'), שהפך אחר כך למשורר נודע ולסופר, הוצב כפקיד במבצר. ב-1846, המשורר ולדימיר ראבסקי (אנ') הוצב במבצר, ובמהלך שהותו שם הקים ארגון פרו-דקבריסטי שהורכב מפקידי צבא פרוגרסיביים.
מ-1816 עד ל-1914, המצודה הפכה מכלא צבאי לכלא לבעלי חוב, עבריינים ואסירים פוליטיים. ב-1831, הפילולוג, המילונאי והסופר הרוסי ולדימיר דאל עבד במצודה, ובאותן הזמן כתב מילון של השפה הרוסית.[4] המבצר היה מרכזה של התנועה האנטי-פיאודלית בפודוליה במהלך המאה ה-19, שהונהגה על ידי הפרש לוחם מלחמת 1812 אוסטים קרמליוק, כיום נחשב באוקראינה לגיבור לאומי. קרמליוק עצמו נכלא במבצר שלוש פעמים.[5]
מוזיאון ושמורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סדרת שינויים פוליטיים עקב מהפכת 1905, המפלגות והארגונים הפוליטיים הפכו לחוקיים ברחבי האימפריה הרוסית. ב-1906, כ-67 ארגונים פוליטיים היו מבוססים במבצר. ביניהם היה עיתון מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, שענה לשם "איסקרה" (ניצוץ).[6] צו שהנפיק הסובנארקום של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית ב-1928 הכריז על קומפלקס מבצר קמינץ-פודולסקי כשמורה היסטורית-תרבותית. בסוף שנות ה-30, היו תוכניות להפיכת המבצר למוזיאון, והחלו עבודות שיפוץ במקום ב-1937. בין אטרקציות המוזיאון הייתה סצנה בה מתואר קרמליוק כלוא במבצר במגדל האפיפיור שבמבצר, שם אכן נכלא. מספר המבקרים במבצר הגיע בשנות ה-30 של המאה ה-20 לכדי 300,000 בשנה.
ב-1947, נוסף מבצר קמניץ-פודולסקי לרשימת השמורות ההיסטוריות של כלל ברית המועצות. לוח זיכרון ותבליט המנציחים את קרמליוק הוצבו בסמוך לתערוכה ב-18 באפריל 1958. עבודות שיקומיות וארכאולוגיות החלו מ-1962. ב-18 במאי 1977, הוקמה השמורה הלאומית ההיסטורית-אדריכלית "קמניץ". ב-13 בספטמבר 1989, בשל בקשת ממשלת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, הוכנסה השמורה לרשימה הזמנית של אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
ב-2004, שמורת "קמניץ" שודרגה לכדי מחוז שימור לאומי.[7] ב-21 באוגוסט 2007, המתחם הוכרז כאחד משבעת פלאי אוקראינה כשזכה במקום השלישי בתחרות ארצית.[8] סופה קשה ב-1 באוגוסט 2011 הרסה חלקית את המגדל המערבי החדש.[9]
אדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.JPG)
מבצר קמניץ-פודולסקי משטח עשוי אבן גיר, מוקף בקניון נהר הסמוטריץ'. כתוצאה מכך, יסודותיו עשויים מאבן גיר, כמו גם מלבנים ואבנים מקומיות ומיובאות.[10] ואכן, שמה של הטירה מגיע מהשורש "קמין", מהמילה הסלבית ל"אבן". שני החלקים המרכזיים של המבצר, "המבצר הישן" (באוקראינית: Старий замок) ו"המבצר החדש" (באוקראינית: Новий замок) נבנו במהלך תקופות שונות.[10] המבצר הגן על הדרך מהעיר העתיקה של קמינץ-פודולסקי מפני התקפות וחיילי אויב. המבצר החדש הוקם במהלך השיפוצים המאוחרים הרבים של המבצר; מטרתו הייתה לספק הגנה מחילות השדה של האויב ותוכנן כך שיתמוך בהמצאות צבאיות חדשות דאז, כמו תותחי ארטילריה לטווח רחוק.[10]
שנים עשר המגדלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמתחם ביצורי חשוב וגדול, היו במבצר קמניץ-פודולסקי 12 מגדלים, חלקים נוספו בשיפוצים המאוחרים למודרניזציה של המבצר. חלק מהמגדלים היו בחצי האי בו שוכן המבצר הראשי; חלקם היו במדורונות התלולים סביב נהר הסמוטריץ'; וחלקם באזורים נוספים, מחוץ לחומות המזרחיות ובקצה המערבי של גשר המבצר. מבין המגדלים, רק מעט נותרו ללא פגע כיום. 12 המגדלים היו:
- מגדל האפיפיור (ידוע גם בתור "מגדל קרמליוק" ו"מגדל יוליאן") נבנה בזמן מסוים בין המאה ה-15 למאה ה-16; היו בו ארסנל ארטילרי, מחסן לאבקת שריפה, חדר אוצר, ותחנה. מחוברים זה לזה בבאסטיון דרומי נרחב.
