מבצר דואומון

מבצר דואומון
Fort de Douaumont

מבצר דואומון
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 3, 4, 6 חלק מתוך אתרי קבורה וזיכרון של מלחמת העולם הראשונה (החזית המערבית)
מידע כללי
סוג	מבצר
שימוש	מבצר צבאי אתר תיירות
על שם	כפר דואומון (צר')
מיקום	ורדן, מחוזות דואומון-ווס (צר') ומז
מדינה	צרפת
בעלים	צבא צרפת ממשלת צרפת
מייסדים	צבא צרפת
מבקרים בשנה	170,000 (נכון ל־2014)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1884–1889 (כ־5 שנים)
חומרי בנייה	בטון מזוין
מידות
אורך	300 מטר
רוחב	200 מטר
גובה	9 מטר
גובה פנימי	3 מטר
שטח	74 דונם
גובה מעל פני הים	395 מטר
קואורדינטות	49°13′01″N 5°26′18″E
(למפת צרפת מוגדלת)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי מבצר דואומון (למפת צרפת רגילה)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי מבצר דואומון

מבצר דואומון (בצרפתית: Fort Douaumont) הוא מבצר צבאי שנבנה בצרפת בשלהי המאה ה-19 כדי להגן על העיר ורדן, שבצפון מזרח המדינה, בפני תקיפה של גרמניה ממזרח. המבצר היה הגדול והגבוה מבין מערך של 19 מבצרים שהגנו על העיר משלוש עבריה.

במבצר ובסביבותיו התחוללו קרבות קשים במסגרת קרב ורדן בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

כיום משמש המבצר כאתר הנצחה לקרבות מלחמת העולם הראשונה באזור. בקרבת המבצר נמצא בית קברות לכ-16,000 מחללי המלחמה, ולידו הוקמה אנדרטה להנצחת כל חללי צרפת במלחמה.

ב-2023 הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם אתרי קבורה וזיכרון של מלחמת העולם הראשונה (החזית המערבית), הכולל בין היתר את המבצר.

רקע

בשנים 1871-1870 הובס הצבא הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון, על ידי צבאה של גרמניה-פרוסיה במלחמת צרפת–פרוסיה. הפסד זה הביא את צרפת להכנת תוכנית לחיזוק גבולה המזרחי כדי להתמודד עם מערכה עתידית. האחריות על פרויקט חיזוק ההגנה נמסר לידיו של גנרל רמון אדולף סרה דה ריבייר (צר') והמערכת ההגנתית שנבנתה נקראה מערכת הביצורים סרה דה ריבייר על שמו.

תוכניתו של סרה ריבייר ראתה את העיר ורדן וסביבתה, בצפון מזרח צרפת, כאתר אסטרטגי שיש לחזק את ההגנות עליו. בהתאם לתוכנית זו הוקם על הגבעות שמסביב לורדן קו ביצורים באורך 43 ק"מ שכלל 19 מבצרים גדולים, שבעה מבצרים קטנים, 118 סוללות ארטילריה ו-40 עמדות חיל רגלים, על הגבעות מסביב לעיר כשאחד מאותם מבצרים היה מבצר דואומון. המערך נבנה לפי הקונספט שכל מבצר יכול לסייע לפחות בשני המבצרים הסמוכים לו והבנייה של המערך החלה כבר ב-1873.

ההיסטוריה של המבצר

בניית המבצר

כאתר לבניית המבצר נבחרה גבעה מצפון לורדן ובסמוך לכפר דואומון (צר') (שעל שמו נקרא המבצר), בגובה 395 מטר מעל פני הים, השולטת על סביבתה. בניית המבצר החלה ב-1884 והסתיימה ב-1889 כשבין השנים 1901 ל-1913 בוצע במקום פרויקט מודרניזציה. המבצר נסמך לעזרה על שני מבצרים הקרובים אליו: מבצר ת'יאמון (צר') ומבצר וו (צר').

