מבצע דינגו
| מלחמה: מלחמת הסבך הרודזי | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 23 בנובמבר 1977 – 25 בנובמבר 1977 (3 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בצ'ימויו ובטמבוי, מוזמביק | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
| |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון רודזי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
מבצע דינגו (באנגלית: Operation Dingo) היה פשיטה צבאית שערכו כוחות הביטחון של רודזיה נגד מערך מפקדות של צבא השחרור הלאומי האפריקאי של זימבבואה (ZANLA), הזרוע הצבאית של זאנ"ו, בצ'ימויו, 90 ק"מ מזרחה מאומטאלי, וכן על מחנה קטן יותר בטמבוי שבמוזמביק, 250 ק"מ מהגבול הרודזי בין 23 ל-25 בנובמבר 1977.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצ'ימויו, כ-17 קילומטרים מן הגבול הרודזי, היה מתחם נרחב של ZANLA, בערך כ-17 מחנות שונים היו במתחם שכללו מרכז לוגיסטי, כלא, מחנות אימונים שונים, בית חולים, בית ספר לפיקוד ומחנה לנשים וילדים. במחנות היו, לפי הערכות מודיעין רודזים מעל ל-4,000 איש כאשר הרוב נמצאים במתחם בצ'ימויו. המתחם היה גלוי והוגן על ידי מערך חפירות, תותחים נגד מטוסים והיה קרוב לבסיס צבאי עם כוחות שריון של צבא מוזמביק.[1]
המחנות התגלו על ידי המחלקה המיוחדת של משטרת רודזיה ב-1976 לאחר שבחקירות של לוחמי גרילה שנפלו בשבי החוקרים שמעו מספר פעמים על מתחם מחנות, שהנחקרים קראו לו החווה החדשה, במוזמביק.[2] טיסת סיור של מפציץ קנברה מן הטייסת החמישית אישרה את המידע של חוקרי המחלקה המיוחדת והתצלומים שהמפציץ צילם במהלך הסיור שלו הראו שהמחנות היו הרבה יותר גדולים ממה שהמחלקה המיוחדת העריכה.[3]
קולונל נורמן וולש, מחיל האוויר הרודזי, טען שיש לתקוף את המחנות בכדי להביא את המלחמה לשטח האויב ובכדי לחבל בתשתיות של ZANLA במוזמביק בכדי לעצור את הסתננות שלהם לתוך רודזיה. הוא הופיע מספר פעמים בפני ועדת התיאום המבצעית, גוף אשר ישבו בו נציגים של המטה הכללי, המשטרה ושירותי הביטחון, מנסה לשכנע את הוועדה לתקוף את המחנות. בגלל ההגנה הכבדה, המרחק מן הגבול הרודזי והחשש מתגובה מערבית הוועדה דחתה את ההצעות שלו כלא מעשיות וכמסוכנות מדיי.[4]
אבל בנובמבר 1977 הממשלה הרודזית שינתה את דעתה בקשר לפשיטה על המתחם, עקב שלוש סיבות עיקריות:
- רצונו של איאן סמית' להכות את זאנ"ו בכדי לקדם את המשא מתן שניהל עם קבוצות שונות אשר היו מוכנים להגיע להסכם עם ממשלתו של סמית'.[5]
- הרצון של הממשלה הרודזית להגיב על ההתקפות המתגברות שהגיעו ממוזמביק (ששיאם בפיצוץ חנות כלבו בסולסברי, שבה נהרגו 11 איש ונפצעו 76 (רובם למרבה האירוניה שחורים) על ידי מחבל אשר קיבל הכשרה במחנות בצ'ימויו.[6]
- לפגעו באנשי גרילה רבים כאשר הם מרוכזים במקום אחד לקראת הסתננות לרודזיה (ובתקווה לחסל גם את רוברט מוגבה ואת הצמרת של זאנ"ו אשר המודיעין הרודזי האמין שהיו נוכחים במחנות).[7]
הכנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטה הכללי הטיל את תכנון המבצע על וולש, כנציג חיל האוויר, ועל מייג'ור בריאן רובינסון מחיל הרגלים הקל הרודזי (הרל"י).[8] הם התבססו על תוכנית התקפה שהם כבר תכננו בשנה הקודמת ביחד עם מפקד בית הספר לצניחה דרק דה קוק. כל התכנית התבססה על שימוש בכוח אווירי, החיילים יוצנחו ממטוסים ויתפנו מן השטח בעזרת מסוקים. לפני תחילת ההתקפה המחנות יופצצו מן האוויר בכדי לחסל את הגנה האווירית של המחנה בכדי למנוע פגיעה במטוסי התובלה שיובילו את הצנחנים לאזור. לאחר ההצנחה מטוסי התקיפה יישארו באוויר בכדי לסייע לכוחות הקרקע כאשר לפחות מטוס אחד יהיה חמוש בטילים נגד מטוסים למקרה שמטוסי תקיפה של מוזמביק ינסו להתערב.[9] לאחר ההפצצה כוחות קרקע יוצנחו מסביב למחנות בכדי לכתר את לוחמי הגרילה ולהשמיד אותם. לאחר סיום ההתקפה כל כוחות הקרקע, ביחד עם שבויים וציוד שייתפס יפונו בחזרה לרודזיה על ידי מסוקים.[10]
