מבצר פרם-שאפי

מבצר פרם-שאפי
Ouvrage de la Ferme-Chappy

מפת מבצר פרם-שאפי
מידע כללי
סוג	מבצר צבאי
מדינה
בעלים	צבא צרפת פרטי
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1932–1935 (כ־3 שנים)
חומרי בנייה	אבן בטון
עלות	11 מיליון פרנק צרפתי
קואורדינטות	49°26′58″N 5°37′38″E
(למפת צרפת מוגדלת)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי מבצר פרם-שאפי (למפת צרפת רגילה)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי מבצר פרם-שאפי

מבצר פרם-שאפי (בצרפתית: Ouvrage de la Ferme-Chappy) הוא מבצר שנבנה לאחר מלחמת העולם הראשונה כחלק מפרויקט הקמת קו מאז'ינו. הקו השתרעה לאורך גבולה הצפוני והמזרחי של צרפת ומבצר פרם-שאפי נבנה בחלקו הצפון מזרחי ונשא את המיספור A1 (המבצר הגדול המשמעותי הראשון בקו).

במהלך מלחמת העולם השנייה היה מעורב המבצר במאמץ לבלום את הכוחות הגרמנים שפלשו לצרפת מצפון, דרך ארצות בנלוקס, בניסיון לעקוף את קו מאז'ינו. המבצר לא נכבש על ידי הגרמנים אך לאחר כניעת צרפת נכנעו גם מגיני המבצר.

כיום המבצר בבעלות פרטית, אינו מתוחזק ואינו נגיש לביקורים.

רקע

הדוקטרינה הצבאית של הגנה סטטית, שעמדה מאחורי בניית קו מאז'ינו, התקיימה בצרפת עוד במאה ה-17 כשסבסטיאן דה וובאן בנה את ביצורי וובאן.

בשלהי המאה ה-18, על אף התבוסה של צרפת במלחמת צרפת–פרוסיה, המשיכה צרפת לדבוק בדוקטרינה זו והקימה בכל גבולותיה את מערכת הביצורים סרה דה ריבייר. ביצורים אלו, על אף שהיו כבר מיושנים במלחמת העולם הראשונה, לקחו חלק במלחמה זו וחלקם נהרס כליל מאש ארטילריה גרמנית כבדה.

לאחר המלחמה המשיכו הצרפתים לדבוק באותה דוקטרינה כשהחלו לתכנן את קו מאז'ינו כשמבצר פרם-שאפי היה אחד ממבצרי קו זה. מבצרי הקו נבנו לפי עקרונות דומים:

• קיבוץ מבצרים לסקטורים
• מרחקים בין המבצרים המאפשרים הגנה הדדית בין המבצרים בירי ארטילרי
• עמדות חיל רגלים בין המבצרים
• בנייה תת-קרקעית
• מרחק בין הכניסה למבצר והאזור המנהלי לאזור המבצעי כדי למנוע חדירת אויב לאזור המבצעי
• חלוקה לבלוקים כשכל בלוק כלל שילוב של תותחים, מקלעים ותצפיות.

ההיסטוריה של מבצר

הקמת המבצר

תוכנית האב לבניית מבצר פרם-שאפי אושרה בספטמבר 1931 והוא נבנה בשנים 1935-1932 במחוז מרט ומוזל והיה חלק מסקטור המבצרים קרוסן (צר'). המבצר נבנה בצפון מערב צרפת והיה המבצר המשמעותי הצפוני ביותר בקו מאז'ינו ולכן מוספר כ-A1 כשהמבצר המשמעותי הבא בקו היה מבצר פרמון A2 שנבנה כך שהארטילריה שלו כיסתה את מבצר פרם-שאפי. המבצר הוגדר כמבצר קטן, יחסית, המיועד בעיקר לחיילי רגלים וכלל שני בלוקים.

כמו רוב מבצרי הקו בלטו מעל פני הקרקע רק צריחי התותחים, עמדות המקלעים ועמדות התצפית כששאר המבצר היה חפור מתחת לקרקע וכלל מעברים בין הכניסה לעמדות, מחסני תחמושת, חדרי מגורים לחיילים, תחנת כוח (35 כוח סוס), חדרי שירות ועוד.

