מבצע דיפ פריז

מבצע דיפ פריז (באנגלית: Operation Deep Freeze ‏ OpDFrz או ODF) הוא שם צופן לסדרת משימות אמריקאיות, החל ב"מבצע דיפ פריז I" ב־1955–1956, שאחריו באו "מבצע דיפ פריז II", "מבצע דיפ פריז III" וכן הלאה (היה מבצע ראשוני לפני שאדמירל ריצ'רד בירד הציע את "דיפ פריז"). לאור נוכחותה המתמשכת והקבועה של ארצות הברית באנטארקטיקה מאז אותו מועד, התקבל השימוש ב"מבצע דיפ פריז" כמונח כללי למבצעים אמריקאים ביבשת זו, ובייחוד למשימות הסדירות לחידוש המלאי בבסיסים אנטארקטיים, בתיאום צבא ארצות הברית.

לפני השנה הגאופיזית הבינלאומית

מטוס דאגלס C-4 1956 של צי ארצות הברית, מטוס אימון דקוטה R4D-5L, מבצע את הנחיתה הראשונה בקוטב הדרומי, 31 באוקטובר 1956

תג הטייסים של טייסת שש של הצי לפיתוח אנטארקטיקה, הידועים בכינוי "הפינגווינים המכווצים"

לצי ארצות הברית השיג כבר שיא של מחקר קודם באנטארקטיקה. עוד בשנת 1839, הוביל קפטן צ'ארלס וילקס את המשלחת הראשונה של צי ארצות הברית למימי אנטארקטיקה. ב־1929 הקים אדמירל ריצ'רד בירד בסיס צי למחקר באמריקה הקטנה I, עמד בראש משלחת בירד הראשונה, 1930-1928 לחקר פנים היבשת, וניהל את הטיסה הראשונה מעל הקוטב הדרומי. בשנים 1934–1935 יצאו בירד ואנשיו במשלחת שנייה, שהרחיקה עוד הרבה אל פנים הארץ, ואף נשארה לחרוף שם. משלחת בירד השלישית ב־1940 מיפתה את ים רוס.

בירד מילא תפקיד חשוב במבצע הייג'אמפ של הצי אחרי מלחמת העולם השנייה, בשנים 1946–1947, שמיפה את רוב קו החוף האנטארקטי. ב־1948 הוביל המפקד פין רון משלחת שצילמה יותר מ־1.1 מיליון קמ"ר מן האוויר. אחר, בשנים 1954–1955, ערכה שוברת הקרח האמריקאית USS אטקה (AGB-2) משלחת חיפוש ותצפית לאיתור אתרי נחיתה עתידיים ומפרצים.

מבצע דיפ פריז I

התמריץ למבצע דיפ פריז I היה השנה הגאופיזית הבינלאומית 1958-1957. IGY, כפי שנודע, היה מאמץ משותף לארבעים אומות להוציא לפועל מחקרים במדע כדור הארץ מן הקוטב הצפוני עד לקוטב הדרומי ובנקודות בין השניים. ארצות הברית יחד עם ניו זילנד, הממלכה המאוחדת, צרפת, יפן, נורווגיה, ארגנטינה, וברית המועצות הסכימו לצאת אל הקוטב הדרומי, האזור שנחקר פחות מכל אזור אחר עלי אדמות. מטרתם הייתה לקדם ידע עולמי על ההידרוגרפיה ומערכות מזג האוויר, תנועת קרחונים וחיים ימיים ביבשת אנטארקטיקה. על צי ארצות הברית הוטלה משימת התמיכה במדעני ארצות הברית בקיום חלקם במחקר השנה הגאופיזית הבינלאומית.

בשנת 1955 נוצר כוח משימה 43 לביצוע עבודה זו. מבצע דיפ פריז I הכין תחנת מחקר קבועה וסלל את הדרך לעוד מחקר מקיף במבצעי דיפ פריז הבאים. המשלחת פעלה במשך הקיץ האנטארקטי, מנובמבר 1955 עד 1956, וצי ארצות הברית ואולפני וולט דיסני צילמו את פעולותיה. כגמול על עיצוב הסמל לכוח משימה 43, היה וולט דיסני לחבר כבוד של המשלחת.

אדמירל ריצ'רד בירד על סיפון האונייה ויאנדוט, דצמבר 1955

האוניה USS ויאנדוט עוגנת בתחנת מקמרדו, דצמבר 1955

במבצע השתתפו האוניות הבאות:

• אוניית משא USS ויאַנְדוֹט (הידועה גם כ־92)
• אוניית משא USS אָרְנֶבּ (הידועה גם כ־56)
• שוברת קרח USS אֶדִיסְטוֹ (AGB-2)
• שוברת קרח USS גְלַשֶר (AGB-4)
• שוברת קרח (USCGC איסְטְווִינְד (WAGB-279)
• מכלית דלק (USS נֶסְפֶּלֶן (AOG-55)
• אוניית משא (צי הסוחר), USNS גְרינְווִיל וִיקְטוֹרִי (T-AK-237)

ב־31 באוקטובר 1956 הנחיתו בהצלחה סגן אדמירל צי ארצות הברית, ג'ורג' ג'. דיפק, ואחרים מטוס דאגלס DC-3 בקוטב הדרומי, כחלק מן המשלחת שהורכבה בשביל השנה הגיאופיזית הבינלאומית (IGY). היה זה כלי הטיס הראשון שנחת בקוטב הדרומי והצגת הרגל הראשונה של אמריקאים בקוטב הדרומי. שם המטוס היה "קה סרה סרה", בעקבות השיר הפופולרי, והוא מוצג עכשיו במוזיאון התעופה של הצי בפנסקולה, פלורידה. הנחיתה ציינה את ראשית הקמתו של בסיס הקבע הראשון, באמצעות תעבורה אווירית, בקוטב הדרומי (הידוע כיום כתחנת אמונדסן-סקוט בקוטב הדרומי לתמיכה בשנה הגיאופיזית הבינלאומית. הבסיס נכנס לפעולה ב־1 בינואר 1957. התחנה המקורית ("אולד בירד") החזיקה מעמד ארבע שנים ואז החלה לקרוס תחת השלג. בניית תחנה שנייה תת-קרקעית במיקום קרוב החלה ב־1960, וזו הייתה בשימוש עד 1972, אז הוסבה למחנה שדה לעונות הקיץ בלבד, עד שננטשה בעונת 2004–2005. הבסיס השני של המשימה, תחנת בירד, תחנת מחקר (לשעבר), הוקם על ידי צי ארצות הברית במהלך השנה הגיאופיזית הבינלאומית, כחלק ממבצע דיפ פריז II במערב אנטארקטיקה. שדה התעופה של תוכנית אנטארקטיקה האמריקאית, שנבנה לשירות מבצע דיפ פריז (המשימה הראשונה) כונה בהמשך "שדה ויליאמס" או "שדה וילי".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע דיפ פריז בוויקישיתוף