- מגדל קובפאק (ידוע גם כ"מגדל זלצ'טה") הוא מגדל קדום יותר שנבנה בין המאה ה-14 למאה ה-16, הוא היכן שאצולת הזלצ'טה (אנ') שכנה.
- מגדל טנצ'ינסקה, נבנה בין המאה ה-14 למאה ה-16, היה הנצחה למשפחת טצ'ינקי (אנ'), משפחת אצולה פולנית.
- המגדל הלבן (ידוע גם כ"מגדל לסקה"), נבנה במאה ה-15, ושם היה ארסנל צבאי נוסף.
- המגדל היומי (ידוע גם כ"מגדל דז'יינה"), מגדל גדול עם צומת לארטילריה בקומה השנייה המשמש להזזת רובים לעמדת ירי, כמו גם אל המגדל המערבי החדש. הייתה בו גם קפלה לותרנית קטנה ו"אורליק" (גשרון), או מגדל תצפית, בקצהו.
- המגדל המערבי החדש (ידוע גם כ"המגדל הגדול"), נבנה ב-1544 ושימש כבאסטיון. במגדל שכן אחד מבתי הדפוס של המבצר, והוא נתן פלטפורמה לארטילריה כך שתוכל לכסות את השדות הרחבים שהקיפו אותו. המגדל נפגע בסופה קשה ב-2011.
- מגדל רוז'נקה (ידוע גם כ"מגדל בורגרבסקה" או "מגדל קרסלבסקה"), נבנה בין המאות ה-14 ל-16, ובמרתפו שכן כלא. הוא אחד משלושה מגדלים בהם תוכנן במיוחד קמרון קוני שיעזור בהוצאת הגזים הנפלטים מאבק השריפה שאוחסן במגדל.
- מגדל המים (ידוע גם בתור "מגדל סמוטריצ'קה") הוא אחד מהמבנים המאוחרים במבצר ומתוארך בין המאה ה-15 למאה ה-18. הוא שימש לקישור בין המבצר ושער השדה שלו, שהיה מרוחק מהמתחם המרכזי בקצה הצפוני. היה בו באר בה השתמשו לשאיבת מים מנהר הסמוטריץ' הסמוך, כמו גם תעלה סודית, שקיומה היה ידוע רק לקהילת הסטרוסטה (מושלים) והלבלרים המקומיים.
- מגדל המפקד, נבנה במאה ה-15.
- מגדל לנקורונסקה (ידוע גם כ"מגדל לסקה השני"), נבנה בין המאה ה-14 למאה ה-16, והנציח את משפחת האצולה הפולנית לנקורונסקי.
- המגדל השחור, נבנה בין המאה ה-14 והמאה ה-16. כיום נראים רק שרידיו. הוא שימש כמחסן לכלי נשק ואבק שריפה והופצץ במחאה שהוזכרה קודם בפרק ההיסטוריה.
- המגדל המזרחי החדש, נבנה ב-1544.
החומות לביצור המתחם
[עריכת קוד מקור | עריכה]חומותיו של מבצר קמניץ-פודולסקי חולקו לשלושה מדורים או טרסות: צפונית, דרומית, ומזרחית.