מבחינה לוגיסטית תוכנית הפשיטה הייתה בעיתית, המתחם היה מרוחק יותר מטווח הטיסה של המסוקים הרודזים, כאשר המחנה בטמבוי היה רחוק אפילו יותר. הפתרון שנמצא היה הקמת בסיסים זמניים בשטח מוזמביק, אשר יצוידו בדלק ותחמושת עבור המסוקים ויגדילו את טווח הפעילות שלהם.[11]
כוח האדם שהצבא היה יכול להקציב למבצע היה מוגבל, הצבא היה מסוגל להנחית בגל אחד רק 184 חיילים, מתוכם 144 צנחנים (96 מהסא"ס ו-48 מהרל"י), מפני שעמדו לרשותו רק שישה מטוסי תובלה זמינים, כאשר כל אחד מהם היה מסוגל לשאת 24 איש, ועוד מספר מסוקים אשר יכול לשאת ביחד 40 איש.[11] מצב הכוחות שם את הרודזים בעמדת נחיתות במיוחד כאשר הערכות המודיעין בנובמבר טענו שמצבת כוח האדם במחנה צ'ימויו גדל ל-9,000 איש וטמבוי ל-4,000 איש.[12]
בכדי להתמודד עם הנחיתות המספרית שלהם הרודזים תכננו להתבסס על הפתעה מוחלטת אשר תלויה בכוח אש חזק מן האוויר. מכיוון שהמודיעין הרודזי גילה שמסדרי הבוקר במחנות הללו היו ב-07:30 בבוקר הרודזים תכננו להטיס מטוס אזרחי מעל לבסיסים כעשר דקות לאחר תחילת המסדר בכדי לבלבל האויב ובכדי להסוואות את קולות מטוסי התקיפה, התובלה והמסוקים שיגיעו ארבע דקות אחרי המטוס האזרחי. לאחר הפצצה של המחנות הצנחנים יפשטו על המחנות ויטהרו אותם. הוחלט שמפקד הכוח האוויר, וולש, יטיס את מפקד כוחות הקרקע, רובינסון, בכדי שהם יוכלו לתאם את הקרב ביעילות.[12]
משום שהוחלט להטיל סודיות מוחלטת על המבצע, הצוותים שהתאמנו לקראתו גילו את היעד שלהם ב-22 בנובמבר ב-13:00, יום לפני תחילת המתקפה.[13]
ההתקפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבצע יצא לדרך ב-23 בנובמבר, בשעה 07:41 בבוקר עבר מעל המחנה מטוס סילוני של חברת התעופה אפרו-קונטיננטל איירווייס, מוטס אישית על ידי ג'ק מאלוך הבעלים של החברה, הרעש של המטוס גרם לבהלה במסדר הבוקר. אבל לאחר ששום פצצה לא נפלה האנשים חזרו למסדר וכאשר מטוסי התקיפה הרודזים הסתערו על המחנה איש לא נטש את רחבת המסדר.[14] מטוסי התקיפה תקפו באש תותחים, פצצות רסס, פצצות קופצות, נאפאלם ורקטות את המחנה. את ההפצצה הוביל מפקד הטייסת הראשונה ריץ ברנד, שנחשב לאחד מטייס ההפצצה הטובים בחיל האוויר הרודזי.[15] מאות אנשי ZANLA נהרגו בהתקפה הראשונית, מחסנים הושמדו והמפקדה של ZANLA הושמדה לחלוטין.[16] מיד לאחר ההפצצה נחתו כוחות הסא"ס והרל"י בסמוך למחנות, יוצרים "תיבות" מסביב למחנות, כאשר צלע אחת נשארת "פתוחה" ללא חסימה אבל מחופה על ידי המסוקים.[17] הכוחות הרודזים ירו בכל לוחם גרילה אשר ניסה לצאת מן התיבה, דוחפים אותם לכיוון המסוקים. טקטיקה זאת מנעה הרוגים ופצועים בצד הרודזי וגבתה מחיר כבד מלוחמי הגרילה אבל עקב מספרם הנמוך של הכוחות הרודזים הם לא הצליחו לחסום הרמטית כל "תיבה" ומספר לוחמי גרילה הצליחו להימלט. היו מספר ניסיונות לתקוף את הכוחות הרודזים אבל הם היו מעטים ולא מתואמים ועקב כך נכשלו.[16] צוותי התותחים נגד מטוסים ניסו לתקוף את המטוסים והמסוקים הרודזים ללא הצלחה מרובה עד שמקלען של ZANLA הצליח לפגוע במסוק הפיקוד, אבל לא להפיל אותו או לפגוע בצוות שבו. אבל עקב הפגיעה המסוק היה צריך לחזור לאחד הבסיס הזמניים. מכיוון שמפקד המבצע נאלץ לצאת מן הזירה ההתקפה נעצרה, מה שאפשר ללוחמי גרילה רבים להימלט מן המקום.[16] רק לאחר חזרת מפקד המבצע לזירה ניתנה ההוראה להתחיל להסתער על המחנות השונות.[18]