המבצר, בצורת מחומש בעל צלעות לא שוות ששטחו היה כ-74 דונם, הוקף על ידי חפיר יבש ברוחב של 14 מטר ובעומק של 6 מטר. שתיים מהצלעות הארוכות פנו צפונה לכוון הגבול והכניסה למבצר פנתה דרומה. כדי להגן על התעלה בחזית נבנו 3 עמדות הצופות על התעלה כשכל עמדה צוידה בשני תותחים. לצורך ההגנה על הכניסה למבצר נבנו סביבה עמדות נוספות וכן גשר מתכת מתרומם.

במרכז המבצר, שהיה גם פסגת הגבעה, בנו הצרפתים את ליבו של המבצר. לשם כך הסירו את אדמת הגבעה ובנו את חדרי המבצר מאבנים שנלקחו ממחצבה קרובה ומלבנים. הבינוי כלל מגורי חיילים, שירותים, חדרי אוכל, מטבחים, מאפייה, מרפאה, מחסנים לציוד, מים ומזון, מחסני תחמושת, בורות איסוף מי גשמים ועוד. בהיקפו של המבצר נבנו עמדות הארטילריה במרחקים שאיפשרו המשך הפעלת התותחים גם במקרה של פגיעה במחסני תחמושת. בסיום הבנייה כוסה המבצר באדמה כשרק עמדות התותחים ועמדות תצפית בולטות מעל האדמה. המבצר יועד לכ-900 חיילים והוא חומש בשישה תותחי 155 מ"מ, שישה תותחי 120 מ"מ וארבעה תותחי 95 מ"מ. כל התותחים הוגנו על ידי צריחים מבוצרים

שם המבצר

המבצר נקרא בשלב התכנון "מבצר דואומון" על שם לכפר דואומון (צר') שנמצא מצפון למבצר. בינואר 1887, עוד במהלך הבנייה של המבצר, הוציא שר המלחמה של צרפת, ז'ורז' בולנז'ה צו המורה להעניק לכל המבצרים, שנבנו במסגרת מערכת הביצורים סרה דה ריבייר, שמות של מנהיגים צבאיים לשעבר. במקרה של מבצר דואומון הוחלט לקרוא לו על שם אטיין מוריס ז'ראר (צר') שהיה מרשל בצבא צרפת, נשיא מועצת השרים של צרפת ושר המלחמה שלה. בהתאם להחלטה אף נקבע שהשם החדש ייחרט על שער הכניסה למבצר.

בנובמבר 1887 הוחלף בולנז'ה על ידי תיאופיל פרון (צר') שביטל את צו שינוי השמות והמבצר חזר לשמו המקורי.

טרום מלחמת העולם

זמן מה לאחר סיום בנייתו של מבצר דואומון בחנו מומחים את עמידות הגנותיו ביחס להתפתחות המהירה של הארטילריה ובמיוחד ביחס לפיתוחים שונים הנוגעים לעוצמת חומרי הנפץ. המומחים הגיעו למסקנה שהמבצר, המבוסס על בנייה של אבנים ולבנים, אינו כשיר להתמודד עם פיתוחים אלו. הצעתם התמקדה בעיקר בחיזוק המבצרים.

מבצר דואומון היה בין הראשונים שזכה לחיזוק חומותיו כשבשנים 1888-1887 הסירו הצרפתים את כיסוי האדמה ועל מבני האבן הניחו שכבת חול בעובי של מטר ועליה יצקו שכבת בטון בעובי של 2.5-1.5 מטר ואז החזירו את האדמה. חיזוק זה יצר שכבת הגנה של כשישה מטר מעל פנים המבצר.

ב-1889 שינה צבא צרפת גם את מבנה החפיר על ידי שינוי שיפועיו כדי לאפשר ספיגה של פגזי ארטילריה כבדים יותר. במקביל שינה את מבנה העמדות שהגנו על החפיר והן חוברו ללב המבצר בעזרת מנהרות שעברו מתחת לחפיר.

בשנים 1903-1901 חוזק כוח האש של המבצר על ידי הוספת עמדה מבוצרת בה הוצבו שני תותחי 75 מ"מ שהופנו למבצרים השכנים ונועדו לירות על אותם מבצרים במקרה שיותקפו על ידי חיילי רגלים. כמו כן הותקנו צריחים עבור מקלעים שנועדו לספק הגנה על התותחים שבמבצר.

