מבצע תרנגול (1956)
 | ||||||||||||||||||
| מטוס איליושין 14 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מבצע קדש | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 28 באוקטובר 1956 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הים התיכון | |||||||||||||||||
| תוצאה | מטוס תובלה מצרי ובו קצינים מצריים בכירים הופל | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע "תרנגול" הוא מבצע צבאי של צה"ל שבמהלכו הופל מטוס תובלה מצרי מדגם איליושין Il-14, שבו היו אמורים לטוס רמטכ"ל צבא מצרים, עבד אל-חכים עאמר, וקצינים בכירים נוספים בדרכם חזרה מסוריה לפגישת תיאום של כריתת ברית-הגנה בין מצרים, סוריה וירדן.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1956 התכוננו צבאות צרפת, בריטניה וישראל למבצע מוסקיטר, תקיפה משולבת של מצרים לשם החזרת השליטה בתעלת סואץ לצרפת והפלת משטרו של נאצר. בתקופה מתוחה זו, בבוקר יום א', 28 באוקטובר 1956, נתקבלה ידיעה מודיעינית בדבר חזרת צמרת הצבא המצרי מדמשק בשני מטוסים לאחר שיחות תיאום של מבצעים משותפים כנגד ישראל. לנוכח ההכנות למבצע הקרב הוחלט לירטם בעודם בדרכם למצרים. על פי הידיעה צפויים לטוס במטוס איליושין 14 הרמטכ"ל המצרי עבד אל-חכים עאמר וקצינים נוספים ובמטוס נוסף שאר צמרת הצבא.
ההכנות למבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 באוקטובר בשעה 14:00 לערך, שעות אחדות לאחר קבלת הידיעה המודיעינית, נקרא מפקד טייסת העטלף יואש צידון (צ'אטו) למפקדת חיל האוויר ברמלה ושם נמסרו לו על ידי ראש מחלקת אוויר שלמה להט על הכוונה ליירט את המטוסים שבהם צמרת המטכ"ל המצרי. בעצת צידון הוחלט על יירוט המטוסים מעל הים התיכון ועל יציאה כחצי שעה לאחר המראת המטוס המצרי משדה התעופה בדמשק. מסלול הטיסה הצפוי של הטיסה המצרית היה על גבול מגבלת הדלק אולם בשל חשיבות המבצע הוחלט לבצעו גם במחיר נטישת המטוס המיירט בדרכו חזרה וחילוץ הטייס והנווט. לאחר פגישתם שב צידון לבסיס רמת דוד ויצא לטיסת אימון במטוס מטאור דו מושבי מדגם NF-13 המיועד ליירוט לילה ומצויד במכ"ם. האימון נועד לתרגל טכניקות להפלת מטוס בוכנה איטי שאותו דימה מטוס הרווארד.
המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]באותו ערב, סמוך לשעה 20:00, חצי שעה לאחר שדיווח המודיעין על המראת המטוס המצרי ויום לפני תחילת מבצע קדש, יצאו יואש צידון (צ'אטו) כטייס והנווט אלישיב ברוש (שיבי) מטייסת 119 ("טייסת העטלף") במטוס מטאור מדגם NF-13 מס' 52 מרמת דוד. המטוס ששימש למשימה החשאית היה היחיד מבין שלושת המטאורים מדגם זה שהיו כשירים לטיסה בחיל האוויר, ושהיה מיועד למשימות בלילה ובמזג אוויר קשה.
צוות המטוס טס מעל הים התיכון בלילה חשוך ללא ירח והוכוון מהבקרה לעבר מטוס שנקלט במכ"ם גילוי אווירי שניצב בכרמל ושנחשד כמטוס האיליושין 14 של חיל האוויר המצרי.
כאשר היה מטוס המטאור במהירות שיוט בגובה 10,000 רגל, הבחין הנווט בעזרת המכ"ם במטוס היעד, במרחק 3 מייל (4.8 ק"מ) מהם. המטאור ניווט את עצמו על פי הדי המכ"ם והתקרב אל המטוס המצרי עד ליצירת קשר עין והתייצב מאחוריו במרחק עשרות מטרים. לבקשת מפקד חיל האוויר האלוף דן טולקובסקי הטייסים דיווחו למפקדה על צורת המטוס שהם רואים, מספר החלונות שבו, ואף על כך שהם רואים מבעד לחלונות, לובשי מדים מתהלכים במעברים. לאחר שהמטוס זוהה בוודאות ניתן לצוות אישור לפתוח באש ולהפיל אותו.
