מאשה וייזל

מאשה וייזל

לידה	1955 חיפה, ישראל
פטירה	11 באפריל 2015 (בגיל 60 בערך) חיפה, ישראל
שם לידה	מאשה ריניצקי
תחום יצירה	פיסול, ספרות, ציור

מאשה וייזל (1955, חיפה – 11 באפריל 2015, חיפה) הייתה סופרת, פסלת וציירת ישראלית.

פעילות אמנותית

תערוכות בולטות: בשנת 1985 עלתה תערוכת היחיד שלה "טלאים ותכריכים" במוזיאון בית לוחמי הגטאות. כן הציגה בתערוכת "שקוף" בגלריית עקד (1992), ובתערוכת היחיד "כביש החוף" בגלריית תירוש (1993). בשנת 1990 נכללה בספר "אמני דור כור-ההיתוך בישראל: ציירים ופסלים ישראליים – היום: לכסיקון ביוגרפי" (הוצאת עקד). בשנים 1999–2007 יצרה וייזל ופיתחה את תוכנת המחשב "לדעת לראות", אנציקלופדיה וירטואלית לתולדות האמנות.

וייזל ייצגה את ישראל בפרויקט אמנותי בינלאומי בקטלוניה בשנת 2011. הציגה מיצב ענק שכלל צילום, פיסול ווידאו-ארט בתערוכה בלורנס דל פנדאס ובגלריית "פספרטו" בברצלונה.

ספריה

• "לחדר שלי ארבע פינות" (1982, סִפרִיַּת פועלים): ספר לגיל הרך המאויר על ידי הסופרת בבובות עשויות פימו. הספר מתאר את חדרה של חמוטל הקטנה, שקרויה על שם בתה הבכורה של הסופרת.
• "מכתבים למרתה" (1995, עם עובד): מגולל את סיפוריהן של שתי נשים: מרתה ריניצקי, חוקרת תרבויות עתיקות שחיה בוורשה בזמן מלחמת העולם השנייה וחנה רז, צלמת צעירה תושבת חיפה המדמיינת את מרתה כדודתה המתה וכותבת לה מכתבים. כפי העולה מעלילת הספר, לא ברור מי כותב את לקסיקון תור הזהב והאם מרתה ריניצקי קיימת או פרי דמיונה של חנה רז בלבד.
• "טלאים" (1996, הוצאת גוונים): רומן רחב יריעה העוקב אחר חייהם של מספר דמויות בחיפה במשך כ-70 שנה, ביניהם מהדי, מורה ערבי שאיבד את משפחתו בבריחה הגדולה ב-48 והופך לזקן תמהוני בעל כוחות מיוחדים החי בגליל ושרה, שהזמן שלה עצר כשהייתה בת 30 ומאז היא תופרת שמיכות טלאים. כמו כן עוקב הספר אחר גלגוליהם של שבתי צבי ונתן העזתי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מאשה וייזל בוויקישיתוף

• מאשה וייזל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רשימת הפרסומים של מאשה וייזל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של מאשה וייזל, באתר "סימניה"
• מאשה וייזל, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.