עד 1909 המשיך תהליך חיזוק המבצר על ידי הוספת עוד עמדות תותחים ותצפיות ועל יד הוספת גדרות תיל ברוחב של 30 מטר.

מלחמת העולם הראשונה

פתיחת המלחמה

מתחילת ספטמבר 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ניהל המבצר חילופי אש ארטילריים עם תותחים גרמניים שהוצבו מצפון לו. חילופי אש אלו נמשכו עד שלהי 1915 כשבמספר מקרים גרמה האש הגרמנית לנזקים למבצר שדרשו תיקונים.

בתחילת 1915 החליט הפיקוד הצבאי הצרפתי הבכיר לצמצם את החימוש, הארטילריה וכוח האדם במבצר דואומון (ובמבצרים נוספים בזירת ורדן) ממספר סיבות:

• מחסור בתותחים ותחמושת בקרב הכוחות הניידים
• העברת מרכז הכובד של הלחימה לגזרות אחרות
• הרצון לצאת למתקפה צבאית בעוד שהמבצר נבנה בתפיסה הגנתית
• בחינת הנזק שגרמו התותחים הגרמנים הכבדים להגנות של המבצר והבנה שעל אף חיזוק הביצורים לפני המלחמה הם אינם יעילים מספיק כנגד אותם תותחים.

מהלך זה לווה במחאה של המושל הצבאי של ורדן אך הוא הוחלף על ידי גנרל פרדריק-ז'ורז' הר שהסכים לקבל את הפיקוד על הכוח המצומצם בגזרתו.

תהליך זה של צמצום הכוחות הצרפתיים בגזרת ורדן במהלך 1915 נעשה במקביל לתגבור חשאי של הכוחות הגרמניים בזירה זו כך שבפברואר 1916 היו לגרמנים בזירת ורדן כ-850 תותחי ארטילריה מול כ-270 תותחים צרפתים, ו-72 גדודים מול 34 גדודים צרפתים. במבצר דואומון קטן היקף החיילים מכ-800 לכ-500.

הכיבוש הגרמני של המבצר

ב-21 בפברואר 1916 החלה המתקפה הגרמנית על ורדן (במסגרת קרב ורדן) כשמבצר דואומון היה בין המטרות העיקריות לארטילריה הגרמנית. בין 21 ל-22 בפברואר ירו הגרמנים כ-800 פגזים על המבצר שגרמו לו נזק רב (במיוחד תרמו לכך הפגזים של תותחי ה-420 מ"מ ברטה השמנה). ירי זה אילץ את הצרפתים לנטוש חלק מעמדותיהם כשבין השאר ננטשו עמדות התצפית בראש המבצר ועמדות המקלעים שהגנו על החפיר.

ב-25 בפברואר התקדמו כוחות גרמניים לכוון המבצר ונתקלו בהתנגדות מועטה. הכוח פרץ את גדרות התייל וירד לחפיר ומפקדו הצליח לחדור למבצר דרך אחת מעמדות ההגנה על החפיר (שלא הייתה מאוישת), התקדם במנהרות והצליח לשבות צוות תותחנים צרפתי. מייד אחריו חדרו למבצר עוד כוחות גרמניים והמבצר נכנע ללא שנורתה ירייה אחת.

הגרמנים ניצלו מייד את יתרונות המבצר והחלו לערוך ממנו תצפיות ולהפעיל ממנו ארטילריה כנגד הצרפתים. כמו כן הפך המבצר למקום מנוחה לחיילים וכן לבית חולים שדה. ההערכה היא ש 3,500-3,000 חיילים גרמנים שהו בו-זמנית במבנה במהלך 1916.

