מבצע דוד
מבצע דוד היה מבצע פשיטה של צה"ל ב-1948 להטבעת האונייה "איגריס" בנמל ביירות, מתוך חשש שהיא תחומש ותשמש את חיל הים המצרי. הספינה שימשה בתקופת מלחמת העולם השנייה את חיל הים הגרמני, ובסיום המלחמה פורקה מהציוד הצבאי ונמכרה לגורם פרטי ששלח אותה למזרח התיכון.
ההיסטוריה של ה"איגריס" / "גריליה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוניה "איגריס" (Igris או Egris) היא אוניית משא צבאית מדגם Aviso (אנ'). נבנתה במספנות Blohm & Voß בנמל המבורג ב-1934, הושקה ב-15 בדצמבר אותה שנה ונמסרה לחיל הים הגרמני ב-20 במאי 1935[1]. עם השקתה נקראה "גרילה" (Grille) על שם אונייתו של מלך פרוסיה שהושקה ב-1889 וטבעה ב-1920. אורך האונייה היה כ-125 מטר, משקלה כ-3,240 טון ומהירותה כ-26 קשר. לצורך התאמתה לשירות צבאי הותקנו בה 4 תותחי נ"מ 37 מ"מ, 2 תותחי נ"מ 20 מ"מ ו-2 מקלעים כפולים 12.7 מ"מ וכן התקן לאחסון 280 מוקשים ימיים.
עד פתיחת מלחמת העולם השנייה שימשה האונייה את ראשי ההנהגה הנאצית, כולל אדולף היטלר וורנר פון בלומברג, ולכן כונתה "היאכטה של היטלר". בין השאר השתמשו בה בכירים בצבא הגרמני להפלגות לאיסלנד ולטקס הכתרתו, בלונדון, של המלך ג'ורג' השישי ב-12 במאי 1937.
עם תחילת המלחמה חוזקה האונייה בציוד צבאי נוסף ונשלחה להניח מוקשים בים הצפוני ולאורך חופי אירופה. ב-1940 היא סופחה לכוח הפלישה לאי האנגלי עד שהמבצע בוטל. ב-1942 נשלחה לנורווגיה כספינת פיקוד כוח הספינות והצוללות (U-Boats) של אזור נורווגיה, שם שהתה עד תבוסת גרמניה.
ב-1945 נשבתה האונייה על ידי חיל הים הבריטי ונלקחה לאנגליה, שם פורקה מכל הנשק. ב-1946 היא נמכרה לאיש עסקים בריטי תמורת 125,000 פאונד, ולאחר שנתיים (ב-1948) היא נמכרה לתעשיין הטקסטיל הלבנוני ג'ורג' ערידה תמורת 375,000 פאונד, כשבפועל מאחורי הקנייה עמד פארוק הראשון מלך מצרים. לאחר הרכישה הועברה האונייה לנמל ביירות. ההערכה היא שלאחר שנרכשה שונה שמה מ"גריליה" ל"איגריס".
תיאור "מבצע דוד"
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההכנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחודש ספטמבר 1948 נודע למפקדי חיל הים הישראלי על עגינת האונייה בנמל ביירות, וסוכני מודיעין מיחידת "השחר" (המחלקה הערבית) שישבו בביירות התבקשו להביא יותר פרטים על מטרת עבודות השיפוץ שבוצעו באונייה. מעטה הסודיות שאפף את פעילות השיפוץ של הספינה העלה חשש שהעבודות נועדו להפוך את האונייה לספינת קרב שתימסר לחיל הים המצרי ותחזק מאוד את כוחו, ולכן החל תכנון פעולת מנע במטרה לפגוע בספינה בעודה שוהה בנמל.
הסוכנים אספו מידע והגישו תוכנית פעולה, וזו עובדה על ידי מפקדי חיל הים ובהם אליעזר טל (קליין), פרץ גורדון, יוסף דרור (מפקד הצוללנים) ושלמה אראל. כמפקד המבצע מונה שלמה אראל, ויוסף דרור החל לאמן קבוצה של צוללנים ולבסוף בחר באליהו ריקה לביצוע המשימה.