חומות הטרסה הצפונית (באורך 336 מטרים בערך) הגנו על כלל החצר הפנימית. חומות החצר הצפון-מערביות תחמו את המבצר העתיק, וסיומן היה בין המגדל היומי למגדל רוז'נקה. אלו זוג חומות מקבילות, שכוללות את המגדל המערבי הפשוט, שרידי המגדל השחור, ומחסן נשקים בן שתי קומות. החומה העתיקה מבין השתיים מתוארכת לתחילת המאה ה-12. מחסן נשק נוסף ממוקם בחומות המזרחיות. הכניסה למבצר בחומות המזרחיות ידועה כ"שער המבצר החדש", והיו עוד שני שערים, האחד בחומות הצפוניות, "שער המבצר הישן", והשני, "שער השדה", שחיבר את מגדל המים עם יתר המבצר. לאורכן של החומות הצפוניות היה באסטיון כחלק ממערך ההגנה. הוא נבנה בשנת 1790, ממש לפני החלוקה השנייה של פולין. המבצר החדש תוכנן בצורת קרן (אנ') ומוקם מערבית למתחם המבצר החדש.
בצד המזרחי של חצר המבצר היו ההריסות של כנסיית הקדוש סטניסלאוס, ועל ידן קברו של מ. פוטוצקי. ליד מגדל קובפאק עמדה כנסייה מזרחית אורתודוקסית בה נקבר הנסיך קוריאטוביץ'. באזור החצר שלאורך החומות הדרומיות, בין מגדל קובפאק למגדל טנצ'ינסקה היה אסם וסככה לעגלות. מעבר אליהם, ליד החומות הצפוניות ומגדל לנקורונסקה, היו מגורי הסטרוסטה. ליד מגדל טנצ'ינסקה עמד ה"רורמוש" ששימש כטנק אחסון מים למבצר. בחומות הדרומיות קרוב יותר למגדל הלבן (בין מגדל טנצ'ינסקה למגדל הלבן) היו מטבח ומאפייה. בסמוך למגדל הלבן בחומות הדרומיות בין המגדל הלבן למגדל היומי עמדו המטות של הסטרוסטה. אל מול החומות הדרומיות שכנו הצ'לידנה (chelyadna), רבעי הצמיתים, בהם שוכנו עד 70 צמיתים ששירתו במבצר. מחוץ לחומות הצפוניות היו אורוות הטירה, בהם היו עד 30 סוסים. במאה ה-16 למבצר היה חיל מצב של בסביבות 300 חיילים, שחיו בעיירה.
בית הספר התעשייתי המקצועי של קמניץ-פודולסקי חקר את חומות המבצר. הם גילו אזור של חול טובעני בצד הדרך על יד ה"פודזאמצה", או התת-מבצר, שכונה של העיר, ששנהה קודם לכן ערער חלקית את החומות התומכות של המבצר. החול הטובעני הביא לחשיפת חומות היסוד של המבצר, בעומק של קצת מעל 5 מטרים. חומות היסוד נבנו מאבן גיר ויצרו קניון לאורכו של העמק בו הנהר. חפירה נוספת הצביעה על כך שהחומות נמשכו מערבה, מהמבצר הישן לבאסטיונים של הטירה החדשה. תשתיות התמיכה של המבצר הישן נמצאו אף הם בתעלה. בדרום החומה נמצא פתח ברוחב 2.5 מטר וגובה 5 מטר, שלפי ההשערה הוזרמו דרכו מים.
החומות הצפון-מערביות המשומרות כעת בגובה 13.7 מטר מחוץ למבצר, ובגובה 5.7 מטר מחצרו. כתוצאה מהשיפוצים והשינויים הרבים שנעשו במבצר, עומקן של החומות השתנה לאורך המאות: בימי הביניים הוא היה 1.45 מטר, במאות ה-14 וה-15 היה 2.2 מטר, והגיע לממוצע של 4 מטר לאחר השיפוץ שנערך במאות ה-16 וה-17.