פיצוץ מחסן הנשק

ב-8 במאי 1916 חיממו חיילים גרמנים קפה בדלק שלקחו ממחסן להביורים וגרמו להצתת הדלק במחסן ולפיצוץ חזק שגרם לנפגעים רבים. השריפה יצרה ענן פיח שחור שכיסה חלק מהחיילים הגרמנים דבר שגרם לחבריהם לחשוב שהם חלק מכוח של חיילים צרפתים שחורים מהקולוניות ולירות בהם. ירי זה גרם לפיצוץ מחסני רימוני נפץ ורימוני גז שגרמו לעוד נפגעים. בסופו של האירוע נמנו כ-700 חיילים גרמנים הרוגים. החללים נקברו בתוככי המבצר וכיום יש במקום אתר הנצחה בצמוד לקיר שמאחוריו נקברו החללים.

שחרור המבצר

הצרפתים, שהתייחסו למבצר דואומון כאלמנט מרכזי בהגנה על ורדן, ראו בכיבוש הגרמני של המבצר אבידה גדולה וסכנה ממשית לכל קו ההגנה סביב ורדן. הניסיון הראשון של צרפת להחזיר לעצמה את האחיזה במבצר נערך מ-20 במאי 1916 ועד 23 במאי על ידי כוחות של הארמייה השנייה של צרפת. הכוחות הצרפתים הצליחו להשיג אחיזה בקצה המבצר אך לאחר 36 שעות קרב סבלו מנפגעים רבים ונהדפו.

ההתקפה הסופית נערכה ב-24 באוקטובר 1916 כששלוש דיוויזיות צרפתיות תקפו את המבצר. להתקפה קדם ירי ארטילרי על המבצר כשהפעם הצטרפו לירי שני תותחים צרפתים חדשים בקוטר 400 מ"מ שהוצבו כ-16 ק"מ מדרום מערב למבצר. בהמשך לירי הארטילרי תקפו הצרפתים את המבצר והצליחו לכבוש אותו במחיר של נפגעים רבים. במערכה לשחרור המבצר נפגעו כ-100,000 חיילים צרפתים.

לאחר הישג זה הצליחו הצרפתים לשמור על המבצר עד סיום המערכה בוורדן בדצמבר 1916 ובהמשך המלחמה. בניגוד להזנחה ששררה לפני המלחמה השקיעו הצרפתים מאמץ רב, עד סיום המלחמה, בתיקון הנזקים, חיזוק המבצר ושיפור הביצורים שבו כמו גם שיפור איכות החיים של החייילים ששהו בו.

על אף שלא ניסו לכבוש שוב את המבצר המשיכו הגרמנים להפגיז אותו גם לאחר שנתפס על ידי הצרפתים ולגרום לנפגעים. כך למשל ב-14 בדצמבר 1916 גרם פגז גרמני בקוטר 420 מ"מ לקריסת שני חדרים במבצר בהם שהו 21 חיילים צרפתים שנהרגו. 14 גופות חולצו והשאר הושארו במקום שנפלו כשהחדרים ההרוסים ובהם הגופות נאטמו בקירות. הירי הארטילרי הגרמני התגבר במהלך קרב ורדן השני (צר') למרות שהגרמנים לא ניסו לכבוש באותו קרב את המבצר.

לאחר המלחמה הגדולה

מומחי צבא העריכו, בתום המלחמה, שכ-120,000 פגזי ארטילריה, גרמנים וצרפתים, נורו על המבצר וסביבתו והרסו חלקים רבים בו. גם כיום ניכרים בשטח מאות מכתשים שהותירו אותם פגזים. חלקים נרחבים מהאזורים שמסביב למבצר הוגדרו כאזורים אדומים בהם נאסר שימוש לצורכי מגורים או עיבוד חקלאי בגלל נזקי המלחמה כשסך השטחים באזור ורדן המוגדרים כ"אזור אדום" נאמד ב-170 קמ"ר.