המיקוש המתוכנן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצורך ביצוע החבלה תכנן חיל הים לצייד את ריקה בשני מוקשי עלוקה מגנטיים (לימפד). כל מוקש כזה צויד בשני נפצים: נפץ השהיה רגיל[2] ונפץ "מניעת הורדה" שמיועד לפוצץ את המוקש בזמן ניתוק המוקש מהאונייה[3]. תכולת כל מוקש הייתה כ-5 ק"ג של ט.נ.ט
היציאה למבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-29 בנובמבר 1948, אחר הצהריים, הפליגה אח"י פלמ"ח (מ-19), בפיקודו של שלמה אראל, עם הלוחמים, מנמל חיפה[4] והגיעה לקרבת חוף ביירות בערב. את הדרך מ"פלמ"ח" לחוף עשו על גבי סירת גומי. על החוף חיכו להם הסוכנים יצחק שושן, יעקובה כהן ושאול כרמלי. משם נסעו במכונית לנקודת הירידה למים, שם פגשו את ג'מיל גמליאלי שחיכה להם. בנקודה זו הכין ריקה את שני המוקשים לירידה למים, ואז גילה שאחד מנפצי ההשהיה חסר. על אף זאת לקח ריקה את המוקש הפגום ושחה לספינה, שהייתה מרוחקת כ-500 מטר מהחוף, שם הצמיד את שני מוקשים לדופן האונייה, הפעיל את נפץ ההשהיה במוקש התקין וקיווה שמנגנון "מניעת הורדה" יפעיל את המוקש הפגום. לאחר מכן שחה חזרה לחוף ומשם הסוכנים החזירו אותו ל"פלמ"ח". בדיעבד התברר שנפץ ההשהיה לא פעל, ורק ב-17 בדצמבר התפוצצו המוקשים ופערו פרצה בגודל 1.5 על 2.5 מטר בדופן הספינה. ורק פעולה מהירה של אנשי הספינה מנעה את טביעתה[5].
תוצאות המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר החבלה בנמל ביירות הפכה האונייה ללא כשירה, ולכן איבד המלך פארוק עניין בה. ערידה השיט אותה לשיפוץ בניו יורק במטרה להופכה לספינת טיולים והימורים, אולם עלות העגינה ועלות השיפוץ גרמו לבעלים לוותר על תוכנית זו. ב-1951 היא נמכרה לגרוטאות, והועברה לרציף בניו ג'רזי שם פורקה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליהו ריקה, פרפר השחר, הוצאת יוריקאל, 1987
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היאכטה של היטלר באתר "ההיסטוריה הצבאית של מדינות הציר"
- מבצע דוד באתר הפלי"ם (אורכב)
- מבצע דוד באתר "עמותת חיל הים"
- אליהו ריקה, הטבעתי את היאכטה של היטלר בנמל ביירות, מעריב, 24 באוגוסט 1979, המשך, מעריב, 24 באוגוסט 1979
- קלאוס מומסן, 60 שנה לחיל הים הישראלי, הוצאת Books on demand Germany, שנת 2009, עמוד 40
- ל. מיכאל, 16 שנה לפעולה נועזת של חיל הים בה פוצצה אנייתו של היטלר שעגנה בנמל ביירות, דבר, 25 במרץ 1965
- ריאיון עם שלמה אראל באתר YOUTUBE
- Who were the Mossad’s Arab Spies? 08:57 Exploding Hitler's yacht, Matti Friedman’s "Spies of No Country,”
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הספינה Grille באתר חיל הים הגרמני
- ^ נפץ ההשהיה מורכב משני תאים כשלתא אחד מכניסים תערובת של אשלג וסוכר ולתא השני נמזגת חומצה מהאמפולה לאחר הצמדת המוקש. החומצה מעכלת את המחיצה בין שני התאים וכשהיא באה במגע עם האשלג והסוכר התערובת ניצתת ומפעיה את המוקש
- ^ גם מנגנון זה מוגן על ידי ניצרה שנשלפת לאחר הצמדת המוקש
- ^ כשהספינה "הגנה" בהיכון למקרה שיהיה צורך בסיוע
- ^ בגלל העיכוב בפיצוץ הספינה יצאה לדרך פשיטה שנייה על האיגריס אך היא בוטלה מתוך חשש שבזמן הצמדת המוקשים החדשים יופעלו הישנים