גשר המבצר
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתוצאה ממיקומו הייחודי של המבצר על חצי אי, גשר המבצר (באוקראינית: Замковий міст) שימש כחיבור התחבורתי לעיר העתיקה של קמניץ-פודולסקי. הגשר נחשב כהישג אדריכלי מרשים מימי הביניים. אורכו הוא 88 מטר. בתחילתו, רוחבו הוא 8.5 מטר, ובסיומו, רוחבו מצטמצם ל-6.5 מטר. גובה הגשר הוא 27 מטר בכניסה אליו, ויורד ל-17 מטר בקצהו השני. בתחילתה של המאה ה-15, נבנה מגדל שער מעוגל בקצה המבצר שליד הגשר; גובהו של הגשר, יחד עם המגדל, היה שקול ל-8 קומות בבניין מודרני. במהלך המצור הפולני הכושל על העיר ב-1687, גשר המבצר נבנה מחדש ובוצר בידי הטורקים, מה שנתן לו את השם "הגשר הטורקי" (באוקראינית: Турецький міст), וכך הוא נקרא עד היום. חזית האבן של הגשר הייתה במצב גרוע מ-1841 עד לסוף המאה ה-19. מחסור בעבודות שימור, ורעידת אדמה ב-1986, הוסיפה למצבה הרע. ב-2000, קרן המונומנטים העולמית (אנ') כללה את גשר המבצר ברשימת המונומטים בסיכון שלה לשנת 2000 (אנ').[11]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצר קמניץ-פודולסקי הוא האטרקציה הבולטת ביותר בעיר. מבקרים בו תיירים רבים מרחבי אוקראינה והעולם. לאורך השנים, נוצרו אגדות שונות סביב המבצר. לפי אחת מהן, כאשר הסולטאן העות'מאני עות'מאן השני הגיע לקמניץ ב-1621 בכדי לכבוש אותה, הוא התרשם מכוחה ומהביצורים שבה ושאל "מי בנה את העיר הגדולה הזו?". על כך השיבו לו, "אלוהים עצמו". לאחר שעות'מאן נכשל בכיבוש המבצר, הוא השיב "אז תנו לאלוהים לקחת את העיר בעצמו". אגדה מקומית נוספת מספרת כי אוצר של מטבעות זהב עות'מאניים (סולטאני) קבור בנהר הסמוטריץ', וכי תעלה באורך 20 ק"מ מובילה למצודת חוטין ממבצר קמניץ-פודולסקי.[2]
המצור העות'מאני על המבצר מ-1672 מתואר בנובלה ההיסטורית "אש בערבה", שכתב ב-1888 הסופר הפולני חתן פרס נובל לספרות הנריק סנקביץ'.[2] המבצר מופיע גם במטבע זיכרון המתאר "מצודה עתיקה על נהר הדניסטר" שהנפיק הבנק המרכזי של טרנסניסטריה.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על המבצר באתר двідай, 26 ביוני 2021
- ^ 1 2 3 Kamianiec' Old Fortress באתר castles.com.ua
- ^ 1 2 3 Д.В. Мудрецов, А.В. Мудрецов, КАМЕНЕЦ-ПОДОЛЬСКИЙ ЗАМОК באתר КАМЕНЕЦ-ПОДОЛЬСКИЙ (העוסק בקמניץ-פודולסקי) (ברוסית)
- ^ 1 2 3 סרהיי פייטריקוב, СТАРА ФОРТЕЦЯ НА СМОТРИЧІ באתר Дзеркало тижня, 28 ביוני-5 ביולי 2002
- ^ УСТИМ КАРМЕЛЮК באתר Укрінформ (אוקרינפורום) (באוקראינית)
- ^ В'ЯЗНІ СТАРОЇ ФОРТЕЦІ באתר Поді́льські То́втри (פודילסקי טובטרי) (באוקראינית)
- ^ מתוך אתר חוקי אוקראינה, Про передачу цілісного майнового комплексу Національного історико-архітектурного заповідника "Кам'янець" у державну власність, אושר ב-24 במרץ 2004
- ^ Місто Кам’янець (העיר קמיניץ) באתר שבעת פלאי אוקראינה
- ^ Обвал в Каменец-Подольской крепости: в мэрии не исключают, что башню повредили при реконструкции באתר Корреспондент.net, 2 באוגוסט 2011
- ^ 1 2 3 Кам'янець-Подільский замок באתר Snap.com.ua
- ^ One Hundred Most Endangered Sites 2000, דו"ח של World Monuments Fund
- ^ В Приднестровье введена в обращение новая памятная монета באתר סוכנות הידיעות REGNUM, 7 ביוני 2007 (ברוסית)