לאחר שעתיים של תקיפה, הכוחות הרודזים עצרו והתחילו לסרוק את השטח, כאשר רוב השורדים של ההפצצה חוסלו על ידי הכוחות הרודזים במהלך הסריקה של המחנות. עם תחילת ההסתערות על המחנות כוח רודזי בפיקודו של סמל ראשון ג'ון נורמן הותקף על ידי אחד המסוקים הרודזים שבטעות זיהה אותם כאויב, משום שהם צבעו את פניהם בשחור בכדי להסוואת את עצמם. מן האש של המסוק נורמן נפגע קשה ברגליו, חייו ניצלו תודות לחובש הכוח, פול פירסטנברג, אשר נפצע בעצמו מירי המסוק.[19] במהלך הסריקות חייל סא"ס אחד נהרג ולקראת הערב רוב הכוח הרודזי פונה כאשר 60 חיילי סא"ס נשארו מאחור להציב מערב לילי, למקרה שכוחות הגרילה יחזרו למחנות, שבו הם הצליחו להרוג לוחמי גרילה אשר חשבו שבטוח לחזור למחנות.[20] לקרת הערב של 24 בנובמבר פונו אחרוני החיילים הרודזים מן האזור.[20]
ב-26 בנובמבר תקפו מטוסי תקיפה רודזים את מחנות טמבוי, הפעם להפצצה הייתה פחות השפעה קטלנית כי ההתקפה פספסה את מסדר הבוקר, אף על פי שעדיין כוחות הגרילה ספגו פגיעה קשה. אחרי ההפצצה הגיעו הצנחנים אשר פשטו במהירות על המחנות וחיסלו את התנגדות המעטה שעמדה מולם. המבצע הסתיים ב-27 בנובמבר ואחרוני הכוחות הרודזים חזרו בחזרה לרודזיה.[20]
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבצע דינגו היה מבחינת ההרוגים המכה הקשה ביותר שהנחיתו כוחות הביטחון הרודזים על אנשי ZANLA. הערכה הנמוכה ביותר טוענת שהרודזים הרגו לפחות 1,200 איש, הערכות אחרות טוענת שפי שלוש מן הערכה הזאת נהרגו ואילו ZANLA העריך את הרוגיו בכ-2,500 איש. כוחות הביטחון הרודזים איבדו שני חיילים ונפצעו שישה בלבד.[20]
הכוחות הרודזים תפסו שלל רב בפשיטה, מנשק ותותח נ"מ 33 מ"מ חדש לחלוטין ועד למעבדת צילום.[21] כמויות גדולת של נשק סובייטי ותחמושת נתפסו לצד כלי רכב שונים ונלקחו בחזרה לרודזיה.[20]
ZANLA ארגן סיורים ברחבי המחנות לעיתונאים מערביים כאשר הוא מסתיר מהם ככל יכולתו את המאפיינים הצבאיים שלהם. התקשורת העולמית תקפה את רודזיה על הפגיעה בנשים וילדים שהיו במחנה, ממעיטים בשימוש הצבאי של המחנות.[22]
מבחינה פוליטית נראה בתחילה שהמבצע הוביל למצב שונה ממה שאיאן סמית וממשלתו תכננו. מוזורווה, שנועד להיות ראש הממשלה השחור של רודזיה, הכריז על שבוע אבל בקרב חברי תנועתו ועל השעיית המשא מתן. אבל מהר מאוד הוא חזר בו, חוזר לשולחן הדיונים לאחר שבועיים מחשש שיפסיד את מקומו ליריביו הפוליטיים.[22]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הנקין, יגיל, כדגים בסבך. הוצאת מודן, מושב בן שמן, 2019.
- Moorcraft, Paul A. and Peter McLaughlin, The Rhodesian War A Military History. Jonathan Ball, Johannesburg, 2008.
- Pringle, Ian, Dingo Firestorm. Zebra Press, Cape Town, 2012
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הנקין, כדגים בסבך, עמ' 306-7
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 65.
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 67.
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 68.
- ^ הנקין, כדגים בסבך, עמ' 307
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 82.
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 84.
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 88.
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 70.
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 71-2.
- ^ 1 2 הנקין, כדגים בסבך, עמ' 307
- ^ 1 2 הנקין, כדגים בסבך, עמ' 308
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 102.
- ^ הנקין, כדגים בסבך, עמ' 308-9
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 131.
- ^ 1 2 3 הנקין, כדגים בסבך, עמ' 309
- ^ Moorcraft, The Rhodesian War A Military History, 187.
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 153-4.
- ^ Pringle, Dingo Firestorm, 154-5.
- ^ 1 2 3 4 5 הנקין, כדגים בסבך, עמ' 310
- ^ הנקין, כדגים בסבך, עמ' 309
- ^ 1 2 הנקין, כדגים בסבך, עמ' 311