הבלוקים כללו את האלמנטים הבאים:

• בלוק 1, שהיה הבלוק העיקרי, כלל עמדה מבוצרת עבור זוג מקלעים כבדים, עמדה לתותח נגד טנקים 47 מ"מ ושלושה צריחי פלדה (לזוג מקלעים, למקלע בודד ולתצפית). לבלוק הייתה תצפית ואופק ירי מזרחה ומערבה. עד בניית הכניסה המרוחקת שימש בלוק 1 כשער הכניסה למבצר.
• בלוק 2, הקטן יותר, כלל 3 צריחי פלדה למקלעים ולתצפית וכלי הנשק בו כוונו מזרחה.

המבצר יועד ל-109 חיילי רגלים בפיקוד של שלושה קצינים מרגימנט הרגלים ה-149 של צרפת (צר').

התכנון המקורי לבנות כניסה נפרדת מדרום לבלוקים לא בוצע עד פרוץ מלחמת העולם השנייה עקב חוסר תקציב.

מלחמת העולם השנייה

ב-10 במאי 1940 פתחה גרמניה ב מתקפה על צרפת. מתוך חשש מחוזקו של קו מאז'ינו, בחלק מול גרמניה, העבירה גרמניה את כוחותיה דרך הרי הארדנים שבבלגיה מול הגנב חלשה. אזור גבול זה היה מבוצר בדלילות לאור הסכמי הגנה הדדיים עם בלגיה ומתוך אמונה, של הנהגת צבא צרפת, שלא ניתן לנייד כוחות אויב גדולים דרך הכבישים הצרים והמפותלים של הארדנים.

הפלישה של גרמניה לצרפת עירבה במערכה רק את המבצרים שנבנו מול גיזרת הפלישה וביניהם מבצר פרם-שאפי (A1), מבצר פרמון (A2) ומבצר לטירמון (A3) (צר').

ב-21 ביוני 1940, תקפו הגרמנים את מבצר פרם-שאפי. אש מקלעים מהמבצר ואש ארטילרית ממבצרי פרמון ולטירמון הצליחה להדוף את המתקפה במחיר של הרוג צרפתי אחד. לאחר כניעת ממשלת צרפת לגרמנים ניתנה הוראה לחיילי מבצרי הקו לנטוש את המבצרים ולהיכנע.

לאחר נטישת המבצר והשתלטות הגרמנים עליו החלו הגרמנים לפרק את חלקיו למיחזור מתכת או לשימוש בנשק והתחמושת שהיו בו בקרבות אחרים.

לאחר המלחמה

לאחר מלחמת העולם השנייה החליט צבא צרפת לנטוש את רוב מבצרי קו מאז'ינו והציע אותם למכירה לגופים פרטיים. בחלק מהמקרים (כמו במקרה של מבצר פרמון) רכשו עמותות מורשת את המבצרים כדי לשמר אותם כאתרים תירותיים.

מבצר פרם-שאפי נרכש על ידי אדם פרטי שמעבד את האדמות שמסביבו. למעט הנשק והתחמושת שנלקחו מהמבצר שאר המבנים והציוד נשארו כמות שהם אך המקום אינו פתוח לביקורים.

גלריה

• 
  צריחי מקלעים בבלוק 2
• 
  בלוק 2
• 
  בלוק 1

לקריאה נוספת

• Jean-Yves Mary, Alain Hohnadel, Jacques Sicard and François Vauviller (ill. Pierre-Albert Leroux), Men and works of the Maginot Line, vol. 1, Paris, éditions Histoire & collections, coll. “The Encyclopedia of the French Army” (no. 2), 2000 (reprint 2001 and 2005), 182 p. (ISBN 2-908182-88-2).
• Men and works of the Maginot Line, vol. 2: The technical forms of the North-East fortification, Paris, History and collections,2001, 222 pp. (ISBN 2-908182-97-1).
• Men and works of the Maginot Line, vol. 3: The tragic destiny of the Maginot Line, Paris, History and collections,2003, 246 pp. (ISBN 2-913903-88-6).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצר פרם-שאפי בוויקישיתוף

• מפת מבצר פרם-שאפי, באתר wikimapia.org
• מפת מבצר פרם-שאפי, באתר darkplaces.org
• מבצר פרם-שאפי, באתר lignemaginot.com (בצרפתית)
• מבצר פרם-שאפי, באתר alsacemaginot.com (בצרפתית)
• מבצר פרם-שאפי, באתר tracesofwar.com