עקב הימצאותן של שרידי גופות בכל שטח המבצר הוצע ב-1920 לאטום את המבצר ולהפוך אותו לקבר אחים המוני. הצעה זו נדחתה על ידי אנרי פיליפ פטן שבתוקף תפקידו כמרשל צרפת טען שהמבצר משמש עדיין כבסיס צבאי. דעת פטן התקבלה וחללי המערכה שרידיהם נמצאו במבצר וסביבתו נקברו במבנה הקבורה של דואומון שם גם הונצחו.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 נבחן הצורך הצבאי במבצר וזאת לאור גילו וגבול גרמניה–צרפת החדש שזז מזרחה והתרחק מהמבצר. כתוצאה מהבחינה החל תהליך צמצום הכוחות שהחזיקו את המבצר. במקביל החל צבא צרפת להקים את קו מז'ינו, ממזרח למבצר, והגדיר את המבצר ודומיו (שהוקמו במסגרת מערכת הביצורים סרה דה ריבייר) כקו הגנה שני. בעקבות החלטה זו החל תהליך שיפוץ הדרגתי של המבצר שנמשך עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

מלחמת העולם השנייה

עם תחילת מלחמת העולם השנייה אויש המבצר על ידי כוחות צרפתיים. בשלהי מאי 1940, עם פריצת הגרמנים לצרפת דרך הארדנים ופתיחת המערכה לכיבוש צרפת הורה הפיקוד הצרפתי לרוב הכוחות שאיישו את קו מז'ינו ואת ביצורי הקו השני (כולל מבצר דואומון) לסגת דרומה כשכוחות מועטים נשארו במוצבים כדי לעכב את התקדמות הגרמנים. הכוחות שנותרו במבצר דאומון המשיכו בירי התותחים עד שנכנעו לגרמנים, לא לפני שהשמידו את תותחי ה-155 מ"מ.

עד 1944 ונסיגת הגרמנים מפריז שימשו מבצרי הקו הראשון והשני הצרפתים כאתר תיירות לאזרחים גרמנים סקרנים.

מוזיאון דואומון

בנובמבר 1970 הוכרז מבצר דואומון כאתר היסטורי לשימור בבעלות המדינה ובאחריות המועצה האזורית מז. ב-1985 החלו חפירות במקום במטרה לשקם את המבצר. בחפירות אלו נמצאו שרידי חיילים.

ב-2009 הושלם שחזור המקום ובטקס ממלכתי משותף לגרמניה וצרפת נחנך המקום כשמעל הכניסה למבצר הונפו דגליהן של אותן מדינות. עם פתיחתו הפך לאתר טיולים פופולרי שהמטיילים בו משלבים בטיול, בדרך כלל, את המבצר, את מבנה הקבורה של דואומון, את בית הקברות שלידו, את אנדרטת הלוחמים היהודים בצבא צרפת ואת אנדרטת ורדן המשמשת מוזיאון להנצחת קרב ורדן.

ב-2013 הוצב במקום פסל לציון 50 שנה לחתימת הסכם האליזה ההדדי בין גרמניה לצרפת.

ב-2018-2017 נסגר האתר לצורך שיפוצים כשבין השאר שונתה הכניסה לאתר ואדמתו נוקתה משברי פגזים.

גלריה

• 
  צילום אוויר של מבצר דואומון מ-1916 טרום הקרבות שנערכו במקום. מיכר המבנה המחומש של המבצר והחפיר שהקיף את המבצר. החלק העליון של התמונה פונה צפונה לחזית הגרמנית
• 
  חרכי הירי שהגנו על הכניסה למבצר בצידו הדרומי
• 
  מנגנון הנפת הצריח של תותח 155 מ"מ (לאחר שיחזור)
• 
  צריח של תותח 155 מ"מ. תהליך הירי החל בהרמת כיפת הצריח ואז ירי סדרה של פגזים על פי קואורדינטות ממרכז האש והורדה של הצריח בסיום הירי
• 
  אחד מהמסדרונות המרכזיים התת-קרקעיים של המבצר. התפוררות הבטון שמעל המבצר איפשר חדירת מי גשמים אל פנים המבצר
• 
  חור שנוצר בתקרת אחד מחדרי המבצר מפגז בקוטר 400 מ"מ (צילום מ-1916)
• 
  שער הכניסה הנוכחי למבצר המוקף בחרכי ירי ולוחות הנצחה
• 
  אתר הקבורה וההנצחה, בתוך המבצר, לחללים הגרמנים שנהרגו באירועי השרפה במבצר ב-8 במאי 1916
• 
  אתר הקבורה וההנצחה, בתוך המבצר, לחללים הצרפתים שנהרגו
• 
  עמדת תצפית משוריינת הצופה לכניסה למבצר
• 
  מפה המפרטת את המבצרים שהגנו על ורדן עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה

לקריאה נוספת

• Guy Le Hallé, The Séré de Rivières system or the Testimony of stones: France and Verdun, Louviers, Ysec Éditions,2001, 224 pp. (ISBN 2-84673-008-3), p. 201.
• Denizot, Alain, Douaumont: Vérité et Légende, Librairie Académique Perrin, 1998, ISBN 2-262-01388-8. (in French)
• Holstein, Christina, Fort Douaumont (Revised Edition), Pen and Sword Military, 2010, ISBN 978-1-84884-345-5 (in English).
• Alain Hohnadel and Philippe Bestetti, The Battle of the Forts: Metz and Verdun from 1865 to 1918, Bayeux, Heimdal editions ,1995, 80 p. (ISBN 2-84048-087-5), p. 19.
• Pierre Miquel, Mourir à Verdun, Paris, Tallandier, 2002, 315 p. (ISBN 978-2-84734-035-8)
• Olivier Wieviorka ( ed. ) and Michel Winock ( ed. ), “The fort of Douaumont, place of war and immediate memorial practices”, in The places of the history of France, Paris, Perrin,2017, 493 pp. (ISBN 978-2-262-06432-7), p. 457.
• (de) Cordt von Brandis, Die Stürmer von Douaumont : Kriegserlebnisse eines Kompagnieführers, Berlin, Scherl, 1917, 140 p. (DNB 579242137).
• général Rouquerol, « Prise de Douaumont », Revue du Génie, 2e semestre 1926.
• général Rouquerol, « Douaumont pendant l'occupation allemande », Revue du Génie, 2e semestre 1927.
• (de) Cordt von Brandis, Die vom Douaumont : Das Ruppiner Regiment 24 im Weltkrieg, Berlin, Verlag Tradition W. Kolk, 1930, 549 p. (DNB 579242129).
• (de) Eugen Radtke, Die Erstürmung des Douaumont, Leipzig, Reclam, 1938, 78 p. (DNB 362093881).
• Général Henry Michel, Verdun, Fleury-Devant-Douaumont, juillet 1916 : la bataille de la dernière chance allemande, Paris, Comité national du souvenir de Verdun, 1975, 160 p.
• Jean Rocard, « Le fort de Douaumont », Bulletin monumental, no 151, 1993, p. 311-320 (lire en ligne [archive]).
• Alain Denizot, Douaumont : 1914-1918, vérité et légende, Paris, Perrin, 1998, 163 p. (ISBN 2-262-01388-8).
• François Dallemagne et Jean Mouly, Patrimoine militaire, Paris, Éditions Scala, 2002, 327 p. (ISBN 2-86656-293-3), p. 68-79.
• (de) Kurt Fischer, Berichte aus dem Fort Douaumont, Bonn, Bernard und Graefe, 2004, 128 p. (ISBN 3-7637-6248-5).
• (de) Martin J. Gräßler, Fort Douaumont : Verduns Festung, Deutschlands Mythos, Munich, AVM, 2009, 167 p. (ISBN 978-3-89975-812-2, lire en ligne [archive]).
• Jean-Luc Kaluzko, Uwe Lewerenz et Franck Meyer, Le fort de Douaumont, Louviers, Ysec, coll. « Voir et comprendre », 2011, 31 p. (ISBN 978-2-84673-131-7).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצר דואומון בוויקישיתוף

• המבצרים של ורדן באתר oocities.org
• מבצר דואומון, באתר fortiffsere (בצרפתית)
• מבצר דואומון, באתר explore-grandest.com (בצרפתית)
• מבצר דואומון, באתר tourisme-verdun.com (בצרפתית)
• מבצר דואומון, באתר landofmemory.eu
• מבצר דואומון, באתר persee.fr (בצרפתית)
• מערכות ההגנה הצרפתיות בוורדן, באתר acierettranchees.wordpress.com
• מבצר דואומון, באתר lesfrancaisaverdun-1916.fr (בצרפתית)