מטוס האיליושין טס במהירות איטית של 323 קמ"ש, קרוב למהירות ההזדקרות של המטאור. המטאור התמקם מאחורי האיליושין ופתח עליו באש אולם עקב תקלה נורו פגזים משני התותחים שמותקנים בכנף שמאל בלבד (במקום ירי מארבעת התותחים). מצרור הפגזים נפגע מנוע שמאל של האיליושין והחל לבעור. רתע התותחים מכנף שמאל גרם להטיה שמאלה של מטוס המטאור, וכתוצאה מהמהירות הנמוכה ומרתע של התותחים נכנס המטאור לסחרור חריף שמאלה. הטייס המצרי לא דווח בקשר על הפגיעה בו, ייתכן שכתוצאה מפגיעה של הירי במערכת החשמל.
טולקובסקי הורה לצידון לשוב לעמדת ירי ולהפיל את המטוס המצרי. לאחר תמרוני ייצוב שב המטאור לעמדת ירי מאחורי המטוס המצרי שהקטין את מהירות טיסתו וכיבה את אורות הניווט. כדי שיצליח לטוס במהירות הנמוכה של המטוס המצרי, פתח צידון מדפים, הגביר את עוצמת המנועים, "הרים את האף" והתקרב מאוד אל האיליושין, עד למרחק של כ-25 מטרים, ופתח שוב באש. הפעם כיוון צידון את הירי לקצה הכנף הימנית של האיליושין, כדי שההסטה לשמאל שגורם הדף התותחים תביא לפגיעה בגוף המטוס. במטח הירי השני התלקח המטוס המצרי והחל נופל מטה כשהוא אחוז להבות. כתוצאה מהמהירות הנמוכה והדף הירי נכנס המטאור שוב להזדקרות ולסחרור שמאלי מסוכן והחל מאבד גובה במהירות לצד המטוס המצרי הבוער. הטייס הישראלי הצליח בקושי להיחלץ מהסחרור, והתייצב בגובה של 300 מטרים בלבד מעל הים. המטוס המצרי נפל לים במרחק של כ-200 ק"מ מחופי קפריסין.
המטאור שב מזרחה וחזר בשלום לישראל ונחת בבסיס חצור עם כמות דלק מועטה מאוד. מנועיו כבו מחוסר דלק מיד לאחר הנחיתה בעודו נע על פני המסלול.
הייתה זו ההפלה הראשונה של טייסת העטלף.
תוצאות המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מצרים נאלצה לצאת למלחמת קדש ללא 16 מקציניה הבכירים שהיו על המטוס ונהרגו.
- לאחר המבצע נודע כי הרמטכ"ל המצרי עבד אל-חכים עאמר נשאר בדמשק וניצל.
- משנוכחו המצרים בהיעלמותו של המטוס שלחו אניה לחיפוש ניצולים אך עקב פריצת מבצע קדש הוחזרה האניה מבלי להשלים משימתה. לימים התברר שהמצרים סברו שאובדן המטוס נבע מתקלה. רק לאחר פרסום הידיעות בעיתונות הישראלית בשנת 1989 גילו כי מטוסם הופל.
המבצע נחשף לציבור רק כעבור 33 שנים (בשנת 1989) בכתבה בעיתון "מעריב".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניסים משעל ומיכאל בר-זוהר, הלוחמים פשטו עם שחר, עמ' 53 - 59, ידיעות ספרים, 2015.
- יואש צידון, ביום בליל בערפל, ספרית מעריב, 1995, עמ' 227-223.
- אהוד יונאי, עליונות אווירית, הוצאת כתר, 1995, עמ' 130–131
- אליעזר (צ’יטה) כהן וצבי לביא, השמים אינם הגבול: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספריית מעריב, 1990, עמ' 149–153.
- יוסף ארגמן: מלחמת הצללים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2008, עמ' 39-61
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניצן סדן, החיסול האווירי שהציל את ישראל ממלחמה בשתי חזיתות, באתר כלכליסט, 29 באוקטובר 2021
ראיון של יואש צידון למודי שניר בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח, 5 במרץ 2015
